|
|
|
חתיכת סיפור |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 4357 |
|
|
זהו סיפור על אדריכל מצליח שבונה בתים והורס משפחות, ועל מעצב שיער עם שורשים מעורערים ורעב לחיים חדשים. לכאורה – שני סיפורים מנותקים לחלוטין: האחד מתרחש בישראל, השני בבוגוטה שבקולומביה. אולם אט-אט מצטלבים חוטי העלילה המקבילים ומתלפפים זה בזה, עד שעמודי התווך שלהם קורסים לתוך עצמם בשיא דרמטי ובלתי-צפוי. זהו סיפור על גורל ידוע מראש (או שלא), ועל גבריות שמנסה להציל את כבודה מלועו של עבר מאיים, אך נופלת במלכודת של חטא היוהרה.
חתיכת סיפור הוא רומן מתח קצבי, צבעוני וסוחף, רב-המצאה ורב-תהפוכות, המטיח בעוצמה את רעיון אפשרות הבחירה שלנו בגדר ההפרדה של הכביש המהיר.
דלית אורבך סופרת, תסריטאית, קופירייטרית ומנחת סדנאות כתיבה. כבשה לה זה מכבר את מקומה כאמנית העלילה המקורית, המבריקה והמרתקת: "הכתיבה של דלית קולחת, שנונה, מהנה, מלאה בדימויים מפתים, מעוררי מחשבה." [שירי לב-ארי, YNET]. ספריה הקודמים, "קיפודים", "בדידותו של קורא המחשבות", "וזה הסוף" ו"יותר מדי נינה" היו לרבי-מכר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 2 |
תאריך הכנסה לאתר 08/02/2015
הספר הזה כשמו כן הוא – חתיכת סיפור! ולא רק אחד אלא שניים!
הסיפור הראשון מתרחש בישראל והגיבור הראשי שלו הוא אברי שטרן, ארכיטקט מצליח, יהיר ואנוכי שרבים שונאים. תאונת דרכים קשה מרסקת את גופו של אברי ומוחקת את מרבית הזיכרון שלו. שהות ארוכה בבית החולים... המשך הביקורת
הספר הזה כשמו כן הוא – חתיכת סיפור! ולא רק אחד אלא שניים!
הסיפור הראשון מתרחש בישראל והגיבור הראשי שלו הוא אברי שטרן, ארכיטקט מצליח, יהיר ואנוכי שרבים שונאים. תאונת דרכים קשה מרסקת את גופו של אברי ומוחקת את מרבית הזיכרון שלו. שהות ארוכה בבית החולים מצליחה לשקם את גופו אך לא את הזיכרון. מה שנשאר לו הן תמונות מילדות קשה בצלו של אב הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים ואם חלשה וכנועה העושה את כל אשר לאל ידה כדי לשרוד ולגדל את שני בניה.
אברי החדש מנסה לאסוף את שברי חייו ומעורר הרבה סימפטיה בלב הקוראים. דמויות משמעותיות בסיפורו הם אחיו קובי, אשתו אודליה, בנו עומר, אורית מזכירתו וגם המאהבת שלו, נחמיה שותפו והחוקר של חברת הביטוח. לכולם תפקיד בסיפור.
הסיפור השני מתרחש בבוגוטה בירת קולומביה והגיבור הראשי שלו הוא מיגואל סנטנה, ספר מצליח. מיגואל נולד בשכונת עוני קשה לאב שיכור שנטש את משפחתו ואם נרקומנית. בשכונה שולטים סוחרי הסמים אשר סופחים גם את מיגואל הצעיר לרשתם. בעזרת טיפת מזל מצליח מיגואל להיחלץ מהשכונה ולהפוך לספר מצליח, כזה שנשות בוגוטה העשירות מרבות לפקוד את המספרה שלו. אולם, עברו של מיגואל ממשיך לרדוף אותו וגורם לו להסתבך בפשע. גם כאן יש דמויות משמעותיות כמו חברו קורטז, אשתו אמיליה ובתו קירה, המאהבת שלו סרינה, בעלה המאפיונר והחוקר המשטרתי פורה.
ההקבלה בין שני הסיפורים מתבררת ככל שהסיפורים מתקדמים ויותר לא אגלה.
הספר סוחף ומרתק אם כי יש בו קטעים בהחלט לא קלים.
תאריך הכנסה לאתר 17/01/2015
סיימתי את הספר בתחושה שזהו באמת… חתיכת סיפור ולא סתם, אלא סיפור גאוני!
זהו סיפורם של אברי שטרן,אדריכל ישראלי,שחצן ויהיר וכפי שיש לו הרבה כסף כך יש לו הרבה אוייבים סביבו. וזהו סיפורו של מיגואל סנטנה הקולומביאני,ספר צמרת עשיר שהגיע מהתחתית ועברו אינו עוזב אותו ועתידו מכוון ע”י אנשים אחרים... המשך הביקורת
סיימתי את הספר בתחושה שזהו באמת… חתיכת סיפור ולא סתם, אלא סיפור גאוני!
זהו סיפורם של אברי שטרן,אדריכל ישראלי,שחצן ויהיר וכפי שיש לו הרבה כסף כך יש לו הרבה אוייבים סביבו. וזהו סיפורו של מיגואל סנטנה הקולומביאני,ספר צמרת עשיר שהגיע מהתחתית ועברו אינו עוזב אותו ועתידו מכוון ע”י אנשים אחרים.
אברי שטרן מאבד את זכרונו לאחר תאונת דרכים. כשהוא מתעורר הוא זוכר את ילדותו אך לא מעבר לזה. אינו זוכר עד כמה רע היה,עד כמה שנאו אותו ועד כמה העריצו את כשרונו. קל לשנוא את אברי האדריכל ,הרומס,המשפיל,הבוגד. זוהי דמות קלאסית החוטאת בחטא היוהרה אלא שברגע אחד גורלי חייו משתנים וכמה שקל היה לשנוא אותו כך קשה לקבלו מחדש.
במקביל,במדינה אחרת מיגואל חי את עברו כילד עני ברחובות קולומביה. סמים,זנות,לכלוך ופשע הם הרקע שלו וחברו הטוב שנטש פתאום ומופיע פעם אחר פעם בזכרונו ולא נותן לו מנוח.
שני סיפורים שלכאורה אינם קשורים אחד לשני ואולם שניהם עוסקים בחיים,בבחירות שלנו ובזכרון שלנו.
העלילה מתפתחת במהירות כמו נסיעה במהירות גבוהה בכביש מפותל ולא נותנת לקורא רגע אחד דל. מתי העלילה היא מציאות ומתי דימיון,מתי היא אמיתית ומתי היא רק ספר כתוב ובין לבין עוד ועוד דמויות מתגלות ולכל אחד ואחת מהם חלק חשוב בסיפור.
רגע אחד אנחנו בתל אביב וברגע אחר אנחנו בקולומביה כשעל הכל מנצח הזכרון. זכרונות ילדות בלתי נשכחים ונמחקים שאולי הם שמנווטים את החיים,את הבחירות שלנו.
מעבר לאיכות הכתיבה יש משהו גאוני ביכולת ליצור עלילה שכזו וזהו אחד הספרים המורכבים והיותר מיוחדים שקראתי.
תאריך הכנסה לאתר 11/01/2015
זהירות ספוילרים, ספולירים, ספוילרים.
ואוו, חתיכת סיפור או סיפור בחתיכות או סיפור חתוך תפס אותי, לא הרפה ממני ולא נתן לי מנוחה.
קראתי אותו בשקיקה והוא רודף אחרי.
מי אנחנו , מה המרכיב הסודי של אישיותנו, מה הזיכרון שאנחנו נושאים על עצמו... המשך הביקורת
זהירות ספוילרים, ספולירים, ספוילרים.
ואוו, חתיכת סיפור או סיפור בחתיכות או סיפור חתוך תפס אותי, לא הרפה ממני ולא נתן לי מנוחה.
קראתי אותו בשקיקה והוא רודף אחרי.
מי אנחנו , מה המרכיב הסודי של אישיותנו, מה הזיכרון שאנחנו נושאים על עצמו ועל אלא שסביבנו. "אתה אף פעם לא יודע אם מה שאתה זוכר קרה או שאתה משכתב את האוטוביוגרפיה לנוחותך. לנוחות התת מודע שלך שמתרוצץ עם טיפקס ומתקן ומעוות ומוחק "
ספר מטריד, ספר ששואל מי אני? מה הזכרונות שלי. מי האדם שאני עומד מולן, מה יקרה לי כשאשכח את הזכרונות שלי מי היה קורה לו האדם שעימו אני חיה ולהיפך היה מאבד את זכרונו האם היה אותו האדם שאני הכרתי או שהיא מכיר.
איך אוספים זכרונות והופכים אותם לשלך. שאלתי עצמי לאורך כל הקריאה מה היה לו אחד מהורי היה מזדקן בכבוד (הורי נפטרו צעירים) ומאבד מזיכרונו, מה הוא היה עבורי ומי אני הייתי לו? האם זה אותו האדם שאני מכירה
ספר על חטא ההיבריס, גבר שהיה לו הכל, כל מה שחולמים עליו, אשה מאהבות, כסף פרסום אבל בפנים היה חלול ללא זכרונות אמיתיים ללא רגשות, גבר שנופל ממעלה המדרגה לתחתית. גבר שחשב שהוא אחד ומגלה שהוא אחר.
ספר מתעתע הכל כפול ,מה האמת, מה הסיפור הנכון הישראלי או הקולומביאני? מי הוא מי. היה שלב שבו זמזמתי את השיר קוני למל "אומרים כי אני אינני אני, אז מי אני בכלל?".
אהבתי את הכתיבה של דלית את משחקי המילים אהבתי את הרעיון הכפול של שני הספרים, הם היו כל כך אמינים לי ולא ידעתי מה אני קוראת, הסיפור הקולומביאני היה משכנע שבשלב מסוים כשקראתי בו על ירושלים חשבתי לעצמי, גם קולומביה מכניסה אותנו לספרים?
כאב לי על כל הדמויות המיוסרות, הסובלות, האומללות, כל הדמויות אינן מגשימות את עצמן כלל, הן עסוקות בלהיות מישהו אחר, מסתירות מעצמן את האמת, בוגדות בסביבה ובעיקר בעצמן.
אברי בסופו של הספר מגיע לאמת הפנימית של עצמו, וחי את חיו כפי שהאמין ורצה.
אהבתי את דמותו של החוקר / בלש, הוא היה הדמות האנושית הבלתי פגומה בין שאר הדמויות שהזכרון מתעתע בם.
כל הכבוד לדלית אורבך, אומנם יכלה לכתוב שני ספרים שונים, כנראה שבן הזקונים שלה הוא תאומים בכלל, שני סיפורים באחד, אהבתי את ההומור שהספר על האדיכל נכתב בידי אשה .
תאריך הכנסה לאתר 09/01/2015
העלילה בשני משפטים- אדריכל ישראלי מרושע ומצליח נפגע בתאונת דרכים ומאבד את זכרונו, מנהל מספרה קולימביאני שהגיע מאשפתות מנסה לשקם את חייו ומסתבך, שתי העלילות מתרחשות כל אחת במקום אחר בעולם אך שתיהן נשזרות זו בזו בדרך לא צפוייה.
במה נמדד ספר טוב בעיניכם? ספר שתזכרו אותו לאורך זמן? ספר שתקחו... המשך הביקורת
העלילה בשני משפטים- אדריכל ישראלי מרושע ומצליח נפגע בתאונת דרכים ומאבד את זכרונו, מנהל מספרה קולימביאני שהגיע מאשפתות מנסה לשקם את חייו ומסתבך, שתי העלילות מתרחשות כל אחת במקום אחר בעולם אך שתיהן נשזרות זו בזו בדרך לא צפוייה.
במה נמדד ספר טוב בעיניכם? ספר שתזכרו אותו לאורך זמן? ספר שתקחו איתכם הלאה? בעיני, כפי שאמרתי כבר מספר פעמים זה קודם כל ספר זה שמעורר מחשבה. ספר שאתם יכולים להרהר על התובנות שבו, ספר שאם תמצאו עוד שותפים לקריאה בו תוכלו לנהל איתם דיונים לתוך הלילה. הספר הזה, הוא לגמרי כזה.
הספר מעלה שני נושאים פילוסופים לדיון שמשתלבים ומתכתבים זה עם זה. ראשית- שאלת הידיעה מול הבחירה, מי מכוון את מעשינו, מי מכתיב את דרכנו, האם אנחנו שולטים בה או שמא כח עלום? מחבר מסתורי? אל? האם הגיבור כותב את העלילה או שמא סופר? יש לי בראש ספר אחר שקראתי שגם הוא מתכתב עם הרעיון הזה, נדמה לי שאחד הספרים של אופיר טושה גפלה, אולי יואב בלום, אבל אני לא זוכר. ההבדל הוא שאצל גפלה ובלום כל העלילה היא בדיונית והזויה במקצת, ואילו כאן הכל "אמיתי", אין כאן מציאות של פנטסיה כמו אצלם, אלא ריאליסטיות מוחלטת, וזה מכניס משהו לספר הזה שקצת מטריד אותך מצד אחד, ומצד שני פותח אותך למחשבות על העולם. בדיוק כמו דיון שמגיע ממש בסוף הספר (אין חשש ספויילרים), וכמו שהרבה פילוסופים כבר דנו – אם הכל צפוי, אז איך הרשות נתונה? האם האל קובע את דרכנו או שמא סופר עלום שם? האם אנחנו שולטים על דרכנו או שהיא כבר הוכתבה לנו? אני תמיד עניתי על כך לעצמי שאכן, אנחנו קובעים את הדרך, אבל בדיוק כמו שאם אעמיד לפני הבת שלי קערה עם סוכריות מצד אחד, וקערה עם ירקות מצד שני, ואגיד לה- תבחרי מה שאת רוצה, הרשות נתונה לה- אבל אני יודע מה היא תבחר, זה צפוי, כך גם ה'- הוא מעמיד אותנו בבחירות, אבל הוא מכיר אותנו, והוא יודע מה נבחר. אם אעמיק את זה קצת יותר, הוא יודע בדיוק איך הוא יצר אותנו, מה מנגנון הבחירה שלנו, ולכן הוא יודע מה נבחר, הוא למעשה תכנת אותנו. אז האם הרשות נתונה בידי הגיבור לנהוג איך שהוא רוצה? או שמא הוא נתון לחסדי המחבר? לא פעם ניתן לשמוע מחברים שאומרים שהיו להם קוים כללים, והגיבור לקח אותם לאן שהוא רצה, הספר הזה הוא דוגמא מצויינת לכך, הוא פשוט נכתב תוך כדי, יחד עם תנועות הגיבור.
הנושא השני שהספר הזה מעלה לדיון הוא הזכרון שלנו. כשאנשים רבים ומשלימים, מדברים הרבה על "לפתוח דף חדש", על דף חלק, אבל האם באמת אנחנו מסוגלים לכך? אנחנו לא שוכחים באמת מה שהיה, המשקעים נשארים. אבל נסו לדמיין רגע שכל מה שאתם מכירים, כל מה שאתם צברתם- נעלם לו. כל המידע שעכשיו אתם מוזנים בו מהסביבה זה המידע היחיד שאתם מכירים. מדי פעם מבליחים בראשכם כל מיני תמונות, אך האם הם באמת היו או שהם מושפעים מחלומות שלכם. אולי הם מספרים שקראתם? האם מי שמסביבכם אמין ורוצה בטובתכם? כמו ב"נעלמת"- האם מה שאתם קוראים אכן קורה? מה משפיע על הזכרון? מה מעצב את הזכרונות שלנו? האם הזכרונות שלנו באמת קרו? מה נטבע בנו ואיך?. יש שני אירועים לכאורה זניחים, אך משמעותיים שמוזכרים בספר על עברו של אברי, בהתחלה, לפני התאונה, אנחנו שומעים ורסיה אחת שלהם. אנחנו מגלים שהם לא ממש משמעותיים עבורו, מוזכרים בהסח הדעת\ אבל לאחר מכן הם מתגלים כמשמעותיים, אחד מהם גם מתגלה כמשובש, אך הוא הוא באמת כזה? מה הופך אותו למשמעותי עכשיו? מי ערב לנו שאחרים, שמספרים לנו על חויה אכן זוכרים טוב? מי ערב לזכרונות הילדות שלי שאולי אני עיצבתי לעצמי? אולי אני טועה בהם? קחו שלושה אנשים שהיו עדים לארוע מסויים, כל אחד יספר משהו אחר ויזכור משהו אחר (הפרספטקיבה שלנו, האישיות שלנו, משפיעה על זכרונותינו, זה גם מתכתב עם הרעיון הקודם- אנחנו כבר מתוכנתים- אז גם ההשפעה על הזכרונות שלנו מתוכנתת!
רעיון הזכרון והבחירה והמעבר שבין דמיון לבדיה, בין אמת לזכרון, מי מתעתע בנו ומי לא בספרים ובקולנוע. התחושה הזו היא לעתים מענגת, אך יכולה גם להטריד ולעצבן. בתחילת הקריאה- אני מודה, זה די עצבן אותי. אני נשאב בדרך כלל לספרים, למרות שהם כולם בדייה, אני מזדהה ונכנס לזה, וזה די הציק לי לא לדעת מה קורה באמת, אבל, כפי שכתוב בספר עצמו- מה זה משנה? ספר כולו בדיון, אז מה זה משנה מה העלילה ה"אמיתית"?
שורה תחתונה: שם הספר הזה מעיד על מה שנמצא בפנים. הוא ממש חתיכת סיפור. אחד הספרים הטובים שתקראו השנה. לא ספר למי שרוצה קריאה קלילה, שתעבור הלאה, אלא למי שרוצה להכנס למחשבות, לדיונים. רוצו לקנות.
תאריך הכנסה לאתר 07/01/2015
אין שם מתאים יותר לספר. זה אכן חתיכת סיפור! או יותר נכון חתיכת שני סיפורים!
קיבלתי אותו כ”ספר לבן” כמעט האחרון לשנת 2014 מטעם קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות. לקרוא ספר לבן זו חוויה בפני עצמה – את לא יודעת על מה הספר או איך נראית העטיפה – אין לך מושג למה לצפות. לפעמים אם זה סופר... המשך הביקורת
אין שם מתאים יותר לספר. זה אכן חתיכת סיפור! או יותר נכון חתיכת שני סיפורים!
קיבלתי אותו כ”ספר לבן” כמעט האחרון לשנת 2014 מטעם קהילת הקוראים המשפיעים של ידיעות אחרונות. לקרוא ספר לבן זו חוויה בפני עצמה – את לא יודעת על מה הספר או איך נראית העטיפה – אין לך מושג למה לצפות. לפעמים אם זה סופר מוכר עם סגנון כתיבה מסויים אז קצת, אולי, יודעים למה לצפות אבל אני לא קראתי את ספריה הקודמים של דלית אורבך (טעות שתתוקן במהרה) ולכן לא ידעתי כמו ברוב הספרים הלבנים למה לצפות.
ה- 50 עמודים הראשונים מספרים על אברי, אדריכל מצליח אבל טיפוס מגעיל במיוחד שיעשה הכח כדי להצליח ולא חושב על אף אחד אחר חוץ מעצמו ו”לא רואה אף אחד ממטר”. אן לו מושד מה עובר משפחות או על חבריו וגם לא מעניין אותו. רק אברי מעניין אותו. לרוב הקוראים בקהילה היה מאד קשה איתו ושנאו אותו מהרגע הראשון וכמעט נטשו את הספר. אישית אהבתי אותו מאד או יותר נכון אהבתי לשנוא אותו.
אברי מתנגש ב”בגדק הפרדה” בכביש המהיר, תאונה ה שגורמת לו לאיבוד זכרונו ולמעשה איבוד זהותו. הוא אינו מכיר את הסובבים אותו ולא זוכר את כל הדברים האיומים שמספרים לו שהוא עשה.
מנקודה זו מתקיימים שני סיפורים בספר אחד. אנחנו מתוודעים לסיפורו של מיגל – ספר מצליח בקולומביה שהגיע משכונות העוני הכי קשות והצליח לברוח מחבורות הפשע ולהיות אחד הספרים הכי מצליחים אבל שורשיו וליבו עדיין שם בשכונה עם חברו הטוב שנשאר מאחור.
מצד אחד הסיפורים זורמים כל אחד לחוד אך עם נגיעות קלות ביניהם עד שאנחנו לא יודעים האם אברי מדמיין את הסיפור של מיגל או אולי מיגל קורא את הסיפור של אברי. שני הסיפורים מצטלבים בפרטים קטנים עד לסוף הספר.
כל אחת מהדמויות בספר מנסה לעשות סוג של תיקון לחייה כדי שתוכל להמשיך לחיים טובים יותר הלאה – לא רק אברי נפגע תאונת הדרכים. היא השפיעה על כל הסובבים אותו שאינם יודעים איך לקבל את אברי החדש – הם אינם יכולים למחוק את הזכרונות שיש להם עם אברי הישן מצד אחד ומצד שני הוא כל כך שונה שהם לא יודעים איך להתנהג איתו. עם אברי הישן כל אחד ידע את מקומו וידע איך להתנהג ופתאם הכל השתבש – האם הוא משחק או באמת לא זוכר את כל הדברים האיומים שעשה?
בסיפור של מיגל הוא מנסה לתת לבתו חיים טובים ללא דאגות וללא הסכנות שהוא היה בהם אבל חייו מהעבר רודפים אותו והוא לא יכול באמת להשתחרר מהמקום ממנו הגיע.
דלית אורבך מציגה לנו דרך סיפוריהם של אברי ומיגל שאלות רבות ופילוסופיות עלינו ועל הזכרונות שלנו:
מה גורם לנו לזכור דבר אחד ולא לזכור דבר אחר? האם זו בחירה שלנו לזכור דברים בצורה מסויימת או בחירה אקראית של המוח?
ואיך זה ששני אנשים שהיו באותו ארוע זוכרים דברים שונים?
עד כמה הרגשות שלנו באותו ארוע שחווינו משפיע על הדרך בו נזכור אותו? ויותר חשוב מכך כיצד זיכרון כזה או אחר ישפיע על חיינו! האם שינוי הזיכרון ישנה את חיינו והדרך בה בחרנו ללכת ובחרנו להתנהג?
האם הזיכרונות שלנו מעצבים אותנו או שאנחנו מעצבים את הזיכרונות לפי אופיינו? מי בונה את מי?
ספר כתוב מצויין וקולח – שני סיפורים מצויינים משולבים יחדיו לסיפור אחד – חתיכת סיפור! אהבתי!
תאריך הכנסה לאתר 27/12/2014
חתיכת סיפור כשמו כן הוא "חתיכת סיפור". הספר כתוב בכישרון רב והרעיון גאוני.
לפנינו שני סיפורים. סיפור אחד על אדריכל מצליח, אברי, אדם שחצן, אגואיסט, דרסני, שנוא שבונה בתים והורס משפחות. הסיפור השני הוא על מעצב שיער של העשירון העליון שבא מילדות קשה ורוצה לבנות לו חיים חדשים.
הסיפור... המשך הביקורת
חתיכת סיפור כשמו כן הוא "חתיכת סיפור". הספר כתוב בכישרון רב והרעיון גאוני.
לפנינו שני סיפורים. סיפור אחד על אדריכל מצליח, אברי, אדם שחצן, אגואיסט, דרסני, שנוא שבונה בתים והורס משפחות. הסיפור השני הוא על מעצב שיער של העשירון העליון שבא מילדות קשה ורוצה לבנות לו חיים חדשים.
הסיפור הראשון מתרחש בישראל והסיפור השני מתרחש בקולומביה. לכאורה שני סיפורים שאין ביניהם קשר אבל לאט לאט במיומנות מדהימה, הסופרת קושרת בין שני הסיפורים בנקודות קטנות עד שלעיתים אנו תוהים איזה סיפור אמיתי ואיזה דמיוני.
חמישים העמודים הראשונים מספרים על אברי האדריכל המעצבן, שמדבר בשפה נוראית וגסה וקשה לשרוד אותם אבל אל ייאוש, בהמשך הסיפור חלה תפנית משמעותית בחייו של אברי ומכאן הספר הופך להיות סוחף ומרתק.
במהלך קריאת הספר עולות המון מחשבות על מהו הזיכרון שלנו? האם הוא פרי המצאתנו? האם אנו זוכרים רק מה שאנו רוצים? האם הגורל נקבע מראש? ועוד הרבה שאלות מהותיות על החיים ושבירותם.
הספר כתוב בשפה קולחת, עשירה אך לעיתים גם בוטה. החיבור בין שני הסיפורים גאוני לדעתי ומציאות ודמיון מתחלפים זה בזה לאורך כל הסיפור.
זה בהחלט אחד הספרים הטובים והמיוחדים שקראתי השנה. ממליצה בחום!
תאריך הכנסה לאתר 23/12/2014
הספר "חתיכת סיפור" הוא אכן חתיכת סיפור. לא רק "חתיכת סיפור" הוא גם מורכב מחתיכות, נתכים, קטעים ומפיסות המציאות שנצמדים לפאזל של החיים!
פלחי החיים הללו מזכירים קילוף של תפוז... פלח ועוד פלח – מרקם של טעמים חמצמצים ומתוקים כמו החיים! ... המשך הביקורת
הספר "חתיכת סיפור" הוא אכן חתיכת סיפור. לא רק "חתיכת סיפור" הוא גם מורכב מחתיכות, נתכים, קטעים ומפיסות המציאות שנצמדים לפאזל של החיים!
פלחי החיים הללו מזכירים קילוף של תפוז... פלח ועוד פלח – מרקם של טעמים חמצמצים ומתוקים כמו החיים!
אני מודה שחמישים העמודים הראשונים בשבילי היו "חפירה". נכון, אני מודה ש"סבלנות" היא לא בדיוק התכונה שאני מתהדרת בה השכם וערב.
מי שיצליח לצלוח את חמישים "עמודי החפירה" אז... הוא יהיה כבר כבול ב"מנהרת החיים" שדלית אורבך טווה בסיפור הזה.
לדעתי האישית זה קצת היה יותר מידי... אבל אולי זו רק אני. אני בהחלט חושבת שהיה אפשר "לחפור" קצת פחות ולהשיג את אותה תאוצה...
הסיפור מתרכז בשתי דמויות: אברי ומיגואל.
אברי-שותף של נחמיה במשרד אדריכלים "שטרן את לוי". נשוי לאודליה ואב לעומר. הבסיס המשותף לאברי ואודליה האסתטיקה והאהבה לאסתטיות. למרות שאודליה גרפיקאית במקצועה, היא בחרה להיות אחראית על הרשת של "אריק זגורי"-מעצב שיער.
אגו לא חסר לאברי הזה. בלתי מתפשר, עקשן, שחצן, מעצבן עד כדי כך שלפעמים בא לי לתת לו בוקס... לא שאלימות היא הסטייל שלי, אבל ממש בא לי באותו רגע להעיף אותו מהזירה! מבחינתו של אברי, האדריכלות היא שקלול של נתונים עם קורט של מעוף. ציטוט עמוד 9: "רגלים על הקרקע עם ראש בעננים להלן: אני-האדריכל"
אותו אברי שמרגיש אלוהים, בונה הבתים והורס משפחות, עומד מאחורי הכותל המערבי... חומה שמאחוריה אין בה כלום, אבל יש בה אמונה...
מיגואל-"אדון מספרים". בעל מספרה שיודע להפוך בלילות שיער לקו סנטר מחמיא. לרוב ישבני העשירון העליון מאכלסים את כורסאות העור האדומות אצלו במספרה.
מיגואל נשוי לאמליה שלא מתעוררת לפני 11:00 בבוקר. ילדת רחוב שאפילו בקצה הזרת שלה לא ניתן היה למצוא שמחת חיים. גם מיגואל לא בדיוק "צדיק"... יש לו את סרינה האישה השנייה ואברי "נהנה" מאורית מזכירתו במשרד האדריכלים.
הספר מתחיל לקבל תאוצה לאחר התרסקותו של אברי בתאונה, ולמעשה מהקטע הזה מתחילות להשתנות זוויות החיים.
תוך כדי קריאה ולעיתים בין נשימה לנשיפה, מתחילות להתעורר התחבטויות וקושיות:
-האם אנחנו פוחדים למצוא את הזיכרון?
-האם העצמות שלנו מתאחות יותר מהרגשות?
-איזה מנגנוני הישרדות יש לנו?
-האם אנחנו ממציאים זיכרונות כדי לנקות רגשות אשמה?
-ממה אנחנו מורכבים?
-מה הסוד שלנו?
-האם אנחנו יכולים להשתמש במחיקון כדי להסיר את מה שחרטנו על לוח העולם הזה?
-האם הגורל בידינו בכלל?
המספר 234 מאחד את שתי הדמויות, זה גם מספר החדר שאברי אושפז בו בבית החולים, ומספרו של החדר בבית המלון שמיגואל וסרינה השתעשעו בו.
טכניקת כתיבה של שני סיפורים מקבילים, עם נקודות נשיקה מוכרת וידועה ובמקרה של "חתיכת סיפור" זה נעשה טוב. מספר החדר, הסיפור הקולומביאני, ציור הדרקון שעל המצית ועוד.
הכתיבה רהוטה, מגוונת, לעיתים עשירה ונפלאה ומאידך גם גסה, בוטה ומבחילה.
הקריאה בספר "חתיכת סיפור" זורמת, קולחת, מסקרנת, מציקה ומטרידה כאחד.
למרות שבתחילת הסיפור תיעבתי את אברי, דלית אורבך הצליחה בכתיבתה השנונה לגרום לי לחבב אותו לקראת הסוף.
אהבתי את הכריכה שנבחרה לספר הנוכחי היא בהחלט משקפת את "חתיכת הסיפור" .
לסיכום: ספר טוב שכתוב בכישרון רב, ואני אישית ממליצה להגיע אליו עם מאגר של סבלנות עבור חמישים העמודים הראשונים.
האם הכל תלוי והרשות נתונה?
תאריך הכנסה לאתר 08/12/2014
כשמו כן הוא, זהו חתיכת סיפור!
הנאה צרופה!
ספר חכם, מרתק, שנון, מעניין, מורכב ומעורר מחשבה.
זהו ספרה השישי של דלית אורבך.
מי שקרא את ספריה הקודמים, ימצא אלמנטים משותפים.
הספר דן באמת, בגורל, בדמיון, בזיכרון ומידת השפעתם עלינו, ומעורר שאלות -
מהי האמת? ... המשך הביקורת
כשמו כן הוא, זהו חתיכת סיפור!
הנאה צרופה!
ספר חכם, מרתק, שנון, מעניין, מורכב ומעורר מחשבה.
זהו ספרה השישי של דלית אורבך.
מי שקרא את ספריה הקודמים, ימצא אלמנטים משותפים.
הספר דן באמת, בגורל, בדמיון, בזיכרון ומידת השפעתם עלינו, ומעורר שאלות -
מהי האמת?
מהו הדמיון?
מה יקרה לי כשאשכח את הזיכרונות שלי?
האם הזיכרון שלנו אמיתי ואותנטי?
האם אנו ממציאים לעצמנו זיכרון משלנו?
איך אוספים זיכרונות והופכים אותם לשלך?
מה המציאות?
ההתחלה קצת קשה ומעצבנת, אבל מבטיחה שמי שימשיך – לא יצטער.
הספר הוא מלאכת מחשבת של הסופרת, דלית אורבך.
ארוג כשני סיפורים הנושקים אחד לשני.
מה הסיפור הנכון – הישראלי או הקולומביאני?
זהו סיפור על אדריכל מצליח הבונה בתים והורס משפחות ועל מעצב שיער עם רצון עז לחיים חדשים.
זהו ספר שתתענגו עליו.
מאמינה שיעורר מחשבות פילוסופיות אצלכם ויגרור דיונים מעמיקים.
תאריך הכנסה לאתר 26/11/2014
זהו ספרה השישי של דלית אורבך שיצא בימים אלה במהדורה דיגיטלית (ובקרוב ייצא לאור כספר מודפס) והספר הראשון שלה אותו אני קוראת. כמו ששם הספר מרמז, זהו אכן חתיכת סיפור! התחלתי לקרוא את הספר מבלי לדעת דבר על תוכנו ונזרקתי היישר לעבר המים הסוערים. עד מהרה שקעתי חיש מהר בעלילה השוצפת ומצאתי עצמי... המשך הביקורת
זהו ספרה השישי של דלית אורבך שיצא בימים אלה במהדורה דיגיטלית (ובקרוב ייצא לאור כספר מודפס) והספר הראשון שלה אותו אני קוראת. כמו ששם הספר מרמז, זהו אכן חתיכת סיפור! התחלתי לקרוא את הספר מבלי לדעת דבר על תוכנו ונזרקתי היישר לעבר המים הסוערים. עד מהרה שקעתי חיש מהר בעלילה השוצפת ומצאתי עצמי במערבולת מסחררת של רגשות, תשוקה, רסיסי מידע וזכרונות מודחקים. המשפט המפורסם של טולסטוי הפותח את ספרו "אנה קרנינה", "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה", מתאים לספר זה כמו כפפה ליד. ספר זה סובב סביב משפחות, שכל אחת מהן אומללה בדרכה היא, ומקלף שכבה אחר שכבה מחיי השקר הנוצצים שלהן. למעשה בדבר אחד דומות המשפחות האומללות בספר: כולן אינן מאושרות בחלקן ובגידה היא חלק נכבד מחייהן.
הספר מאגד בתוכו שני סיפורי חיים מקבילים, סיפורו של אדריכל מצליח שבונה בתים והורס משפחות וסיפורו של מעצב שיער עם שורשים מעורערים ורעב לחיים חדשים, הנושקים זה בזה ומתאחדים לכדי קו עלילה אחד. סיפור אחד מתרחש בישראל, השני בבוגטה שבקולומביה, ושני הסיפורים שזורים זה בזה ויחדיו יוצרים מארג ססגוני. הספר נע לסירוגין בין שני הסיפורים ולרגע מתקשה הקורא להבדיל בין אמת ודמיון. הספר נפתח עם סיפורו של אברי, אדריכל צמרת גאותן ומתנשא מתל אביב, הדורך על גוויות בדרך אל התהילה הנכספת ומגלה שבודד וקר שם בפיסגה. כלפי חוץ יש לו הכל: עבודה מוצלחת, אישה יפה ומטופחת, בן מוצלח, בית מפואר, ממון רב, אך בתוכו פנימה הוא ריק ואינו מסוגל לחוש אהבה או שום רגש אחר לעניין זה. חברים אין לו והוא מוקף באוייבים ובמלחכי פינכה הרוצים ברעתו. אירוע מכונן שעבר עליו מוביל לשינוי חד בחייו וגורם לו לבחון לראשונה את צפונות ליבו. בעקבות זאת הוא מנסה להשתנות, להרכיב מחדש את הפסיפס של חייו ולהחיות את האני האמיתי שלו. מנגד, אנו מתודעים לסיפורו הנוגה של מיגואל הקולומביאני, ילד ביבים שהצליח לצאת מהאשפתות אך מגלה שאפשר להוציא את האדם מהאשפתות, אך אי אפשר להוציא את האשפתות מהאדם. שני הסיפורים כאמור שזורים זה בזה בחוטים דקים שלא ניתנים להפרדה ומתכתבים אחד עם השני לכל אורך הספר.
הספר נע בין משכנות העוני בקולומביה לבין שכונות העושר בארצנו ועוסק בשאלות הרות גורל כבחירה חופשית מול גורל, אמונה והעדרה, עשירים מול עניים, בגידות ונאמנות, זכרון ותעתועיו והשפעות הסביבה והמשפחה. הספר כתוב בצורה קולחת ומשלב שפה גבוהה עם שפת רחוב. הסופרת יצרה דמויות אנושיות מתוסבכות ומציאותיות ביותר. הסופרת מטיבה לתאר את הגיאוגרפיה הפנימית של הדמויות, נפשן, מחשבותיהן ורגשותיהן. לאורך הספר שותלת הסופרת רמזים המרמזים על הקשר ההדוק בין שני הסיפורים ורק בסוף מתבהר הקשר הסמוי ביניהם. עד הסוף לא הייתי בטוחה מה אמת ומה אשליה והייתי צמאה לדעת לאן תוביל אותנו הסופרת. מצאתי את סיפורו של אברי מעניין יותר מסיפורו של מיגואל, סיפור שהיה בעיני קלישאתי למדי ונוסחתי. סיפורו של אברי מובא בשני קולות, קולו של אברי וקולה של מזכירתו. רוב הסיפור מובא מנקודת הסיפור של אברי ורק קטעים מועטים ממנו מובאים מנקודת מבט המזכירה וטוב שכך. היה קשה לי להפריד בין שני הקולות בשל הדמיון בשפה ובדימויים. הספר הסתיים בפתאומיות רבה מדי לטעמי והשאיר הרבה שאלות פתוחות שנותרו לדמיון הקורא. הייתי שמחה לאפילוג המספר מה עלה בגורל השניים ובעיקר איך הסתיים סיפורו של מיגואל. בכל אופן מאד נהניתי מהספר וגמעתי אותו תוך יומיים שלושה. הסופרת הטיבה לזגזג בין הסיפורים והרמזים שנטעה בשניהם הוסיפו מימד נוסף לעלילה. שאפו לסופרת על סיפור כתוב היטב! מומלץ כמובן!
בשורה התחתונה: החיים הם כמו גלגל ענק!
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|