ב 24 לנובמבר 1859 העולם המדעי והדתי רעדו, באותו יום יצאה המהדורה הראשונה של "מוצא המינים"  ספרו של צ'ארלס דארווין שהציב תאוריה נגדית לבריאה האלוהית שהייתה מקובלת עד אותו רגע. באותו רגע ניצת אחד הדיונים הארוכים ביותר על תאוריה מדעית, עברו כבר 154 שנים מאז והאש עדיין לא כבתה. הויכוח בין התומכים בבריאה האלוהית מצד אחד ותומכי תאורית האבולוציה מצד שני עדיין לא הסתיים. כאשר כל צד מנסה להביא הוכחות אשר מאשרות או מפריכות את התאוריה הזו הכל כך שנויה במחלוקת.

על שני דברים אי אפשר להתווכח במהלך קריאת הספר הזה  והם הנחישות והאמונה של המחבר, ג'רי א. קוין לקח על עצמו משימה לא קלה, להוכיח מעבר לכל ספר שתאורית האבולוציה היא כבר מזמן לא תאוריה, אלא עובדה מוגמרת בלתי ניתנת לערעור ע"י בריאתניים ותומכי התכנון התבוני.
קוין מודע היטב  להבעיות איתן הוא מתמודד אבל הנקודה אליה היא רוצה להגיע היא הרבה מעבר להוכחות באמצעות מאובנים ו DNA , קוין רוצה לשנות את דפוס החשיבה של אנשים שכל ההוכחות מונחות לפניהם אבל קשה להם לשנות את דרך החשיבה שלהם .

"רבים חשים שהאבולוציה מכרסמת בתחושת העצמי שלהם. אם האבולוציה מלמדת לקח כלשהו, זו לא רק ההבנה שאנחנו מקורבים ליצורים אחרים, אלא שגם אנחנו, בדיוק כמוהם, תוצרים של כוחות אבולוציונים עיוורים ואדישים. אם בני האדם הם רק אחת התוצאות הרבות של הברירה הטבעית, אולי בסופו של דבר איננו מיוחדים כל כך. אפשר להבין מדוע מחשבה זו קשה לעיכול לאנשים רבים החושבים שנוצרנו באופן שונה ממינים אחרים, ושאנחנו המטרה המיוחדת של כוונה אלוהית."
 

ולאורך כל הספר קוין מביא הוכחות אשר מחזקות את טענתו בדבר נכונתו של תהליך האבולוציה. הוא כמובן מתחיל עם הממצאים המאובנים שבימי דרווין היו מועטים והיוו מכשול עקב כך שלא הציגו תמונה מלאה של שינוי, אך כיום יש בידי הפלאונתולוגים (חוקרי מאובנים) הרבה יותר ויש בידיהם ממצאים המתארים את השינוי שעברו היונקים הימיים בתהליך החזרה שלהם לים וכמובן את ההתפתחות ושינוי שעברו הדינוזאורים עד שהפכו לציפורים שאנחנו מכירים כיום, וכמובן את הממצא הכי חשוב את טיטיאליק אותו מאובן שנמצא ע"י ניל שובין (מחבר הספר הדג שבתוכנו) ומייצג את המעבר שעשו הדגים ליבשה.
אך קוין אינו מסתפק בזה הוא נכנס גם לתוך גופם של היצורים החיים ודרך ממצאים אמבריולוגים (אמבריולוגיה –חקר ההתפתחות העוברית) ומה שהוא קורא לו איברים שרידיים ועיצוב גרוע. הוא מביא דוגמאות לכך שבתהליך ההתפתחות שלנו כעוברים ניתן למצוא שרידים להתפתחות האבולוציונית שלנו (לעוברים בני מספר שבועות יש זימים שנעלמים בדרך כלל בהמשך ההריון), או שניתן למצוא שרידים לאיברים שהפסיקו לתפקד במהלך ההתפתחות האבולוציונית (התוספתן ועצם הזנב אצל בני אדם).
אבולוציה היא תהליך המושפע בעיקר משינויים בסביבה ובהתאמה לאותם שינויים. לרוב אנחנו לא נצליח לראות שינוי כזה במהלך חיינו, כי בדרך כלל צריך מספר גדול של מחזורים חיים על מנת שניתן יהיה להבחין בשינוי המביא ליצירתו של מין ביולוגי חדש מתוך מין ביולוגי קיים. אך ניתן לבצע דבר כזה בחיידקים שמחזור החיים שלהם הוא כ 20 דק' וקוין מביא דוגמאות להתפתחות אבולוציונית בחיידקים שחלקה נובע בשינויים סביבתיים שנגרמו ע"י האדם (אנטיביוטיקה היא זרז מצוין להתפתחות אבולוציונית של חידקיים שפיתחו אליה עמידות).
 

קוין ממשיך לאחר מכן לגורמים נוספים התורמים להתפתחותה של האבולוציה, גורמים כגון: טקטוניקת הלוחות, הוא עומד על ההבדל בין איים יבשתיים (אי שנוצר כתוצאה מהתנתקות שלו מהיבשת אנגליה היא דוגמא לכך) ואיים אוקיינים (איים שעלו לפני המים כתוצאה מפעילות וולקנית הוואי ואיי גלפגוס לדוגמא).

גורם נוסף עליו מרחיב קוין את הדיבור וגם בו הוא רואה גורם משפיע הוא מה שנקרא דו צורתיות מינית (מקרים בהם הזכר והנקבה שונים במראה לרוב הזכר יראה מרשים והנקבה אפורה ומשעממת) והגורמים המשפיעים על בחירת בן הזוג ע"י הנקבה. מדוע מתפתחים איברים מרשימים שכל תפקידם הוא להרשים (כגון זנבו של הטווס) ? ואשר תפקידם הוא לתת יתרון אבולוציוני על פני שאר הזכרים (קוין לא מזכיר זאת במפורש אבל הוא מדבר על "עקרון ההכבדה" מושג אשר פותח ע"י אמוץ זהבי ומחקריו על זנבנים בערבה).

בשני הפרקים האחרונים נוגע קווין בנושא הנפיץ מכל, ההתפתחות האבולוציונית של האדם, קוין סוקר את הממצאים המאובנים שנמצאו לאורך השנים החל מאפריקה והן בסין ובמקומות אחרים. ממצאים שאומנם לא נותנים את התמונה המלאה, אבל בהחלט מספקים הוכחות להתפתחות כזו. קוין גם נוגע בנקודה מדוע יש מין אנושי אחד על פני האדמה , ולבסוף הוא מתייחס לטענות בדבר המוסריות של האבולוציה,  הדבר ממנו חוששים רבים, שבמידה ואנחנו נקבל את התאוריה האבולוציונית אנשים עלולים לפרש זאת בדרך לא נאותה (אם אנחנו דומים לחיות אז בוא נתנהג כמו חיות) דבר שיביא להתדרדרות המוסרית של המין האנושי.

קוין עושה שירות מצוין לכל מי שתומך התורת האבולוציה, הוא לא נרתע מביקורת, אלא מציג שאלות לחסידי הבריאה והתכנון התבוני על הממצאים אותם הוא מביא (עם התכנון התבוני או הבריאתני הוא מושלם למה אנחנו צריכים תוספתן ? איבר שהרג רבים לפני הופעת הרפואה המודרנית וביצוע ניתוחים). הוא אינו חוסך ביקורת מתומכי הבריאה והתכנון התבוני אשר נמנעים מלהציג אלטרנטיבה למספר נושאים אותם הוא הציג בספרו.
קוין מודע לכך שאין בידיו את כל הממצאים ושאולי לעולם לא יהיו אבל הוא בטוח שהעתיד נראה ורוד שהוכחות נוספות בדבר נכונותה של תורת האבולוציה ימצאו.

בעיני זהו ספר מאיר עיניים ומהווה פתיחה לאחד התחומים המרתקים ביותר שקיימים היום בעולם המדע לפי דעתי, ספר שעושה שירות מצוין לתחום הזה ואשר כתוב בצורה חדה וברורה, ללא שום נסיון לטייח או לעוות משמעויות של ממצאים. ספר שכל מי שתחום זה מעניין אותו חייב לקרוא.