המהפכה האיראנית התעוררה, בין השאר כדי להילחם בשחיתות, במוסר הירוד של השלטון ובמקורבים לו. העם שאף לחברה צודקת יותר ולשלטון הגון.

האם השיגה המהפכה את מטרותיה?

איראן שלאחר המהפכה כפי שמצטייר בברור בספר היא מדינה שבה מעטים התעשרו על חשבון אחרים. השלטון הוא שלטון של פחד וטרור, שליטה מוחלטת באזרחים, דעות קדומות, מתח בין מסורת וקידמה וצביעות מוסרית.

נשות איראן נחבאות מאחורי החיג'אב וכורעות תחת חוקי השריעה, שלטונם של הגברים מוחלט. חוקי המוסר נוקשים מה שכמובן לא מפריע לגברים לחיות בחופש מיני מכסימלי.

פתאח, המספר והדמות המרכזית בעלילה, עבד בזמנו כשליח של חנות אלכוהול, אחרי המהפכה מציק לבני נוער שמתנהגים כחילונים: שומעים מוסיקה מערבית ולא מקפידים על כיסוי ראש. הוא מעורב בעינויי אסירים, משתלב בעבודה בבתי חולים, מתקדם כלכלית וחברתית ומתעשר עם הזמן מעבודה כרופא התופר קרום בתולין לנערות רווקות.

העלילה נפתחת בתמונה קשה ודרמטית, סבלה של נערה על שולחן הניתוחים. יחסו של פתאח והאחות המלווה משפיל ומבזה. הטיפול בשהרזאד והכאב שלה לא מעוררים אצלם שום אמפתיה.

בבחורות שהוא מטפל הוא רואה שרמוטות, אבל זה לא מפריע לו להימשך לשהרזאד תוך התעלמות מכך שיש לה ארוס והיא עומדת להתחתן. כביכול מוסלמי טוב אבל עיסוקו מנוגד למוסר הדתי והאזרחי. הוא מסייע לרמות את אלה שיתחתנו עם הבחורות.

פתאח נשלט על ידי תאוותו, מניותו גלויה ובוטה, הוא מצטייר כגבר דוחה, עם כרס וריח נשימה מעופש.

שהרזאד נעה בין קדמה – מקיימת יחסי מין  במתירנות מערבית ומנגד מתחזה לבתולה. היא אוהבת את מוסטפא, אבל לא עד כדי לוותר על החיים הנוחים והמוהר הגבוה שפתאח מציע לה.

דמותה פסיבית לגמרה, ללא רוח חיים, מונעת כמו בובה על חוט, כנועה ונכנעת לד'ר פאתחי הכופה עליה נישואים.

מוסטפא שמאוהב בשהרזאד ורוצה לשאת אותה לאישה מוצא עצמו חסר אונים מול כוחו ועושרו של פתאח ומול כניעתה של שהרזאד. גם הוא צבוע בהתנהגותו. מצטייר כבריון טוב לב שאיש לא שמע אצלו את המילה 'לא' אבל מעלליו כוללים תפיסת חברה שח המוג'הדין וחשיפתם והטחת ראשיהם של ילדים קומוניסטים בקיר.

מי שכן עוררה אמפתיה אצלי הייתה אמו של פתאח – פחרי היא דמות שולית, אבל יכולתי לשמוע את מחשבותיה ועולמה הפנימי מהדהד.

היא בודקת את הופעתן ולבושן של בנות וברגעי חסד מבינה שהזמנים השתנו. אבל מה בוקר טוב נורית,

..."הזמנים השתנו כבודו. הרי אם העקב שלהן יהיה בגובה שניים-שלושה סנטימטרים, הקוראן הקדוש לא יתהפך על הראש!"...  (עמ' 142)

אבל הריי מוכרת התופעה בחברות שמרניות שכדי לשמור על מוסר הגברים והיצר שלהם , הנשים צריכות להתעטף ולהצטנע בהופעתן .

סיומה של העלילה כמו תחילתה, בדראמה מטלטלת וטראגית.

מכמיר לב לקרוא על שאיפותיהם של אזרחים שנגוזו. תקוות שלא התממשו ומשטר שלא רק שלא השתנה אלא משתמש באיסלם למטרות שלטוניות

עם שקיווה לחופש דת, להשקעת אוצרות טבע ומיסים בחינוך ובצרכי התושבים שבוי בדיקטטורה שגרועה מהמשטר שלפני המהפכה.

למרות שאנחנו יודעים ומודעים למתרחש במשטרים אפלים ואכזריים: רוסיה, סין, צפון קוריאה וכו' מעניין לקרוא וללמוד על הגוונים המיוחדים שבכל ארץ ותקופה.

העלילה משקפת את בעייתיות המשטר המושחת והצבוע והדמויות חושפות את החיים תחת המשטר באיראן.

ממליצה בחום.

'טהראן, רחוב המהפכה' הוא כתב אשמה החושף את השחיתות הפושה, את שלטון הטרור ואת החיים בפחד מתמיד חת עולו של משטר השולח זרועות לכל פינה בחייו הפרטיים של כל אזרח.

מסקרן לקרוא על משטר, כה עוין לתושביו כמשטר של איראן ועוד מפי תושב שחי שם והיה עד לזוועות.

פתאח, הגיבור הראשי בסיפור, דמות רבגונית מתוחכמת ומושחתת אותו אנו פוגשים בדמות רופא מטעם עצמו, התופר את בתוליהן של נערות שסרחו. פתאח מספר בגוף ראשון על זיכרונותיו טרם פרצה המהפכה בטהראן. פתאח זוכה לצמיחה מהירה של הונו בדיוק כשפרצה המהפכה. הוא הטיפוס שמנצל את המצב כדי להתקדם ולהתעשר. הוא עצמו נולד מחוץ לנישואים לאב שעיבר את האם ונעלם במפתיע.

יום אחד כשהוא תופר נערה יפיפייה בשם שהרזאד הוא מרגיש איך ליבו נפתח לרווחה והוא חייב בכל מאודו להנשא לה, שתהיה אם לצאצאיו. גילו שכפול מגילה אינו מרתיע אותו, כל עוד  מעמדו הכלכלי גבוה משלה. לפתאח צפוי מאבק קשה מכיוון שהנערה מאורסת לאחר ואף מאוהבת בו. לשהרזאד התלבטות עצומה במי לבחור האם באהבת חייה או במעמד כלכלי שייתן לה חיים טובים.

עוד דמות בסיפור היא מוסטפא החתן של שהרזאד יוצא המהפכה שמענה אסירים עד זוב דם בכלא. הוא אדם שהמוסריות ממנו והלאה. העלילה מתמקדת בכך שכולם  מושחתים, משקרים ולא מוסריים. יש המון מתח באוויר נשים הן כנועות ונחותות והגברים שולטים בהן  ביד רמה. הפער בין העשירים מול עניים  בולט היטב גם במציאות חייהם של התושבים האומללים. ברקע הסיפור מקרי התעללות קשים בכלא המשקפים את מצבם הקשה של התושבים.

שמותיהם של שני הגברים כנראה לא נבחר באקראי:

מתוך אחרית דבר מאת ד"ר תמר א.גינדין: "אם נבחן את שמותיהם של שני הגברים היריבים,  נגלה שמשמעות השם "פתאח" בערבית היא "המנצח" ובפרסית "השולט", "השופט" או "הפותח". "פתאח" הוא אחד משמותיו של אללה, ואילו משמעות השם "מוסטפא" (מצטפא) הוא "הנבחר", וגם אחד משמותיו של הנביא מחמד.

מאוד עניין אותי לקרוא על תקופה חשוכה זו, על התנהלות השלטון צמא הדם ועל הנשים המקופחות.

ממליצה על הקריאה בו!