לאחר שני ספרי מתח לא מוצלחים ביותר, הצלחתי לחדש את אהבתי לז'אנר הזה

אודות הספר: האיש משומקום" הוא דמות אגדית ששמה נלחש מפה לאוזן. אומרים שכאשר האנשים הנואשים ביותר פונים אליו, הוא יעשה הכול כדי להגן עליהם. אבל האיש משומקום אינו אגדה. כילד יתום הוא נבחר עבור "פרויקט X", תוכנית חשאית שמטרתה ליצור לוחמים בלתי פגיעים, שניתן להתכחש להם כיוון שאינם קיימים באופן רשמי. לאחר שעבר הכשרה מיוחדת, הוא ניצל את כישוריו יוצאי הדופן ונעלם. אבל עכשיו מישהו נמצא בעקבותיו. זהו אדם כמותו, חבר "פרויקט X" שיודע סודות אפלים מעברו וכל רצונו הוא לעצור בעדו. כריכה רכה, 416 עמודים. הוצאת דני ספרים

הספר מותח, כתוב היטב, דמותו של הגיבור הראשי מסקרנת, אפשר לחוש אליה אהדה. מוכיחה שגם הקשוחים בגברים הם בני אדם של רגשות שאותם הם לא ממש מבטאים.

התיאורים הבלסטיים של כלי הנשק מפורטים ומעיקים מדי- אפשר היה להוציא חלק מהם בעריכה.

אהדת הסופר לגיבורי על והיותו כותב של ספרי קומיקס- באה לידי ביטוי

העלילה מתרחשת בלאס וגאס ולא בכדי- נמנעת מספוילר. יש דמויות משנה מהחיים הרגילים ודמויות שמלוות את אוון סמוק או איך שקוראים לו, מהחיים שלו בעבר וקצת בהווה. בניית הדמויות והתיאור שלהן הם בהחלט ברמה גבוהה ובעיקר יש לנו רצון לדעת יותר הן על הגיבור הראשי וגם על השאר. וזה בדיוק מה שהולך להיות בשלושת הספרים הבאים של הסדרה הזו. בעברית  כבר יצא הספר הבא בסדרה "האיש משום מקום. יש למה לחכות.

כאשר רכשתי את הספר, המוכרת בחנות אמרה לי שזה אחד מספרי המתח הטובים שהיא קרה. ההמלצות על הכריכה של אושיות בתחום ספרי המתח- גם הן מרבות שבחים על הספר. ואני בהחלט מצטרפת להמלצות.

הכריכה- גם היא משרתת את המיסתורין שאופף את הספר ולהבנתי היא תהיה דומה באופי שלה בכל הסרה.

היה צפוי שהספר ישמש כתסריט לסרט ואכן הזכויות שלו כבר נרכשו ע"י אחד האולפנים הגדולים ואת דמותו של אוון ישחק ברדלי קופר

נקודה ראשונה: נאמן עד הסוף (המר) למורנו ורבנו הגאון הגדול אייל גולן שליט"א, שאמר פעם בפרהסיה את מה שכולנו חושבים, לדידו לפחות, בחדרי חדרים, שגם מי שיכול להרשות לעצמו לאכול סטייק בכל יום, מתחשק לו לפעמים איזה שניצל, שלא לומר פרוסת שוקולד - החלטתי בעצה אחת עם עצמי, להמר מדיי פעם על מה שנהוג לכנות 'ספרות פופולארית', היינו – ספרי אקשן במשקל נוצה, קלים לעיכול, רומנים למשרתות, אפוס "עמק הסוסים" (שנמכר על הסכין ובשיטת 'מבית לבית' בראשית האייטיז, ועם השלמת הפריסה, לא היה צריף בישראל שלא התהדר בארבעת(?) הכרכים המונומנטליים הללו ובתמונת 'הילד הבוכה' בסלון כבונוס) וכיוצא באלה.

נקודה שנייה: מוטיב "האיש משומקום" עתיק בספרות כפי שהוא בקולנוע, באופן יחסי כמובן. ולא רק האמריקני, דרך אגב. ניצני הופעתו מראשיתה של כל אחת מהאומנויות הללו ממש. אותו גיבור עשוי ללא חת, שמגיח מאי שם בדרכו לאי שם ותוך כדי תנועה מציל באגביות נערצת אלמנה וילד/כפר קטן/את האנושות כולה – מופיע בגרסאות שונות ומשונות ונתון מזה שנים רבות למחקרים אנתרופולוגיים, היסטוריים ואפילו תיאולוגיים. לנוצרים יש עושי נסים ומיטיבים עוד קודם לישו (יוחנן המטביל), לנו יש את אליהו הנביא ורק הזכירו לעצמכם לעלעל מדיי פעם במיתולוגיה היוונית או בזו הנורדית או באחד מקבצי האגדות העתיקות של סין ויפן – אתם עשויים לגלות שם אוצרות קסומים של גיבורים עצומים, במספרים שלא יביישו את אלה הרשומים כפטנט של ההוצאות "מארוול" או "די.סי קומיקס".

בעידן הקולנוע, "האיש משומקום" הוצג תחילה במערבונים, לכל אורכם של ימי זוהרם פלאס הבלחות נקודתיות בכל פעם שהתעוררו הרעב אצל הצופים או התחושה שיש רעב אצל הצופים – בקרב המפיקים; קיימים אולי שני מורעלים בכל היקום (חוץ ממני) שזוכרים למשל שהסרט "שבעת המופלאים" 'שזכה' לאחרונה לרימייק מתיש (איפה הקשר החברי יול ברינר-סטיב מקווין שהחזיק במסד בטון את כל הגרסה המקורית?!), הוא בעצמו רימייק לסרט מהולל של אקירה קורוסאווה בשם "שבעת הסמוראים". עוד לפניו פגשנו את "האיש מהערבות האבודות" ("שיין"), את "האיש במפוחית הפה" (צ'ארלס ברונסון בסרט "היו זמנים במערב"), ואחריו כמובן את המאסטר קינג-קונג של כל הזמנים, האחד שעשה קריירה שלמה אנד ביונד מלגלם צדיק(?) תכול עיניים שכולם מכנים "בלונדי" אבל אין להם מושג איך קראה לו אמו ביום היוולדו, כולל הוא עצמו עפ"י חשד סביר, הלא הוא קלינט "מגנום" איסטווד. עוד אח"כ הגיעו 'הקאו-בויז' החדשים, גיבורי העל המגוחכים הללו עם התלבושות הצמודות והכוחות המיוחדים (לאחרונה דווקא מנסים להוכיח לנו שלא מדובר רק בטמבלים מסוקסים אלא באנשים אינטליגנטים ממש!) ובשנים האחרונות מוצאים אנו בשטח מישמש רציני, ערב רב של כאלה במגוון ז'אנרים קולנועיים – סרטי אקשן וסרטי משטרה, סרטי מדע בדיוני וסרטי פנטזיה. כמו שפול מקרטני טען פעם שכל שירינו הפופולארים הם בסופו של דבר שירי אהבה מטופשים, כך גם ניתן לראות שכל סרט שני מבוסס על גיבור חסר שם או שמוצאו מעורפל ולמרות הכל הוא בא לגאול אותנו מייסורינו. או מעצמנו. או ממשהו.

ואחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, הנה הממצאים בשטח, מה שנקרא 'בשורה התחתונה':

1.         עד עמוד 150 הספר "פרויקט X" פשוט בלתי נסבל. אח"כ הוא זוחל בעלייה לדרגת נסבל בקושי. אפשר להתווכח אם העלילה אמינה או לא, אני בספק גדול לגבי רוב הפרטים. לא מבין, למשל, כיצד יכול הגיבור לפנק את עצמו במבצר של ממש ב ת ו ך מגדל רב קומות ועם עשרות דיירים שחיים עמו ומסביבו. שהרי אין לו לא חנייה נסתרת וגם לא מעלית פרטית. שנים שהוא מעלה לדירה חברות בנייה ושיפוצים ואף אחד אינו מתלונן על הרעש?! איך אומרים אצלנו: בזעת. וזו ממש דוגמת-קצה, כדי לא לספיילר לכמה אמיצים שיגעו בדבר הזה למרות האזהרות. העיקר שבדף התודות משתפך ההורוביץ הזה (המחבר) על משפחה של מליינים, שסיור בחווילה שלה עזר לו לעצב את 'סביבת העבודה' של גיבור הספר. זו בדיחה?! אז היא לא מצחיקה. כנ"ל הקטע שהגיבור תופר לעצמו את אבי העורקים ומתאושש תוך יומיים וחצי של מנוחה בבית ללא כל סיוע חיצוני... פשששש... אני מעקיצה של יתוש רץ כל הדרך ממיתר לקופת חולים "רמות" בבאר שבע. אה, והקטע של הפילנתרופיה זה בכלל שוס. בשנות האלפיים. אמין כמו שאידי אמין.

2.         בהיבט של 'נראטיב הגיוני' – אינמצב, אינמצב ואינמצב. חצי ספר קודחים לנו על 'עשרת הדיברות' של 'הגיבור ללא שם', עקרונות חייו יענו, והנה כבר בהרפתקה הראשונה שמתפרסמת לציבור, הוא מפר בכיף את כ ו ל ן. ככה אתה חושב לייסד סאגה, מר הורוביץ?! קשה עד בלתי אפשרי להשתחרר מתחושת 'הרומן המצולם', לטובת מי שהכיר את המגזינים הצרפתיים הללו שחרכו את חדרי ההמתנה במרפאות השיניים של הסבנטיז, שאופפת את הספר מראשיתו ועד סופו; הקפיצה בין הסצנות השונות, פתיחה וסיום של כל פרק, עומס התיאורים הסתמיים וחסרי המשמעות... להגג, ללהג, ללעג ולרייר. בזבוז זמן בכריכת כרומו מושקעת.

3.         ומכאן שמשבחי הספר לדורותיהם, גדולי הז'אנר בימינו בת'אכלס, בטח בעיני עצמם, כנראה עשו פה מעשה של 'שמור לי ואשמור לך': אני אכתוב שאתה תותח ואתה תעשה עבורי את אותו הדבר כשיתחשמק לי לפרסם משהו. בינתיים אני נח באיי קיימן וחושב על איך לייצר בינגו פעם נוספת.

הכי מבאסת היא ההבנה, נבואה שמגשימה את עצמה -בסדר, סבבה- שאין לספר הזה שום משקל סגולי; הוא נמוג מראשך שנייה אחרי שסיימת אותו, שלא לדבר על הלב, שאליו לא מצליחים הספר או גיבוריו לחדור אפילו ממעוף הציפור. סתם שום כלום אחד גדול, תילי-תילים של תיאורים מיותרים כאמור ומונחים מקצועיים מצחיקים (נתתי לו בעיטת קונג-פו תאילנדית והוא החזיר לי ברסייה גי'ם-ג'אם דרום-קוריאנית. בוא, בוא לקבל כאפה), לשמחתם של כמה סוכנים חשאיים עם עודף זמן פנוי ו/או קומץ גיימרים שפגשום זה מכבר (את המונחים הללו) באחת הגרסאות העדכניות של משחקי החיסול המזעזעים כדבעי, שהרי אף אחד לא יצליח לשכנע אותי שזוהי אינה מטרתם העיקרית של 'הסופרים' מהז'אנר הזה: לעורר תשומת לב אצל איזו חברת קריאטיב כלשהי ולעשות בוחטות מהמרצ'נדייז עשרים שנה קדימה. עובדה שבכריכה הפנימית של הספר כבר נכתב שהוא נמכר לקולנוע ובסרט יככב בראדלי קופר. צופה בעיניים כלות בבניי מפצפצים זומבים בהמוניהם בסוני (הסנדלר הולך יחף) ותוהה ביני וביני האם זה אי פעם מסתיים? כלומר יש אופציה לחסל את כ ו ל ם, לגמור את המשחק ולגשת לאכול?! הפסדנו מזמן, חברים.

כמו הקולנוע האמריקני בכמה העשורים האחרונים, כמו נתחים אדירים מהמוסיקה הפופולארית דהיום, כמו האוכל המהיר שאנו מאביסים ללא מחשבה (עוד המצאה אמריקנית 'לרווחת' האנושות), כך גם הספר הזה מותיר אותך עם טעם תפל בפה. אני לא בא לטעון שכל ספר שקראתי או שאקרא מעתה ועד עולם חייב לכלול 'חומרים עמוקים שיחלחלו אט אט לעומק התודעה', אבל הוא כן חייב להביא משהו מעורר מחשבה. משהו שיהיה שווה לברר לגביו אח"כ. משהו שיצדיק התעניינות. רכישה נוספת אם מדובר בסדרה. משהו. כלשהו.

ספר? אולי. ספרות? ממש לא.

כמה כיף לקרוא ספר מתח משובח, להישאב לתוכן ולעלילה המהפנטת, שבקרוב מאוד גם תוסרט גם כסרט שזכויותיו נמכרו לחברת 'האחים וורנר' בכיכובו של בראדלי קופר. פרויקט X אינו עוד ספר מתח נדוש, אין בו עלילה צפויה ונוסחתית, הוא בנוי משיאים כתוב בכישרון רב וברהיטות ולמרות שהוא ספר די עבה הוא קולח ומרתק. טוב שצפויים לו עוד ספרי המשך.

עלילת הספר מתארת את 'האיש משומקום' דמות מיוחדת שכולם מדברים עליה ביראה. אוואן סמוק שם בדוי כמובן היה ילד יתום שנבחר לככב בפרויקט X. התוכנית הסודית שמטרתה ליצור לוחמים חסינים, שכביכול אינם קיימים."אוואן הקפיד להכיר היטב את הסביבה. הוא שינן רשימות ותכניות מתאר מפורטות של כל מה שנראה מסביב - כל דייר, כל חדר מדרגות, כל ארון חשמל וכל כלב נובח. הדיבר השלישי, שהוטמע בכוח רב במוחו עוד בגיל שתים עשרה היה: שלוט בסביבתך." חייו של אוואן נדמים כחיי רובוט הוא מתוכנת לשלוט בעצמו, בסביבתו ואפילו במחשבותיו שום דבר אינו מקרי ואסור לתת ליד הגורל להתערב. עד שמשהו משתבש.

הטלפון השחור בביתו מצלצל לעתים נדירות בביתו של אוואן סמוק, אך כשכבר נשמע צלצולו השאלה הראשונה שהאיש משומקום שואל היא 'האם אתם זקוקים לעזרה? אנשים שפונים אליו הם במצב נואש והם מבינים שרק הוא יכול לעזור להם.הוא האיש המתאים שיכול לעזור בכל רגע עם הכשרתו כישרונו וליבו הענק. תקלה רצינית מתרחשת כשאוואן מבין שמישהו אחר מבקש לפגוע בו, וזה לא אחר מאשר אדם מסוגו שאומן והוכשר לפרויקט X.

הפניה האחרונה אליו היא מבחורה בשם מורנה שחייה וחיי אחותה הצעירה בסכנה. אוואן מגיעה לשכונתה ומבין כמה חמורה הסכנה שבה נמצאות השתיים וגם חיי עוד נשים בשכונה. בהמשך מתגלה התמונה במלואה תוך סחרורים ותפניות מרתקות.

כמו בכל ספרי המתח גם כאן יש טובים ורעים אך בכך מסתכם הדמיון. הספר לוקח את הקורא למסע מפותל שאפשר ממש לדמיין אותו כסרט פעלולים רב דמיון.

יש בפרויקט X אקשן רווי מתח, דמויות מרתקות, וטוויסטים שלא תוכלו לדמיין.

ממליצה מאוד!

הנה ספר מתח שעשה לי את זה. 'פרויקט X' הינו ספר מתח מוצלח, מאוד מוצלח. אחד הכתוב טוב מהרגע שהעיניים פוגשות את הטקסט. מהמילה הראשונה נשאבים לעלילה עם דמות מסתורית הנקראת 'האיש משומקום'. מי זה? שאלה טובה. הוא מכונה משומנת היטב אשר הוכשרה לתפקידה בצורה ממוקדת וטובה, האיש משומקום הוא שכיר חרב של פרויקט ממשלתי. אנו מכירים אותו בשם אוואן סמוק, האם זהו שמו האמיתי? לא ממש, אך זה ממש לא חשוב כי הוא לא באמת קיים. עם הזמן החליט אוואן שהוא מעוניין לעשות משהו טוב עם ההכשרה שקיבל ולכן החליט להשקיע את המכלול שנקרא "אוואן סמוק – האיש משומקום" בעזרה לאחרים. עזרה במקום שבו אנשים מגיעים למבוי סתום. לא ניתן סתם להגיע אליו, השם שלו עובר מפה לאוזן והוא לא עוזר לכל אחד. 'האיש משומקום' נחשב אגדה אך הוא הרבה יותר מזה: מציאותי, רחום, בעל חוש צדק מפותח, לא מוכן לקבל את הדברים כי ככה נקבעו, הוא חותר להצלחה, זהיר, חד, חשדן, קשוח, חכם וטוב במה שהוא עושה. ברגע שאוואן סמוק עוזר לך אין הוא מבקש תמורה אישית, יש לו בקשה אחת להעביר את המספר שלו לאדם אחד בלבד שזקוק לו - שמאוד זקוק לו, משם הוא ימשיך. שיחת טלפון אחת תשנה את המאזן. בזמן שסמוק מנסה להיות טוב יותר, עברו יכה ולא ייתן מנוח.

עמוד 145: כשהושיט אוואן את ידו אל הטלפון הדומם, הוא הבין שידו רועדת, בפעם הראשונה לאחר זמן רב כל כך. החדר התערבל והסתחרר. הדיבר הרביעי נדחק הצידה. זה היה אישי

העלילה בנויה בחוכמה ובצורה מתפתחת. תחילה אנו מכירים את המציאות העכשווית של ה'איש משומקום' ובהבזקים לעבר נחשפים לפרויקט ממשלתי - תוכנית חשאית שמטרתה ליצור לוחמים בלתי פגיעים שבמקרה הצורך ניתן להתכחש אליהם. מהו הפרויקט הזה?, למה הוקם?, הדרך בה נבחרו האנשים שבו? (היו יתומים) ומהם הקווים המנחים. תוך כדי אנו נחשפים לג'ק, האיש שגילה את סמוק והיה המפעיל שלו. דרך הכרות זו אנו לומדים על דמותו של סמוק, תכונותיו וייחודיותו. דמות מתעצמת ובולטת כנגד כל השאר.

הספר 'פרויקט X' הינו הראשון מתוך סדרה, ספר שהציב רף גבוהה להמשך ואני מקווה שההמשך יגיע במהרה.

דמותו של סמוק הזכירה לי את ג'ק ריצ'ר האגדי, שאני כל-כך אוהבת. בעוד לא פעם ריצ'ר נסחף לסיטואציות בעל כורחו ומוגדר האיש הנכון במקום הנכון, סמוק יותר מחושב אם כי גם לו צפויות הפתעות בלתי צפויות למרות שהוא אוהב לבחור את המלחמות שלו - הוא לא מכוון להפסיד בשום מלחמה.

המתח הינו מסוג אקשן עם כמה אירועים מאוד מפתיעים בדרך. הכול כתוב מהודק והיטב. גם ששום דבר אינו באמת קורה, הקורא יודע שיש דברים נסתרים מהעין. הקורא מרגיש את הבעבוע מתחת לפני השטח.

הכתיבה של גרג הורביץ מצוינת, זהו הספר השני שני קוראת שלו והוא טוב אף יותר מקודמו.

זכויות ההסרטה על הספר נמכרו לחברת "האחים וורנר" והוא יופק כסרט בכיכובו של בראדלי קופר (בחינה נפלאה לדמותו של סמוק)– מחכה, מחכה, מחכה.

 מומלץ מאוד – קריאה מהנה,

יעל