אייליש לייסי היא ילדה טובה שגרה עם אימה ואחותה רוז בעיירה קטנה שנקראת אניסקורתי באירלנד (אחרי חיפוש קצר ברשת מסתבר שזו עיר הולדתו של טובין). אביה נפטר ואחיה הגדולים עברו ללונדון כדי לעבוד כי אפשרויות התעסוקה בעיירה הן מצומצמות מאוד. אפילו לאייליש, שלומדת הנהלת חשבונות, קשה למצוא משרה ראויה. באופן זמני היא עובדת בחנות המכולת של מיס קלי הסנובית, פשוט כי לא מצאה משהו אחר.
אייליש נושאת את עיניה אל רוז כל הזמן – יש לה עבודה מסודרת ומכניסה במפעל, היא נראית טוב ותמיד לבושה לפי צו האופנה. לרגע אפשר לחשוב שאולי רוז היא-היא הגיבורה כאן. כך יוצא שאייליש היא סוג של גיבורה שהיא אנטי-גיבורה. היא בחורה פשוטה, צייתנית ותמימה מאוד. לכן ברגע שרוז מסדרת לה הזדמנות לעבודה בברוקלין שבניו יורק היא אפילו לא חושבת לסרב. זה ברור לגמרי שהיא נוסעת. היא חייבת לנסוע. בכל העיניין הלוגיסטי עוזר להן כומר, האב פלאד, שעומד בראש הקהילה שם. הוא מתחייב לדאוג לה לעבודה, למגורים ולכל מה שתצטרך. וכך היה.
היא מגיעה לברוקלין אחרי הפלגה נוראית בים סוער ומתחילה לעבוד בכל בו כמוכרת. בינתיים מסדר לה הכומר לימודי ערב בהנהלת חשבונות, שאם תסיים אותם על הצד הטוב תוכל להבטיח לעצמה משרה טובה יותר באותו הכל בו, כמנהלת חשבונות. היא גרה במוטל של גברת קיהו האירית יחד עם כמה בנות קשקשניות. היא מכירה את טוני, בחור איטלקי, ונרקמת בינהם לאט לאט (לאט מידי יש לציין...) מערכת יחסים. משבר במשפחה מאלץ אותה לחזור לביקור בבית. זהו הביקור הראשון מאז הגיעה לניו יורק והיא חוששת. אני אמנע מלתת פרטים נוספים מחשש לספוילרים אך כן אומר שכצפוי אייליש תמצא את עצמה עומדת בפני החלטות גורליות.
זה ספר שנקרא בקלילות. הוא מחולק לארבעה חלקים שבתוכם אין פרקים. ת´כלס – לא קורה בו יותר מידי. אפשר בהחלט להגיד שהוא נע לו בעצלתיים, אבל עדיין משך אותי להמשיך ולקרוא. יש באייליש משהו שגרם לי לרצות לחבק אותה כל הזמן. לדאוג לה שתסתדר. שיהיה לה חם בחורף הניו יורקי, שיהיה לך קריר בחום הלוהט, שתסתדר בעבודה, שתצליח בלימודים. 
טובין מצליח להעביר יפה את התקופתיות של ברוקלין ושל אירלנד. הוא גם משבץ פה ושם אירועים היסטוריים על מנת ש"נרגיש" את התקופה. למשל, תוך כדי עבודה של אייליש בכל בו, מאפשרים לנשים צבעוניות לקנות שם. הם מקצים להן דוכן מיוחד עם גרביונים (זה המוצר הכי שוס בתקופה ההיא מסתבר) בצבעים שהן אוהבות. אייליש מוצבת בדוכן הזה. מתואר איך כל העובדים בחנות נכנסים לדריכות מסויימת כשאותן נשים נכנסות ואת הדיון העירני שזה מעלה בארוחת הערב עם הבנות בביתה של גברת קיהו.
זה ספר חביב מאוד, לא משהו *גדול* אבל בהחלט נהניתי ממנו. לפעמים בתקופה שקורה בה כל כך הרבה (מחאות אוהלים, מטח גראדים על אשדוד ואשקלון, ירי על אוטובוס ליד אילת והתפרעויות בעולם) כל מה שאנחנו רוצים זה קצת לנוח מכל הבלגן ולקחת ליד ספר קליל, תמים ונחמד שיעביר את הימים בסבבה.

דירוג הקואלית:
3.5 קואלות מתוך חמש

פינת העטיפה:
אני קצת מבולבלת מהעטיפה הזו. כשלקחתי את הספר ליד והסתכלתי על התמונה והשם של הספר זה ישר זרק אותי לקהילה היהודית – גם "ברוקלין" וגם בחורות עם מטפחות על הראש... אבל נראה לי שהכוונה הייתה לאוכלוסיה של מהגרים, זה בהחלט מתאים גם להגדרה הזו. אולי מתוקף היותי יהודיה זה ישר "זורק" אותי לשם...בכל מקרה האימג´ מאוד מאפיין את התקופה של שנות ה-50. לתמונה קוראים "נערות אוכלות צ´יפס" – אין שום התייחסות למקום או למוצא שלהן, אבל לאכול צ´יפס ברחוב זה מאוד אמריקאי :)

ציטוטים:
"גברת קיהו תהתה באזניהם של השניים האחרים אם כדאי לה לקנות טלוויזיה שתארח לה לחברה בערבים. היא חוששת, כך אמרה, שאולי ההמצאה הזאת תיעלם מין העולם בתוך זמן קצר והיא תיתקע עם המכשיר. טוני והאב פלאד יעצו לה לקנות מקלט טלויזיה, אך בעקבות זאת רק המשיכה ואמרה שאין שום ערובה לכך שימשיכו ליצור תכניות ולכן היא חושבת שלא כדאי לה להסתכן". 

בתחילה 'ברוקלין' הוא סיפור עמום ולא מתמסר. אולם  יש בו כוח משונה שגרם לי להימשך אליו ולחקור את צפונותיו. הגיבורה הינה אייליש נערה סגורה וסבלנית יתומה מאב החיה עם אמה ואחותה רוז בצמצום וסגפנות. כל זה קורה בשנות ה-50 בעיירה קטנה באירלנד בשם אניסקורתי, שקשה למצוא בה אפילו לחם טרי בימי ראשון.

אחיה הגדולים של אייליש עזבו גם את הבית במלחמת ההישרדות משלהם. מדי פעם הולכת איילייש עם חברותיה הטובות לאולם הריקודים לצפות באחרים רוקדים. אייליש לא מהבחורות היפיפיות שמפנים אחריהם את הראש, היא לא מתלבשת יפה במיוחד וגם איננה חכמה מאוד. אך יש בה סבילות וסבלנות כלפי תלאות החיים, היא חרוצה ומקבלת עליה עול של אחרים,

תפנית מסעירה מתעוררת בספר כאשר כומר אמריקאי שמכירה אחותה רוז, מגיע לביקור בביתם משכנע את אמה שהמקום הטוב ביותר עבור אייליש הינו בברוקלין, שם נמצאת הקהילה של האב פלאד. אייליש מלאה פחדים ונבוכה מהבחירה של הכומר דווקא בה, במקום באחותה רוז, אך בשל הצייתנות השקטה הטבועה בה, היא נפרדת בצער מאחותה ומאמה ומצטרפת אל אחיה ג'ק שלוקח אותה לאוניה איתה תפליג לאמריקה.

העבודה אליה היא משובצת, הינה זבנית בכלבו ענק ובמקביל מסדר לה האב פלאדו לימודי ערב של הנהלת חשבונות.. אייליש מתגוררת בבית השייך למיס מק'אדמס, שם מתגוררות עוד מס' נערות פוחזות, הבוחרות לבלות את הערבים הפנויים שלהן בריקודים ושתיה. הגעגועים הקשים לאמה ולאחותה אוכלים אותה בכל פה וגורמים לה לירידה קשה במצב הרוח, ואפילו לפגיעה בעבודתה.

ברוקלין הינו סיפור אמיץ על בחורה אחת רגועה וסבלנית במיוחד, שלמרות תלאות החיים שניחתו עליה מצליחה לשמור על הגינותה להתחבב על כל רואיה, ואפילו למצוא אהבת אמת שמלווה אותה בהמשך חייה. אמות המידה והמוסר השוניםב אירלנד ארץ מוצאה ובאמריקה אליה נחתה חסרת כל וביישנית מבלבלים אותה וגורמים לה למצוקה קשה.

האיפוק שבו ניחנה אייליש, מלווה את הסיפור מתחילתו ועד סופו בזכותו היא שומרת על היושר הפנימי שלה ומגלה עוצמות החבויות בתוכה.למרות הקשיים ולמרות הכאב האצור בתוכה היא מוכיחה לעצמה ולעולם שזה תמיד משתלם וראוי לחיות ביושר פנימי בעולם שכזה שבו המוסר מתרופף לעיתים קרובות והוא הסוואה למשהו גדול יותר המתרחש בליבותיהם של האנשים.

קולין טובין רקם סיפור מרגש על מהגרת אחת שכל רצונה היה להשביע את רצון אמה, ולעזור בפרנסת המשפחה. למרות שאייליש מקריבה את החירות המשפחתית ואת הקרבה לאמה ולאחותה היא מרוויחה בדרכה האצילית המון דברים חשובים.

ספר מהנה בעל ערכים ומוסר גבוהים.
 

הספר היה מונח קרוב לחודש מבלי שאגע בו. אופן הצגת התקציר על גב העטיפה, לא ריתק אותי לקרוא, ולכן גם כשכן לקחתי את הספר לקריאה, לא התייחסתי לתקציר וכך יצא שקראתי ספר לכל אורכו מבלי לדעת על מה מדובר ועל איזו תקופה, כמעט כמו ספר "לבן".

הסיפור מתנהל בשלווה על קו האפס כמעט. חיים שלווים בעיירה אירית, בחורה בשם אייליש שחייה השלווים בעיירה, החיים המיועדים לה, מקבלים תפנית כאשר אחותה מחליטה בשבילה שעליה לעבור לברוקלין ומארגנת עבורה את כל הסידורים. אייליש הגיבורה עוברת לברוקלין, היא מוצאת עבודה בחנות כל בו לבגדים לומדת מקצוע בשעות הערב, מתגוררת בחברת מספר בנות נוספות אצל אישה אירית שמביתה מנהלת מעין מוטל קטן לנשים איריות והכל בחסות הכומר פלאד שפרש על אייליש את חסותו.

הכל מתנהל כאמור בשלווה, ובסדר מופתי מדי. הסופר מספר מתוך קולה של אייליש : מחשבות, עשייה, רצונות ועוד. הכל שלוו מדי וכששאלתי מתי סוף סוף תהיה תפנית, התפנית הגיע. אייליש נאלצת לחזור לאירלנד לביקור מולדת בשל מותה של אחותה וכאן מגיע שיא הסיפור כשעליה להשאיר מאחור את החיים החדשים שאליהם הגיעה ובנקודה זו כשעוד מעט יהיה עליה לבחור האם לשוב אליהם או אל חייה הישנים. גם כאן נבחר עתידה של אייליש ולא  בידיה.

הסיפור הצליח לרתק לקריאה. למרות שלכאורה לא מתרחש שום דבר גדול ומסעיר בסיפור הזה, מתרחש המון וזאת בשל ההתרכזות בעיקר בחייה של אייליש. שפת הסיפור טובה למרות שבתחילת הקריאה חשבתי שהסופר [ובכלל חשבתי שזו סופרת לאורך כל הקריאה], מלעיט אותנו יותר מדי בפרטים שחוזרים על עצמם וזאת רק בתחילת הסיפור. קצב החיים בברוקלין למהגרת החדשה הצליח לנתק אותי למשך יממה מהמציאות ולקחת את כל כולי לשם יחד עם דמות המספרת:: קצת לדאוג לה האם תסתדר, האם תדע למצוא את דרכה?, האם לא תיקלע לסכנות?

  הספר הצליח להשאיר חותם לא בשל הארועים המסעירים שבו אלא דווקא בשל הקצב הקבוע שבו הוא מתנהל. הופתעתי לגלות רק בסוף הסיפור שכתב אותו גבר. הפרט שצויין כי הסופר הוא יליד העיירה אניסקורתי באירלנד אולי מסביר את הרצון לספר על העיירה ועל החיים בה לעומת החיים בעיר הגדולה והמרוחקת בברוקלין וכן את ההדגשה כי בברוקלין התקיימו חיי קהילה איריים שרק היגרו לשם, בשנות החמישים. אפשר לומר שהייתי לגמרי בתוך עלילת הסיפור מחזיקה יד לגיבורת הסיפור וממתינה לראות את צעדיה הבאים.

ספר שמספר על החלטות שנעשות מתוך שיקולים ידועים מראש, אין בו הרבה מקום להפתעות, סיפור תמים לחלוטין וקריא עד מאד.

עכשיו משסיימתי לקרוא ולכתוב את הסקירה אני מתפנה לקרוא סקירות נוספות שנכתבו על הספר.