|
|
|
מחולל הנסים |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 2691 |
|
|
מחולל הנסים הוא רומן סוחף, מעשייה מסתורית על גאונות וטירוף, שנפתחת עם גילוין של שלוש גופות. סיפור גילוין של הגופות, בבית אלגנטי על גדות נהר סמוך לקיימברידג', מסופר מפי אוסקר לואו, צעיר מבריק ותולעת ספרים, שבורח מהסביבה הפשוטה שגדל בה ומעדיף לעבוד כמטפל סיעודי בבית אבות בעיירה האוניברסיטאית. שיחותיו עם דייר מרתק וחמום מוח בבית האבות, פרופסור אייברהם פולסון, הן הקשר היחיד שלו לעולם האקדמי שסביבו. המצב הזה משתנה לאחר שהוא מתאהב באייריס בלוותר, סטודנטית יפה ואניגמאטית מקינגס קולג'. אוסקר נשאב לעולם המיוחס של אייריס וחבריה, שמנהיגם הוא אידן, אחיה המחונן והכריזמטי שמשוכנע ביכולתו לרפא אנשים באמצעות מוזיקה. אוסקר מוצא את עצמו מעורב בשורה של ניסויים מטרידים שהחבורה עורכת, וברקע מהדהדות השאלות האם אידן הוא מושיע או שרלטן, מחולל נסים או נבל, והאם אוסקר יצליח לפתור את התעלומה ויציל את חבריו, או לפחות את עצמו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מחולל הנסים - בנג'מין ווד
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 10/05/2016
כמה קשה לספר לחסות בצילו של ספר גדול ממנו, לשמש תזכורת ליצירת מופת ובכל זאת לקבל מחמאות נלהבות מעט פחות.
אין כמעט ביקורות שלא הזדקקו להשוואה המתבקשת עם ספרה המפורסם של דונה טארט: ההיסטוריה הסודית. במחולל הניסים (להלן המחולל) כמו בהיסטוריה הסודית, מצטרף בחור מרקע פשוט לחבורת סטודנטים... המשך הביקורת
כמה קשה לספר לחסות בצילו של ספר גדול ממנו, לשמש תזכורת ליצירת מופת ובכל זאת לקבל מחמאות נלהבות מעט פחות.
אין כמעט ביקורות שלא הזדקקו להשוואה המתבקשת עם ספרה המפורסם של דונה טארט: ההיסטוריה הסודית. במחולל הניסים (להלן המחולל) כמו בהיסטוריה הסודית, מצטרף בחור מרקע פשוט לחבורת סטודנטים אליטיסטים והחבורה הסגורה הזאת, בעלת חוקים משלה, בולעת אותו אל קרבה עד הסוף המר.
ווד נוקט בטריק מניפולטיבי במקצת. את סיפורו הוא פותח בסצינה של גילוי שלוש גופות (למעשה היו רק שתי גופות גם אם העטיפה מציינת שלושה), ובכך גורם לקורא להיות במתח מהתחלת הספר. אלא שבניגוד לספרי מתח, שבהם התהפוכות גדולות והסיפור מתגלגל עד לסופו המסופר בתחילתו, במחולל הספר מתנהל בעצלתיים, הסצינות ארוכות וחוזרות על עצמן, התיאורים מתארכים במין שלווה בריטית סטואית וכשמגיעה הסצינה האחרונה שמתוארת בראשית הספר, אנחנו מותשים, לא מופתעים ומבינים שמדובר בפרוזה ולא בספר מתח וכי זוהי כרוניקה של מוות ידוע מראש.
אוסקר לואו, גיבור הספר, משמש כמטפל בזקנים בבית אבות בעיר האוניברסיטאית קיימברידג'. אוסקר הוא אוטודידקט וקורא קלאסיקות בסתר, שנטש את ספסל הלימודים כדי לברוח ממשפחתו הקרתנית וצרת האופקים. בבית האבות הוא מתחבר לפרופסור לספרות העומד על יכולותיו האינטלקטואליות ומעודד אותו לקרוא. אוסקר פוגש את אייריס, סטודנטית לרפואה ואת אידן, אחיה העוגבאי, הגאון המוסיקלי המוזר, שמשוכנע ביכולתו לחולל ניסים בעזרת המוסיקה שלו.
החבורה הסגורה כוללת עוד שלושה תתי גיבורים שגם בתום הקריאה אי אפשר לאפיין את אישיותם ביותר מאשר כותרות סטריאוטיפיות: החבר הסיני, החבר הגרמני, החברה החביבה וחלשת האופי. שכן, על פני דפים רבים הם מעשנים ושותים ומשמיעים מוסיקה ומבזבזים זמן, ושוב משתכרים ומשמיעים מוסיקה ושטים ומביטים בשמיים ושוב בוחרים יין משובח ממרתפו של אביו של אידן וכו' וכו', עד שאתה הקורא הנבוך תוהה אם יספיקו בסוף הסימסטר ללמוד את כל החומר למבחנים. לרשות החבורה עומדים כמה לוקיישנים מעניינים המשרים אווירה סודית ואניגמטית. ביתם של האח והאחות, שאינם מתגוררים במעונות כבני תמותה פשוטים, ובית הוריהם, שהינו אחוזה מעוררת קנאה, הכוללת בשטחה בית כומר ובית עוגב, שעברו הסבה למין יחידת דיור למתבגרים שאוהבים להשתכר, לעשן, לשיר, להתבונן בשמיים ולחולל ניסים מפוקפקים.
סביר להניח, שאם אני הייתי אוסקר לואו, הייתי נושאת רגליים ובורחת לאוקספורד ובלבד שלא להיות מוזמנת שוב ושוב לבית משפחת בלוותר הסנובית ולהיות האאוטסיידרית היחידה שנושאת את דגל השפיות.
בספר גם מפציע פסיכיאטר מפורסם שסיפורו האישי משתלב בסיפורו של הגאון מקיימברידג'. אלא שגם כשאנחנו מגיעים לסוף הסיפור, כמעט נושמים לרווחה שצלחנו את הסימסטר ועוד מעט יהיה לנו קצת חופש ממחולל הניסים, חוזר סיפורו של הפסיכיאטר ומאריך את הספר בעמודים רבים שלא לצורך.
למרות זאת, הספר עוסק במגוון נושאים שאינם שכיחים בפרוזה העכשווית. הפרעה נפשית נרקיסיסטית, ריפוי מחלות אלטרנטיבי, השאה עצמית כגורם בריפוי מחלות קשות, זקנה ומחלות זקנה שכיחות, איבוד האינטלקט ושטיון. העיסוק בהם מעמיק את הסיפור ומעניק לו ערך מוסף.
סלחו לי אם השתרבבה נימה של ליגלוג לביקורתי. בנג'מין ווד כתב את הספר בגיל 31, וכשרונו הגדול ניכר בכל עמוד של הספר הארוך-יותר-מדי הזה. הספר כתוב מצויין, האווירה הבריטית הסנובית-אליטיסטית חודרת עד לשד העצמות וגורמת לקורא לחוש כי צנח במנהרת הזמן לאיזה יקום חילופי. רק איזכורם של טלפונים סלולאריים החזיר אותי לקרקע יציבה ולחש באוזני כי למרות הכל, החבורה הביזארית הזאת חייה בשנת אלפיים ומשהו.
אין ספק כי דונה טארט וההיסטוריה הסודית שלה גורמת עוול למחולל הניסים. מחולל נופל קורבן על מזבחו של ספר אלמותי, טוב ממנו מרתק יותר ממנו ובשל הרבה יותר. ואפילו בגילו הצעיר לא יכול בנג'מין ווד לנפנף, שכן דונה טארט כתבה את ההיסטוריה בגיל 28.
למעשה, לספר מגיעים חמישה כוכבים. ושוב, נקטתי בשיטה של חמישה מינוס אחד אינם שווי ערך לארבעה. זהו בהחלט לא ספר של ארבעה כוכבים. זהו ספר של תשעה כוכבים מתוך עשרה.
ולמה בכל זאת הורדתי כוכב אחד? בגלל ארכנות היתר. גם כשסופר רוצה להכניס את הקורא לאווירה של עצלתיים ושל מקום היסטורי המנותק מן הקדחתנות העכשווית, ישנן דרכים יותר מעניינות לעשות זאת מאשר לכתוב כל כך הרבה עמודים מיותרים.
תאריך הכנסה לאתר 05/10/2013
מן הידועות היא שבשנים האחרונות אני עוברת שינוי שפותח אותי לסוגי טיפולים שונים שיש בהם יותר מן הבלתי קונבנציונלי מאשר מן הקונבנציונלי, ואני הופכת סקפטית פחות ומאמינה יותר. לפעמים צריך פשוט לשים את הרציונלי על "הולד". אני גם מאמינה בכך שיש אנשים שהתברכו ביכולות שקשה להסביר במילים. אבל... המשך הביקורת
מן הידועות היא שבשנים האחרונות אני עוברת שינוי שפותח אותי לסוגי טיפולים שונים שיש בהם יותר מן הבלתי קונבנציונלי מאשר מן הקונבנציונלי, ואני הופכת סקפטית פחות ומאמינה יותר. לפעמים צריך פשוט לשים את הרציונלי על "הולד". אני גם מאמינה בכך שיש אנשים שהתברכו ביכולות שקשה להסביר במילים. אבל... בכל מה שנוגע לאורן זריפים למיניהם, שמניחים את ידם ומרפאים אנשים מכל תחלואיהם, חשוכי מרפא ככל שיהיו, אני עדיין לא שם, וכאן נכנסת לתמונה הסקפטיות שלי.
מצד שלישי, לעתים אנשים נמצאים במצב נואש, וכלו כל הקיצין והמוצא האחרון הוא פנייה לספק שרלטנים ספק מחוללי נסים. תקווה חזקה מכל דבר אחר, וגם אם קיים הסיכוי הזעיר ביותר, אנשים יהיו מוכנים להשליך את יהבם על אנשים מהסוג הזה.
אלה המחשבות שעלו בי בעת קריאת "מחולל הנסים", על אדם מטורף ללא ספק שיכולתו לחולל נסים מוטלת בספק, למרות שלאורך הדרך נראה שאולי דווקא כן.
הסיפור מסופר מפיו של אוסקר לואו, בחור צעיר שחי בעיירה האוניברסיטאית קיימברידג'. אין לו השכלה אקדמאית, הוא מגיע מבית שבו עבודת כפיים קדמה להשכלה, והוא עובד כמטפל סיעודי בבית אבות. שם הוא מכיר את פרופסור אברהם פולסון שפותח לו צוהר לעולם האקדמיה. יום אחד, בשעת תפילת ערבית, הוא עובר ליד כנסייה ונמשך פנימה על-ידי הצלילים שבוקעים ממנה. בכנסייה הוא מכיר את אייריס בלוותר, סטודנטית לרפואה, שאחיה אידן הוא עוגבאי מחונן והוא זה שהפיק את הצלילים הממכרים שאוסקר שמע. אידן הוא "מחולל הנסים" לכאורה, אדם שמאמין ביכולתו לחולל נסים בעזרת המוזיקה.
אוסקר נשאב לתוך עולמם של אייריס, אידן וחבריהם הצבעוניים והמרתקים. בינו לבין אייריס מתפתח סיפור אהבה ואייריס מבקשת מאוסקר לנסות ולעזור לה להוכיח אחת ולתמיד שאידן חף מיכולות על-טבעיות. וכך אוסקר מוצא את עצמו מעורב בשורת ניסויים שעורכת החבורה, ניסויים בעלי השלכות קשות ומפתיעות.
אהבתי את הספר מאוד. הרעיון היה מקורי בעיניי, כי גם אני עצמי מתעסקת בסוגיה הזאת ביני לבין עצמי לא מעט. הדמויות בספר היו מגוונות. ובכלל, זה מסוג הספרים שהייתי שמחה מאוד לראות עיבוד קולנועי שלהם. אני חושבת שהספר הזה מספק חומר גלם טוב לסרט מצליח. עלילת הספר סוחפת ומרתקת, שזורה פה ושם במתח ואפלה למדי. כדאי ומומלץ!
תאריך הכנסה לאתר 16/03/2013
הסקירה שלי תתחלק לשני חלקים, סיימתי את הספר לפני מס' ימים ואני עדיין לא החלטתי אם אהבתי את הספר או לא. יש ספרים שמהמשפט הראשון אני אוהבת, יש ספרים שככל שהעלילה מתקדמת אני "נדלקת" והספר "נבלע" לי ויש ספרים (והם אינם רבים) שלאחר שאני מסיימת את קריאתם נשארת לי תחושה מוזרה בבטן... המשך הביקורת
הסקירה שלי תתחלק לשני חלקים, סיימתי את הספר לפני מס' ימים ואני עדיין לא החלטתי אם אהבתי את הספר או לא. יש ספרים שמהמשפט הראשון אני אוהבת, יש ספרים שככל שהעלילה מתקדמת אני "נדלקת" והספר "נבלע" לי ויש ספרים (והם אינם רבים) שלאחר שאני מסיימת את קריאתם נשארת לי תחושה מוזרה בבטן שאינני יודעת בוודאות אם אהבתי.
הסיבה המרכזית שבגללה אני חצויה בעניין הספר כי הספר לא היה עקבי לכל אורכו.
ולפעמיים אני לא מצליחה להסביר במילים הרגשה. משהו שצובט ולא ברור.
גב הכריכה בוחר להתחיל במילים: רומן סוחף, מעשייה מסתורית על גאונות וטירוף אז טירוף אכן היה בספר מספיק לקרוא את גב הכריכה כדי להבין את זה.
הדמויות – אין ספק שהושקעו בהן המון מחשבה. אהבתי דווקא את המשוגע ביניהם, מנהיג החבורה, איידן. הוא נראה כלפי חוץ כמו כולם אך ככל שהעלילה מתקדמת ומגלים כמה "השריטה" שלו עמוקה וכמה הוא חריג אך דווקא החריגות שלו מה שהניע את הסביבה לפעול, זה היה מותח ומסקרן.
הסיפור עצמו אכן היה מעניין, קצבי – קטעים רבים נקראו בעניין רב, ללא עצירה וברצון עז לדעת מה עומד לקרות.
אך לצערי היו רגעים שנעלמו, לא ברורים, שהרמתי גבה וניסיתי להבין מה הולך. שכן, הפעולות לא התחברו לדמות עצמה. לא תמיד הסכמתי עם המעשים של הדמות והם נראו לי לא הגיוניים לסיטואציה. אני חושבת שלמרות שהם לא היו רבים זה השפיע עליי לכן אינני יכולה להגיע שכל המכלול של הספר מצוין כי היו (ולא הרבה, אך היו) רגעים שגרמו לי לתחושה לא ברור שהספר לא זורם לי (כמו שאמרתי לפעמיים הרגשה קשה לתאר במילים).
יותר אהבתי את הספר מאשר לא אהבתי – ואני כן ממליצה עליו רק עם אזהרה קטנה. שבת שלום וקריאה נעימה.
יעל
תאריך הכנסה לאתר 16/03/2013
מחולל הנסים של בנג'מין ווד, סופר בריטי צעיר, יליד 1981, הוא רומן מתח פסיכולוגי שאפתני - בעיקר בהיקף הנושאים הנידונים בו - ומקורי, הביצוע אומנם אינו מושלם, אבל הספר מספיק מעניין וקצבי כדי להיות חוויית קריאה מוצלחת לחובבי ספרי המתח.
ב"מחולל" נפרש... המשך הביקורת
מחולל הנסים של בנג'מין ווד, סופר בריטי צעיר, יליד 1981, הוא רומן מתח פסיכולוגי שאפתני - בעיקר בהיקף הנושאים הנידונים בו - ומקורי, הביצוע אומנם אינו מושלם, אבל הספר מספיק מעניין וקצבי כדי להיות חוויית קריאה מוצלחת לחובבי ספרי המתח.
ב"מחולל" נפרש סיפורו של אוסקר לואו, בחור צעיר, שבהגיעו לבגרות מסרב ללמוד באקדמיה, ובוחר לעבוד בבית אבות לקשישים סיעודיים (הסימבוליות המעמדית קצת מוטחת בפנינו דרך שמות המשפחה בסיפור, אבל ניחא). וכפי שקורה בהרבה סיפורים (אם לגיבור או לגיבורה יש מזל) אוסקר פוגש מישהי - אייריס בלוות'ר (בלוות'ר היא משכוכית, הכבשה המובילה את העדר) - ערב אחד כשהוא שב מהעבודה לביתו ונמשך אחר צלילי נגינת עוגב קסומים הנשמעים מן הכנסייה שנקרית בדרכו. פגישה זו, מקרית, הנולדת בגלל חיבור בין מצב רוחו של אוסקר לצלילי המוסיקה שמפיק, כפי שיתברר בהמשך, אחיה של אייריס, אידן בלוות'ר, מכניסה את כל הדמויות לקשר שתוצאותיו הרות גורל.
בכנסייה אוסקר ואייריס פותחים בשיחה ואוסקר, הנמשך לאייריס, נכנס אל עולמה של משפחת בלוות'ר. אוסקר פוגש את הוריהם המצליחנים של זוג האחים, ואת חבריהם הצעירים הכרוכים אחר אידן בלוות'ר, כולם סטודנטים אינטליגנטיים ונינוחים שנהנים לייצר שיחות אינטלקטואליות איזוטריות. הכוח המניע של הרומן הוא הכריזמה של אידן והדחף שלו להוכיח את כוח הריפוי של המוסיקה בכלל ושל המוסיקה שלו במיוחד.
אידן שואב את אוסקר, הכרוך אחר אייריס, לסדרה של ניסויים הקשורה בדרך מסוימת למקום עבודתו ומשם הקצב רק מתגבר עד לקליימקס המטורף בהחלט.
הספר מזכיר במעט את "ההיסטוריה הסודית" של דונה טארט, מותחן פסיכולוגי אחר שעסק בסטודנטים ובסכנות של שימוש יתר קיצוני בפילוסופיה בגילאים צעירים. ה"היסטוריה" קיבל בזמנו ביקורות מעולות ואף נחשב על ידי חלק מן המבקרים ליצירת מופת. בעיני זו הייתה הגזמה. הוא היה פשוט מותחן טוב מאוד שהשכיל לגעת במגוון נושאים, בניגוד לספרי מתח שבלוניים. גם ה"מחולל" הוא כזה. אבל נראה שאינו זוכה להצלחה זהה בשוק הישראלי. כאשר חיפשתי אותו בחנויות קשה היה לאתר עותק, וזה היה רק שלושה חודשים לאחר יציאתו לשוק.
נקודת החוזק והתורפה של ה"מחולל" הינה היקף הנושאים בהם הוא עוסק.
מה יש לנו כאן? סיפור אהבה מתפתח בין שני צעירים, סיפורו של אדם עני הנקלע אל תוככי החברה הגבוהה, עיסוק מעמיק יחסית ביחסי הורים ילדים (אוסקר מרבה להרהר ביחס הוריהם של האחים בלוות'ר אל ילדיהם וביחסם של הוריו אליו), פסיכיאטריה ופסיכולוגיה ביחס להתקדמות ותוצאות של הפרעות אישיות ואפילו קצת על הזדקנות וחולי.
כל אחד מן הנושאים הללו יכול להיות בסיס לספר בפני עצמו, ואיכשהו, ווד מצליח לשלב ביניהם היטב באופן שלא בא על חשבון התקדמות העלילה או הדמויות, שהן ברובן מוצלחות ואמינות (למעט צמד החברים, יינג ומרקוס, המעט פלקטיים), מנגד, יש לציין כי נוצרת מעין תחושה של מאמץ יתר. במקביל להנאה שחוויתי במהלך הקריאה, הייתה גם כל הזמן תחושה שעוד מעט זה כבר לא יעבוד. שהמבנה יקרוס. במובן הזה החוויה הייתה קצת כמו לראות אומן קרקס המקפיץ המון חפצים באוויר. למרות שזה עובד וזה מרשים, כל הזמן מרחפת התחושה שהנה, עוד מעט משהו ייפול והלהטוט ייכשל.
ובכל זאת, קצת כמו בקרקס, "המחולל" מצליח איכשהו להחזיק את כל מרכיביו באוויר, מבלי שיקרסו.
ציונים:
קצב: 8 דמויות: 8 תעלומה: 8 כתיבה: 8
ממוצע: 8
בונוס/עונש: בונוס של שתי נקודות על מקוריות ורוחב יריעה, ועונש של שלוש על מגושמות וטון דידקטי מדי בדיון בנושאים הפסיכולוגיים.
סופי: 7.9
מותחן פסיכולוגי בריטי מסקרן, בעל קצב טוב ונטייה מלנכולית, שמדי פעם מרגיש קצת עמוס מדי בנושאים, אבל בסך הכול, מומלץ בהחלט.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|