תקציר העלילה:
האנס שוורץ הינו נער יהודי בן 16, המתגורר בשטוטגארט שבגרמניה, בחבל שוואביה היפהפה, בימים שלפני עלותו של היטלר לשלטון.
הוא תלמיד ממוצע, שלא ממש מתחבר לביה"ס, וגם לא ליתר חבריו לכיתה אותם הוא מוצא כריקניים למדי ובוודאי לא מעניינים מספיק.
יחסה של משפחתו ליהדות מסתכם בהכרה כלשהי של יהדותם כזהות משנית. מעט ביום כיפור, בקושי מורשת, מינימום דת. הזהות העיקרית שלהם היא הגרמניות. זו מולדתם, אותה הם משרתים, אותה הם מכירים, מוקירים ואוהבים. האב שירת כחייל במה"ע-1, זכה לאותות הצטיינות, ועם השנים הפך רופא המוערך בחברה וקנה לו מעמד מכובד.
יחסם ליהדותם כ"כ מנותק, עד שלפי דבריו של האנס (שמספר את סיפורו בגוף ראשון), לא היה ממש מפריע לאב אם היה בוחר להמיר דתו לנצרות, בודהיזם או כל דת אחרת, ובלבד שלא יהפוך נזיר. את זה האבא לא ממש רוצה.
 

יום אחד נכנס לכיתה נער חדש. מצוחצח, נקי, מגוהץ ואלגנטי. גם המורה, היהודי גם כן, הכנוע ורופס בד"כ, מרכין ראשו ומתנהג בענווה יתירה ובהתרפסות מוגזמת אף יותר, למול התלמיד החדש.
תוך כמה שורות העניין מתברר, שהנער החדש הינו למעשה נצר לשושלת מפוארת של ברונים (או דוכסים, מה ההבדל?) גרמנית, ששורשיה מגיעים עד לתחילת האלף הראשון, ושמות בני המשפחה מפארים את תולדות גרמניה לאורך כל ההיסטוריה.
בכיתה יש עוד כמה מיוחסים, בניהם של ברונים ודוכסים נוספים, ואפילו איזה נסיך (אבל די טיפש), אבל קונראדין הוהנפלס, זה שמו, הוא ליגה אחרת.
 

האנס המוקסם מעצם קיומה של ישות תמירה ומרוממת זו, שמגיעה להתיישב בספסל שלפניו, מחליט לעשות כל מאמץ ולהיהפך לחברו. כמובן שגם כל שאר התלמידים, בכל הקבוצות והקנוניות הכיתתיות מנסים גם הם, אך את פני כולם הוא משיב ריקם, בנימוס מחוייך אך גם מתנשא ומרוחק.
האנס לא מתייאש, ובתהליך ארוך הופך לדמות שונה – הוא מצטיין בלימודים, מתפלמס, מחדד עמדות ומתעמת כשנחוץ. אפילו בספורט, שלא היה ממש מתחומי העניין שלו, הוא משתדל להתבלט.
בקיצור, הוא עושה מאמצים רבים ורציניים מאד לצאת ממעגל בדידותו שלו ולהכניס אל תוכו את קונראדין רם המעלה.

לבסוף, מאמציו נושאים פרי. הוא מצליח לעורר את סקרנותו, לשבות אותו בקסמיו, והופך לחברו הקרוב. נרקמת ביניהם חברות מהסוג שרק נערים בגיל הזה מסוגלים לה, עם מחויבות מוחלטת, קשר רגשי טוטאלי, ונכונות הקרבה עצמית למען אותה חברות (כך במקור).
הם עורכים מסעות שיטוט, משוחחים שעות על ענייני העולם הגדול, על שאלות קיומיות, על עתידם האישי ועתיד האנושות.
בנות מעסיקות אותם פחות, מכיוון שהן נתפשות בעיניהם כיצורים נשגבים שהגישה אליהן חסומה.

רק שבהדרגה חודרים זרמים קרירים לתוך אותה חברות. באופק מתחילים להקדיר ענני הסופה של האנטישמיות הגואה, של הנאציזם התופס תאוצה ושל כל הרעות החולות שכולנו מכירים מההיסטוריה המחרידה של מדינת התרבות הזו.

בהמשך, נשלח האנס לקרובים בארה"ב "עד יעבור זעם". הוא לומד משפטים והספר מרפרף בזריזות ובכמה מילים על 30 שנה שעברו עליו בהצלחה כלכלית ובהתעלמות מעברו המעיב. מיותר לציין שאת הוריו כבר לא זכה לפגוש שוב.

יום אחד, מגיע מכתב רשמי כלשהו במחבר אותו לעברו, ומכניס טוויסט מחודש ומרגש לעניין כולו.

וקצת על חווית הקריאה:

את הספר הזמנתי באתר מקוון ביום השני לשהותי פה, במחיר מגוחך, וכעבור כמה ימים קיבלתי. כך נחנכה תיבת הדואר שלי בכתובת הקליפורנית, אם מתעלמים מהררי דואר הזבל שמציף אותה באופן יומיומי.

אם האנגלית לא היו אמורות להיות בעיות מיוחדות. כבר קראתי כמה ספרים באנגלית, רק שקצת זנחתי את העניין מכיוון שרכשתי כ"כ הרבה מתורגמים שקיבלו עדיפות, עוד לפני החלטתי העקרונית שלא לרכוש חדשים המתורגמים מאנגלית, ולהעדיף אותם בשפת המקור.
ובכן, קצת התבדיתי.
הספר נכתב באנגלית ע"י אולמן, ששפת אימו גרמנית. הוא משובץ לא אחת בביטויים בגרמנית. אבל זה לה היתה הבעיה העיקרית שלי איתו. 144 פעמים נזקקתי למילון (האלקטרוני). לא בכולם הוא הצליח לסייע. זה לא שלא הייתי מבין את העלילה, אבל התעקשתי להיות יסודי.
כל מילה לא מובנת או מוכרת קיבלה יחס מיוחד, כשאת הפירוש כתבתי בשוליים. הקרבתי קצת מהערך של שמירת הספר לטובת הבנה משופרת ושיפור אוצר המילים.
מילים כמו ילקוט (,(satchel מכנסי רכיבה (breeches), חסר מנוח (fidgeted) ועוד (הדוגמאות הינן מעמוד מקרי) לא היו מוכרות לי.
גם התקווה שכפי שחוויתי בעבר ירד מס´ המילים הלא-מוכרות עם התקדמות הספר התבדתה.
אבל לפחות העשרתי את ידיעתי בשפה בעוד שפע מחודש. בדיעבד – לא מצטער כלל.

ולספר עצמו – ריגש אותי. נהדר!!!
הוא כתוב ברגישות, מתאר היטב את עולמו הרגשי של נער בגילו בעת ההיא, את הסביבה התרבותית חברתית. כל זאת במעט מילים ומעט עלילה כביכול. עונג של ספר.
הסגירות החברתית, הכמיהה לחבר, העקרונות בהם הוא דבק, הקשר עם ההורים, כל אלה מקבלים ביטוי אוטנטי ומדויק מפיו של הנער.
כמה שונה מספרו של קרטס שלא מזמן נדון כאן. האמנתי לכל מילה של הנער, לרגשותיו, הזדהיתי עם עולמו ועם תובנותיו.