מאז שנולד אחי יהונתן (כיום בן שנתיים וחצי) אני במירוץ מתמשך להכניס לבית הוריי כמה שיותר ספרי ילדים על מנת לחשוף את אחי לקריאה ולעולם שטמון בכך. במרוצת הזמן הזה גיליתי כי ישנם ספרי ילדים שהם ספרים "ליופי" – ספרים עם איורים נחמדים ולא יותר מידי מאחוריהם וישנם ספרים אשר הסופר כן מנסה לתת משל או סוף דבר שישכיל את הילדים ויגרום להם לפתח מחשבה מעט שונה על החיים שמצפים להם.

הספר הזה התקבל אצלי לסקירה וגיליתי למזלי הרב שהוא בדיוק מסוג ספרי הילדים שאני אוהבת – ספר אשר באורך כה קצר מצליח להעביר מסר לילדים שקוראים אותו.

ג'וש הפרעוש הוא פרעוש קטן שגדל בקופסא-עיר של פרעושים אשר מתוך אגדה אורבנית הפסיקו לקפץ מחוץ לקופסא מהפחד מהעולם שמחכה להם מחוצה לה. עם זאת, ג'וש הפרעוש גילה על אגם אדום מסתורי אליו הוא נכסף להגיע והוא מנסה ומנסה ומנסה לקפוץ כמה שיותר גבוה על מנת להצליח לצאת מהקופסא הזו. זאת למרות כל "אזהרות" המבוגרים ולמרות הניסיונות להניע אותו מהמטרה שלו. בסופו של דבר בזכות חברות עם נמלה הוא מצליח לעשות זאת ומראה שאם מציבים מטרה ומתמידים בדרך – ניתן להשיג אותה!

הספר עושה את זה בחן ועם איורים מתאימים לילדים (וגם עם זריקה לעולם המבוגרים עם מחשב המאק שבמקום תפוח נגוס יש שם פרעוש נגוס שאותי שיעשע מאד). מסר מצוין לאורכו וחריזה אופיינית לספרי ילדים שעושה את הקריאה וההקראה לילד מהנה ונחמדה יותר, בדיוק כפי שהם צריכים על מנת למשוך אותם לספר. 

ארץ עוש היא ארצם של הפרעושים הקופצניים. יום אחד מצאו שני פרעושים צעירים קופסא שקופה והפכו אותה לביתם ולארצם של הפרעושים. אך יום אחד נפוצה שמועה שהארץ סגורה וחסומה, ועל כן פחדו הפרעושים לקפוץ מעבר לתחומיה. אך הפרעוש ג׳וש, פרעוש סקרן ואמיץ מאוד, מחליט לקפוץ גבוה גבוה כדי להגיע לאגם האדום, המקום אליו חלם להגיע. האם הפחד יעצור אותו? האם הנמלה טרמפולינה תעזור לו לפרוץ את הגבולות?

ביקורת של נעם, כמעט בן 6:

אהבתי מאוד את הספר ואני מבקש שיקריאו לי אותו כל לילה לפני השינה. הסיפור מעניין, מסקרן וכתוב מקסים כי יש בו חרוזים רבים, אותם אני מאוד אוהב ומוצא אותם כמצחיקים. שמות הדמויות מצחיקים וכיפיים, ג׳וש הוא ממש גיבור! ג׳וש הצליח לקפוץ בלי חשש לאחר שקיבל עצה טובה מהנמלה טרמפולינה והצליח לצאת מארץ עוש ולהגיע למקום חלומותיו. האיורים בספר יפים מאוד, צבעוניים מאוד, מקושטים בפרטים רבים ומיוחדים. אני ממליץ לכל הילדים לקרוא את הספר, כדי שכולנו נלמד שצריך לחשוב מחוץ לקופסא מידי פעם. ואם יצא לכם לבקר באגם האדום – אל תשכחו להגיד לג׳וש שלום!

ספר נהדר ובונה על תובנות  מחכימות ועל גבולות שאנו שמים לעצמנו, מאמינים בהם והם חוסמים את יכולותינו. אם רק נרצה, אם רק נעיז, נחשוב ונביט קדימה נפרוץ את הגבולות והכל יהיה אפשרי. הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו ושומעים מאחרים קובעים במידה רבה את הבחירות שלנו.

קופסה שקופה הופכת להיות ארץ עוש, בה חיים המוני פרעושים לדורותיהם. ביניהם גם פרעוש אחד חמוד עם אוזנים אדומות, ג'וש הפרעוש סקרן אוהב ריקודים התעמלות ומוזיקה. פתאום ביום אחד עוברת בארץ עוש שמועה שלא ניתן לצאת ממנה.

"עברו שנים ובארץ עוש פשטה שמועה.

המבוגרים התלחשו:

משהו מוזר קרה...

הארץ נחסמה...

לצאת החוצה זאת ממש סכנה!"

'הארץ חסומה', כך יודע כל פרעוש קטן וגדול. אף פרעוש לא קופץ החוצה. כולם חוץ מג'וש ששומע על האגם האדום, מקום נהדר שנמצא הרחק מארץ עוש. ג'וש  שואל את כולם איך להגיע? ומקבל אותה תשובה שאי אפשר להגיע לאגם האדום. ג'וש מסתקרן והדחף אצלו מתגבר  להגיע לשם ויהי מה. מה יעשה ג'וש הפרעוש? האם יצליח להגיע לאגם האדום ולשבור את מעגל החסימה של ארץ עוש? 

כדאי לקרוא את הספר וללמוד ממסריו הנפלאים אודות גבולות חסימות והיכולות שלנו. ואם פרעוש אחד קטן יכול להצליח גם כל אחד מאיתנו בטח ובטח.

בספר איורים מקסימים של ג'וש, משפחתו וחברתו טרמפולינה אותה הוא מכיר במהלך ניסיונותיו לפצח את סוד האגם ויציאה מארץ עוש.

ספר נפלא לילדים היכול להמחיש להם שהכל אפשרי עבורם אם ינסו, יחקרו ולא יוותרו.

ממליצה בחום על קריאתו!

הספר הוקרא לאליאב בן חמש וחצי.

כל בן אדם ששומע את המילה 'פרעוש' קצת סולד ונגעל, עד שהוא נתקל בג׳וש הפרעוש. ספר מקסים עם מסר נפלא. אליאב מיד קלט אתה מסר ואמר לי: ״אמא, את כל הזמן אומרת שצריך להעיז להעיז נכון? זה מה שג׳וש הפרעוש צריך לעשות״

מיד עם פתיחת הספר הוקסמתי משני דברים מרכזים בספר: הציורים והעלילה.
הציורים מהממים - ג׳וש הפרעוש מצויר יפה במיוחד משאר הפרעושים. אלינו הספר הגיע עם מספר דפי צביעה ועבודה. באתר זה תוכלו לראות צילום של אחד מדפי הצביעה שאליאב צבע יחד עם יעל צין כעבודת יצירה.

הסיפור המקסים - הרגשתי את המסר שהסיפור טומן בתוכו לכל אורכו. אני בספק אם אליאב הבין אותו, אבל זוהי הפעם ראשונה שזמן שאני מקריאה לאליאב סיפור, איזושהי דמות מהסיפור (טרמפולינה הנמלה) עוזבת ואני רוצה לצעוק לג׳וש: "אל תיתן לה ללכת".

שאלתי את אליאב מה דעתו כל הסיפור והוא אמר:

״טרמפולינה הנמלה ממש יפה. אני רוצה לקחת את הספר לגן (מי שמכיר את אליאב יודע שכשהוא רוצה לקחת את הספר לגן, זה סימן שהספר מעולה בעיניו). ג׳וש יותר יפה משאר הפרעושים ואני שמח שבסוף הוא גילה שהוא סתם פחד ותכתבי שאנחנו ממליצים על הספר.

אנחנו ממליצים על הספר – תיהנו,

אליאב ועליזה אלחרר 

כהורים אנחנו נוהגים להקריא סיפורים לילדים לרוב אנחנו מחפשים ספרים עם מוסר השכל כאלה שישאירו חותם בילדינו.
כשראיתי את הכריכה של ג'וש הפרעוש הסקרנות התעוררה ולא בגלל הפרעוש הצבעוני עם העיניים הגדולות והסקרניות מה שסקרן אותי וגרם לי לפתוח את הספר זו דווקא האצבע .. האצבע הקטנה שיצרה סדק בזכוכית שאילולי הסדקים היא הייתה שקופה לגמרי.
פתחתי את הספר ונכנסתי לתוך עולמו של ג'וש הפרעוש הסקרן האמיץ שנחוש להגיע לאגם הנמצא מחוץ לארץ עוש.
ג'וש עובר תהליך שבו הוא מאמין ונחוש להצליח להגיע לאגם אבל ככל שהוא מקבל ממשפחתו וחבריו יותר תגובות מפחידות כך הנחישות והאמונה נסדקים גבולות ארץ עוש בראשו נסגרים.
כמובן שג'וש נחוש ויצירתי ומבין לבסוף שאם לא מנסים לא מצליחים.
הסיפור על ג'וש הפרעוש הביא אותי לחשוב שוב ולהבין שהספר ג'וש הפרעוש אמנם צבעוני ומאוייר יש לומר בצורה מושלמת אבל הוא לא רק לילדים .. הוא גם לנו ההורים. אנחנו אלה שיוצרים את המחסומים שמובילים אותנו ואת הילדים שלנו לאורך הדרך.
אין חלום שהוא לא בר ביצוע יש אותנו שבוחרים לא לעשות אותו יש אותנו שיוצרים מחסומים אבל זכרו שאלה רק תקרות זכוכית שרק ביכולתנו לנפצם .. כי אפילו השמיים הם לא הגבול . אנחנו רק צריכים לבחור ולהחליף בין לא לכן ...
הספר ג'וש הפרעוש שכתב הסופר ליאור עקירב לקח אותי למחזות אחרים לא החלטתי עם עצמי עם זה ספר לילדים או להורים בינתיים אסתכם שזה בשביל כולנו..

תודה לליאור עקירב על ספר נפלא שילווה אותנו שנים רבות קדימה .

קריאה מהנה :)

כתבה : יולנדה הירש