"בדירה מרווחת באזור מבוקש בשטוקהולם מתרחש מקרה רצח מחריד של אם ממוצא פיליפיני ושני ילדיה בביתם. גרונותיהם שוספו ובכל מקום יש כתמי דם. אף על פי כן, אין כל סימנים באשר לזהות הרוצח. אביהם השוודי של הילדים חי בבדידות ומקיים קשר מועט עם העולם שסביבו, ולא ברור כיצד יכלה האם, שעבדה כמנקה, להרשות לעצמה דירה שכזאת?

המפקח קוני שיוברג ממשטרת המרבי פועל נמרצות לפענוח החקירה, למרות שצוותו מצומצם: ינס סאנדיין עדיין מתאושש מהתקף לב; פטרה וסטמן ממשיכה לחפש אחר זהותו של מי שאנס אותה; ואיינר אריקסון השחצן אינו מתייצב לעבודה. שיוברג עצמו נסער, הוא אינו מצליח לשכוח את מרגיט אולופסון, המופיעה תדיר בחלומותיו, ומחליט לחקור את עברו אפוף המסתורין."
 

"אשמה ללא גבולות" הוא הספר השלישי בסדרת המרבי וקדמו לו "בית הממתקים" ו"מלכודת כפולה". לא אשאיר אתכם במתח ואומר לכם כבר עכשיו שלא רק שהספר עומד בסף של קודמיו, הוא אף מתעלה עליהם! מהסדרה לעיל קראתי רק את הספר הראשון  "בית הממתקים" ואהבתי  אותו ואף המלצתי עליו בבלוג זה. שמחתי לגלות שקטע מהמלצתי על הספר הראשון  מופיע בדפי הפתיחה של ספר זה בראש התשבחות!  

לא אחת הספרים הבאים בסדרה פחות מוצלחים מהספר הפותח את הסדרה וחששתי שספר זה יאכזב, אך לשמחתי התבדיתי.  הספר משובח, מרתק וסוחף והוא שואב את הקורא לתוכו כבר מההתחלה. כאמור לא קראתי את הספר השני. אי לכך היו לי אי אלה פערי מידע במהלך הסיפור, אך  עד מהרה חיברתי את כל הנקודות. הסופרת מזכירה לקורא בקצרה את מה שאירע בספרים  הקומדים (בצורת פלאשבקים) והקורא משלים את המידע החסר בעצמו ללא בעיות. לפני שאספר בקצרה על העלילה, אציין שזהו  יותר מותחן פסיכולוגי יותר מאשר ספר מתח גרידא וככזה מתרכז בתהליך החקירה המשטרתית ובמאמצי השוטרים לפענח את התעלומה. המתח בספר אחיד, אך לקראת הסוף דרגת האדרלין עולה עד לנקודת ההתפוצצות. הקורא  שרוי במתח עצום כאשר הוא נתקל בתפניות מבשרות רעה בעלילה. לקראת סוף הספר הגברתי את קצב הקריאה שלי מתוך סקרנות  וציפייה לבאות. היתה נקודה בעלילה בה רציתי להתערב בחקירה ולומר לבלשים לשים לב ולא להתעלם מרמז חשוב במיוחד לפתרון הנמצא ממש מתחת לאפם.

מכיוון שבספר מתח עסקינן, לא אפרט יתר על המידה על העלילה מחשש לספויילרים. רק אציין שרגשי אשם הם  הציר סביבם סובב הספר והם רודפים את הגיבורים במחול שדים מטורף שאין רואים את סופו.  הספר עוסק במספר קווי עלילה והעלילה הראשית עוסקת, איך לא, ברצח מצמרר וזוועתי במיוחד של אם ממוצא פיליפיני ושני ילדיה בביתם. קשה לי לקרוא על רצח של ילדים ולשמחתי הסופרת לא התעכבה יתר על המידה על הרצח והתרכזה יותר בדרכי החקירה של המשטרה.  למשטרה אין בהתחלה קצה של חוט בנוגע לזהות הרוצח או מניעיו והם מתחקים אחר הפרשה עקב בצד אגודל. ככל שהמפקח קוני ועמיתיו (איתם נפגשנו בספרים הקודמים) בוחשים בפרשה, צצים פרטים אפלים נוספים ושלדים קופצים מהארון. הדמויות מרובות רבדים ועומק וסיפורי הרקע שלהם משולבים בספר ומוסיפים לו מימד נוסף. הסופרת מפתחת  קווי עלילה שהתחילו בספרים קודמים (פרשת האונס של פטרה, הרומן של קוני ועוד) וכמובן מוסיפה פרטים חדשים ופיקנטיים. תוסיפו לכך שוטר שנעלם ביום הרצח עצמו, והנה לכם מלאכת מחשבת של ספר מתח. לכאורה יש בסיפור יותר מדי חוטי טרגדיות (סיפורי הדמויות), אך הסופרת השכילה ללפף אותם יחד ולהימנע מלהפוך את הסיפור למלדורמטי יתר על המידה.

גם בספר זה, כמו בקודמיו, הסופרת  משרטת פרופיל פסיכולוגי מדויק של הדמויות. הסופרת רקמה לכל דמות מאפיינים ההופכים אותה למציאותית  ואנושית יותר, דבר המקל לסמפט את הדמויות. המתח אחיד, נבנה בטבעיות ונשמר לכל אורך הספר. הכתיבה קולחת והקורא מובל בנבכי מסדרון מפותל עד לסוף עוצר נשימה. כל החלקים בפאזל נופלים למקום באופן מעורר הערצה. בניגוד לספרים סקנדינבים אחרים, אין כאן תיאורים גראפים מוגזמים ובזה קסמו.  כפי שכבר הבנתם, אהבתי את הספר ואני ממליצה עליו לכל מי שמחפש ספר מתח אינטליגנטי להעברת מספר שעות של כיף.

בשורה התחתונה: אשמה היא לא רק עניין של גאוגרפיה!