אבא יודע הכי טוב.

צרות באות בצרורות.

קלישאות.

נדמה שבחבלים וצלבים איאן רנקין, שרק מקים לחיים את גיבורו, ג'ון ריבוס - סמל בילוש, בשנות הארבעים לחייו - עושה זאת לאחר שדגם היטב נתונים מאינסוף ספרי בילוש אחרים.  

בלש גרוש - יש. 

חובב אלכוהול וסיגריות - יש.

מערכות יחסים מורכבות עם נשים - יש.

ילדות מורכבת - יש. 

בת מתבגרת בעייתית - יש.

מרירות ומחשבות קיומיות - יש.

שאלות של אמונה לנוכח אכזריותו של העולם - דה...

וכמובן, רחובות גשומים וקודרים - יש יש יש!

העלילה פשוטה. ברחובותיה הגשומים של אדינבורו, שמתנהגת קצת כמו גיבורה בספר, מסתובב רוצח ילדות מאיים. במקביל, סמל הבילוש ריבוס, שמשתתף בחקירה, מקבל מכתבים קצרצרים ועמומים, המכילים גם פיסות חבלים וצלבי גפרורים.

האם יש קשר בין הדברים? האם ייתכן שיעבור המון המון זמן עד שהגיבור יגיע למסקנה הזו?

בלי ספוילרים.

ואיכשהו, לאורך מאתיים ארבעים עמודים, משהו בכל זאת עובד. למרות שהעלילה מתבססת באופן עמוק מדי על קושי התפיסה של הבלש עצמו, לפחות אם שופטים אותו בחומרה. למרות שהקצב אינו אחיד, ולמרות שהדמויות אינן עמוקות במיוחד.

אולי כי רנקין למד היטב את הקלישאות שלו. אולי כי משהו בקלישאות הוא תמיד נכון, ואפשר להזדהות אתו. אולי כי רנקין סך הכול כותב היטב את הקלישאה. אולי כי פה ושם יש הגיגי-בלש-מריר מקוריים מספיק. בכל מקרה, אני נהנתי ומתכוון לקרוא גם את הספר הבא של רנקין שתורגם על ידי הוצאת רימונים שהוא, באופן מפתיע, ארוך פי שתיים וקצת מ"חבלים וצלבים". מה שגורם לי לחשוב שזה יהיה כישלון מפואר או התקדמות אל מעבר למחוזות הקלישאתיים-מוצלחים משהו שבהם מתרחש "חבלים וצלבים".

ציונים:

דמויות: 7

קצב: 7

איכות כתיבה: 7

תעלומה: 5 בגדול, אם שופטים את הגיבור לחומרה, ניתן היה לשנות את שם הספר ל"הבלש קשה התפיסה".

ממוצע: 6.5

בונוס/עונש: 4 כי קלישאה טובה זה בכל זאת משהו שצריך להצליח לנסח.

סופי:6.9

כתיבתו של איאן רנקין מושכת חוט שומר עומק ורכות, מעודן, על פני ממשות נעדרת, תלושה ומחוברת במתח נהדר שהורג את הנכתב דווקא בעגינתו אל מול פני ההתרחשות הסיפורית.

ישנם ספרי מתח בהם דמותו של החוקר/הבלש היא הסיפור המקביל להתרחשות. מרתק לעקוב בספרים אלה אחר השזירה האמיצה בין העלילה לבין החוקר, בין המקומות בהם הסיפור פוגש את המניע אותו לבין נקודות הפרידה בין השניים - החוקר פונה לחייו ותעלומת המתח ממשיכה את מסע האופל שלה.

הסופרים שצולחים ליצור את הריבוד החד הזה נראים בעיניי כענקי ספרות המתח. כזהו איאן רנקין.

הספר 'חבלים וצלבים' מתרחש למעשה במקום שהוא מתחת למקום. על פני שטחה של אדינבורו נחטפות ילדות בנות שתים-עשרה וחטיפתן הסידרתית יוצרת את הפחד ואת הנואשות לקריאת החיפוש אחר הבנת הפשע ומציאת הפושע.

הפחד והנואשות הם העיר התחתית - ירכתי חוויותיו של החוקר המשטרתי ג'ון ריבוס.

כן, ג'ון ריבוס נכנע לתדמית החוקר המודרני הקלאסי - הוא מעשן יותר מידי במודעות נאבקת להפסיק, הוא שותה, הוא גרוש עם ילדה בת שתים-עשרה שיחסיו עמה נתקעים בריחוק אנושי מובן. הוא לא זוהר, הוא לא מצליחן, הוא נמצא במערכת משטרתית שחוקה ומעורר צרות-עין מצד מפקדיו.

אלא שלג'ון ריבוס ישנו מסע צלב ארוך ומתמשך, היסטורי משלו, זה המתעורר בדרך ייסורים בלילותיו ההזויים והצווחים, אין תמה איפוא, שהספר נפתח בבית הקברות ביום השנה למותו של אביו, ריבוס מתהלך בימיו בין ארצות המתים-החיים.

דרך איטית מזמין אלינו רנקין. זהו אינו ספר מתח הנקרא באחת בנשימה עצורה. האפילה - אינה משתייכת לפושע ברור, צל ואפלולית הם חלק בלתי נפרד מתאורת המקום, והמקום שמתחת למקום. אביו של ריבוס היה מהפנט, קוסם, אחיו המשיך את דרכו. מה מתוך אחיזת העיניים שייך לבמה המוארת ומה עולה מתוך צללי הזיכרון הרדוף? מה יעלה חיוך בקהל, לחש התפעלות ומחיאות כפיים ומה יוותר כמקבע את הטעם המר שבשעשוע. היכן מתחבאת האמת?

לא, ג'ון ריבוס אינו בלש מהורהר, הוא אינו פילוסוף. איאן ארקין אינו מעלה תהיות לרחובות אדינבורו, הוא מותיר חבלים שאינם מגדירים מתחמי תשובות, אינם מהווים עוגנים, אלא הם פתילים פרומים המגיעים לסיפו של ריבוס בדמות מכתבים תמוהים שרק אחר-כך ייקשרו כולם בחבל אחד עבות, וכך דווקא קצוות החבלים המפוררים הם קשרים בלתי פתורים - ואילו הפיתרון היא באחיזה האמיצה של השרכים זה בזה.

אך כל אלה, כאמור הן התרחשויות של מתחת.

התנועה שמעל היא תנועה סזיפית, התחקות של רמז אחר שביבו. התמקמות של דמויות המסעפות את העלילה לעוד נקודות מבט - האפרוריות בהליכתו ובמהלכיו של ריבוס מנגדת לזוהר המנצנץ שכל היבט שכזה נושא עמו, גם כותרות העיתון הפורשות את הזוועה מחדירות אל הסיפור עיתונאי עיקש המשוכנע שעלילת הפשע, בכלל מסתירה פשע אחר, גדול יותר, שערורייתי יותר שכתיבתו עוד תחשוף.

וכך, הכתיבה והקריאה הופכות גם הן לדמויות סמויות בספר. עוד חבל מתח שריבוס נאחז בו, כמונו הקוראים. כתב החדשות ממלא פינקס קטן, מכתבים מגיעים לפתחו של ג'ון, בתו מנוייה בספרייה העירונית ולמרתפיה - יתנקז ארכיון מחול השדים האחרון. ההליכה המצויירת שמתווה איאן דוחקת אותנו לנסות להבין האם ג'ון ריבוס הוא בלש כתוב או חוקר בממשות כתובה, ואפשר רק להתפעם מהיכולת הסיפורית הזו של רנקין.

הצליבה הידועה בהיסטוריה, מול עיני ההמון מהפכת את משמעותה אצל ג'ון ריבוס, או אולי דווקא מבהירה את מהותה - זעקות הכאב נעוצות בבשר החי מתוך עולם שכולו בדידות. אין בו תובנות נשגבות, אין בו נבואה אלוהית, אפילו הפיקחון מתעתע בו. קישיון העצמות והעצמיות מעלים אל המקום שמתחת למקום את הצללים המתארכים של הרוח, מוסרים אותם לניקוב המוּסָר בדייקנות אפילה ועדיין שומרים על שארה ושייריה בכתיבה שלא מעט פעמים נוגעת בליריקה, שהלא הכתוּב הוא חלק מאודק ומהודק בתוך הדקדוק המקרי והגורלי שלה.

מהותו של חבל התלייה, בדמות הנושאת בדין ללא דיין, חבלי מוות, נוכחת בספר ונוכחת בסיפור. אך יותר מכל - נוכחת בדמות שמתהלכת לאט בחשיכה אנושית שכתיבתה המדוייקת מאצילת השראה, מוארת בקדרותה.

חבלים וצלבים ראוי לפיכחון קוראיו.
 

זהו ספר מתח ראשון בסידרה בה מככב הבלש ג'ון ריבוס מאדינבורו, סקוטלנד. סידרת רציחות מבלבלת מפילה אימה על העיר השלווה ועל ריבוס וחבריו למשטרה מוטלת האחריות לשים קץ לרציחות המזעזעות.

גיבור הסיפור ג'ון ריבוס הינו בלש  גרוש ואב לילדה מתבגרת בת 12 שמרוחקת ממנו. ריבוס הוא ציני, סגור ומתבודד. אין לו הרבה חברים ואין לו חיי חברה פעילים. הוא  שותה יותר מדי אלכוהול, רודף אחר נשים ומרבה לעשן למרות ניסיונות לא מוצלחים להמעיט בכמות הסיגריות. רובוס הינו יוצא יחידה צבאית סודית ומובחרת  וסובל מסיוטי לילה עקב עברו. יש לו אח אחד והקשרים ביניהם רופפים ביותר. אחיו מייקל הלך בדרכי אביהם והינו מהפנט מצליח ועשיר.

בניגוד לבלשים אחרים, לריבוס אין אינטואיציה ותחושות בטן. אהבתי את הניגוד בין מחשבותיו הציניות ונסיונותיו להפוך את העולם למקום טוב יותר. תכונותיו עושות אותו אנושי יותר ונגיש.

ילדות בגילאי 12-15, שלכאורה אין קשר ביניהן, נחטפות ונרצחות בעיר השלווה.  למשטרה אין קצה של חוט והפאניקה בעיר בעיצומה. בנוסף לתסבוכת, ג'ון מקבל מכתבי שיטנה אנונימיים שאת רמזיהם אינו מבין ואינו מסוגל לפענח.

המשטרה נמצאת במירוץ אחר השעון במטרה לחשוף את זהות הרוצח/רוצחים וכמו בפאזל החלקים מתחברים והתמונה מתבהרת בהדרגה. חוטים סבוכים מעברו של הבלש (עבר אותו הוא מנסה להדחיק) משפיעים על ההוה ועל הבלש להתמודד עם עברו הכואב כדי לפצח את החידה.

בספר מועלות השערות שונות בקשר לזיהוי הרוצח /הרוצחים  ואחת ההשערות היא שמדובר בגירסה מודרנית של ד"ר ר גייקל ומר הייד. הסופר נותן לנו מבט לצד האפל של העיר וחושף לפנינו את שחיתות פרנסי העיר. בסופו של דבר, תהליך משטרתי מדוקדק ועבודת רגלים מאומצת ומייגעת, בשילוב גילוייו של ריבוס, מובילים לפתרון המפתיע.

ציטוטים שאהבתי:

עמ' 46: "ביום מן הימים ייצא לחופשה, ישכור קוטג' בהרים או על החוף בפייף, וייקח איתו את כל הספרים הממתינים להתגלות או להיקרא מחדש, את כל הידע הזה שיכול להיות רק שלו אם רק יפתח בעמוד הראשון ויתחיל לקרוא".

עמ' 57: "ככה זה בחקירות רצח גדולות - הן חודרות לגוף ולנפש, מכלות אותך ודוחפות אותך לעבוד עוד יותר קשה."

עמ' 101: "הוא הרגיש כמו בלש בספר מתח זול והשתוקק להגיע אל העמוד האחרון ולעצור את כל הבלבול והמבוכה, את כל המוות והטירוף והאימה והזמזום הטורדני באוזניו".

הכתיבה בספר קולחת והספר מרתק ומושך. למרות שהספר אינו ארוך במיוחד, העלילה מרתקת וקשה היה לי להניח את הספר מהיד. בניגוד לריבוס שכבר שאף להגיע לסוף הסיפור, לא רציתי שהספר יסתיים כה מהר והייתי מהופנטת מהעלילה.

בהחלט אחפש את הספרים הבאים בסידרה. מומלץ!