הספר "נפוליאון 1813 מלחמת העולם הראשונה" מאת חזי שלח, אינו ספר אקדמי אולם הוא מציג תזה מרתקת שראוי לתת עליה את הדעת. הספר, כשמו כן הוא, עוסק בנפוליאון בונפרטה, שעל-פי שלח היה"אחת הדמויות המרתקות בהיסטוריה – מוכשר כשד, הרפתקן מסעיר, מצביא בעל כריזמה מדהימה ומידה של שרלטנות, מנהיג מושך ודוחה, הכלאה של גנרליסימו ופיהרר. על האיש נכתבו ספרים רבים כל-כך בעיקר משום שתענוג לכתוב עליו. ואי אפשר לכתוב עליו בלי לקרוא אודותיו, וזה תענוג רב אף יותר. לידל-הארט אמר שההיסטוריה היא סיפור צעדיו ומעידותיו של האדם. נפוליאון בונפרטה היה אדם שצעד ומעד, צעד ומעד." (עמוד 9) נפוליאון היה מן האישים הגדולים בהיסטוריה האנושית. ומהבודדים שהיו לגאונים, כהדרת קאנט, הכופים את רצונם על המציאות ומעצבים אותה. בספרו מציע שלח את הרעיון החדשני שבשנת 1813 חלה תפנית היסטורית במסגרת המלחמות הנפוליאוניות והתרחשה למעשה מלחמת העולם הראשונה.
בתחילת הקריירה הצבאית שלו "הצטרף לחיל התותחנים – שאליו נועד עוד בימי לימודיו הצבאיים – בדרגת סרן. הוא היה מזוהה עם הז'קובינים, שעמדו בראש המשטר הרפובליקני, ובשירות המשטר הזה דיכא מרידה מלוכנית בעיר טולון (Toulon) בסוף שנת 1793. בתמורה התמנה למפקד הארטילריה של הצבא שנועד להילחם באיטליה והועלה לדרגת בריגדיר-גנרל." (עמוד 16) שם, ניצח נפוליאון בשורה של קרבות, כשהוא ממש את עקרונות ריכוז המאמץ ומיצוי הכוח באופן שטרם נראה כמותו. "האוסטרים היו היעד הבא. בלודי (Lodi) הביסו אותם הצרפתים בקרב על הגשר שבכפר (מאי 1796), והדרך למילנו נפתחה לפניהם. כאן הפגין נפוליאון לראשונה את הדוגמה האישית העילאית שבעתיד ירבה לנהוג על-פיה – הוא התייצב בראש חייליו בהסתערות. בסוף החודש היה במילנו." (עמוד 20)
נפוליאון היה אסטרטג כביר ויכולתו לקרוא את תמונת הקרב היתה טובה כמעט מכל אלו שעמדו כנגדו. כדבריו, "אני רואה רק דבר אחד, והוא הגוף העיקרי של צבא האויב, ואני מנסה לרמוס אותו." (עמוד 31)ואכן כך עשה במסע כיבושים מהיר ומרשים שקצר ניצחונות יידועי שם דוגמת קרב יינה-אאורשטאט, אולם וכמובן אוסטרליץ. ב-1812 פלש נפוליאון לרוסיה במהלך שהיווה, כפי שניתן היה לצפות מראש שכך יהיה, את נקודת המפנה ממנה תלך האימפריה שהקים ותדעך.
נפוליאון שב מרוסיה מוכה וחבול לאחר שאיבד מאות אלפי חיילים ועל אף מפלה זו הצליח נפוליאון לכונן מחדש את צבאו. היה זה צבא אדיר, שהקים מן המסד ממש תוך הישענות על מודל צבא העם שהופיע באותם ימים. למרות גודלו עדיין בלטה בו עוצבה מובחרת – המשמר הקיסרי. שלח, עמד יפה על הבעייתיות שמעלו יחידות שכאלו כבר אז ועד ימינו אלה. "ערכו הצבאי של המשמר הקיסרי שנוי במחלוקת, כמוהו כערכן הצבאי של יחידות עילית בכל הצבאות עד עצם היום הזה. הן שואבות אליהן את כוח האדם המעולה ביותר, החסר ביחידות האפורות, הנושאות בנטל העיקרי של הלחימה. ואולם אין ספק שהמשמר תרם תרומה מכרעת בכמה קרבות. נפוליאון חש קרבה רבה לקורפוס העילית שלו, הרבה לחנות בקרב חייליו, אכל ושתה עמם וחלק אתם חוויות." (עמוד 34)
אולם ב-1813 קומם נגדו נפוליאון את כלל ממלכות אירופה שבחששן התאחדו כנגדו במה שחזי שלח מגדיר כמלחמה עולמית כוללת. לאחר לחימה קשה שלא הוכרעה. נוצרה קואליציה רב-לאומית. המלחמה שניהלה היתה הראשונה שנוהלה על-פי מודל המלחמה הטוטאלית. הספר מתאר כיצד נוצרו בריתות בסבך היחסים בינלאומיים רוויי התככים ואת נתיב הקרבות שניהל נפוליאון.
מחבר הספר, חזי שלח, היה איש רב-פעלים וברוך כישרונות. יליד שנת 1934. איש עסקים, כלכלן והיסטוריון. שירת כקצין בצנחנים, שימש מפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח והגיע לדרגת אלוף משנה."אבא שלי היה אחד המפקדים הבולטים של מלחמת יום כיפור, למרות שכבר ביום שנולדתי הוא לא היה איש צבא קבע. הוא היה אחד המנהלים המובילים במשק בזמנו, איש ישר ומוכשר כמו שלא עושים יותר. בזמנו החופשי היה מבקר המוזיקה הקלאסית של כמה עיתונים, כתב ספר על מלחמות נפוליאון, והושיע ידידים אינספור מצרה. אני מניח שאת הדברים החשובים באמת שכחתי. כשאתה צעיר והבן שלו, קורה לך הרבה מה שקרה לי בבקו"ם: בוועדת הקבלה לצנחנים הסתכל עלי הפסיכולוג כאילו הוא מכיר אותי, למרות שהיה ברור שהוא לא. אחר כך הוא שאל אם אני רוצה לצנחנים כדי להתמודד עם המורשת של אבא שלי, מה שהבהיר לי שני דברים – שהוא היה חייל שלו במילואים, ושיש אנשים שלשאול שאלות טיפשיות בא להם טבעי, ויש כאלה שצריכים בשביל זה תואר שני באוניברסיטה. עניתי את הדבר הסביר היחיד, שאם הייתי רוצה להיות ג'ובניק הוא בטח היה שואל אותי אם אני עושה את זה כדי לברוח מהמורשת של אבא שלי." (מתוך הכתבה "חיים, נקודה" מאת עפר שלח, "בלייזר", גיליון ספטמבר שנת 2006)
במלחמת יום הכיפורים לחם שלח כמפקד גדוד המילואים של הצנחנים 471 בקרבות הבלימה ומתקפת הנגד של צה"ל ברמת הגולן ובסוריה, ובכיבוש החרמון הסורי. בעולם העסקים שימש מנכ"ל של חברות גדולות, בהן כלל סחר, חברת הביטוח אליהו, מפעלי המלט נשר, מקורות וטבעול וכן שימש דירקטור במספר חברות, בהן המשביר המרכזי והספרייה החדשה ויו"ר ועדת ההשקעות של קופות הגמל של בנק המזרחי. בנוסף עמד בראש "ועדת שלח" לתקצוב תיאטראות ישראל, היה יו"ר הנהלת התזמורת הפילהרמונית וחבר בהנהלות האופרה הישראלית. שלח חיבר מספר ספרי עיון שונים בנושאים היסטוריים וכתב יחד עם בנו, העיתונאי עפר שלח, מדריך לספרו של ג'יימס ג'ויס "יוליסס", שראה אור בשנת 2012, לאחר מותו בגיל 76.
הספר כתוב היטב. שלח יודע לספר סיפור, ומצליח לרתק את הקורא לתקופה אחרת תוך חיבורה בהקשר ובזמן לימינו אלה. מנגד, חסרונן של מפות טובות ומפורטות וכן מרשמי קרב מורגש לאורך כל הספר. מומלץ בחום רב!!!
