|
|
|
בית הקפה של נורה אפרון |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 2823 |
|
|
"ניו יורק היא מקום טוב לאי-זוגיים. כאן אף אחד לא ישאל אותה כמה ילדים יש לה ואיך זה שבחורה בגילה עדיין בגפה. היא נכנסת לאולם הקולנוע לבד, היא יושבת לבד בבית קפה, וביום ההולדת שלה, עד כמה שזה עלול להישמע מוזר, היא מזמינה לעצמה מקום אחד במסעדה, וזה כל כך בסדר כאן להזמין Table for one.
למרות שמיום הולדת ליום הולדת היא נעשית מוטרדת.
והבדידות – הבדידות הפכה להרגל ושינתה אותה. יותר ממה שהמוות שינה אותה."
איילנד וליב הם שני ישראלים עם שמות משונים שנפגשים בניו יורק. לשניהם לב שבור, זיכרונות מרים, ושניהם מתגוררים באפר ווסט סייד. איילנד מקווה למצוא ברחובות ניו יורק אנונימיות ושִכחה, ליב מחפשת אחר הקסם והסוד של אחורי הקלעים בסצנות קולנוע המצולמות בעיר הגדולה, ושניהם, ביחד ולחוד, רודפים אחר חלום חמקמק.
הם נפגשים לגמרי במקרה בבית קפה שכונתי, כשליב מפילה סנדוויץ' רוסטביף עסיסי ישר על המכנסיים של איילנד.
זהו ספרה השני של ורד שנבל, ילידת תל-אביב, 1973. ספרה הראשון "עכשיו אפשר להתחיל" ראה אור בהוצאת כנרת זמורה בשנת 2013 זכה בביקורות מצוינות והיה לרב מכר.
"הצלילה למעמקים הופכת את הגיבורות שלה למושלמות... שנבל לא מרחמת על אף אחת מהן ובמיוחד לא על הגיבורה הראשית שלה... נדמה שהפונקציה המרכזית שהספר ממלא היא ערטול אישיותה של עמליה מכל שכבה אפשרית והצגתה במערומיה. זה מה שהופך את הרומן לסיור מודרך בנפש הנשית." וואלה! תרבות. אוקטובר 2013
"עכשיו אפשר להתחיל" ספר חדש ומאוד מאוד מומלץ. עם הרבה תקווה והרבה רגשות והרבה אמת." ליאת רגב, רשת ב', יולי 2013
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בית הקפה של נורה אפרון - ורד שנבל
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 18/04/2019
גיבורת “בית הקפה של נורה אפרון”, ליב, בוחרת לברוח מחייה אל ניו יורק, כי אהבה את הסרטים שצולמו בה,אך גם כי היא בורחת ממה שלדעתה קוללה בו משפחתה. ליב מגלה שניו יורק יודעת לתת לה אהבה, מאפשרת לה להתגורר בה לבדה ולא מבקשת ממנה דבר בתמורה. כשאיילנד , שכמוה בורח מחייו בארץ עקב אהבה נכזבת,מגיח לחייה,... המשך הביקורת
גיבורת “בית הקפה של נורה אפרון”, ליב, בוחרת לברוח מחייה אל ניו יורק, כי אהבה את הסרטים שצולמו בה,אך גם כי היא בורחת ממה שלדעתה קוללה בו משפחתה. ליב מגלה שניו יורק יודעת לתת לה אהבה, מאפשרת לה להתגורר בה לבדה ולא מבקשת ממנה דבר בתמורה. כשאיילנד , שכמוה בורח מחייו בארץ עקב אהבה נכזבת,מגיח לחייה, ליב כבר מודעת לקסמה של העיר…וניסן שבורח מהארץ עקב השפלה, מוסיף צלע שלישית למערכת היחסים הנרקמת ביניהם. השלושה, שחוט של עצב ושברון לב מלווה אותם לכל אורך הסיפור ,שכל כך רוצים את הלבד שלהם ,נפגשים בבית הקפה של נורה אפרון, בניו יורק. ובעקבות פגישתם עוברים תהליכים אשר מובילים להתקרבות , לקשר שהרגש מפעם בו בעדינות ,מתוך מתן מרחב לאחר, אך מתוך דאגה כנה לאחר.
סיפור יפה, ממליצה בחום!
תאריך הכנסה לאתר 08/11/2018
בספר בית הקפה של נורה אפרון, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, לוקחת הסופרת ורד שנבל את הקורא לרחובות ניו יורק הסואנים.
לשלוש הדמויות המובילות את הסיפור יש סיבות טובות לברוח מישראל, מקרוביהם ומהעבר הנוראי שלהם (בעיניהם, כמובן), וניו יורק היא עיר נהדרת שאפשר להיטמע בה, ולקוות שאולי אולי, ממש במקרה,... המשך הביקורת
בספר בית הקפה של נורה אפרון, בהוצאת כנרת זמורה ביתן, לוקחת הסופרת ורד שנבל את הקורא לרחובות ניו יורק הסואנים.
לשלוש הדמויות המובילות את הסיפור יש סיבות טובות לברוח מישראל, מקרוביהם ומהעבר הנוראי שלהם (בעיניהם, כמובן), וניו יורק היא עיר נהדרת שאפשר להיטמע בה, ולקוות שאולי אולי, ממש במקרה, איזו דמות מהעבר כן תופיע פתאום ותושיע אותם מהכאוס שהושאר מאחור.
שלושה אנשים לא צעירים, שלכל אחד מהם סיפור חיים, נפגשים בבית הקפה המפורסם של נורה אפרון, שבו צולם גם הסרט ,"יש לך הודעה", וכמו שאפשר להבין זה לא במקרה, וסרט שהוזכר בפרק א' עוד יירה עד סוף הסיפור. בחורה אחת שרודפת אחרי לוקיישנים בעיר בהם מצולמים סרטים, גבר אחד עם כלב גדול שאוהב נאומים, וגבר אחד שלובש רק חולצות לה-קוסט שחורות.
ורד מצליחה לדלג בין הדמויות באופן ששוזר סיפור אחד המחבר את הקורא אליו, ומייצרת סגנון כתיבה ייחודי, קצבי, שמניע את העלילה על אף חוסר ההנעה העצמית של הדמויות המובילות אותה. ולא שוקע למלנכוליה על אף הגיבורים השלא ממש שמחים בחייהם. אני נהניתי ממנו מאוד.
לא צריך להכיר את ניו יורק כדי להינות מהספר, מספיק רק לדמיין עיר סואנת שכוכבים צצים בה מעת לעת, אבל אותו אבק כוכבים שהם מפזרים, משאיר זהרורים קטנים של קסם על הסיפור כולו.
לסיכום: סיפור קסום על אנשים ששום קסם לא האיר להם בחייהם, אולי אפילו הפוך, ובכל זאת, משהו מתעורר מהמפגש ביניהם.
תאריך הכנסה לאתר 18/10/2018
ליב נמצאת בנו יורק כבר ארבע שנים, בעקבות לב שבור לרסיסים. בוקר אחד מוקדם, כשליב חוזרת מצילומים דלת הכניסה לדירה בה היא מתגוררת פתוחה ואלה האשה הזקנה עמה היא מתגוררת איננה. ליב מוצאת אותה במרחק כמה רחובות לבושת שמלת שקיות ניילון, ליב שמחה שאלה לא קפאה למוות אולם נאלצת להתקשר לבתה, אין... המשך הביקורת
ליב נמצאת בנו יורק כבר ארבע שנים, בעקבות לב שבור לרסיסים. בוקר אחד מוקדם, כשליב חוזרת מצילומים דלת הכניסה לדירה בה היא מתגוררת פתוחה ואלה האשה הזקנה עמה היא מתגוררת איננה. ליב מוצאת אותה במרחק כמה רחובות לבושת שמלת שקיות ניילון, ליב שמחה שאלה לא קפאה למוות אולם נאלצת להתקשר לבתה, אין אפשרות יותר לדחות את הקץ, אלה חולה וליב תאלץ לפנות את חדרה.
איילנד הגיע לנו יורק לאחר שאיילה חברתו נוטשת אותו דקות ספורות לפני החופה, אולם החלק הזה הוא החלק הפשוט, המצב מסתבר אף יכול להיות גרוע יותר כיון שכאשר הוא מאבד את עשתונותיו אל מול חלונה ומתחנן שתשוב אליו, אחד מתלמידו מצלם את הסצנה בטלפון והסרטון הזה של איילנד משתטה אל מול חלונה של האשה אשר נטשה אותו דקות ספורות לפני החופה הופך לסרטון ויראלי. ההשפלה מגיעה לשיאים שאין הוא יכול להתמודד עימם.
ניסן אף הוא ישראלי הנמצא בנו יורק כבר שלושים שנה. ניסן ברח מאם מתעללת, ועדין מתקשה ליצור זוגיות. ניסן הוא אף הבעלים של בית הקפה בו צולמה סצנה מסרט הוליוודי מפורסם ומצליח, מה שמבטיח לו נוחות כלכלית.
ליב מוצאת עבודה בבית הקפה של ניסן בימיה הראשונים בנו יורק ובינה לבין ניסן מתפתח קשר של אחריות הדדית למרות שמעולם לא שוחחו שיחות עמוקות ולמרות שמעולם ההכרות בניהם לא עברה את גבול שיחות הנימוסים.
איילנד מתגורר בדירתה של דודתו, אשר נמצאת באותה הקומה של דירתה של אלה. התקף חרדה נוסף של איילנד ותושייתה של סנדי כלבתו מפגישה בין ליב לאיילנד.
הספר מלווה את שלושת הדמויות הללו ומסופר כל פעם מנקודת תצפית של אחת מהם.
זהו ספר קריא מאוד וזורם, חייהם הפנימים של גיבוריו: הדברים שהם אוהבים, התחביבים שלהם, החלומות שלא לומר הסיוטים שלהם, הכאב שלהם, האנשים שהשאירו מאחור, הזיכרונות, כל אלו נפרשים מולנו.
נו יורק מעניקה להם את האנונימיות ואת האפשרות להתחיל מחדש, להיות זרים ,להיות לא מוכרים, לברוח מהפצעים אשר נפערו בהם בהיותם בארץ.
אולם אנו כבר יודעים שלא משנה עד לאן נברח ועד כמה נקיף את עצמנו בהמונים לא מוכרים, הרי מעצמנו לא נוכל לברוח, ואת הפצעים שלנו נסחוב אחרינו לכל מקום. הבריחה אולי מרחיקה מעט את הכאב ואולי אף מכהה את הכאב, אולם אינה יכולה לרפא אותו או להעלימו. וכדי שנמצא גאולה נצטרך בשלב זה או אחר לטפל בפצע עצמו.
ליב היא הדמות שנגעה בליבי יותר מהדמויות האחרות, יש בה משהו גמלוני, ועדין שובה לב, היא אינה יפה במובן הקלאסי של המלה אולם מהרמזים שאנו מקבלים למראה שלה אנו מבינים שמולנו נמצאת אשה נאה מאוד עם שיער שחור ארוך מלא עם גוף ספורטיבי, ועם כאב עז.
אנו רוצים שליב תרגיש טוב, אנו רוצים שהדברים יסתדרו לה, לאורך הקריאה היא הדמות שלפחות ממני קיבלה הכי הרבה אמפטיה.
לאורך הספר אנו מקבלים רמזים לעתיד, נדמה שיש רצון אז של הכותבת לומר לנו “אל דאגה הדברים יסתדרו בסוף הכול יהיה בסדר” ואף אם הסיפור אינו מסתיים עם פתרונות או עם הווה ברור ובטוח, הרמזים שמפוזרים לאורך הספר על עתידם של הדמויות מרגיע אותנו.
הספר מדבר על ישראלים בנו יורק, ויש משהו מדהים בכך ששלושה ישראלים יכולים לחיות בכזאת בדידות. אם על חייה של ליב ואף על חייו של ניסן, אנו מקבלים אי אלו פרטים: לאיזו משפחה הם היו שייכים? מהיכן הם הגיעו? הרי שעברו של איילנד לגמרי נשאר בערפל. אין אנו יודעים דבר על משפחתו או על נסיבות חייו, מידע שאותי אישית דווקא כן היה מעניין, לדעת עליו מעט יותר.
העלילה זורמת בספר “בית הקפה של נורה אפרון” הדמויות מעניינות למדי, הסיפור מתקדם ויש רצון להמשיך ולקרוא ולדעת מה יהיה ומה יקרה לדמויות, אני רציתי שיקרו להם רק דברים טובים.
ולסיום ממש - אביה של ליב הוא בעל חנות בדים שווה במיוחד בדרום העיר, וליב מזכירה לנו שאבק מזיק מאוד לבדים, הווה אומר לבגדים. זה לא שלא חשבתי כך גם קודם, אולם כעת אני יודעת זאת בוודאות.
האם לקרוא? אפשרי בהחלט.
תאריך הכנסה לאתר 04/08/2018
שלושה ישראלים מצולקים נפגשים בניו-יורק. ניסן, בעל בית הקפה שצולמו בו קטעים מסרטה של נורה אפרון, "יש לך הודעה", עזב את הארץ שלושים שנה קודם לכן, מתנתק לחלוטין מאם מפלצתית ששנאה אותו. ניסן הוא הומו בעל כישורי חִברות ירודים, כמֵה לידידות ולקִרבה אנושית. ליב מתגוררת בניו-יורק כבר ארבע שנים... המשך הביקורת
שלושה ישראלים מצולקים נפגשים בניו-יורק. ניסן, בעל בית הקפה שצולמו בו קטעים מסרטה של נורה אפרון, "יש לך הודעה", עזב את הארץ שלושים שנה קודם לכן, מתנתק לחלוטין מאם מפלצתית ששנאה אותו. ניסן הוא הומו בעל כישורי חִברות ירודים, כמֵה לידידות ולקִרבה אנושית. ליב מתגוררת בניו-יורק כבר ארבע שנים, עובדת בבית הקפה, וחולמת על עתיד כקולנוענית. ליב, על סף גיל ארבעים, עדיין שבורת לב בשל מותו של אהובה ומיוסרת בשל בגידתה בגבר לו עמדה להנשא. היא התייתמה פעמיים, מאמה שלה בהיותה בת שלוש, ומאמה החורגת אליה נקשרה, ובהגיעה לניו-יורק התנתקה מאביה. איילנד, יתום משני הוריו שנפטרו בהפרש של שבוע זה מזה, הגיע למנהטן זה עתה, שבור לב לאחר שננטש דקה לפני חתונתו, נטישה שגרמה לו לבזות את עצמו קבל עם ויו-טיוב.
נושאי הספר, כמשתמע מן התאור שלמעלה, הם אהבה, בגידה, נטישה, יתמות ומוות. הנושא הנוסף, והמרכזי שבהם, הוא הקשר בין שלושת האנשים הבודדים הללו, והאופן בו שינויים קטנים, או תזוזות קטנות, כפי שהסופרת מתארת אותם, בחיי אחד מהם משפיעים הדדית על חיי האחרים. הבדידות, שאליה התרגלו, ואולי אף בחרו לאמץ בשלב מסוים, תוחלף בקשר שייבנה בהדרגה, שני צעדים קדימה צעד אחורה. מכיוון שהסיפור מסופר שנים אחרי ההתרחשויות, הסופרת מאפשרת הצצה אל העתיד, בו מתגשמות תקוותיהם, ובכך תשומת הלב מופנית אל ה"איך", ולא אל "מה יקרה".
ורד שנבל היא סופרת סבלנית, בעלת חוש לפרטים ויכולת ליצור דמויות מוחשיות ותמונות חיות. יש בספר כמה רעיונות יפים, כמו המפגש הטעון בין ליב, שבגדה בבן-זוגה, לאיילנד, שנבגד על ידי בת-זוגו, מפגש שגורם להם לחוות את הצד השני. רעיון יפה נוסף הוא השילוב בין סיפורם הפרטי של ליב ואיילנד לסרט שאת מאחורי הקלעים שלו ליב מצלמת לערוץ היו-טיוב שלה. הסופרת אינה מציינת את שמו, אולי משום שצילומיו עדיין בעיצומם בעת התרחשות הארועים, אך שמו העברי, "אופטימיות היא שם המשחק", משקף יפה את רוח הספר, שהתקווה גוברת בו על העצב.
למרות הכתיבה היפה, איני יכולה להמליץ על הספר. הוא שבלוני מדי, אינו מחדש דבר, לקראת סיום משובצות בו סצנות שמקומן בסיטקום ניו-יורקי, ורוב הזמן לא היה לי אכפת בכלל מה יקרה לגיבוריו ואיך. לטעמי, אין די בכשרון לברוא חיים על הנייר. ספר צריך להעניק ערך מוסף כלשהו, זוית ראיה בלתי שגרתית, תובנה חדשה, משהו שיישאר איתי אחרי הקריאה. "בית הקפה של נורה אפרון" אינו כזה.
האיור הנאה מאוד על הכריכה, "סופה מושלמת", נוצר על ידי תומר חנוכה.
תאריך הכנסה לאתר 28/05/2017
"אולי היא בכלל שכחה מה זה להתאהב. אולי היא איבדה את היכולת הזאת, להתאהב. או שאולי מלכתחילה היא לא הייתה אמורה להיות זוגית והבדידות - הבדידות הפכה להרגל ושינתה אותה, הרבה יותר ממה שהמוות שינה אותה."
ליב היא רווקה... המשך הביקורת
"אולי היא בכלל שכחה מה זה להתאהב. אולי היא איבדה את היכולת הזאת, להתאהב. או שאולי מלכתחילה היא לא הייתה אמורה להיות זוגית והבדידות - הבדידות הפכה להרגל ושינתה אותה, הרבה יותר ממה שהמוות שינה אותה."
ליב היא רווקה בשנות השלושים המאוחרות לחייה, שעובדת לפרנסתה בבית קפה קטן בניו-יורק (בית הקפה שבו צילמה נורה אפרון את הסרט 'יש לך הודעה'). ובשעות הפנאי מצלמת סטים של סרטים מאחורי הקלעים ברחובות העיר ומעלה אותם ליוטיוב.
איילנד עוזב את ישראל ומגיע לניו-יורק עם כלבו האהוב סנדי, לאחר שארוסתו נטשה אותו בחופה.
שניהם משתוקקים לברוח מעברם בכל מחיר וכמהים לפתוח דף חדש, כל אחד בדרכו שלו. כאשר יד הגורל מתערבת ומפגישה ביניהם שוב ושוב, עד שלשניים אין ברירה אלא להבין שאולי נועדו להיות יחד.
"ניו-יורק היא עיר טובה לאי-זוגיים."
כמו בספרה הקודם: 'עכשיו אפשר להתחיל'', ורד שנבל מתמקדת במערכות יחסים ומיטיבה להציג את הצד שלו מול הצד שלה.
כאשר הספר נע בין הווה לעבר, בין יאוש לתקווה וזורק את הקורא אחורה בזמן לאהבה שהייתה ואיננה עוד. ובחזרה למציאות של בדידות קרה בעיר הגדולה והמנוכרת.
העיר ניו-יורק - עיר שכולה גורדי שחקים, מוניות צהובות ונשמות בודדות בתוך המון גדול - משתקפת בתיאוריה במלוא הדרה. כמעט ויכולתי להרגיש כאילו שאני פוסעת בעצמי בין הרחובות, כשאני אפילו מצליחה להרגיש את הקור החודר אל עצמותי.
"ניו-יורק הייתה מלאת ניגודים: זרה ומחבקת, קודרת ולוהטת, המונית ואינטימית, אפורה וצבעונית."
הדמויות מתוארות כל אחת בנפרד, כאשר כל אחת מהן מהווה פיסה בפאזל שחלקיו נחשפים לאט לאט, עד לקבלת התמונה הגדולה שמתבהרת לקראת סופו של הסיפור.
הרבה לבבות בודדים יש בעלילה. רדיפה אחרי הבלתי מושג, בגידות, פרידות, אהבות בלתי אפשריות, חלומות לא ממומשים. ואנשים שברחו עד לניו-יורק הרחוקה, רק כדי לשכוח את אלו שהשאירו מאחור.
אבל אף אחד לא יכול לברוח מעצמו והעצב מלווה את הדמויות לאורך כל הדרך. כמו גם, תחושה של דברים פתוחים שנותרו תלויים באוויר, ללא סגירת מעגל.
ה'רומן' שלי עם הסופרת ורד שנבל החל עם הספר 'עכשיו אפשר להתחיל''. מאד אהבתי את הספר, הזדהיתי עם הדמות הראשית עד כדי תחושה שהספר נכתב בעצם עליי. לכן אחרי התחלה מוצלחת שכזו, היה לי ברור שהציפייה לספרה הבא תהיה גדולה.
לאורך כל העלילה ציפיתי, ציפיתי שמשהו גדול יקרה, איזה טוויסט בעלילה, איזה סוד אפל שיתגלה ויהפוך את הקערה על פיה, אבל לצערי זה לא קרה.
העלילה נותרה מונוטונית, איטית וקצת מעייפת, כאשר לכל אורך הקריאה המשכתי להשתוקק להומור, קצת פלפל, איזו אהבה סוחפת או ריגוש שלא הצלחתי לחוות.
מקווה שאתם תהנו יותר, שווה לנסות.
קריאה מהנה,
חגית
* עריכת תוכן: ג'ודי סרי-ברסקי [email protected]
תאריך הכנסה לאתר 30/10/2016
ניו-יורק היא עיר מצויינת לבריחות.מכל הסוגים. במיוחד בריחה מהירה, חפוזה שכזו, שבה אתה מבקש להעלם ושלא יראו אותך יותר. בנ"י אתה נטמע בין מליוני בני אדם ואתה הופך ללא נראה. ככה זה בעיר בלי הפסקה. אתה חלק מהמון אנשים ואתה גם לבד. כ"כ לבד.
He was my north, my south, my east and west. My workink... המשך הביקורת
ניו-יורק היא עיר מצויינת לבריחות.מכל הסוגים. במיוחד בריחה מהירה, חפוזה שכזו, שבה אתה מבקש להעלם ושלא יראו אותך יותר. בנ"י אתה נטמע בין מליוני בני אדם ואתה הופך ללא נראה. ככה זה בעיר בלי הפסקה. אתה חלק מהמון אנשים ואתה גם לבד. כ"כ לבד.
He was my north, my south, my east and west. My workink week and my sunday rest. My moon, my midnight, mt talk, my song. I tought that love would last forever. That's worng.
יש משהו סופי בבריחה לניו-יורק. אתה כבר לא רוצה לקחת חלק ממשהו קיים ולמרות שאתה לא יכול באמת לברוח ממנו, כי הוא חלק ממך ותמיד יהווה פיסה מחייך, אתה בורח לאשליה. לחיים חדשים. נ"י מחבקת אותך אלייך ברב גוניות שבה. בהמוניות שבה ובגלובליזיה העוטפת אותך כאילו אתה שייך. והכאילו הזה גורם לך לחשוב שנטשת את שהלב שלך זוכר.
ליב ואיילנד ( בחירת שמות מעניינת לדמות נשית ראשית שהיא, בלי שהיא באמת תדע, לב ענק שמכיל בתוכו הכלה גדולה לסוגים שונים של בני אדם, לבעיותיהם ומגרעותיהם, לצד סוג של אפטיות שהופכת כל נמש שיש לה בפנים למסקרן יותר. ואיילנד, הדמות הגברית, שעולמו בעצם צר וסובב סביב מקרה אחד אך הוא בעצם אי שלם של רגשות ותחושות שהעיקרי בהם הוא כעס שמאיים להציף את הכל.
ליב ואיילנד הם שני ישראלים שבורחים לנ"י. כל אחד וסיבותיו הוא. שניהם הרי געש שעומדים להתפרץ. הלבה מבעבעת בתוכם ושורפת כל וריד ונים שעוד מפעפעים. שניהם הם גם אדמה חרסית, שנחרשה הלוך ושוב ופצעה להם את הלב.
הסיפטר מתרחש בנ"י, אך דמויותיו ישראליות למהדרין. גם אם אתה נמצא המרחק 13 שעות טיסה ארוכות ומייגעות, אתה עדיין ישראלי. לא תוכל לחמוק מזה. הבדידות ההרסנית תזכיר לך הכל ובמיוחד,מי אתה באמת.
"בית הקפה של נורה אפרון" הוא ספר על אמת. על הבדידות הנוראית ועל הבחירות בחיים שיכלו להראות אחרת, אם רק היינו בוחרים אחרת. סוג של מעגל שלא נגמר, שמתחיל ברחובות נ"י שוקקי האדם, לצד פינות חמד נסתרות שאחרי שנים בנ"י אתה שואל את עצמך אם אתה באמת מכיר את המקום שאתה גר בו. ואם כן, אז איך זה שלא היית כאן מעולם?
הספר הזה הוא מעין מצלמת חיים שלא מפספסת אף פרט והצילום נשאר לדיראון עולם.
תאריך הכנסה לאתר 08/08/2016
התחלתי לקרוא את הספר לפני מספר חודשים. קראתי שליש ספר ולא נתפסתי. אולי הייתה זו העלילה שלא תפסה אותי ואולי היה זה סגנון הכתיבה. מכיוון שאינני מאמינה שספר קוראים בכוח הנחתי אותו בצד וגלשתי לספרים אחרים. ביום שבת סיימתי קריאת ספר כלשהו ומיד אחריו חיפשתי ספר שיש בו עומק וספר זה קפץ לי... המשך הביקורת
התחלתי לקרוא את הספר לפני מספר חודשים. קראתי שליש ספר ולא נתפסתי. אולי הייתה זו העלילה שלא תפסה אותי ואולי היה זה סגנון הכתיבה. מכיוון שאינני מאמינה שספר קוראים בכוח הנחתי אותו בצד וגלשתי לספרים אחרים. ביום שבת סיימתי קריאת ספר כלשהו ומיד אחריו חיפשתי ספר שיש בו עומק וספר זה קפץ לי בזווית העין. לא זכרתי רבות מהעלילה אז למרות שכבר קראתי שליש ספר בזמנו, על רובו חזרתי שוב. מסיבה כזו או אחרת, חווית הקריאה כעת הייתה שונה. לא סתם אומרים שלכל ספר יש את הטיימינג והזמן.
הדמות הראשונה היא ליב. הייתה לה אהבה, היא אפילו עמדה להתחתן עם בחיר ליבה אך אז גילתה שאהובה האמיתי זה מישהו אחר וביום החתונה טרפה את כל הקלפים ועזבה. ארבעה חודשים לאחר מכן אהבה הגדולה שלה מת והיא מרגישה שתהום מאיים לבלוע אותה. שניה לפני כן, היא בורחת לניו-יורק. שם מגיעה לבית הקפה של ניסן. ניסן, הבעלים של המקום, מאמץ אותה, דואג ומטפל בה כדי שתצליח לשרוד במקום החדש שאליו הגיעה. שם היא מתחילה לעבוד כמלצרית. באחד הימים בטעות, ליב מפילה סנדוויץ' רוסטביף עסיסי ישר על המכנסיים של איילנד. כך בעצם הם מכירים. איילנד (זה הכינוי שלו) הוא מורה והוא אוהב נאומים, יותר מזה, הוא זוכר כמויות של נאומים בעל פה. הוא הגיע לניו-יורק לאחר שארוסתו הבריזה לו תחת החופה. ניו-יורק עבורהם היא מפלט. גם ניסן, הבעלים של בית הקפה בו עובדת ליב, הגיע לניו-יורק כי ברח. הוא גילה את מיניותו בגיל צעיר אך אימו לא קיבלה אותו כך, לא אימצה וטיפחה אותו, היא התנכרה לו ויצרה לו משקעים רבים לאורך שנים. בהזדמנות הראשונה ארז ועזב.
ספר זה הוא פסיפס של דמויות, שלוש דמויות מרכזיות. לכל דמות יש עומק, יש סיפור. כל אחת מהדמויות חווה את מציאות חייה בתחושה של סוף, כאב נטישה ובדידות. מתוך הלבד, הכאב ותחושת הבדידות צומח משהו חדש אך עד שזה מתרחש ישנה דרך פתלתלה ולא ברורה. הדבר מאלץ את כל אחת מהדמויות להעמיק ולבחון את הנקודה שבה נמצאת, איפה הייתה ולאן מעוניינת להגיע. אלו שלושת הדמויות הראשיות אך סיפורה של שנבל הוא יותר מכך. ישנן דמויות משנה רבות אשר מעבות את העלילה ויוצרו בו פיתול, מחשבה ותהייה.
בבית הקפה, זה בסיפור, מצולם סרט בשם ‘אופטימיות היא שם המשחק’ בכיכובם של בראדלי קופר וג’ניפר לורנס – שם הסרט וכל ההתנהלות סביבו הינם ניגודיות לפנימיות הדמויות, לתהליכים נפשיים שאלו עוברות.
זהו הספר השני של המחברת, ורד שנבל. את ספר הקודם 'עכשיו ניתן להתחיל' קראתי ואהבתי. לשרבל ישנה דרך מיוחדת לתאר את החיים, לחטט בהם. להעמיק ולהציב מראה לקורא. הקורא יכול בקלות להזדהות או לפחות לגלות אמפתיה בסיטואציות השונות כי כאב, אובדן, שמחה, וגילוי היא מנת חלקו של האדם בשלב כזה או אחר של החיים.
גם אם ההתחלה לא קולחת לכם בעת הקריאה, כפי שהיה לי, אני ממליצה לכם להמשיך או לקרוא בזמן אחר. עבורי, בקריאה הנוספת היה חיבור טוב ועמוק יותר.
מומלץ – קריאה מהנה,
יעל
תאריך הכנסה לאתר 25/06/2016
זהו ספר קטן ואנושי, ספר שנכנס ללב על דמויות אנושיות בודדות שבורחות מעצמן ,בורחות מהבדידות ,רוצות להעלם בים של אנשים שאינם מכירים ומגלים שאין מצב שכזה.
ליב בורחת לניו יורק בגלל שברון לב ממות אהובה, איילנד גם הוא בורח לעיר הגדולה ,כי אהובתו ממש רגע לפני החופה ברחה ,ניסן בורח רחוק מאימו על... המשך הביקורת
זהו ספר קטן ואנושי, ספר שנכנס ללב על דמויות אנושיות בודדות שבורחות מעצמן ,בורחות מהבדידות ,רוצות להעלם בים של אנשים שאינם מכירים ומגלים שאין מצב שכזה.
ליב בורחת לניו יורק בגלל שברון לב ממות אהובה, איילנד גם הוא בורח לעיר הגדולה ,כי אהובתו ממש רגע לפני החופה ברחה ,ניסן בורח רחוק מאימו על מנת לא לזכור, כי הוא ילד שאינו אהוב ואינו הילד שאימו ציפתה לו, שם, בניו יורק העיר הגדולה שהולכים בה לאיבוד דרכיהם נפגשות
כולם מנסים כמו כולם להגשים חלום בארץ האפשרויות , בורחים מעצמם אבל מוצאים עצמם שוב בין אנשים.
האמרה ,כל העולם במה, הפכה לקלישאה מזמן. ורד שנבל עושה בה שימוש בהצלחה רבה ומנווטת יחד עם הדמויות במציאות ובעולם הבדיה.
הספר הוא כמו סרט בתוך סרט, הדמויות הם כמו שחקנים שפעמים אינם יודעים שהם בתוך דרמה ,טרגדיה או קומדיה כשבמאי הסרט, במקרה זה הסופרת מנווטת אותם ביד נאמנה אל סצינת הסיום, תוך כדי גילוי לנו הצופים את עתידם. שברי העלילה והמפגש בין הדמויות נעשה כמו קליפ שמועלה ביוטיוב.
ליב, הלוא היא אוליב, אשתו של פופאי, מתוארת כמו הדמות המצוירת, גמלונית, אינה יודעת שהיא יפה, היא דמות אנושית כואבת אשר בעבר דיברה הרבה, אך בעקבות מות אהובה השתתקה .ליב אינה מוצאת עצמה ונודדת מדירה לדירה, הומלסית מודרנית, היא עובדת בבית הקפה שבו צולם הסרט של נורה אפרון, ,יש לך הודעה". ליב רוצה ללמוד קולנוע, עד אז היא מצלמת את מאחורי הקלעים של סרטים,ממש כמו חייה , חיה ברקע. בספר היא נקלעת לסצנות של הסרט ג'וי,
איילנד,שמו הוא כינוי, המתקשר לסרט הבדיוני איילנד. איילנד עסוק בלימוד והבנת הנאומים הגדולים של האנושות , כשהוא עצמו אינו יכול להביע את דבריו, אל דאגה בסיום הספר הוא יצליח.
שתי הדמויות נפגשות ומגששות אט אט אל תוך חייהם ובעיקר אל עברם.
ויש את סנדי הכלב,בעל שם של בחורה, הוא הכלב הכי ענק בעולם עם הלב הכי רגיש. כמה אהבתי את דמותו, לא יכולה לשכוח את המפגש הראשון שלו עם ליב, היא סולדת מהריר שלו ובכל זאת מנגבת את פיו בהמון אהבה ועדינות, אי אפשר שלא לעשות כך.
ספר נחמד, אמרה לי החברה שהשאילה לי אותו, "את תאהבי אותו", החברה שלי, חיה את עולם הסרטים ואת סדרות הטלוויזיה ומכירה אותו מבפנים. ואני שאוהבת לצפות בסרטים התענגתי וצללתי לעולם הבדיה הספרותית והקולנועית גם יחד. מה צריך יותר? ממליצה בחום.
תאריך הכנסה לאתר 14/05/2016
‘בית הקפה של נורה אפרון’, מביא את סיפורם של מספר דמויות למודות עצב רב ובדידות. כשהבדידות תופסת, מתוך בחירה, חלק נרחב מחייהם. וכל העצב והבדידות מתרחשים תחת נופיה של ניו יורק. כשברקע התסריט וסט הצילומים של הסרט ‘אופטימיות היא שם המשחק’ בכיכובם של בראדלי קופר וג’ניפר לורנס.
ליב,... המשך הביקורת
‘בית הקפה של נורה אפרון’, מביא את סיפורם של מספר דמויות למודות עצב רב ובדידות. כשהבדידות תופסת, מתוך בחירה, חלק נרחב מחייהם. וכל העצב והבדידות מתרחשים תחת נופיה של ניו יורק. כשברקע התסריט וסט הצילומים של הסרט ‘אופטימיות היא שם המשחק’ בכיכובם של בראדלי קופר וג’ניפר לורנס.
ליב, שאמה נפטרה בילדותה, נטשה את ארוסה רגע לפני החתונה לאחר פגישה מקרית עם האחד שמתגלה כאהבת חייה. אבל, לאחר זוגיות קצרה של 4 חודשים נהרג הבחור ועולמה חרב עליה. ליב מרגישה צורך לנוטש אכל ובורחת לניו יורק. שם כנראה הבדידות קלה יותר. בניו יורק מגיעה ליב לבית קפה של ניסן ש”מאמץ” אותה, מעניק לה עבודה, עוזר לה למצוא מקום מגורים ומטפל לה במסמכים. במשך הזמן מוצאת ליב טעם לחייה בתחביב שממלא את עולמה והוא צילום מאחורי הקלעים בסט צילומים של סרטים ומפתחת חלום להשתלב בעולם הקולנוע.
איילנד, מורה במקצועו. בחור שבחורות אהבו לאהוב אבל אותן הוא לא רצה. כשמצא את האחת והם עמדו להתחתן, רגע לפני החופה היא חוטפת רגלים קרות ונעלמת. בעקבות אירוע משפיל מחליט איילנד לעזוב את הכול ולברוח לניו יורק, תוך ניסיון להתגבר על אובססיית האהבה שלו לחברתו לשעבר.
ניסן, בעל בית קפה אשר חי בניו יורק כבר שלושים שנה. בילדותו גילה את זהותו המינית, אבל אמו לא אהבה את מה שהתגלה, השפילה ונידתה אותו. את תקופת התבגרותו בילה בפנימייה בבדידות ללא משפחה ואחרי הצבא ירד מהארץ ולא חזר. לאחר שנים בניו יורק הוא פתח בית קפה שבמקרה היה בשכונה בה גרה הבמאית/תסריטאית נורה אפרון אשר השתמשה בבית הקפה כסט צילומים לכמה מסרטיה. את צעדיו הראשונים ליציאה מתוך בועת הבדידות מתחיל ניסן לבצע ברגע פגישתו עם ליב כשנוצר בניהם חיבור מיידי.
חייהם של השלושה משתלבות לסירוגין זה עם זה. כל אחד עם סיפורו העצוב ובדידותו. ומגלים שהבדידות ביחד נסבלת כשבעקיפין התמיכה אחד בשני עוזרת להם לצאת מתוך מעגל קסמים של עצבות, להצליח להרים את הראש ולנסות להתקדם לשלב הבא בחייהם. כשתסריט הסרט המצולם ברקע משתלב כחלק מהעלילה והקורא מקבל מידי פעם “טיפים” מה יקרה בעתידם של הדמויות.
עם כל העצב, הסיפור נכתב בעדינות ורגישות ואינו יוצר מועקה אצל הקורא, אלא להיפך עושה טוב על הלב.
מומלץ בחום.
תאריך הכנסה לאתר 09/04/2016
קסם של ספר!
ליב ואיילנד מגיעים כל אחד בנפרד ומסיבותיו שלו לניו יורק. לשם הם בורחים, שם הם מסתתרים, מנסים להתחיל את הכל מחדש.
ליב חיה את מאחורי הקלעים. מצלמת סצנות, מחברת, מוסיפה ועורכת לסרטונים. זה מה שמניע אותה, את זה היא אוהבת לעשות. לא בחורה צעירה, ליב. כבר... המשך הביקורת
קסם של ספר!
ליב ואיילנד מגיעים כל אחד בנפרד ומסיבותיו שלו לניו יורק. לשם הם בורחים, שם הם מסתתרים, מנסים להתחיל את הכל מחדש.
ליב חיה את מאחורי הקלעים. מצלמת סצנות, מחברת, מוסיפה ועורכת לסרטונים. זה מה שמניע אותה, את זה היא אוהבת לעשות. לא בחורה צעירה, ליב. כבר ראתה דבר או שניים בחייה והלב שלה, שהתמלא והתרוקן פעם אחר פעם נדמה כי נסגר, נדמה כי היתה רוצה לסגור אותו.
איילנד הוא מורה שאוהב נאומים. נדיר לקרוא על אנשים שכ”כ אוהבים נאומים. הוא זוכר בע”פ נאומים ארוכים של גדולי העולם אך הנאום שלו, זה שאמר לאהובתו שם, מתחת לחלונה היה הנאום ששינה את חייו.
שניהם בורחים מכאב ומאנשים. מחפשים את האנונימיות והלבד בניו יורק הרחוקה. הגורל רוצה אחרת וכשהם נפגשים בבית קפה בו עובדת ליב מתחיל מבלי שהם עדיין ידעו השינוי המיוחל בחייהם.
כתיבת הספר כתובה בצורה מעניינת. הווה, זכרונות מהעבר ונגיעות מהעתיד. יש משהו מיוחד ומרתק בצורת הכתיבה הזו. גם השיחות בין הדמויות מיוחדות ומתאימות לספר. משפטים קצרים המכילים המון בתוכם, קצת כמו לתת לנו הקוראים להמשיך בדמיוננו את המשך השיחה.
עוד דבר מרתק בספר הן הדמויות. מלבד ליב ואיילנד אנו מכירים את חייו של ניסן, בעל בית הקפה שבו עובדת ליב. ליבו רחב, צחוקו רועם ועברו כואב.
טריפ, ידידה של ליב שהיה שם עבורה לכל אורך הדרך על מוזריותו ואהבתו אליה. דונה, השומרת חמורת הסבר בבניין בו מתגוררים ליב ואיילנד ואף סנדי, הכלב של איילנד. שלל הדמויות האלה ואחרות מוסיפות כל אחת בדרכה נדבך נוסף לעלילת הסיפור. אין דמות שנואה או רעה, אין דמות שמעייפת או חוזרת על עצמה. כפי שליב מחברת קטעי צילום כך עשתה הסופרת בצורה מצויינת עם הדמויות.
כיף אמיתי לקרוא את הספר הזה. כיף לעצור את הנשימה דווקא בשני בדפים האחרונים. הוא משאיר חיוך, אופטימיות ותחושה שהנה, קראנו ספר נפלא. לא בכינו, לא כעסנו, לא הרגשנו שהספר נמרח. דיוק, זה בדיוק התיאור של הספר
תאריך הכנסה לאתר 07/04/2016
יש ספרים של הנאה, בלתי מוסברת.
ספרים של FUN ותו לא.
ספרים שאת פותחת בצד אחד. וסוגרת בצידו האחר.
כזה היה בשבילי 'בית הקפה של נורה אפרון'.
והלמה... המשך הביקורת
יש ספרים של הנאה, בלתי מוסברת.
ספרים של FUN ותו לא.
ספרים שאת פותחת בצד אחד. וסוגרת בצידו האחר.
כזה היה בשבילי 'בית הקפה של נורה אפרון'.
והלמה? איך? וכיצד? – האמת - לא חשובים.
ובכל זאת:
אצלי זה התחיל בשם. 'בית הקפה של נורה אפרון', משהו בצירוף הנ"ל גרם לי לרצות לקורא אותו, וזאת עוד בטרם הרמתי אותו מהמדף, הפכתיהו וקראתי את שעל כריכתו האחורית.
נורה אפרון, יהודיה אמריקאית, הייתה: תסריטאית, במאית, מפיקה, סופרת, ועיתונאית. (ואני קנאה על כל תואר ותואר שמוזכר לצד שמה).
בין היתר היא כתבה את הספרים: 'צביטה בלב' ו'צרבת', אבל היא נודעה במיוחד בשל הקומדיות הרומנטיות שהייתה שותפה ליצירתן ('כשהארי פגש את סאלי', 'נדודי שינה בסיאטל', ו'יש לך הודעה', ועוד).
אני מתה על קומדיות רומנטיות, כאלה שמפגישות זוג בודדים שמתחילים ברגל שמאל. מגלים האחד את השנייה (ולהיפך). מתאהבים. רבים. נפרדים. ושבים ברגע האחרון, כמעט על רקע הכותרות (בסרטים) או העמוד האחרון (בספרים) זה לא לזרועות זה... ובדמיוננו חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה.
עוד בילדותינו סופרו לנו אגדות הילדים הללו. על נסיכות ואבירים / נסיכים שמסיימים את סיפורם באושר ואושר הזה עד עצם היום הזה.
וכמו הרבה דברים שהוטמעו בנו בילדותינו, ככה אני אוהבת קומדיות רומנטיות.
קראו לזה אסקפיזם טהור. לא מתווכחת.
מה רע בקצת אסקפיזם בימינו, כשכל החדשות המקיפות אותנו השכם והערב הינן רובן ככולן, רעות, מדכאות ומפילות רוח.
תנו לי שעתים בקולנוע ממוזג או אל מול מסך הטלוויזיה, או מס' שעות עם ספר שכזה.
ואני מ-א-ו-ש-ר-ת. !!!
אז נחזור לשם הספר של שנבל - 'בית הקפה של נורה אפרון', משהו בו משך לי את העין, גנב לי את הלב.... התיישבתי לקורא.
וכמו שכבר הבנתם, כעבור מס' שעות, סגרתי אותו בצידו השני. והרגשתי שמחה בלב.
טוב, נעצור כאן לרגע, זה לא ספר גדול עם אמירות חיים חורצות גורל. אבל זה ספר של פאן אמיתי. כזה שעשה נעים וטוב בלב ובנשמה.
אז על מה הסיפור הספר זה:
בבדידות - כמאמר השיר של יהונתן גפן - "...אנשים הופכים קשים, ו... מעטים יוצאים ממנה נשכרים..." וכשאתה רחוק כמו ש חנוך לוין אמר: "הייאוש נעשה יותר נוח...", (אצל לוין לונדון מספיקה, אצל שנבל, גיבוריה מגלים עצמם מבחירה/בריחה (תלוי איך מסתכלים על זה), לעירם של האנשים הבודדים, לניו-יורק. שם כל יחיד יכול לשרוד מבלי להרגיש זר או בודד.
אתה אולי לבד שם, אבל לא ממש בודד בין כל ההמון הרב שחי מטייל עובד ונושם את האוויר של 'התפוח הגדול'. וכמו ניר פרידמן ש "חי בפלורנטין חולם על ניו יורק סיטי" גיבוריה של שנבל מגשימים את חלום הבריחה שלהם וחיים בניו-יורק.
" זה שאת לבד לא אומר שאת בודדה. את זוכרת את זה, נכון? אבא שלה הסביר לה תמיד מאז שהייתה פעוטה, שלבד הוא למעשה עניין אובייקטיבי, עובדתי, תלוי הקשר גיאוגרפי או פיזי - אם את חיה למשל על אי בודד...והבדידות היא עניין של תחושה. תחושה זו הרגשה בלב או בבטן - משהו פנימי. שלך בלבד. את יכולה להרגיש מצויין גם כשאת לבד. רק עם עצמך. את מבינה, ילדה? את אחראית על עיניין הבדידות. הלבד - זה כבר עניין אחר..." (עמ' 161-162)
שלושת גיבוריה הישראלים לשעבר, של שנבל, הם בעלי לב שבור, וזיכרונות מרים וכואבים מאהבות נכזבות. כאלה שהחיים שנתנו להם "בעיטה בתחת", ובעקבות זאת מחליטים לברוח ולחיות בבדידות הנוחה של העיר הקסומה בתבל.
ליב ו איילנד (שני כינויים שדבקו בהם בעברם ונשאים בפי כל עד היום). וניסן בעל בית הקפה בו עובדת ליב.
ליב רצה אחר הקסם ההוליוודי של תעשיית הקולנוע שחיה ובועטת בסטים מצטלמים של סרטים גדולים בעיר. היא מסתובבת עם מצלמה ומזדנבת אחרי סטים בהם מצלמים את חלומותיה, כאשר מה שמעניין אותה, הינה העשייה מאחורי הקלעים, אותה היא מתעדת עבור אתר YouTube מצליח שפתחה. במקביל היא עובדת בבית קפה קטן באפר וסט סייד, אותו בית קפה בו נהגה לשבת ולכתוב מיודעתנו נורה אפרון ושבו אף צילמה סצנות מסרטה 'יש לך הודעה'.
בית הקפה הזה בבעלותו של ניסן, בן ה 50, זאב בודד נוסף, ישראלי לשעבר, שחי אף הוא בבדידות מזהרת בעיר הנוחה הזו.
הגיבור השלישי בספר הוא איילנד, שרוצה למצוא בעיר אנונימיות מבורכת, לאחר טראומה שחווה בארץ, ושמניעה או יותר נכון מעכבת אותו ואת חייו.
השלישייה הזו נפגשת כמובן בבית הקפה השכונתי הקטן כשליב, בחוסר תשומת לב, מפילה כריך רוסטביף ישר לחיקו של איילנד ומותירה כתם על מכנסיו....
מכאן ינוע הסיפור קדימה ואחורה כדרכן של קומדיות רומנטיות, עד לסוף המתבקש ומעורר הקתרזיס שיש לקומדיות רומנטיות מהסוג הזה להציע.
ולמה אהבתי את הספר הספציפי הזה?
קודם כל ובראש ובראשונה, הדמיות של שנבל.
אמנם הן פגומות, כואבות, שרוטות.
אך יחד עם זאת, כל אחת משלושת הדמיות הללו, ומדמיות המשנה שמלוות אותן, כתובה באהבה שעוברת אל הקורא, ואתה רוצה בטובתן באהבתן בהצלחתן.
שנבל יוצרת סיטואציות נוגעות ללב ומעוררת בקורא אמפתיה גדולה וחמלה על הגיבורים..
הקורא התמים רוצה בסופו של דבר את האושר ואושר של הדמיות, כמאמר הביטוי "עד עצם היום הזה.."
להלן לינק למאמר של ורד שנבל עם המלצות שלה על ספרים שמתרחשים בניו יורק:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4770921,00.html
שנבל מיקמה את סיפורה בעיר הקסומה ביותר בעולם (לעניות דעתי), וניכר בכתיבתה שהיא מכירה את העיר הזו היטב, ואף היא אוהבת אותה. ההרחקה של הגיבורים הישראלים הללו לעיר זרה אחרת בעולם, מאפשרת להן לנוע במרחב נקי וחף משיפוטיות ישראלית. ואף מאפשרת לייאוש ולבדידות להיות נוחים יותר, מכילים ומקבלים. בלי שאיש יתערב לך, יחרוץ דין ויביע דעה.
איש כטוב בעיניו יעשה.
דבר נוסף, אני אוהבת ספרים שמתעסקים בסרטים. או בתיאטרון, סרט בספר ולהיפך. משהו בערבוב העולמות קוסם לי. מגרה ומושך אותי. עושה לי נעים וכייף.
הספר הזה הוא כזה לגמרי.
שנים שאני חיה ומתפרנסת על סטים של סרטי קולנוע (וגם סדרות טלוויזיה), והנה שנבל מציבה בפני הקורא סיפור על מאחורי קלעים של הפקת סרט קולנוע גדול (אופטימיות היא שם המשחק),
ליב מלווה את צילומי הסרט שמצטלם בעיר בלי להכיר או לדעת מי ועל מה הסרט.
והקורה על הסט מקרין ומשליך גם על חייה.
מאד אהבתי את תיאורי הסטים של שנבל, הרגשתי חלק מהצוות שעובד ושניתקל בסקרנים שתמיד מגיעים לצפות ולרצות להיות חלק מהעשייה הקסומה שמתרחשת לנגד עיניו.
"אנשים אוהבים להציץ. למסות להבין איך זה באמת קורה. מה שעל המסך הגדול נראה אמיתי ונקי - כזה שרוצה לגרום לך להיות כמו, נותן לך השראה, מוטיבציה, אמונה, תקווה וכו' - הוא בעצם בלאגן אחד גדול של עשייה. סצנות שמתחברות לעלילה. בעיניי זה מקסים. לספר ככה סיפור...." (עמ' 252)
יש לי מנהג כזה, לראות בכל ספר שאני קוראת את הפוטנציאל התסריטאי שטמון בו, ולנסות ולדמיין איך הספר יהפוך להיות סרט קולנוע. הספר הזה מתכתב בצורה נפלאה עם הקולנוע, הוא פשוט יושב נהדר על הפלטפורמה הקולנועית של לְסַפֵּר סיפור, אבל מהיכרותי תקציבי קולנוע בארץ, לַסֵפֶר הזה, לצערי, תהיה בעייה גדולה לקבל אדפטציה למסך הכסף. הוא פשוט יקר בטירוף להפקה. רק לחשוב על צילומים בניו יורק, או שיחזור הסצנות המצטלמות מהסט של 'אופטימיות היא שם המשחק' (שאף הוא התחיל בתור ספר, שלצערי לא תורגם לעברית), בכדי להבין שהתקציבים לקולנוע בארץ לא יאפשרו ליצור את הספר הזה כסרט עלילתי.
החלום יוכל להתגשם רק אם הוא יימכר כתסריט למפיק אמריקאי או לאולפנים הגדולים של הוליווד. דבר אחד בטוח. אני הייתי הולכת לצפות בו בקולנוע.... ו נהנת....
זהו ספרה השני של ורד שנבל, ספרה הקודם יצא בשנת 2013, ונקרא: 'עכשיו אפשר להתחיל'.
אז עכשיו אפשר להתחיל, ולצפות ולחכות לספרה הבא, שאני תקווה שיגיע בקרוב.
ובשורה תחתונה:
אם בא לכם מס' שעות של אסקפיזם. טיסה קטנה לניו יורק. ביקור על סט של סרט הוליוודי גדול. אהבה של אנשים בודדים, ו- Pure Fun, ואתם אוהבים קומדיות רומנטיות, קחו את הספר הזה ליד.
ההנאה כבר בפנים.
"..."ההבנה הזאת תלך ותתגבש אצל ליב בהדרגה ויעבור עוד זמן כדי שהיא תבין שלפעמים כל מה שצריך זה בדיוק זה - רק תזוזה קטנה כדי שהאדמה תיסדק, וזה לא חייב להיות דווקא משהו רע. או עצום במיוחד. כי גם שינוי קטן יכול להזיז הכל, לחשוף אדמה דשנה שממנה יצמחו ניצנים טריים..." (עמ 17)
תאריך הכנסה לאתר 19/03/2016
הפעם אתחיל דווקא להתמקד באיור שבכריכה. תסכימו איתי שזהו המפגש הראשון שלנו עם הספר, עוד לפני שאנחנו מעלעלים בו. נכון?
... המשך הביקורת
הפעם אתחיל דווקא להתמקד באיור שבכריכה. תסכימו איתי שזהו המפגש הראשון שלנו עם הספר, עוד לפני שאנחנו מעלעלים בו. נכון?
אז ככה, צהוב אני אישית לא אוהבת. הצבע הזה שמור אצלי אך ורק לקרני השמש, חרציות ופרחי החמניות, שבחודש יוני יצוצו בחנויות הפרחים.
צהוב הוא אכן צבע בולט, וידוע שפרסומאים ובשלטי חוצות משתמשים בגוון הצהוב. לי אישית הצבע הצהוב משדר מלנכוליות, עצב ודיכדוך. רק אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, הבנתי, וניתחתי לעצמי את האיור.
את ניתוח האיור אשאיר לכל אחד ואחת, שיקרא את הספר, ולטעימה רמז קטן: לכל אחד יש את העולם שלו. שימו לב למזג האוויר מחוץ לחלון שבאיור... חורף, שלג ותחשבו על הניגוד בין הצהוב החם של השמש ללבן של השלג... זהו! עד כאן בעניין האיור.
הסיפור נכתב בגוף שלישי על ידי ליב. ואיפה ליב? בניו-יורק. היא שם כבר ארבע שנים, עובדת כמלצרית בבית הקפה של ניסן עם לב שבור, לאחר שמודי שלה שהכירה באמצע פקק תנועה נהרג בתאונת טיסה. ליב אישה בודדה בעיר הגדולה, אבל היא מרגישה בנוח. אפילו ביום הולדתה הזמינה מקום לעצמה במסעדה Table For One. בניו-יורק הענקית לא מרגישים אותך, וזה מקום מצוין לאי-זוגיים. לא כמו בארץ שישאלו אותך את נשואה? כמה ילדים? וכד. מוכר נכון?
ליב רצתה להיות לבד ופחדה לפתח מערכת יחסים נוספת, כדי לא לנחול אכזבה שוב. בנוסף לטרגדיה גם ילדותה לא הייתה מן הקלות. האם נפטרה בילדותה, ואביה נישא בשנית, כשהאם החורגת שימשה לה כאם, אך גם היא הסתלקה מן העולם.
בניו-יורק ליב התגוררה אצל אלה-אישה זקנה וחולה. באחד הבקרים ששבה מצילומים, היא מצאה את דלת הדירה פתוחה, ואת אלה עטופה בשקיות ניילון. תמונה מצב שהוכיחה שמחלתה של אלה מתדרדרת, ותצטרך להתפנות למוסד סיעודי שיוכל לטפל בה. זהו סטאטוס חדש, שמאלץ את ליב לפנות את חדרה בביתה של הזקנה.
דמות נוספת בעלילה, הינה איילנד וכלבו הנאמן סנדי. איילנד וסנדי בכלוב הפלסטיק המסורג טסו יחדיו לניו-יורק. איילנד שימש בארץ כמורה ללשון והבעה בכתב. עיניו היו מלוכסנות בגוון כחול צלול, עם אף שבור וסנטר מחודד. אפשר לסגור ולומר עליו שהיה חתיך שמשך תשומת לב. תלמידיו אהבו אותו עד כדי כך שהתעלמו מהצלצול, ונותרו בכיתה גם בהפסקה. איילנד הגיע לניו-יורק אחרי שליבו נשבר מאיילה הדיילת, שנטשה אותו ולחופה המתוכננת לא הופיעה. כל תחנוניו שתשוב אליו לא הועילו. ההשפלה הייתה עד כדי כך כואבת, שלא נותרה לו ברירה, אלא לברוח מכאן למקום רחוק. לעיר הבודדים והבודדות: "ניו-יורק".
דמות שלישית – ניסן בן 50 בעל בית קפה, שבו צולמה סצנה לסרט, מה שהבטיח לו הכנסה ושיווק מעולים לבית הקפה שבבעלותו. ניסן שהה בניו-יורק כבר שלושים שנה, עם זיכרונות טראומטיים. את ילדותו העביר בפנימייה כילד לא נאהב. ואימו התעלמה ממנו כדי להוציא מעליה את הקלון, ובנוסף לכל אלה, גם בן זוגו נטש אותו, טראומה כשלעצמה הקשתה עליו למצוא זוגיות חדשה.
ניסן היה איש קנאי לפרטיותו, עד כדי כך שבפנימייה תמיד חיפש את המיטה הצמודה לקיר, ובצבא נשאר במשמרות שבתות וחגים. צבעי בגדיו היו תמיד אפור ושחור. את חייו ביו-יורק הוא חילק בין בית הקפה לדירת סטודיו מסודרת, ונקייה שעטף אותה בריח נעים של ניקיון.
ליב, במסגרת עבודתה כמלצרית בבית הקפה של ניסן פיתחה אליו קשר מיוחד. שיחות מלב אל לב לא היו לשניהם, אך היה ביניהם קשר מיוחד. כמו כל אחד שיש לו חלומות, לצד המלצרות ליב חלמה על קריירה של צלמת בתעשייה ההוליבודית הקולנועית.
המפגש הראשון בין לליב לאיילנד היה בבית הקפה, כשליב הטיסה על מכנסיו של איילנד, את הצלחת עם בשר הרוסטביף מקופל בחרדל הדיז'ון. המפגש השני בין איילנד לליב התרחש דווקא בגלל סנדי הכלבה, ובמהלך התקף של איילנד, כשזה התגורר בדירת דודתו ובמקרה באותה קומה של ליב.
הספור מציץ לתוך הנימים הדקיקים של הדמויות, לרבות סודותיהן, עברן, אהבתן, וחלומן של כל אחת מהן. נשאלת השאלה האם ניו-יורק תאפשר להן לברוח מהעבר, ולהתחיל מחדש את חייהם? האם אפשר בכלל לברוח מהעבר? אומרים שהזמן מרפא, אך את הצלקת, לא ניתן להעלים גם בניו-יורק המתוארת כ"זרה ומחבקת. קודרת ולוהטת. המונית ואינטימית, אפורה וצבעונית." (עמוד 83).
הכתיבה של ורד שנבל מיוחדת, עמוקה, רגשית ולעיתים מרחפת כציפור מעל הדמויות, נוגעת, מנקרת, טועמת, מעכלת וממשיכה הלאה, ותוך כדי מפשיטה את הדמויות כבצל בפני הקורא, למרות שבדמות של איילנד לי היה קצת חסר רקע מעברו.
המשותף לכל שלושת הדמויות-הבדידות שאופפת אותן, ושלושת הדמויות ברחו מכאן לשם, כשלכל דמות יש את החלום האישי שלה.
השילוב בין הדמויות מקסים, והכתיבה דמויה לחלת הצמה של שבת המונחת על שולחן ערב שישי. רק אחרי שמסירים מחלת השבת את המפית הלבנה שעוטפת אותה, ניתן להביט ביופיה, ולנשום את הריח הארומתי שהיא מציפה. כך גם כתיבתה של ורד שנבל, היא מצליחה להסיר את המפית מאותה חלה, אט אט ואז מתגלה יופיה הענוג של אותה חלה.
אני מודה שהתחלתי לקרוא את הספר לא התחברתי, איבדתי את הקשר, רק לאחר כחמישים עמודים, חלף המשבר. כאן אני רק יכולה להגיד תודה לעצמי שהתעקשתי להמשיך לקרוא.
"בית הקפה של נורה אפרון" הוא לא רק קפה ועוגה או אם תרצו סנדוויץ עם רוסטביף, אלא יותר מכך. זהו סיפור מקסים שמנתר בין שלוש דמויות, מיוחדות, מכמירות, נוגעות ומרטיטות.
ממליצה בהדגש שהכניסה לעלילה איטית, אך מסקרנת כדלת סגורה, שנפתחת אט אט עם צירים חורקים...תחשבו על המטאפורה הזו. רק כשפותחים את הדלת במלואה, מגלים את הקסם בכתיבה של ורד שנבל.
לסיכום: אופטימיות? תצטרכו לקרוא...לא מגלה!
בשורה התחתונה החיים של כל אחד ואחת מאיתנו הם סרט בפני עצמו...
לי יניני
תאריך הכנסה לאתר 19/02/2016
ספר מעניין, על אנשים בודדים שמחפשים אחר חום ואהבה. ההתחלה לא היתה לי קלה אבל אחרי שני הפרקים הראשונים הכל מתבהר ומכאן כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא. ממליצה בחום!
הסיפור מתרחש בניו יורק. מקום אליו ברחו הגיבורים של הסיפור, ליב, איילנד וניסן, כל אחד... המשך הביקורת
ספר מעניין, על אנשים בודדים שמחפשים אחר חום ואהבה. ההתחלה לא היתה לי קלה אבל אחרי שני הפרקים הראשונים הכל מתבהר ומכאן כבר לא יכולתי להפסיק לקרוא. ממליצה בחום!
הסיפור מתרחש בניו יורק. מקום אליו ברחו הגיבורים של הסיפור, ליב, איילנד וניסן, כל אחד וסיבותיו שלו.
ליב, רווקה, ישראלית לשעבר, עזבה את בן זוגה באירוע החתונה עצמו. כמה זמן לפני החתונה היא התאהבה בגבר אחר, מודי, ובגדה בבן זוגה. מודי נהרג והיא החליטה לברוח לניו יורק כדי לצאת מהדיכאון. בניו יורק רווקה יכולה לשבת לבד בבית קפה בלי שיציקו לה, לחגוג לבד את יום ההולדת שלה שלא כמו בישראל. היא מאד בודדה, מפחדת להיקשר שוב למישהו ולא רוצה להיות במערכת יחסים רצינית כדי לא להיפגע שוב.
התחביב של ליב הוא לצלם מאחורי הקלעים סצינות קולנוע עם גיבורים מפורסמים.
לליב היתה ילדות לא קלה, אמה נפטרה, אביה נישא בשנית ואשתו היתה לה כאם אבל גם היא נפטרה. ליב עוברת לגור במקומות זמניים, עם אישה שהכירה בבית קפה בו היא ממלצרת ואחר כך עם עוד לקוח שפגשה בבית הקפה, היא קופצת מדי פעם לבחור שהכירה ומקיימת איתו יחסי מין לא מחייבים.
איילנד, הגיבור השני, גם הוא רווק ובודד וברח לניו יורק לאחר שבת זוגתו עזבה אותו במפתיע והשאירה לו מעטפות עם מכתבים שאותם הוא אפילו לא פתח. הוא מתגעגע לאהובתו ולא מצליח לתפקד אפילו במקום עבודתו כמורה. הוא גר עם כלב.
ליב עובדת בבית קפה שהבעלים שלו הוא ניסן, הגיבור השלישי. גם הוא אדם בודד, שאימו לא קיבלה אותו ואת נטיותיו המיניות. הוא נמצא הרבה שנים בניו יורק ומנהל את בית הקפה בהצלחה. הוא מאד נקשר לליב ומשמש לה מעין דמות אב, הוא דואג לה וחושב עליה כל הזמן.
ליב פוגשת את איילנד בבית הקפה כשאר היא מגישה לו מנה ובטעות שופכת אותה עליו. בפעם הבאה שתפגוש בו, היא תעבור לגור איתו כשותפה תמורת תשלום.
השניים לומדים להכיר אחד את השניה וחושפים את הסודות שלהם אחד לשניה ומתקרבים. הם חווים עליות וירידות ביחסים ביניהם.
הדמויות מתחברות דרך הסרט שליב עוקבת אחריו ודרכו לומדת על חייה ועל הסובבים אותה. בהמשך היא תשלבו בסרט שהיא מנסה להכין כדי לזכות במילגה ולהתקבל ללימודי קולנוע.
אהבתי מאד את השילוב של שלושת הסיפורים. שלוש הדמויות מרגשות ובקלות ניתן להזדהות איתן, כולם בעצם שואפים לקבל ולתת חום ואהבה. סיפור יפה, ממליצה בחום!
תאריך הכנסה לאתר 17/02/2016
בניו יורק ברחוב 83 בין ברודווי לאמסטרדם נמצא בית קפה שבו נורה אפרון בכבודה ובעצמה צילמה סרט לפני כמה שנים.
באותו בית הקפה נפגשים במקרה שלושה ישראליים שחיפשו מפלט משגרת החיים בארץ.
שלושתם גדלו כשבדידות אפפה אותם.
בעברן נמנים כמה אכזבות... המשך הביקורת
בניו יורק ברחוב 83 בין ברודווי לאמסטרדם נמצא בית קפה שבו נורה אפרון בכבודה ובעצמה צילמה סרט לפני כמה שנים.
באותו בית הקפה נפגשים במקרה שלושה ישראליים שחיפשו מפלט משגרת החיים בארץ.
שלושתם גדלו כשבדידות אפפה אותם.
בעברן נמנים כמה אכזבות והן מגיעים לניו יורק להתחיל מחדש.
אם אתה חי בגפך, ניו יורק זה המקום להגיע אליו .
ניו יורק היא מקום טוב לאי־זוגיים. גם אם תגיע למסעדה ותזמין שולחן ליחיד- TABLE FOR ONE , זה לא יראה מוזר כלל וכלל.
ליב (כך היא מכנה את עצמה מאז שהגיע לניו יורק) מגיעה לניו יורק אחרי שאהובה מודי נהרג. "הימים סגרו עליה. כול יום זהה לקודמו... הריק משתלט על כולה והייאוש מאיים למחוץ אותה . לא היה לה מחר".
ליב שנשארה ללא עתיד, לא הצליחה להכיל את הכאב ולכן החליטה לעזוב את הארץ.
ליב גרה כבר כ 4 שנים בניו יורק והיא ממלצרת למחיתה בבית הקפה.
ניסן הבעלים של בית הקפה נמצא בניו יורק כבר כ30 שנה לאחר שניתק את קשריו עם אימו .
איילנד ( כינוי שנדבק לו עוד מצעירותו) הגיע לניו יורק רק בימים האחרונים לאחר שאהובתו איילת רמסה את כבודו. אם זה לא מספיק רגעי השפל שלו מתועדים בכול רחבי הרשת.
הוא הגיע לניו יורק עם כלבו האהוב סנדי והוא מתגורר בשכנות לדירתה של ליב.
ליב חולמת על קרירה כצלמת בתעשיית הקולנוע וכול רגע פנוי שלה מוקדש לתחביב הזה .
בניגוד למועקה בה חשה בישראל היא מתארת את ניו יורק כך:
"אני אוהבת את ניו יורק. ... באתי אליה כי רציתי. היא גורמת לי להרגיש טוב . היא עוטפת אותי "
ניסן כמהה לאהבה שתפיג את בדידותו ואילו איילנד מפנטז על פגישה מחודשת עם איילת אהובתו.
צירופי מקרים יפגישו בין הדמיות ומבלי שלגמרי הם יבינו העתיד שלהם הולך להשתנות, הפצעים הדואבים יחלו להחלים .
החיבור בין הדמיות מתבצע באופן טבעי כמו בחיים האמתיים.
אין כאן ניצוצות באוויר יש כאן יחסי קירבה שנבנים בהדרגה ולפעמים כנגד כול הסיכויים.
הספר מכיל כמה ציטוטים מרגשים ונוגים מכמה יצירות –שמות היצירות שמהן נלקחו הציטוטים מופיעות בראשית הספר.
הכתיבה זורמת, ערוכה היטב, כול דמות מקבלת את המקום הראוי לה . בין לבין ורד תיידע אותנו בנגיעות "ובמקריות" לגבי צפונות העתיד של הדמיות
ורד בחרה לספר לנו את הסיפור דרך עיניה שלה- בגוף שלישי, והיא עושה זאת בחן וברגישות. הכתיבה שלה כל כך עמוקה עד כי הדמיות נותרות חשופות ופגיעות.
הדרך הזו בה מתוארות הדמיות מעוררת את רגשותינו כקוראים ולכן קשה לנו להתנתק מהדמיות גם אחרי שמסתיים הספר.
אהבתי את קצב התפתחות הסיפור. בעיני זהו ספר ראליסטי שאפשר למצוא בו הרבה אופטימיות ותקווה.
מסתבר שלעיתים כמאמר המשפט המפורסם: לשנות מקום באמת משנה גם את המזל.
תאריך הכנסה לאתר 13/02/2016
"אמא, מה זה הספר הצהוב הזה שאת כל הזמן איתו?" אבישי בדק וניסה להבין למה בכל פעם כשהוא רק עוזב אותי לשניה אני ישר שולפת את הספר וממשיכה לגנוב עוד רגעים. אפילו לטיול של שבת הבאתי אותו יחד איתי כי לא הייתי מסוגלת לחשוב על הפסקה באמצע.
קבלו המלצה לספר... המשך הביקורת
"אמא, מה זה הספר הצהוב הזה שאת כל הזמן איתו?" אבישי בדק וניסה להבין למה בכל פעם כשהוא רק עוזב אותי לשניה אני ישר שולפת את הספר וממשיכה לגנוב עוד רגעים. אפילו לטיול של שבת הבאתי אותו יחד איתי כי לא הייתי מסוגלת לחשוב על הפסקה באמצע.
קבלו המלצה לספר מעולה מעולה של ורד שנבל – "בית הקפה של נורה אפרון". אין לי מושג אפילו מאיזו זווית או מאיזה כיוון להתחיל לספר לכם את פרטי העלילה בלי להרוס דבר. האם לספר קודם על ניסן, שברח לניו יורק לפני 30 שנה לאחר שגדל עם אמא מפלצתית ואיומה ? מאז הוא הפך לבעלים של בית קפה מפורסם ביותר בניו-יורק ומנסה להתגבר על טראומות ילדות קשות. או אולי על איילנד (כינוי שדבק בו),שננטש על ידי חברתו איילה ממש דקות ספורות לפני החופה ? אי אפשר לספר על איילנד בלי הכלב סנדי המופלא או על המכתבים שכתבה לו ארוסתו המנוולת, אותם הוא מסרב בעקשנות לפתוח. או אולי על ליב, שבורחת גם היא מהזיכרונות שלא מרפים, ומאמצת תחביב מסוכן , להתגנב לזירות צילום של סרטים ולצלם תמונות משלבי ההפקה מבלי שאיש לא יגלה אותה שם? והבדידות, כן הבדידות והצמא למגע אנושי ואהבה... והאופן בו שלושת הסיפורים האלו משתלבים זה בזה, פשוט נפלא!!
אני לא אשקר לכם. כשהתחלתי לקרוא את 20 העמודים הראשונים לא התחברתי לספר. לרגע שקלתי לעצור, אבל מכיוון שקראתי את ספרה הראשון של ורד, "עכשיו אפשר להתחיל", חשבתי לעצמי שאנסה לקרוא עוד קצת, ואם לא אתחבר, אעזוב את הספר למרות אהבתי הרבה לסופרת. אבל אחרי 20 עמודים, הכל התחיל לעוף והבנתי שאני מכורה. בעלי רגיל לעובדה שאני מסיימת ספרים בקצב מהיר מאד. נדיר שאני נמצאת עם ספר שבוע שלם, אבל כאן סירבתי להפעיל את "מנגנון הקריאה המהירה שלי", וקראתי הכל לאט לאט והתעכבתי על כל פרט ופרט קטן כגדול.
אני חושבת שהכריכה מתאימה בדיוק לאווירה, ולא יכולתי שלא לשים לב לעובדה שהסופרת עברה מהפך גדול בסגנון הכתיבה שלה ומדובר בספר טוב יותר מספרה הראשון. אני אוהבת לעקוב אחרי סופרות מקור שמוציאות ספר ביכורים. תמיד אני מנסה להבין האם הסופרת תהייה סופרת של ספר אחד או שהיא כאן על מנת להישאר. לשמחתי שנבל לא מאכזבת, וכל מה שנותר לי לעשות זה להמתין לספר הבא שלה.
אחרי ששוחחתי עם ורד על הספר (שוחחתי: היא ישבה מובכת ואני רק החמאתי והחמאתי והחמאתי), אני שמחה שנוצר בנינו שיתוף פעולה ובשבוע הבא נצא לכבוש איתו את הארץ בסבבים רבים בחנויות הספרים. ואם אתם מחפשים ספר טוב להעביר איתו את הימים האחרונים של החורף לפני שהאביב פורץ לחיינו, חפשו את "הספר הצהוב" כפי שאבישי מכנה אותו. בית הקפה של נורה אפרון יעשה לכם רק טוב. אגב, לאחר קריאת הספר ושיחה ארוכה עם הסופרת,עלמה כהן-ורדי העורכת - עשתה עבודה מעולה!!!! צריך גם לה להגיד כל הכבוד.
תמונות:
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|