|
|
|
|
|
| אלגנטיות של קיפוד |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 4396 |
|
| |
אלגנטיות של קיפוד מגולל את סיפורן של שתי דמויות: רנה, שוערת בבניין יוקרתי בפריז המעידה על עצמה שהיא אלמנה מכוערת, נמוכה ושמנמנה, עם יבלות ברגליים והבל פה של ממותה. היא בזה לכל דיירי הבניין הרואים עצמם נעלים וחכמים ממנה, ומסתירה מהם את הידע העצום שלה, פרי של לימוד עצמי.
דיירת נוספת בבניין היא פאלומה, נערה בת 12 בוגרת לגילה, המתכננת להתאבד ביום הולדתה ה-13, ומנהלת שני יומנים בהם היא מביעה את דעותיה על עולם המבוגרים ועל הסובב אותה. דייר יפני חדש שמגיע לבניין נקשר לשתי הדמויות ומשפיע עליהן- כל אחת בהקשר חייה.
אלגנטיות של קיפוד הוא ספרה השני של מוריאל ברברי, מרצה לפילוסופיה ילדת קזבלנקה שבמרוקו, שלמדה באוניברסיטה בצרפת ומתגוררת היום ביפן. ספרה הראשון "גרגרנות" ראה אף הוא אור בעברית (זמורה ביתן, 2002).
הספר זכה בכמה פרסים, ביניהם prix des Libraires היוקרתי, וזכויות התרגום שלו נמכרו עד כה ל-36 מדינות. הספר עובד לסרט שיעלה על המסכים בצרפת באוקטובר 2009.
המבקרים הרעיפו שבחים על אלגנטיות של קיפוד. בצרפת לבדה, שם ראה אור לראשונה, נמכר ביותר מ-1.3 מיליון עותקים בתוך פחות משנתיים. בכל המדינות שבהן ראה אור - בריטניה, איטליה, ספרד, גרמניה, ארצות הברית - כיכב הספר ברשימות רבי-המכר.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
אלגנטיות של קיפוד - מוריאל ברברי
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 1 |
תאריך הכנסה לאתר 19/08/2014
יש ספרים שאני קוראת רק כי אחרים קראו, כי יצא סרט שמבוסס עליו או ואולי בגלל שיש עליו כל-כך הרבה דעות. אלו הסיבות שקראתי את "אלגנטיות של קיפוד".
האמת שממש לא גיבשתי דעה על הספר.
נכון, זה לא מסוג הספרים שאני קוראת/ שמעניינים אותי אך... המשך הביקורת
יש ספרים שאני קוראת רק כי אחרים קראו, כי יצא סרט שמבוסס עליו או ואולי בגלל שיש עליו כל-כך הרבה דעות. אלו הסיבות שקראתי את "אלגנטיות של קיפוד".
האמת שממש לא גיבשתי דעה על הספר.
נכון, זה לא מסוג הספרים שאני קוראת/ שמעניינים אותי אך בכל זאת משהו גרם לי לקרוא.
בספר ישנן שתי דמויות מאוד שונות אך יש ביניהן קווי דמיון:
רנה – אישה מבוגרת, שוערת בניין, המעידה על עצמה שהיא אלמנה מכוערת, נמוכה ושמנמנה, עם יבלות ברגליים והבל פה של ממותה. פאלומה - נערה בת 12 בוגרת לגילה, המתכננת להתאבד ביום הולדתה ה-13, ומנהלת שני יומנים בהם היא מביעה את דעותיה על עולם המבוגרים ועל הסובב אותה.
אז מדוע לא גיבשתי דעה? כי היה משהו מטריד בדמויות ואופן הצגתן לקורא. אני חושבת שהשילוב של שתי הדמויות היה מעט מאולץ. הסופרת מנסה בעל כורחה ליצור חיבור בין הדמויות מה שנקרא בראשי בצורה לא הגיונית.
לא הפריע לי ששתי הדמויות במצב דיכאון (כל אחת מהן מסיבותיה שלה) ההפך זה משהו שבספרות/ספרים מאוד מעניין אותי. החספוס הזה שלא הכול ורוד, הקשיים והלחימה על החיים. אולי אם כל אחת הייתה מוצגת לחוד וכל הפוקס היה עליה הייתי מוצאת יותר עניין. אך העובדה שדווקא הן מהמקום של התחתית, הדינאמיקה ביניהן של הכאב ופער הגילאים לא הסתדר עבורי במהלך הקריאה כאילו כל דמות אינה ממלא את תפקידה בעלילה. הן מצליחות להתחבר אחת עם השנייה והדבר נקרא בהתאמה כמו כפפה ליד ולכן זה היה מעט מאולץ.
לסגנון כתיבה לקח לי זמן להתרגל. כנראה כי אני פחות מתחברת לספרים מסוג זה. אך לאחר מספר דפים הכתיבה זרמה אך עקב הצגת הדמויות משהו לא זרם במלואו.
הסרט נחמד לאוהבי הסרטים הזרים. היו קטעים שצוטטו מהספר שהזכירו לי סיטואציות מסוימות והיה נחמד לחזור בראש לחוויית הקריאה.
לא סרט שאראה שנית או שאזכור ממנו רבות.
הבחירה בידכם, קריאה מהנה
יעל
תאריך הכנסה לאתר 07/06/2014
דווקא הכותרת של הספר משכה אותי לכיוונה של המסה הידועה של הפילוסוף הדגול ישעיהו ברלין, THE HEDGEHOG AND THE FOX , הקיפוד והשועל משנת 1953. מסה זו נסמכת על יצירה קומה של משורר יווני מן המאה ה-7 לפניה"ס ארכולוכוס בשם זה. כוונתו של ברלין היתה שהפילוסוף האמיתי יש בו מתכונתו של הקיפוד שיודע דבר אחד... המשך הביקורת
דווקא הכותרת של הספר משכה אותי לכיוונה של המסה הידועה של הפילוסוף הדגול ישעיהו ברלין, THE HEDGEHOG AND THE FOX , הקיפוד והשועל משנת 1953. מסה זו נסמכת על יצירה קומה של משורר יווני מן המאה ה-7 לפניה"ס ארכולוכוס בשם זה. כוונתו של ברלין היתה שהפילוסוף האמיתי יש בו מתכונתו של הקיפוד שיודע דבר אחד גדול, וגם מתכונתו של שועל שמביט סביב סביב ויכול לייצר הגידים שונים בסביבה משתנה, כי זהו העולם שבו הפילוסוף, כלומר אנו, חיים. רנה סוכנת הבית, יודעת דבר אחד גדול - להתקיים. לאט ובחשאי היא נפתחת אל העולם המשתנה ומגלה שלמסעה נוספה דמות צעירה, סקרנית ומרדנית אך בתוך תוכה שואפת להגיע אל אותו ידע של דבר אחד גדול - והוא מהו הקיום עצמו. לא פלא שנדרש חוצן בדמות יפני מבוגר, שועל שבע קרבות, שראה הכול וטעם הכול - כדי לפתוח לשתי אלה את השער לעולם.כמובן שכל המרכיבים של הביקורת החברתית קיימים ברומן אך הם רק צבעי רקע לדבר האמיתי.
למעשה זהו כמעט טקסטבוק לפילוסופיה מודרנית. הבעיה היחידה עם קריאה בספר כזה, שאם הקורא אינו בקי בשמות הנזרקים לחלל האוויר הספרותי בתכיפות, הוא עלול למצוא עצמו קורא מעט ומגגל הרבה. מי שמצליח לצלוח את המשוכה הזאת, ימצא עונג רב במעשה הספרותי ויצטער על סופו ויקווה לטוב. שווה קריאה. מתאים לימי חורף או סתיו.
תאריך הכנסה לאתר 22/04/2014
רקע
על הספר קראתי דעות שונות. לא תכננתי עליו, אבל כשעברתי על רשימת האודיו-בוקס בספריה והוא היה בין היחידים שהכרתי שם על המדף, לקחתי.
בד"כ אני מביא תקציר הכריכה האחורית, רק שהפעם זה ממש מגוחך, כי הכרימה מרעיפה שלל שבחים, אבל מספרת מעט... המשך הביקורת
רקע
על הספר קראתי דעות שונות. לא תכננתי עליו, אבל כשעברתי על רשימת האודיו-בוקס בספריה והוא היה בין היחידים שהכרתי שם על המדף, לקחתי.
בד"כ אני מביא תקציר הכריכה האחורית, רק שהפעם זה ממש מגוחך, כי הכרימה מרעיפה שלל שבחים, אבל מספרת מעט מדי על הספר. מי שרוצה בכ"ז, אז הנה קישור. ולהלן סיכום משלי.
תקציר העלילה
בבית דירות צרפתי, יוקרתי ופלצני להחריד, כמעט שלא מתחלפים הדיירים. הם כ"כ מאושרים לגור שם, שפשוט לא עוזבים.
לבית, כמקובל בבתי דירות שכאלה, יש שוערת במשרה מלאה, רנה מישל שמה. אישה מסוגרת למדי ולא כ"כ חברותית, שמנה למדי ולא מטופחת בל 54. היא מעדיפה להסתגר בבית בחברת הטלביזיה, החתול והספרים הרבים שאותם היא שואלת מהספריה, או להתרועע עם חברתה היחידה – עוזרת בבנין באחת הדירות. עליה נאמר שהיא אלגנטית כמו קיפוד – קוצנית מבחוץ, אבל רכה ועדינה מבפנים. רנה היא הקול העיקרי שבסיפור הזה.
בבנין גרה נערה כבת 12, פאלומה שמה. נערה רגישה, אינטיליגנטית מאוד, מסוגרת וצינית בנוגע לעולם שמסביב. פאלומה היא הקול השני שבספר - מספרת את סיפורה שלה וסיפורו של הבנין. מנקודת ראותה.
בדרך מקרה, מתפנה אחת הדירות, ולבנין מגיע דייר חדש – קאקורו אוזו היפני. הוא משפץ את הבית שיפוץ יסודי, ומעורר הרבה סקרנות בבניין הרכלני הזה. וחוץ מלשנות את דירתו שלו, הוא גם מביא לשינוי בחייבן של השתיים המספרות, ובדרך מעניינן מביא אותן להתחבר – שתי שכנות קרובות פיזית, אך רחוקות מנטאלית אחת מהשניה כמרחק מזרח ממערב.
החוויה
את הספר לא קראתי, כאמור. האזנתי לו על 10 CD בנסיעות היומיות לעבודה ובחזרה. זה לא הספר הראשון שאני מאזין לו. קדם לו "לחנך נערות יפות" של מקול סמית, על הבלשית מבוצוואנה שממנו נהניתי למדי וכנראה שעוד אעלה פה סקירה, ועוד שניים שנטשתי. אבל אולי בכ"ז, דווקא ההאזנה אחראית, גם אם חלקית, לחוסר ההנאה שלי ממנו. האזנה לספר באנגלית אינה קלה, כי אי אפשר לעצור ולהציץ במילון בנסיעה. ובספר הזה היו הרבה מילים שלא הכרתי, כי יש בו שימוש בשפה גבוהה במכוון.
אבל זה לא העניין העיקרי. היה לי קשה להאמין לאפיוני דמותה של רנה, כאישה ממעמד נחות לכאורה, אבל בעלת שאיפות ידע וחתירה אינטלקטואלית בלתי פוסקת. ולכן היא גם משתמשת בשפה גבוהה במיוחד. מאולצת ובלתי טבעית לטעמי.
היה לי גם קשה להאמין לפאלומה. חריפות שכלה, עומק אבחנותיה, תחכומה והציניות שלה, לא מתאימות בעיני לילדה בגילה. התקשיתי להאמין שיש כזו ילדה, שמנסחת בכתב פרקים שלמים של מונולוגים, מהוקצעים מילולית וסדורים במשנתם.
אבל בכ"ז, משום מה, מצאתי את עצמי מאזין לו עד סופו, מתקשה לוותר ולהניח בצד לטובת אוגדן דיסקים אחר שחיכה לי באוטו. ודווקא בהאזנה קל יותר לנטוש, כך חשתי כבר בכמה נטישות אחרות. ואולי זה בכלל התרגום מצרפתית, שלא עבר היטב? כנראה שלא אדע.
לסיכום
למרות שלא מאוד נהניתי, יכול להבין את אלו שנהנו. הרי עצם העובדה שמשכתי איתו עד הסוף גם אומרת משהו.
תאריך הכנסה לאתר 23/03/2013
הספר נגמר ואיכשהוא לא נותרתי המומה ומוקסמת. לא הקסימו אותי הברבורים האינטיליגנטיים (או האלגנטיים, לא הבנתי את כפל המשמעות לצערי) של פאלומה ושל רנה.
המידע הרגיש לי מאולץ, והרגשתי כל הזמן את הסופרת שמכניסה לגיבורות שלה את השורות כשהיא... המשך הביקורת
הספר נגמר ואיכשהוא לא נותרתי המומה ומוקסמת. לא הקסימו אותי הברבורים האינטיליגנטיים (או האלגנטיים, לא הבנתי את כפל המשמעות לצערי) של פאלומה ושל רנה.
המידע הרגיש לי מאולץ, והרגשתי כל הזמן את הסופרת שמכניסה לגיבורות שלה את השורות כשהיא מחליטה לנכון. למשל דיון על תורת הפנומנליות, או הדיון (המענין) על האם קיימים כללים אוניברסליים או רק פרטים יחודיים (עמוד 247)? מהתיזה שקולומב הואילה בטובה להשאיר לשוערת שלנו וזו, לאחר דיפדוף סיכמה לנו את הנושא דה-לה רנה ויכלה לבקר אותה (בלי שום ניסיון אקדמי משל עצמה!!) ככתובה בכישרון כתיבה לא רע אם כי עדיין בוסרי במקצת. איכשהוא זה לא הרגיש לי תפור לסיפור. כאילו לא במקום בכלל, כאילו יש לסופרת רשימה קטנה של נושאים שהיא רוצה לכסות בספר בעיקר כדי להבהיר לנו כמה השוערת מבריקה, אז היא בוחרת באקראי מקומות שבהם הגיבורות האינטיליגנטיות שלה ידברו בהם, והקשר לסיפור? אני ראיתי תפרים מאוד גסים ולא משכנעים.
מפריע לי בספר כשקורים דברים שאני לא יכולה להעלות בדעתי שיכולים לקרות, כמו כשקאקורו מדבר עם פאלומה הילדה ותוך מספר דקות מוצא לנכון לספר לה שהוא חושד שרנה חכמה. ומיד הם נעשים חברים מצוינים ושותפים לחקירה הבלשית הזו ששמה רנה, שוערת בנין.
השוערת שופטת אנשים בעצם כמו ששופטים אותה - ממראה עיניים ומשמע אזניים בלבד, היא לא נכנסת קצת יותר לעומק - היא מתרשמת מהדמויות המאכלסות את הבנין קודם כל מאיך שהם מדברים. והיא מזלזלת בשפה פחות רמה ומסולסלת. כלומר אם מישהו לא מקשט את מילותיו בעידון שהיא מצפה לו (ושהיא עצמה לא משתמשת בו כי לה מותר להסתתר) אז היא שמה עליו X.
היא כזו ידענית, השוערת. איך בן אדם כל כך חכם וסקרן וזקוק לידע מצליח להחביא את עצמו ואת שאיפותיו במשך ה 40 שנה מאז שהיא יצאה מהכפר? אני פשוט לא חושבת שזה אפשרי, שעם כל מה שהיא רואה מסביב לה במשך כל השנים היא מצליחה לא לרצות לקחת. ובמשפט אחד (במסעדה, את לא אחותך) קאקורו פותח לה את העולם?
הרגיש לי סתם, הדמויות לא הרגישו לי אמיתיות ולא התחברתי לא לאף אחת מהן ולא לסיפור. לא הצלחתי לראות את היופי שרנה רומזת לגביו (אולי, יופי שנמצא ביצירות אמנות וקטעי מוסיקה נשגבים) שאנשים אחרים ראו פה, אולי קראתי בשטחיות? אני לא מכירה את היצירות האמנותיות והמוסיקליות שרנה וקאקורו כל כך אוהבים, אז מאוד יכול להיות שפיספסתי רמזים לגבי דברים וכל מיני הקשרים סופר חכמים שלא עליתי עליהם... ואגב, גם את הסיפור הטרגי של אנה קרנינה לא אהבתי. אז אפילו כאן אני לוקה.
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
הנושא העיקרי בספר הוא המלחמה בסטריאוטיפים.
הספר מספר התרחשויות הנוגעות בדיירי רחוב גרנל 7, פריז.
פעם הסיפור נעשה באמצעותה של פאלומה ילדה בת 12,5 הגרה עם משפחתה באותו בית.
פרקים אחרים מסופרים על ידי רנה השוערת של הבניין. בההווה... המשך הביקורת
הנושא העיקרי בספר הוא המלחמה בסטריאוטיפים.
הספר מספר התרחשויות הנוגעות בדיירי רחוב גרנל 7, פריז.
פעם הסיפור נעשה באמצעותה של פאלומה ילדה בת 12,5 הגרה עם משפחתה באותו בית.
פרקים אחרים מסופרים על ידי רנה השוערת של הבניין. בההווה הסיפורי רנה היא אלמנה. ילדים אין לה. גם אין לה דעה טובה על עצמה:
"שמי רנה,אני בת חמישים וארבע. כבר עשרים ושבע שנה אני שוערת בניין בבית מספר 7 ברחוב גרנל – ............ אני אלמנה, אישה קטנה, מכוערת ושמנמנה, עם יבלות ברגליים וריח םה של ממותה, עם לשפוט על פי הדחייה שאני מעוררת העצמי בבקרים מסוימים. מעולם לא למדתי בצורה מסודרת... " (עמ' 15)
בסיומו של הספר מובא הקטע הבא מטעמה של רנה:
"רק שאיש לא יראה אותנו, מתחננת בקרבי ישות שעדיין מגלה התנגדות, זו של רנה הסמויה.... דלת הכניסה שאנחנו פוסעים לעברה נפתחת עוד לפני שאנחנו מגיעים אליה.
ז'סנאת רוזן ואן אלן מריס נכנסות.
"ערב טוב, גברתי," הן אומרות לי ומחייכות אלי במלוא שיניהן. ...... "הן לא זיהו אותי אני אומרת............... כי הן מעולם לא ראו אותך." הוא אומר לי. (עמ' 299)
המברכות בציטטה השנייה הן דיירות עשירות בבית בו רנה היא השוערת.
הדובר הוא דייר. מר אוזו, שעבר להתגורר בבית לאחרונה. הוא איש עשיר מאד ומשכיל. לאחר שעמד על תבונתה וידיעותיה של רנה, נעשה ידיד שלה.
הקטע המצוטט מתאר הליכה משותפת של מר אוזו ורנה למסעדה. אירוע זה מתרחש לקראת סופו של הספר.
יש בספר הרבה קטעים הבאים לתאר את עולם התפישה של שתי המספרות.
רגע, יופי, הם בהחלט גורמים שהשתיים נותנות עליהן את הדעת. כמובן כל זה אמור לשים לאל גישה סטריאוטיפית שיותר מפעם מכתיבה את גישתנו לאנשים.
פאלומה הילדה, נתפסת כתימהונית על ידי משפחתה, אמה לוקחת אותה לפסיכולוג (204-209) אליו האם נוהגת ללכת. פאלומה, בתרגיל בוטה וישיר, מתנערת מהמשך הקשר איתו.
רנה השוערת – היא ניגוד מוחלט לכל מה שנתפס כדימוי של שוערת (עמ' 43-44).
השתיים כמובן מזהות אחת אצל השנייה את העושר האנושי שבהן. כך גם הדייר היפני.
הוא יכול להרשות לעצמו להתידד איתן. הוא לא כבול למוסכמות.
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
קראתי את הספר ברגשות מעורבים. אמנם מעל גבי העטיפה נכתבו דברי שבח רבים על הספר, ביקורות המהללות, שבחלקן גם מוצדקות, לעניות דעתי.
טבען של שבחים שהם למעשה הכללות, ובתור שכאלה הן אינן יורדות אל הפרטים ואל המרכיבים של הסיפור, ובכך חוטאים לדעתי לאמת ולעובדות.
... המשך הביקורת
קראתי את הספר ברגשות מעורבים. אמנם מעל גבי העטיפה נכתבו דברי שבח רבים על הספר, ביקורות המהללות, שבחלקן גם מוצדקות, לעניות דעתי.
טבען של שבחים שהם למעשה הכללות, ובתור שכאלה הן אינן יורדות אל הפרטים ואל המרכיבים של הסיפור, ובכך חוטאים לדעתי לאמת ולעובדות.
הסיפור שלפנינו מתרחש בפריז. הוא מתמקד בבנין אחד יוקרתי, שגרים בו עשירים ובעלי תפקידים נכבדים. אנשים אלה מתוארים כאנשים שטחיים, מתנשאים ואפילו רעי לב.
שתי דמויות עיקריות הם עמודי התווך של הסיפור., שיש ביניהן הרבה מן המשותף.
רנה מישל היא שוערת הבניין היוקרתי שנים רבות. היא מעמידה פנים שאינה מבינה דבר בכל מה שקשור לתרבות, היא עוטה מסכה בקשריה עם הדיירים, של אישה בורה , פשוטה, שיש בה שמץ של גסות בהליכותיה ויחסה לבריות.. לאמיתו של דבר היא משכילה מאד, בעלת ידע רב והבנה מעמיקה בתחומי ידע רבים, במוסיקה באמנות בכלל, מומחית לדקדוק, בפילוסופיה, ובעלת מחשבות מעמיקות על העולם. היא מעמידה את עצמה כנחותה בכל המובנים. יש לה סיבות ביוגרפים להתנהלות זו.
לעומתה פאלומה, שבחלק גדול מן הספר לא מוזכר שמה, היא ילדה בת 12 , מחוננת ברמה יוצאת דופן. היא אינה מסתדרת עם משפחתה. למעשה היא אינה מסתדרת עם כל מה שמרכיב את עולמה , כולל בית הספר. היא מחליטה לאחר מחשבות פילוסופיות על החיים להתאבד ולהצית את הבניין. בינתיים היא כותבת יומן של מחשבות עמוקות.
בנקודה זו עלי לתמוה ולשאול כיצד ילדה בגיל כזה , תהא אינטליגנטית ככל שתהיה תדע כל כך הרבה ובתחומי ידע כה רבים.
, מוזר מאד בעיני שילדה בגיל זה תבלה את כל ימיה במחשבות כה עמוקות על החיים, שעדיין לא טעמה מהם. החלק הזה נראה לי לא טבעי וקצת בדיוני.
כאמור, יש דמיון מפתיע בין שתי הנשים למרות הפרש הגילים. שתיהן מתעניינות בתרבות היפנית, שתיהן מרחיקות עצמן מן העולם, אבל יודעות עליו דברים. ובין שתיהן נוצר קשר אנושי.
מתוך הקריאה, לפחות בחלק הראשון של הספר קיבלתי את הרושם שהסיפור אינו עוסק במצב העכשווי של המאה ה- 21 .היה לי הרושם כאילו נזרקנו אל המאה ה- 19 , למלחמת המעמדות , של "אדונים ומשרתים"(זוכרים את הסדרה,בשם זה)
מצד אחד מתוארים הנחותים שגרים בתחתית הבניין- תרתי
משמע, ועשירים שגרים למעלה.
במקרה הטוב יש נתק וזלזול בין השוערת לבין אלה שהיא משרתת אותם.
היה מעניין לקרוא על השוערת, שאנו הישראלים, לפחות אני, לא מודעים לתפקיד כזה,
ןלא מכירים אותו, במתכונת כזאת.
הסיפור מקבל תפנית עם הגעתו של פנסיונר יפני שרמנטי לבניין. הוא אמנם עשיר, אך אנושי , חביב וחיכן . הוא מנסה להוציא את הילדה ובמיוחד את השוערת לרגע מתוך מצבן הקיומי נטול התקווה. את קרבתו אליהן הוא עושה בחביבות, במין טבעיות באנושיות כובשת לב .
למה דווקא יפני, בעיר האורות?
מסתבר שהסופרת מתגוררת כעת ביפן, ומשם שלפה את הדמות הזאת.
אני רוצה להתייחס לשם של הספר, לשם כך אצטט מן הכתוב:"גברת מישל יש לה אלגנטיות של קיפוד: מבחוץ היא מלאה קוצים, חומה בצורה ממש. אבל יש לי הרגשה שבפנים היא רכה כמו הקיפודים, שהם יצורים קטנים, אדישים למראית עין, חיים בבדידות עיקשת ובעלי עדינות עצומה" עמ'141 . כאן אני תוהה, האם האלגנטיות של רנה מתבטאת אמנם בדמות הכפולה שלה, באיך שהעולם רואה אותה, ואיך היא באמת, או שמא האלגנטיות שלה פורצת דווקא במפגש האנושי עם ההתחברות האפלטונית ליפני החביב?.
אחר כך חל שוב מפנה טראגי, שיש בו הרבה מן היופי והפיוטיות.
הייתה לי ציפייה , שהיפני המכובד, העשיר , אך האנושי, החכם החודר אל צפונות האדם יביא " מרפא" לשתי הנשים המתבודדות, ואולי לבניין כולו, שהוא מעין אספקלריה של החברה הפריזאית.
אבל לא כך קרה,כאמור.יש כאן החמצה כואבת.
הספר גדוש ומלא בתובנות, במחשבות, בתורות פילוסופיות ,אמנותיות סיפרותיות ואפילו פסיכולוגיות, אוסף של ידע, נכון כאן המשפט הבנאלי " מרוב עצים לא רואים את היער" היו קטעים של מסירת מידע שקראתי בעניין, אך היו קטעים שהיו לי לטורח.
התובנות הרבות היו צריכות , לדעתי,לבוא ובמינון נכון מתוך ההתנהגות של הדמויות, מתוך הדיאלוגים שלהם, מן העלילה וההתרחשויות, ולא כהרצאות לימודיות.
בכל זאת כשאתה נכנס לעומק הספר, הסיפור סוחף אותך, אנה ופאלומה והחבר היפני שלהן, והחברה הפורטוגלית וגלריית הדמויות האחרות, לרבות השכנים הדוחים והמעצבנים.
השנינות, ההומור ,החכמה מלאי קסם, הסיום המרגש ,שיש בו בחירה בחיים, והכרה ביופיו של העולם, נוגעים ללב.
למרות הכל, הספר אינו חף מחסרונות,, כמובן מנקודת מבטי.
משאירה בידיכם את הבחירה אם לקרוא אן לא.
תודה.
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
בזמן האחרון, הגעתי להבנה שמבין ספרות העולם המגיע אלינו, זו שמושכת אותי הכי הרבה – זוהי הספרות הצרפתית. עדיין לא הצלחתי לנסח עד הסוף במה היא שונה מהספרות האירופאית בכלל, אבל עובדה שהספרות הצרפתית תופסת מקום נכבד על מדף הספרים שלי. אני מציינת זאת כיוון שאת העובדה שסיימתי את הספר... המשך הביקורת
בזמן האחרון, הגעתי להבנה שמבין ספרות העולם המגיע אלינו, זו שמושכת אותי הכי הרבה – זוהי הספרות הצרפתית. עדיין לא הצלחתי לנסח עד הסוף במה היא שונה מהספרות האירופאית בכלל, אבל עובדה שהספרות הצרפתית תופסת מקום נכבד על מדף הספרים שלי. אני מציינת זאת כיוון שאת העובדה שסיימתי את הספר המדובר, אני מייחסת לניחוח הצרפתי שעולה ממנו – כי כמה שהוא מנסה להיות שטחי – הוא לא מצליח בזה עד הסוף.
אלגנטיות של קיפוד הוא ספר של פילוסופיה בגרוש. שוערת וילדה בתחילת גיל ההתבגרות מספרות אותו כל מזווית הראייה שלה. שתי הבנות, חכמות יותר מן המצופה לגילן ולמעמדן ושתיהן מתחבאות מהעולם כדי להסתיר את החכמה שלהן ובאופן מקרי ביותר – בעלות קו חשיבה דומה. השוערת כותבת / חושבת יומן אירועים כפשוטם ואילו הילדה מתחכמת וכותבת שני יומנים – הראשון של מחבות מעמיקות שעוברות לה בראש והשני של תנועות עולם מיוחדות ומעניינות שאולי ישכנעו אותה שכדאי לה להישאר בחיים.
בכל ה-150 עמודים הראשונים – לא קורה כלום בערך. כל אחת חיה במחשבותיה, מציגה לנו את העולם שבו היא חיה מזווית מאוד אישית אבל גם פסאודו פילוסופית – כאמור – פילוסופיה בגרוש. שלא תתעו, חלק מן התובנות אהבתי, נהניתי מהמחשבות האלה – הן פשוט לא היו קשורות לסיפור.
הספר מביא שלל דמויות משנה מעניינות – אף על פי שהן בדרך כלל מאוד שטחיות – ומאופיינות בתכונה אחת בלבד – היותן עשירות שאינן רואות את המעמד התחתון ממטר. בני המעמד התחתון, לעומת זאת, לוסיין ומנואלה, מתוארים עם הרבה יותר רגש ותכונות מורכבות יותר מבני העשירים. זה חלק מהניסיון ליצור ספר ביקורתי על המעמד העליון שאינו רואה את מי שבמעמד שלו ממטר – ומצד שני, גם המעמד התחתון – קרי השוערת, לא רואה את המעמד העליון מעבר למה שהינו – כסף.
הדייר היפני מגיע ופתאום הקצב משתנה ונהיה מהיר מאוד וכל הזמן קורים דברים. לפעמים הם קורים בלי קשר לאירוע הקודם, ולכן אין סיבתיות ואין בהכרח חוקיות שבה אני יכולה לנחש מה יקרה בהמשך. גם הסוף מגיע מתוך אירוע שרירותי, שלא ניתן היה לצפות אותו במהלך הקריאה. כלומר, אם אני אחזור אחורה ואקרא שוב את הספר אני לא אמצא בו שום דבר חדש, שיאיר את מה שקרה בהמשך.
הסיפור, כתוב שפה קולחת ועשירה, עשיר בפילוסופיה אבל מחמיץ, בעיניי את הדבר המרכזי – את שתי הדמויות המרכזיות. הוא לא בונה שתי דמויות בשר ודם, עם רגשות סותרים ומורכבים אלא אוסף של הגיגים. מדובר בשתי דמויות שכל אחת מהן היא פצצה – האחת נערה מתבגרת שמבחינה שכלית היא מאוד חכמה אבל מבחינה רגשית ילדה - והפער הזה לא עבר. השנייה, שוערת שסוחבת איתה עבר לא פשוט. במקום זה יש פטפטת שגם מעבר לה, לא מרגישים את הדמויות.
ועדיין מדובר בספר זורם וקליל ונחמד וסיימתי אותו בשלושה ימים בערך.
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
בספר שתי גיבורות הדוברות בגוף ראשון:
רנה היא השוערת של הבית בבניין של אנשים אמידים מאוד בפריז.
פאלומה היא ילדה להורים עשירים הגרה בבניין.
אין קשר בין שתי הגיבורות במחצית הספר הראשון.
רנה השוערת מתארת את עצמה כאישה מכוערת בת חמישים וארבע. היא... המשך הביקורת
בספר שתי גיבורות הדוברות בגוף ראשון:
רנה היא השוערת של הבית בבניין של אנשים אמידים מאוד בפריז.
פאלומה היא ילדה להורים עשירים הגרה בבניין.
אין קשר בין שתי הגיבורות במחצית הספר הראשון.
רנה השוערת מתארת את עצמה כאישה מכוערת בת חמישים וארבע. היא מעמידה פנים כטיפשה שאינה יודעת תרבות מהי.
היא שמה את מכשיר הטלוויזיה קרוב לכניסה אל חדרה, כדי שהעובר יראה שהיא צופה בסדרות מטופשות, בעוד היא עצמה מקשיבה למוסיקה קלאסית ורואה את מיטב הסרטים בוידיאו.
היא קוראת את "אנה קרנינה" ואוהבת אלבומי אומנות.
היא בקיאה במארקס ומסבירה את "האידיאולוגיה הגרמנית".
יש לה חיים פנימיים עשירים והיא מסתירה אותם.
פאלומה היא ילדה בת 12 ואינטליגנטית מאוד. היא מבקשת מפלט ממשפחתה הריקנית ובעיקר מאחותה החטטנית.
היא עוסקת בשאלת המעמדות, בעושר המופרז של הוריה (דירה המשתרעת על פני 400 מ'), בשאלות חברתיות ופילוסופיות עמוקות. היא שונאת את משפחתה ונוהגת להתבודד ואף להתחבא מהם. יש לה מחשבות אובדניות.
אם כן, יש לנו שתי גיבורות אינטליגנטיות מאוד הבוחרות להתרחק מן החברה.
לרנה- שהיא אלמנה למעלה מעשר שנים, יש לפחות חברה: מנואלה שהיא עוזרת בית פורטוגזית המדברת על חזרה לארצה.
הדמיון בין רנה ופאלומה רק נרמז בהתחלה של הספר, אך גדל והולך כשאחת הדיירות עוזבת את הבניין ונכנס גבר יפני לגור במקומה.עוד קודם לכן סופר לנו שהילדה אוהבת את שירי הייקו ורנה מספרת על אהבתה לתרבות יוון.
שתי הדוברות אינן אוהבות את החיים ואינן מוצאות בהם טעם, עד לקשר המשולש שניטווה בינן לבין קאקורו היפני.
דמותו האנושית תביא לביטוי הרגש אצל שתי הגיבורות של הספר.
בעמ' 141 מבטאת הילדה את דעתה על השוערת שלהם: "אבל "גברת" מישל...(רנה) איך להגיד את זה? היא "מקרינה" תבונה. אבל היא מתאמצת, זאת אומרת רואים שהיא עושה כמיטב יכולתה לגלם את תפקיד השוערת ולהיראות מטומטמת".
יום אחד כשהסלסלה של רנה מתהפכת, מתחת לירקות ושאר הקניות, מתגלה ספר פילוסופיה שהיא החביאה.
מר איזו היפני בן ה--60 מברך את רנה בשלום בנימוס, אך היא מרגישה שהוא בוחן אותה בתשומת-לב סבלנית. "המכ"ם
הפנימי שלי, התעורר מיד בבהלה". (עמ' 145).
מה אומר ומה אדבר?
אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר לכם את רחשי לבי מן הספר הנפלא הזה. זהו ספרה השני של סופרת שנולדהבמרוקו וחיה בצרפת ומתגוררת היום ביפן.כמה עדינות וחן ואהבת אדם יש בספר הזה.
נכון, שהידע העצום של הילדה בת ה-12 והמחשבות הפילוסופיות שלה נראות קצת מוגזמות לגילה, אך בכל זאת היא כובשת לב, והרבה פעמים רציתי קצת לחבקה ולהוציאה מבדידותה...
רנה היא פנינה. היכולת שלה לחפש את הטוב בטקס התה שהיא עושה לחברתה ובכל פרח שהיא רואה, מקרב את הקורא אליה.
בקיצור:
מומלץ, מומלץ, מומלץ.
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
פיר המסע בין המבואה לעליונה - אלגנטיות של קיפוד ; מוריאל ברברי ; הוצאת כתר.
רֶנה בת החמישים וארבע, אישה קטנה, מכוערת ושמנמנה, עם יבלות ברגליים וריח פה של ממותה, היא קונסיירז', שוערת בניין. היא גרה בדירה קטנה המוקצת לה בתפקידה, עם חתול ועם אל... המשך הביקורת
פיר המסע בין המבואה לעליונה - אלגנטיות של קיפוד ; מוריאל ברברי ; הוצאת כתר.
רֶנה בת החמישים וארבע, אישה קטנה, מכוערת ושמנמנה, עם יבלות ברגליים וריח פה של ממותה, היא קונסיירז', שוערת בניין. היא גרה בדירה קטנה המוקצת לה בתפקידה, עם חתול ועם אל-לחצן המודיע לה בכל פעם כשמישהו עובר במבואה.
באותו בניין יוקרתי ועשיר עד זרה, גרה נערה בת שתים עשרה, המתקדמת בשלווה לעבר השישה-עשר ביוני, יום הולדתה. פאלומה, מתגוררת בקומה החמישית.
בין המבואה לבין הקומה החמישית, יגיע לקומה הרביעית מר קאקורו אוזו.
הספר נע בציר המעלית שבין המבואה לקומה החמישית.
בתחילת הספר, אנו מתהלכים בדקות בקו סיפורה של גברת מישל, שליופי שלה ישנו מטען של תיעוב עצמי, שהוא הצייר הקשוח ביותר של הדיוקנאות העצמיים.
בה בעת משיק הקו של פלאומה, נערה מיוחדת וחכמה שהחליטה לכתוב יומן תובנות על היקום, העולם והחיים.
הקווים, נראים מקבילים ומשיקים כאחד. חיוך רך, פנימי, מתפשט - ככל שנקודות החיבור בין שני הקווים מתקפלות פנימה לתוכו של הספר, לתוכן של שתי הילדות-המבוגרות הללו. לרגעים נראה כאילו הן נמזגות זו אל זו, לא כדי ליצור תמהיל, אלא כדי ליצור התפשטות, פעפוע של זהרורים, ריקוד של אור שמרחיב את האפילה.
ואכן, נדמה לנו כי המעלית הזו, על אף היותה יוקרתית, מטלטלת בין הקומות, נחושה לנכוח במסע הפנימי-חיצוני, בתא קטן ומהודר - חונק ופתוח, מוגבל ומסמן גבולות, מוגדר ומקנה הגדרות, מקובע בתנועתו.
מוריאל ברברי אינה מפחדת מפרדוקסים.
המעלית החודרנית הזו מנקבת את המובן מאליו, מפוררת תובנות בחדות, מקיאה מתוכה את היוהרה האטומה, את מראית העין, את התעתוע המתנשא, את האווילות ואת ההבלוּת, ומקציעה ומלטשת את האנושיות החכמה, גם כשזו נחבאת מאחורי מסיכת הריקנות והסתמיות.
רנה ופלאומה מתהלכות בפיר המעלית כדרך הסמוראי, הן מגלות את ההלימה, את ההשראה מגדולתם של הדברים הקטנים, את העוצמה הפורצת מבגדי החולין, כדי לפעום את הבטח ב- כך צריך להיות. שתיהן וואביות - צורה מוצנעת של יופי, סוג של עידון המוסווה על ידי חספוס.
המעלית, היא אם כן, הכריכה של הספרים אותן הן קוראות, והחללים של התנועה הם צורתן המוצנעת של יופיין, עד כי נדמה ששתיהן אינן דמויות אלא יצירות אומנות - החציצה של המעלית מן העולם - היא במדוייק הקו החותך והיוקד שבין היותן אלמותיות, לבין היותן מרקם בשר ודם.
התנועה המרהיבה - האומרת כי כשיורדים עולים, נעצרת בקומה הרביעית.
ולא כי היא נתקעת,אלא כי מרגע שהקומה הרביעית מקבלת לתוכה את מר קאקורו אוזו היא הופכת להיות גשר. גשר צר, נכון, ועדיין הגשר המחבר בין תהום לתוהו. מר קאקורו יאחז בידה של גברת מישל ושל פאלומה - ויראה לשתיהן כי החלל מפעים דווקא בגלל שאין בו דלתות גסות, אלא דלתות הזזה הנבלעות חרישית אל תוך הקיר ויוצרות מרווח נשימה עמוק ורחב ומלא.
כעת יתאחדו הפילוסופיה והפואטיקה, האנתרופולגיה והספרות, ההגות והחכמה - ויוענקו להם עיניים אצילות וקול, וטעם וניחוח, וצחוק ונגיעה והמעלית, כך נדמה, תסיים את תפקידה בנסיקה אחרונה לרקיע.
מר קאקורו מושיט את המהות שחסרה עד מוות לשני הקווים המשיקים - את הפילאיות של תנועת הרוח בתוך האדם הארוג לאדמה.
הדיוק בו נפגשת המבואה עם העליונה הוא קליגארפי. אפשר לראות את הנוצה הדקה, החשופה שמציירת בדיו את הגידים והנימים של אישוני הפְּנים בתבונת הלב.
מוריאל ברברי כותבת, וכל משפט ראוי להיחקק על קרקע הפעימה. אין יֶתֶּר, אין פָּחוּת. אבל יש - אין. יש חֶסֶר, ועצב, ושריטה. יש טיעוּן ומטען, שיקול ושיכול, יגון והד ותמצית ובת-שחוק. ישנה חמלה בעולם ללא חסד, ישנה אמונה בעולם אלילי, ישנה מחוננות בעולם אווילי. ומתוך החורים השחורים הנעלמים בהם נעה המעלית, אנו תוהים מי הם החיים ומי הם המתים ומהו אותו דיוק של אותה פגישה.
ואז,
כשהמרחב נושק בשפתי אוהב למרווח הצלול, בסוף הסוף, אנו נעמדים בצווחה אילמת אל מול פני האדמה, נושאים מבט צולל אל פיר המעלית ומרגישים הולם בלתי נישא, אחד משמעי וחד פעימה בתובנת-על אודות התפשטות ריצודי האור אל תוך החשיכה, אודות הפגישה הנוסקת, המדוייקת של נגיעת קץ תנועת הרוח בתוואי האדם.
'אלגנטיות של קיפוד', אומר מר קאקורו לפלאומה על גברת מישל, רנה. זהו השם של הכמעט, של ה-בין, של הקווים. מוריאל ברברי כתבה ספר אינסופי, פלאי ומהדהד. מפל יקומי מפכֶּה למפץ הענק בהיות האדם. וגשר הצער הרועד. כל כך רועד.
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
אלגנטיות של קיפוד הוא ספר אלגנטי וכתוב בצורה אינטליגנטית. הנה אמרתי את זה ואפשר להמשיך.
ברחוב גרנל 7 בפריז גרים אנשים עשירים. כשגרים אנשים עשירים הם זקוקים לקונסיירז' – שוער בניין. מה שאצלנו משמש ועד הבית לאותם עניינים קטנים ומייגעים של הבניין, שם השוער משמש גם... המשך הביקורת
אלגנטיות של קיפוד הוא ספר אלגנטי וכתוב בצורה אינטליגנטית. הנה אמרתי את זה ואפשר להמשיך.
ברחוב גרנל 7 בפריז גרים אנשים עשירים. כשגרים אנשים עשירים הם זקוקים לקונסיירז' – שוער בניין. מה שאצלנו משמש ועד הבית לאותם עניינים קטנים ומייגעים של הבניין, שם השוער משמש גם לעניינים אחרים כמו קבלת דואר רשום או הבאת בגדים מניקוי יבש, השקיית הצמחים וכך הלאה. מובן ששוער הבניין אינו בן אדם במובן המקובל, בטח שלא כמו דיירי הבניין המיוחסים, ולרוב הוא גם שקוף, נטול שם פרטי, אילן יוחסין, קרובי משפחה ורגשות. על אינטליגנציה אין בכלל מה לדבר. גם לא עם מי לדבר.
זה לא בדיוק המצב בגרנל 7. בגרנל 7 גרות שתי נפשות תאומות שתהום פעורה ביניהן. האחת היא רנה מישל, שוערת הבניין, בת 54, אשה כעורה, חשאית על פי דרכה. קודם היתה סתם שתקנית. אבל תפקידה אינו הופך אותה לרפת שכל. במקרה דנן מדובר באשה הקוראת בספרות הרוסית העילית, חוטאת בפילוסופיה ומקנחת בבלשים משובחים. אבל באותו בניין גרה נפשה התאומה פאלומה. פאלומה בת ה-12 היא בתו של איש פרלמנט, אבל גם בתה של אם דכאונית, העוברת פסיכואנליזה מתמשכת במשך 10 שנים וכמובן מכורה לאנליזה, כי אלה חיי הבורגנים העשירים.
הספר עוסק בשני מעגלים, המשיקים בכשני שליש הספר. אבל לכל אורך הספר אנו מקבלים את מחשבותיהן (המעמיקות) של רנה ופאלומה במקביל. רנה מתארת את חייה, את השכלתה האוטודידקטית ואת רצונה שלא יבחינו ביכולותיה האינטלקטואליות ולכן עוטה על עצמה מבע רפה שכל, מבע שלא יאיים או יביך את שאר עשירי הבניין.
לעומתה, פאלומה בת ה-12, הנערה הכי אינטליגנטית בכיתתה, משתדלת אף היא להתחבא מכל מה שעלול לאיים עליה. בביתה היא שונאת את משפחתה, המעיקה עליה במגוון מועקות. היא מתכננת להתאבד ולשרוף את הדירה דקה לפני.
אבל פתאום מגיע לבניין קאקורו אוזו היפני העשיר, המסקרן את כל שאר הדיירים ובעיקר הדיירות. אבל הקשר האמיתי נוצר בינו לבין רנה כשהוא מבחין באמת מי היא עפ"י ספר שנפל מסלה. הוא לא טועה. גם פאלומה הבחינה בספר וגורלן של 3 הנפשות נקשרות. בסוף זה נגמר בבכי גדול.
כשמבינים באמצע הספר שהעניינים לא הולכים לשום מקום פשוט מתחילים ליהנות מהכתיבה האינטליגנטית, מקריצות העין הרבות, מההומור הדק, מההסתכלות הצינית והחודרת על החיים ומהתובנות הרבות. זה לא שהספר מגלה משהו חדש, אבל הוא גם לא מעליב את הקורא. דווקא ההיפך. מאותו רגע הספר מקבל משנה-עונג ודוהר את סופו המדמיע, אך המפתיע.
בסופו של יום, מדובר בספר שיכול להיקרא בין שני ספרים כבדים, אבל הוא בעצמו לא ספר קליל כלל וכלל. מהו, אם כן? שמא הוא מאפה צרפתי מענג ונימוח?
תאריך הכנסה לאתר 08/03/2013
רנה היא שוערת בשנות החמישים לחייה בבניין מגורים בורגני בפריז. היא אוהבת ספרות יפה, פילוסופיה, אמנות וקולנוע. אך כיוון שכל אלה אינם הולמים את מעמדה כשוערת, היא מעמידה פני בורה ומשאירה טלוויזיה דולקת בסלון דירתה. היא בזה לדיירי הבניין המשכילים, שכותבים לה פתקים בשגיאות כתיב,... המשך הביקורת
רנה היא שוערת בשנות החמישים לחייה בבניין מגורים בורגני בפריז. היא אוהבת ספרות יפה, פילוסופיה, אמנות וקולנוע. אך כיוון שכל אלה אינם הולמים את מעמדה כשוערת, היא מעמידה פני בורה ומשאירה טלוויזיה דולקת בסלון דירתה. היא בזה לדיירי הבניין המשכילים, שכותבים לה פתקים בשגיאות כתיב, ויודעת שהיא בעצמה בלתי נראית בעיניהם.
האם מישהו שמע אי פעם על מנקות ושוערות שיושבות בשעת ההפסקה שלהן ומנתחות את משמעותו התרבותית של עיצוב הפנים? שיחותיהם של פשוטי העם יפתיעו אתכם. הם מעדיפים סיפורים על פני תיאוריות, אנקדוטות על פני מושגים דימויים על פני רעיונות. אבל אין פירוש הדבר שהם לא מתפלספים. אם כך, האם הריק איכל את הציוויליזציה שלנו עד כדי כך שאנחנו חיים רק בתוך חרדת החסך? האם אנחנו נהנים מנכסינו או מחושינו רק אם מובטח לנו שנוכל להוסיף ליהנות מהם עוד ועוד? (רנה, עמ’ 161)
פאלומה היא נערה מחוננת בת 12, שגרה באותו הבניין. גם היא בזה לבורגנות של הוריה ואחותה, של דיירי הבניין ושל מורי בית הספר. היא מגדירה את עולם המבוגרים כאקווריום שאין ממנו דרך לצאת, ומתכננת להתאבד ביום הולדתה ה-13.
לדעתי, הדקדוק מאפשר לנו גישה ליופי. כשאנחנו מדברים, קוראים או כותבים, אנחנו יודעים להבחין שיצרנו משפט יפה או קראנו משפט יפה. אנחנו מסוגלים לזהות ביטוי יפה או סגנון יפה. אבל ידיעת הדקדוק מאפשרת לנו גישה לממד נוסף ביופי של השפה. לדעת דקדוק זה לדעת לקלף את השפה, לראות איך היא בנויה, לראות אותה במערומיה במובן מסוים. וזה מה שמקסים. (פאלומה, עמ’ 156)
מדובר בספר נעים, בתרגומה הקולח והשנון של שרון פרמינגר. הזר היפני שמגיע לבניין מצליח לחולל שינוי בשתי הדמויות, ולפתוח אותן שוב לעולם. שתיהן חכמות ועשירות יותר מכל הסובבים אותן, אינן מבחינות זו בזו עד להגעתו של דייר חדש לבניין. אז הן מגלות את המשותף להן ומתקרבות זו לזו. הספר מכיל המון תובנות פילוסופיות כמו גם סוציולוגיות, לגבי האדם, החיים והאמנות. הוא מעביר ביקורת חדה ושנונה על עולם הבורגנות הפריזאי ועל ההתייפיפות השמאלנית הצבועה. אך כאן טמונה גם הבעייתיות שבו. הוא אינו מצליח להשתחרר לגמרי מאותה התייפיפות.
שתי הדמויות המספרות את הסיפור הן עמוקות ומעניינות, לכן הן שמות לב לחוסר האיזון ולעיוורון הפושה בחברה הבורגנית. רנה היא אמנם שוערת, אך היא אוטודידקטית משכילה מאוד. לכן היא יודעת יש אי צדק בסטטוס קוו ובפער המעמדות. אך האם לא יכולה יכולה הייתה להגיע למסקנות ולתובנות אלו מבלי להיות פילוסופית חובבת? הספר מציג את העשירים כעיוורים, כי אינם מבחינים בכך שתחת אפם מתגוררת אישה משכילה עם טעם טוב בספרות ובאמנות. אך לו הייתה זו “סתם” שוערת, המכורה לאופרות סבון ולרומן רומנטי, היה העיוורון הזה לגיטימי?
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
