ליב נמצאת בנו יורק כבר ארבע שנים, בעקבות לב שבור לרסיסים. בוקר אחד מוקדם, כשליב חוזרת מצילומים דלת הכניסה לדירה בה היא מתגוררת פתוחה ואלה האשה הזקנה עמה היא מתגוררת איננה. ליב מוצאת אותה במרחק כמה רחובות לבושת שמלת שקיות ניילון, ליב שמחה שאלה לא קפאה למוות אולם נאלצת להתקשר לבתה, אין אפשרות יותר לדחות את הקץ, אלה חולה וליב תאלץ לפנות את חדרה.

איילנד הגיע לנו יורק לאחר שאיילה חברתו נוטשת אותו דקות ספורות לפני החופה, אולם החלק הזה הוא החלק הפשוט, המצב מסתבר אף יכול להיות גרוע יותר  כיון שכאשר הוא מאבד את עשתונותיו אל מול חלונה ומתחנן שתשוב אליו, אחד מתלמידו מצלם את הסצנה בטלפון והסרטון הזה של איילנד משתטה אל מול חלונה של האשה אשר נטשה אותו דקות ספורות לפני החופה הופך לסרטון ויראלי. ההשפלה מגיעה לשיאים שאין הוא יכול להתמודד עימם.

ניסן אף הוא ישראלי הנמצא בנו יורק כבר שלושים שנה. ניסן ברח מאם מתעללת, ועדין מתקשה ליצור זוגיות. ניסן הוא אף הבעלים של בית הקפה בו צולמה סצנה מסרט הוליוודי מפורסם  ומצליח, מה שמבטיח לו נוחות כלכלית.

ליב מוצאת עבודה בבית הקפה של ניסן בימיה הראשונים בנו יורק ובינה לבין ניסן מתפתח קשר של אחריות הדדית למרות שמעולם לא שוחחו שיחות עמוקות ולמרות שמעולם ההכרות בניהם לא עברה את גבול שיחות הנימוסים.

איילנד מתגורר בדירתה של דודתו, אשר נמצאת באותה הקומה של דירתה של אלה. התקף חרדה נוסף של איילנד ותושייתה של סנדי כלבתו מפגישה בין ליב לאיילנד.

הספר מלווה את שלושת הדמויות הללו ומסופר כל פעם מנקודת תצפית של אחת מהם.

זהו ספר קריא מאוד וזורם, חייהם הפנימים של גיבוריו: הדברים שהם אוהבים, התחביבים שלהם, החלומות שלא לומר הסיוטים שלהם, הכאב שלהם, האנשים שהשאירו מאחור, הזיכרונות, כל אלו נפרשים מולנו.

נו יורק מעניקה להם את האנונימיות ואת האפשרות להתחיל מחדש, להיות זרים ,להיות לא מוכרים, לברוח מהפצעים אשר נפערו בהם בהיותם בארץ.

אולם אנו כבר יודעים שלא משנה עד לאן נברח ועד כמה נקיף את עצמנו בהמונים לא מוכרים, הרי מעצמנו לא נוכל לברוח, ואת הפצעים שלנו נסחוב אחרינו לכל מקום. הבריחה אולי מרחיקה מעט את הכאב ואולי אף מכהה את הכאב, אולם אינה יכולה לרפא אותו או להעלימו. וכדי שנמצא גאולה נצטרך בשלב זה או אחר לטפל בפצע עצמו.

ליב היא הדמות שנגעה בליבי יותר מהדמויות האחרות, יש בה משהו גמלוני, ועדין שובה לב, היא אינה יפה במובן הקלאסי של המלה אולם מהרמזים שאנו מקבלים למראה שלה אנו מבינים שמולנו נמצאת אשה נאה מאוד עם שיער שחור ארוך מלא עם גוף ספורטיבי, ועם כאב עז.

אנו רוצים שליב תרגיש טוב, אנו רוצים שהדברים יסתדרו לה, לאורך הקריאה היא הדמות שלפחות ממני קיבלה הכי הרבה אמפטיה.

לאורך הספר אנו מקבלים רמזים לעתיד, נדמה שיש רצון אז של הכותבת לומר לנו “אל דאגה הדברים יסתדרו בסוף הכול יהיה בסדר” ואף אם הסיפור אינו מסתיים עם פתרונות או עם הווה ברור ובטוח, הרמזים שמפוזרים לאורך הספר על עתידם של הדמויות מרגיע אותנו.

הספר מדבר על ישראלים בנו יורק, ויש משהו מדהים בכך ששלושה ישראלים יכולים לחיות בכזאת בדידות. אם על חייה של ליב ואף על חייו של ניסן, אנו מקבלים אי אלו פרטים: לאיזו משפחה הם היו שייכים? מהיכן הם הגיעו? הרי שעברו של איילנד לגמרי נשאר בערפל. אין אנו יודעים דבר על משפחתו או על נסיבות חייו, מידע שאותי אישית דווקא כן היה מעניין, לדעת עליו מעט יותר.

העלילה זורמת בספר “בית הקפה של נורה אפרון” הדמויות מעניינות למדי, הסיפור מתקדם ויש רצון להמשיך ולקרוא ולדעת מה יהיה ומה יקרה לדמויות, אני רציתי שיקרו להם רק דברים טובים.

ולסיום ממש  - אביה של ליב הוא בעל חנות בדים שווה במיוחד בדרום העיר, וליב מזכירה לנו שאבק מזיק מאוד לבדים, הווה אומר לבגדים. זה לא שלא חשבתי כך גם קודם, אולם כעת אני יודעת זאת בוודאות.

האם לקרוא? אפשרי בהחלט.

"אולי היא בכלל שכחה מה זה להתאהב. אולי היא איבדה את היכולת הזאת, להתאהב. או שאולי מלכתחילה היא לא הייתה אמורה להיות זוגית והבדידות - הבדידות הפכה להרגל ושינתה אותה, הרבה יותר ממה שהמוות שינה אותה."

ליב היא רווקה בשנות השלושים המאוחרות לחייה, שעובדת לפרנסתה בבית קפה קטן בניו-יורק (בית הקפה שבו צילמה נורה אפרון את הסרט 'יש לך הודעה'). ובשעות הפנאי מצלמת סטים של סרטים מאחורי הקלעים ברחובות העיר ומעלה אותם ליוטיוב.

איילנד עוזב את ישראל ומגיע לניו-יורק עם כלבו האהוב סנדי, לאחר שארוסתו נטשה אותו בחופה.

שניהם משתוקקים לברוח מעברם בכל מחיר וכמהים לפתוח דף חדש, כל אחד בדרכו שלו. כאשר יד הגורל מתערבת ומפגישה ביניהם שוב ושוב, עד שלשניים אין ברירה אלא להבין שאולי נועדו להיות יחד.

"ניו-יורק היא עיר טובה לאי-זוגיים."

כמו בספרה הקודם: 'עכשיו אפשר להתחיל'', ורד שנבל מתמקדת במערכות יחסים ומיטיבה להציג את הצד שלו מול הצד שלה.

כאשר הספר נע בין הווה לעבר, בין יאוש לתקווה וזורק את הקורא אחורה בזמן לאהבה שהייתה ואיננה עוד. ובחזרה למציאות של בדידות קרה בעיר הגדולה והמנוכרת.

העיר ניו-יורק - עיר שכולה גורדי שחקים, מוניות צהובות ונשמות בודדות בתוך המון גדול - משתקפת בתיאוריה במלוא הדרה. כמעט ויכולתי להרגיש כאילו שאני פוסעת בעצמי בין הרחובות, כשאני אפילו מצליחה להרגיש את הקור החודר אל עצמותי.

"ניו-יורק הייתה מלאת ניגודים: זרה ומחבקת, קודרת ולוהטת, המונית ואינטימית, אפורה וצבעונית."

הדמויות מתוארות כל אחת בנפרד, כאשר כל אחת מהן מהווה פיסה בפאזל שחלקיו נחשפים לאט לאט, עד לקבלת התמונה הגדולה שמתבהרת לקראת סופו של הסיפור.

הרבה לבבות בודדים יש בעלילה. רדיפה אחרי הבלתי מושג, בגידות, פרידות, אהבות בלתי אפשריות, חלומות לא ממומשים. ואנשים שברחו עד לניו-יורק הרחוקה, רק כדי לשכוח את אלו שהשאירו מאחור.
אבל אף אחד לא יכול לברוח מעצמו והעצב מלווה את הדמויות לאורך כל הדרך. כמו גם, תחושה של דברים פתוחים שנותרו תלויים באוויר, ללא סגירת מעגל.

ה'רומן' שלי עם הסופרת ורד שנבל החל עם הספר 'עכשיו אפשר להתחיל''. מאד אהבתי את הספר, הזדהיתי עם הדמות הראשית עד כדי תחושה שהספר נכתב בעצם עליי. לכן אחרי התחלה מוצלחת שכזו, היה לי ברור שהציפייה לספרה הבא תהיה גדולה.

לאורך כל העלילה ציפיתי, ציפיתי שמשהו גדול יקרה, איזה טוויסט בעלילה, איזה סוד אפל שיתגלה ויהפוך את הקערה על פיה, אבל לצערי זה לא קרה.

העלילה נותרה מונוטונית, איטית וקצת מעייפת, כאשר לכל אורך הקריאה המשכתי להשתוקק להומור, קצת פלפל, איזו אהבה סוחפת או ריגוש שלא הצלחתי לחוות.

מקווה שאתם תהנו יותר, שווה לנסות.

קריאה מהנה,

חגית 

* עריכת תוכן: ג'ודי סרי-ברסקי   judysery@gmail.com  

התחלתי לקרוא את הספר לפני מספר חודשים. קראתי שליש ספר ולא נתפסתי. אולי הייתה זו העלילה שלא תפסה אותי ואולי היה זה סגנון הכתיבה. מכיוון שאינני מאמינה שספר קוראים בכוח הנחתי אותו בצד וגלשתי לספרים אחרים. ביום שבת סיימתי קריאת ספר כלשהו ומיד אחריו חיפשתי ספר שיש בו עומק וספר זה קפץ לי בזווית העין. לא זכרתי רבות מהעלילה אז למרות שכבר קראתי שליש ספר בזמנו, על רובו חזרתי שוב. מסיבה כזו או אחרת, חווית הקריאה כעת הייתה שונה. לא סתם אומרים שלכל ספר יש את הטיימינג והזמן.

הדמות הראשונה היא ליב. הייתה לה אהבה, היא אפילו עמדה להתחתן עם בחיר ליבה אך אז גילתה שאהובה האמיתי זה מישהו אחר וביום החתונה טרפה את כל הקלפים ועזבה. ארבעה חודשים לאחר מכן אהבה הגדולה שלה מת והיא מרגישה שתהום מאיים לבלוע אותה. שניה לפני כן, היא בורחת לניו-יורק. שם מגיעה לבית הקפה של ניסן. ניסן, הבעלים של המקום, מאמץ אותה, דואג ומטפל בה כדי שתצליח לשרוד במקום החדש שאליו הגיעה. שם היא מתחילה לעבוד כמלצרית. באחד הימים בטעות, ליב מפילה סנדוויץ' רוסטביף עסיסי ישר על המכנסיים של איילנד. כך בעצם הם מכירים. איילנד (זה הכינוי שלו) הוא מורה והוא אוהב נאומים, יותר מזה, הוא זוכר כמויות של נאומים בעל פה. הוא הגיע לניו-יורק לאחר שארוסתו הבריזה לו תחת החופה. ניו-יורק עבורהם היא מפלט. גם ניסן, הבעלים של בית הקפה בו עובדת ליב, הגיע לניו-יורק כי ברח. הוא גילה את מיניותו בגיל צעיר אך אימו לא קיבלה אותו כך, לא אימצה וטיפחה אותו, היא התנכרה לו ויצרה לו משקעים רבים לאורך שנים. בהזדמנות הראשונה ארז ועזב.

ספר זה הוא פסיפס של דמויות, שלוש דמויות מרכזיות. לכל דמות יש עומק, יש סיפור. כל אחת מהדמויות  חווה את מציאות חייה בתחושה של סוף, כאב נטישה ובדידות. מתוך הלבד, הכאב ותחושת הבדידות צומח משהו חדש אך עד שזה מתרחש ישנה דרך פתלתלה ולא ברורה. הדבר מאלץ את כל אחת מהדמויות להעמיק ולבחון את הנקודה שבה נמצאת, איפה הייתה ולאן מעוניינת להגיע. אלו שלושת הדמויות הראשיות אך סיפורה של שנבל הוא יותר מכך. ישנן דמויות משנה רבות אשר מעבות את העלילה ויוצרו בו פיתול, מחשבה ותהייה.

בבית הקפה, זה בסיפור, מצולם סרט בשם ‘אופטימיות היא שם המשחק’ בכיכובם של בראדלי קופר וג’ניפר לורנס – שם הסרט וכל ההתנהלות סביבו הינם ניגודיות לפנימיות הדמויות, לתהליכים נפשיים שאלו עוברות.

זהו הספר השני של המחברת, ורד שנבל. את ספר הקודם 'עכשיו ניתן להתחיל' קראתי ואהבתי. לשרבל ישנה דרך מיוחדת לתאר את החיים, לחטט בהם. להעמיק ולהציב מראה לקורא. הקורא יכול בקלות להזדהות או לפחות לגלות אמפתיה בסיטואציות השונות כי כאב, אובדן, שמחה, וגילוי היא מנת חלקו של האדם בשלב כזה או אחר של החיים.

גם אם ההתחלה לא קולחת לכם בעת הקריאה, כפי שהיה לי, אני ממליצה לכם להמשיך או לקרוא בזמן אחר. עבורי, בקריאה הנוספת היה חיבור טוב ועמוק יותר.

מומלץ – קריאה מהנה,

יעל

‘בית הקפה של נורה אפרון’, מביא את סיפורם של מספר דמויות למודות עצב רב ובדידות. כשהבדידות תופסת, מתוך בחירה, חלק נרחב מחייהם. וכל העצב והבדידות מתרחשים תחת נופיה של ניו יורק. כשברקע התסריט וסט הצילומים של הסרט ‘אופטימיות היא שם המשחק’ בכיכובם של בראדלי קופר וג’ניפר לורנס.

ליב, שאמה נפטרה בילדותה, נטשה את ארוסה רגע לפני החתונה לאחר פגישה מקרית עם האחד שמתגלה כאהבת חייה. אבל, לאחר זוגיות קצרה של 4 חודשים נהרג הבחור ועולמה חרב עליה. ליב מרגישה צורך לנוטש אכל ובורחת לניו יורק. שם כנראה הבדידות קלה יותר. בניו יורק מגיעה ליב לבית קפה של ניסן ש”מאמץ” אותה, מעניק לה עבודה, עוזר לה למצוא מקום מגורים ומטפל לה במסמכים. במשך הזמן מוצאת ליב טעם לחייה בתחביב שממלא את עולמה והוא צילום מאחורי הקלעים בסט צילומים של סרטים ומפתחת חלום להשתלב בעולם הקולנוע.

איילנד, מורה במקצועו. בחור שבחורות אהבו לאהוב אבל אותן הוא לא רצה. כשמצא את האחת והם עמדו להתחתן, רגע לפני החופה היא חוטפת רגלים קרות ונעלמת. בעקבות אירוע משפיל מחליט איילנד לעזוב את הכול ולברוח לניו יורק, תוך ניסיון להתגבר על אובססיית האהבה שלו לחברתו לשעבר.

ניסן, בעל בית קפה אשר חי בניו יורק כבר שלושים שנה. בילדותו גילה את זהותו המינית, אבל אמו לא אהבה את מה שהתגלה, השפילה ונידתה אותו. את תקופת התבגרותו בילה בפנימייה בבדידות ללא משפחה ואחרי הצבא ירד מהארץ ולא חזר. לאחר שנים בניו יורק הוא פתח בית קפה שבמקרה היה בשכונה בה גרה הבמאית/תסריטאית נורה אפרון אשר השתמשה בבית הקפה כסט צילומים לכמה מסרטיה. את צעדיו הראשונים ליציאה מתוך בועת הבדידות מתחיל ניסן לבצע ברגע פגישתו עם ליב כשנוצר בניהם חיבור מיידי.

חייהם של השלושה משתלבות לסירוגין זה עם זה. כל אחד עם סיפורו העצוב ובדידותו. ומגלים שהבדידות ביחד נסבלת כשבעקיפין התמיכה אחד בשני עוזרת להם לצאת מתוך מעגל קסמים של עצבות, להצליח להרים את הראש ולנסות להתקדם לשלב הבא בחייהם. כשתסריט הסרט המצולם ברקע משתלב כחלק מהעלילה והקורא מקבל מידי פעם “טיפים” מה יקרה בעתידם של הדמויות.

עם כל העצב, הסיפור נכתב בעדינות ורגישות ואינו יוצר מועקה אצל הקורא, אלא להיפך עושה טוב על הלב.

מומלץ בחום.

יש ספרים של הנאה, בלתי מוסברת.

ספרים של FUN ותו לא.

ספרים שאת פותחת בצד אחד. וסוגרת בצידו האחר.

כזה היה בשבילי 'בית הקפה של נורה אפרון'.

והלמה? איך? וכיצד? – האמת - לא חשובים.

ובכל זאת:

אצלי זה התחיל בשם. 'בית הקפה של נורה אפרון', משהו בצירוף הנ"ל גרם לי לרצות לקורא אותו, וזאת עוד בטרם הרמתי אותו מהמדף, הפכתיהו וקראתי את שעל כריכתו האחורית.

נורה אפרון, יהודיה אמריקאית, הייתה: תסריטאית, במאית, מפיקה, סופרת, ועיתונאית. (ואני קנאה על כל תואר ותואר שמוזכר לצד שמה).

בין היתר היא כתבה את הספרים: 'צביטה בלב' ו'צרבת', אבל היא נודעה במיוחד בשל הקומדיות הרומנטיות שהייתה שותפה ליצירתן ('כשהארי פגש את סאלי', 'נדודי שינה בסיאטל', ו'יש לך הודעה', ועוד).

אני מתה על קומדיות רומנטיות, כאלה שמפגישות זוג בודדים שמתחילים ברגל שמאל. מגלים האחד את השנייה (ולהיפך). מתאהבים. רבים. נפרדים. ושבים ברגע האחרון, כמעט על רקע הכותרות (בסרטים) או העמוד האחרון (בספרים) זה לא לזרועות זה... ובדמיוננו חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה.

עוד בילדותינו סופרו לנו אגדות הילדים הללו. על נסיכות ואבירים / נסיכים שמסיימים את סיפורם באושר ואושר הזה עד עצם היום הזה.

וכמו הרבה דברים שהוטמעו בנו בילדותינו, ככה אני אוהבת קומדיות רומנטיות.

קראו לזה אסקפיזם טהור. לא מתווכחת.

מה רע בקצת אסקפיזם בימינו, כשכל החדשות המקיפות אותנו השכם והערב הינן רובן ככולן, רעות, מדכאות ומפילות רוח.

תנו לי שעתים בקולנוע ממוזג או אל מול מסך הטלוויזיה, או מס' שעות עם ספר שכזה.

ואני מ-א-ו-ש-ר-ת. !!!

אז נחזור לשם הספר של  שנבל - 'בית הקפה של נורה אפרון', משהו בו משך לי את העין, גנב לי את הלב.... התיישבתי לקורא.

וכמו שכבר הבנתם, כעבור מס' שעות, סגרתי אותו בצידו השני. והרגשתי שמחה בלב.

טוב, נעצור כאן לרגע, זה לא ספר גדול עם אמירות חיים חורצות גורל. אבל זה ספר של פאן אמיתי. כזה שעשה נעים וטוב בלב ובנשמה.

אז על מה הסיפור הספר זה:

בבדידות - כמאמר השיר של  יהונתן גפן - "...אנשים הופכים קשים, ו... מעטים יוצאים ממנה נשכרים..." וכשאתה רחוק כמו ש חנוך לוין  אמר: "הייאוש נעשה יותר נוח...", (אצל לוין לונדון מספיקה, אצל  שנבל, גיבוריה מגלים עצמם מבחירה/בריחה  (תלוי איך מסתכלים על זה), לעירם של האנשים הבודדים, לניו-יורק. שם כל יחיד יכול לשרוד מבלי להרגיש זר או בודד.

אתה אולי לבד שם, אבל לא ממש בודד בין כל ההמון הרב שחי מטייל עובד ונושם את האוויר של 'התפוח הגדול'. וכמו ניר פרידמן ש "חי בפלורנטין חולם על ניו יורק סיטי"  גיבוריה של שנבל מגשימים את חלום הבריחה שלהם וחיים בניו-יורק.

" זה שאת לבד לא אומר שאת בודדה. את זוכרת את זה, נכון? אבא שלה הסביר לה תמיד מאז שהייתה פעוטה, שלבד הוא למעשה עניין אובייקטיבי, עובדתי, תלוי הקשר גיאוגרפי או פיזי - אם את חיה למשל על אי בודד...והבדידות היא עניין של תחושה. תחושה זו הרגשה בלב או בבטן - משהו פנימי. שלך בלבד. את יכולה להרגיש מצויין גם כשאת לבד. רק עם עצמך. את מבינה, ילדה? את אחראית על עיניין הבדידות. הלבד - זה כבר עניין אחר..." (עמ' 161-162)

שלושת גיבוריה הישראלים לשעבר, של שנבל, הם בעלי לב שבור, וזיכרונות מרים וכואבים מאהבות נכזבות. כאלה שהחיים שנתנו להם "בעיטה בתחת", ובעקבות זאת מחליטים לברוח ולחיות בבדידות הנוחה של העיר הקסומה בתבל.

ליב ו איילנד (שני כינויים שדבקו בהם בעברם ונשאים בפי כל עד היום). וניסן בעל בית הקפה בו עובדת ליב.

ליב רצה אחר הקסם ההוליוודי של תעשיית הקולנוע שחיה ובועטת בסטים מצטלמים של סרטים גדולים בעיר. היא מסתובבת עם מצלמה ומזדנבת אחרי סטים בהם מצלמים את חלומותיה, כאשר מה שמעניין אותה, הינה העשייה מאחורי הקלעים, אותה היא מתעדת עבור אתר YouTube מצליח שפתחה. במקביל היא עובדת בבית קפה קטן באפר וסט סייד, אותו בית קפה בו נהגה לשבת ולכתוב מיודעתנו  נורה אפרון ושבו אף צילמה סצנות מסרטה 'יש לך הודעה'.

בית הקפה הזה בבעלותו של ניסן, בן ה 50, זאב בודד נוסף, ישראלי לשעבר, שחי אף הוא בבדידות מזהרת בעיר הנוחה הזו.

הגיבור השלישי בספר הוא איילנד, שרוצה למצוא בעיר אנונימיות מבורכת, לאחר טראומה שחווה בארץ, ושמניעה או יותר נכון מעכבת אותו ואת חייו.

השלישייה הזו נפגשת כמובן בבית הקפה השכונתי הקטן כשליב, בחוסר תשומת לב, מפילה כריך רוסטביף ישר לחיקו של איילנד ומותירה כתם על מכנסיו....

מכאן ינוע הסיפור קדימה ואחורה כדרכן של קומדיות רומנטיות, עד לסוף המתבקש ומעורר הקתרזיס שיש לקומדיות רומנטיות מהסוג הזה להציע.

ולמה אהבתי את הספר הספציפי הזה?

קודם כל ובראש ובראשונה, הדמיות של שנבל.

אמנם הן פגומות, כואבות, שרוטות.

אך יחד עם זאת, כל אחת משלושת הדמיות הללו, ומדמיות המשנה שמלוות אותן, כתובה באהבה שעוברת אל הקורא, ואתה רוצה בטובתן באהבתן בהצלחתן.

שנבל יוצרת סיטואציות נוגעות ללב ומעוררת בקורא אמפתיה גדולה וחמלה על הגיבורים..

הקורא התמים רוצה בסופו של דבר את האושר ואושר של הדמיות, כמאמר הביטוי "עד עצם היום הזה.."

להלן לינק למאמר של ורד שנבל עם המלצות שלה על ספרים שמתרחשים בניו יורק:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4770921,00.html

שנבל מיקמה את סיפורה בעיר הקסומה ביותר בעולם (לעניות דעתי), וניכר בכתיבתה שהיא מכירה את העיר הזו היטב, ואף היא אוהבת אותה. ההרחקה של הגיבורים הישראלים הללו לעיר זרה אחרת בעולם, מאפשרת להן לנוע במרחב נקי וחף משיפוטיות ישראלית. ואף מאפשרת לייאוש ולבדידות להיות נוחים יותר, מכילים ומקבלים. בלי שאיש יתערב לך, יחרוץ דין ויביע דעה.

איש כטוב בעיניו יעשה.

דבר נוסף, אני אוהבת ספרים שמתעסקים בסרטים. או בתיאטרון, סרט בספר ולהיפך. משהו בערבוב העולמות קוסם לי. מגרה ומושך אותי. עושה לי נעים וכייף.

הספר הזה הוא כזה לגמרי.

שנים שאני חיה ומתפרנסת על סטים של סרטי קולנוע (וגם סדרות טלוויזיה), והנה שנבל מציבה בפני הקורא סיפור על מאחורי קלעים של הפקת סרט קולנוע גדול (אופטימיות היא שם המשחק),

ליב מלווה את צילומי הסרט שמצטלם בעיר בלי להכיר או לדעת מי ועל מה הסרט.

והקורה על הסט מקרין ומשליך גם על חייה.

מאד אהבתי את תיאורי הסטים של שנבל, הרגשתי חלק מהצוות שעובד ושניתקל בסקרנים שתמיד מגיעים לצפות ולרצות להיות חלק מהעשייה הקסומה שמתרחשת לנגד עיניו.

"אנשים אוהבים להציץ. למסות להבין איך זה באמת קורה. מה שעל המסך הגדול נראה אמיתי ונקי - כזה שרוצה לגרום לך להיות כמו, נותן לך השראה, מוטיבציה, אמונה, תקווה וכו' - הוא בעצם בלאגן אחד גדול של עשייה. סצנות שמתחברות לעלילה. בעיניי זה מקסים. לספר ככה סיפור...." (עמ' 252)

יש לי מנהג כזה, לראות בכל ספר שאני קוראת את הפוטנציאל התסריטאי שטמון בו, ולנסות ולדמיין איך הספר יהפוך להיות סרט קולנוע. הספר הזה מתכתב בצורה נפלאה עם הקולנוע, הוא פשוט יושב נהדר על הפלטפורמה הקולנועית של לְסַפֵּר סיפור, אבל מהיכרותי תקציבי קולנוע בארץ, לַסֵפֶר הזה, לצערי, תהיה בעייה גדולה לקבל אדפטציה למסך הכסף. הוא פשוט יקר בטירוף להפקה. רק לחשוב על צילומים בניו יורק, או שיחזור הסצנות המצטלמות מהסט של 'אופטימיות היא שם המשחק' (שאף הוא התחיל בתור ספר, שלצערי לא תורגם לעברית), בכדי להבין שהתקציבים לקולנוע בארץ לא יאפשרו ליצור את הספר הזה כסרט עלילתי.

החלום יוכל להתגשם רק אם הוא יימכר כתסריט למפיק אמריקאי או לאולפנים הגדולים של הוליווד. דבר אחד בטוח. אני הייתי הולכת לצפות בו בקולנוע.... ו נהנת....

זהו ספרה השני של ורד שנבל, ספרה הקודם יצא בשנת 2013, ונקרא: 'עכשיו אפשר להתחיל'.

אז עכשיו אפשר להתחיל, ולצפות ולחכות לספרה הבא, שאני תקווה שיגיע בקרוב.

ובשורה תחתונה:

אם בא לכם מס' שעות של אסקפיזם. טיסה קטנה לניו יורק. ביקור על סט של סרט הוליוודי גדול. אהבה של אנשים בודדים, ו- Pure Fun, ואתם אוהבים קומדיות רומנטיות, קחו את הספר הזה ליד.

ההנאה כבר בפנים.

"..."ההבנה הזאת תלך ותתגבש אצל ליב בהדרגה ויעבור עוד זמן  כדי שהיא תבין שלפעמים כל מה שצריך זה בדיוק זה - רק תזוזה קטנה כדי שהאדמה תיסדק, וזה לא חייב להיות דווקא משהו רע. או עצום במיוחד. כי גם שינוי קטן יכול להזיז הכל, לחשוף אדמה דשנה שממנה יצמחו ניצנים טריים..."  (עמ 17)

ספר מעניין, על אנשים בודדים שמחפשים אחר חום ואהבה. ההתחלה לא היתה לי קלה אבל אחרי שני הפרקים הראשונים הכל מתבהר ומכאן כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא. ממליצה בחום!

הסיפור מתרחש בניו יורק. מקום אליו ברחו הגיבורים של הסיפור, ליב, איילנד וניסן, כל אחד וסיבותיו שלו.

ליב, רווקה, ישראלית לשעבר, עזבה את בן זוגה באירוע החתונה עצמו. כמה זמן לפני החתונה היא התאהבה בגבר אחר, מודי, ובגדה בבן זוגה. מודי נהרג והיא החליטה לברוח לניו יורק כדי לצאת מהדיכאון. בניו יורק רווקה יכולה לשבת לבד בבית קפה בלי שיציקו לה, לחגוג לבד את יום ההולדת שלה שלא כמו בישראל. היא מאד בודדה, מפחדת להיקשר שוב למישהו ולא רוצה להיות במערכת יחסים רצינית כדי לא להיפגע שוב.

התחביב של ליב הוא לצלם מאחורי הקלעים סצינות קולנוע עם גיבורים מפורסמים.

לליב היתה ילדות לא קלה, אמה נפטרה, אביה נישא בשנית ואשתו היתה לה כאם אבל גם היא נפטרה. ליב עוברת לגור במקומות זמניים, עם אישה שהכירה בבית קפה בו היא ממלצרת ואחר כך עם עוד לקוח שפגשה בבית הקפה, היא קופצת מדי פעם לבחור שהכירה ומקיימת איתו יחסי מין לא מחייבים.

איילנד, הגיבור השני, גם הוא רווק ובודד וברח לניו יורק לאחר שבת זוגתו עזבה אותו במפתיע והשאירה לו מעטפות עם מכתבים שאותם הוא אפילו לא פתח. הוא מתגעגע לאהובתו ולא מצליח לתפקד אפילו במקום עבודתו כמורה. הוא גר עם כלב.

ליב עובדת בבית קפה שהבעלים שלו הוא ניסן, הגיבור השלישי. גם הוא אדם בודד, שאימו לא קיבלה אותו ואת נטיותיו המיניות. הוא נמצא הרבה שנים בניו יורק ומנהל את בית הקפה בהצלחה. הוא מאד נקשר לליב ומשמש לה מעין דמות אב, הוא דואג לה וחושב עליה כל הזמן.

ליב פוגשת את איילנד בבית הקפה כשאר היא מגישה לו מנה ובטעות שופכת אותה עליו. בפעם הבאה שתפגוש בו, היא תעבור לגור איתו כשותפה תמורת תשלום.

השניים לומדים להכיר אחד את השניה וחושפים את הסודות שלהם אחד לשניה ומתקרבים. הם חווים עליות וירידות ביחסים ביניהם.

הדמויות מתחברות דרך הסרט שליב  עוקבת אחריו ודרכו לומדת על חייה ועל הסובבים אותה. בהמשך היא תשלבו בסרט שהיא מנסה להכין כדי לזכות במילגה ולהתקבל ללימודי קולנוע.

אהבתי מאד את השילוב של שלושת הסיפורים. שלוש הדמויות מרגשות ובקלות ניתן להזדהות איתן, כולם בעצם שואפים לקבל ולתת חום ואהבה. סיפור יפה, ממליצה בחום!