יפתח אלוני הוא למעשה משורר והספר הנדון כתוב בקצב של שירה. הוא מלהטט במילים עד שראשו של הקורא הרגיל (כמותי למשל), הולך סחרחר משפע המילים, הביטויים והמטפורות. הווירטואוזיות של אלוני במילים, והלהטוטנות שלו בסיפור העלילה ובדילוג בין הזמנים הותירה אותי לפעמים מבולבל. הרגשה שהלכה ונמוגה ככל שהתקדמתי עם הסיפור. ככל שקרבתי אל הסיום הרגשתי שעלילתו הולכת ומקבלת צורה, כשם שרואים את צורות הכפרים והנוף בעת שנוסעים בערפל הנמוג לאיטו עם איילת השחר.

מי שחפץ לדעת דבר מה אודות העלילה, יקרא קודם לכן ביקורות אחרות. אבל אני מזהיר אותו שזה הימור מפוקפק למדי מאחר ותמצית האירועים יכולים להכניסו לבלבול נורא. אני, מכל מקום, לא אספר לכם ממנה מאום, אבל, אנסה למפות לכם את מבנה הסיפור כך שכאשר תתמודדו אתו בעצמכם תתמצאו הרבה יותר טוב בהמולת הזמנים:

מדובר כאן בסיפור, בגוף ראשון, מסוג "זרם התודעה" המדלג ברצף וללא כל התראה מתקופה לתקופה. הנך יכול לדמות חמש שורות של פרטיטורה כאשר הזמן בו עוסק הסיפור מקפץ מדור לדור, ללא סדר, כמו התווים.

אגלה לכם כאן רק את שמו של גיבור הסיפור. שמו מתן, הוא מנתח מוח בכיר העובד בהווה, בזמן אפס (0), בסורוקה, באר שבע, וגר בבית שכור שליד מכללת שדה בוקר. ובכן, באה אליו לפתע לסורוקה נערה מניו יורק ומבקשת ממנו ראיון לצורך כתבת פרופיל אודותיו לניו יורק טיימס. איכשהו הזמן חולף, היא באה לביתו בשדה בוקר, הם יצאים יחד לטיול לאכזיב ונוצר ביניהם קשר מיוחד. קשר שלא אספר עליו דבר, אבל אני מבטיח לכם שמצפה לכם בנידון הפתעה. להלן אנסה למנות את הזמנים ביניהם מדלג הסיפור כמו יויו משוגע שהכרנו אי פעם בילדותינו:

זמן 1- : זמן עבודתו של מתן בבי"ח מאונט סייני בניו יורק. זמן זה כולל ברקע את לימודיו ואי אלו קשרים עם נערות אמריקאיות.

זמן 2- : זמן אהבה שהייתה ומתה בישראל ובעקב כך הוא נסע ללימודים בניו יורק. אהבה שמוזכרת בספר מעט למדי.

זמן 3- : הזמן שדודתו מגדלת אותו לאחר שאחותה, אמו של מתן, יחד עם אביו נהרגו. בזמן הזה מככבת גם דמותה של סבתו, אשר מטפלת בו בכל פעם שהדודה נעלמת, מה שקורה חדשות לבקרים. מסיבה זו או אחרת רואה הסבתא את נסיבות חייהם ומותם של הוריו באור ביקורתי למדי, שונה מאוד מבתה האחרת, דודתו המאמצת של מתן. תקופה זו תופסת חלק ניכר מהסיפור מאחר והיא משתרעת על פני כל תקופת ילדותו ונעוריו הצעירים של מתן והיא תופשת את כל זיכרונותיו וגעגועיו ומעצבת בדרך לא כל כך ידועה את אופיו.

זמן 4- : זמן, חייהם ומותם של אמו. זהו זמן מרוחק מאוד, כאשר היה ילד קטן, וכמעט שאינו זוכר ממנו מאומה. עיקר הידע שלו מאותו תקופה הוא ממה שמספרת לו דודתו, ומהערותיה, השונות בתכלית, של סבתו.

מהותו של שם הספר לא התחוורה לי לחלוטין, אולם אני סבור שהכוונה היא לחילופי הזמן המופיעים בזרם התודעה של מספר הסיפור.

ובכן, בשלב זה דומני שאותיר אתכם לצאת באומץ לקריאת הספר וליהנות מקריאתו ישירות בעצמכם.