אילה כותבת באומץ ובכנות את עצמה, את האמת שלה.

יש לה כתיבה מושחזת, לעתים מטלטלת. היא מצליחה לגעת בעומק הלב.

זו כתיבה בשלה, מהודקת, שיש לה אמירה וכוח לעמוד בקדמת הבמה ולא לפחד מהפחד.

היכולת של אילה לגעת היא כמעט בלתי אמצעית, הכתיבה שלה עשירה ונטולת מניירות. כתיבה לירית נקייה מלהטוטים, מספרת סיפור. היא כותבת שירים סיפוריים ברורים ובהירים להפליא. על ילדות , אהבה, כאב ופרידה. על יתמות והיופי הסובב אותה. השירים על אביה נגעו ללבי מאוד. הכי אהבתי את השיר "יום שני, 29 בפברואר"

מקץ

מקץ שנה למותו של אבא

התכנסנו בביתה של אמא.

אנחנו יושבים ברגלים משוכלות

על ספה דמוית העור,

מעבירים יחדיו את לשונותינו

על המקום הריק.

איך היית צולף בחגורת זנבך,

קורע את הטרף.

טעם הבן מתערבב בפיך בטעם הדם.

טעם הבת נמסך אל בשרך.

סתיו, עץ בחלון עומד בעירומו.

בויטרינת המזנון דולקים נרות של זיכרון

ושבע אנטילופות יתומות וטובות מראה

טובלות רקיק-יגון בספל תה.

*

יומיום

יום-יום אני נוטלת כדורי ריטלין

אבל איני כותבת באמת.

מזה שבועיים אני סופרת

את השירים כמו כילי-

מלחלחת את בהונותי ברוק

ולפני שטרות הדם.

*

אהבת אמת

לילה דק ושקט

אתה פוסע ברחובות העיר.

פיקוס ענק מטיל צלליו

על בנין מגורים.

הם מצטמררים, רוקדים

ועכשיו יותר ברגש,

יותר בפראות

על הקיר.

לבך מת, ואני מתגלגלת לצדך

על מדרכות מזוהמות,

מסוככת על פני בשתי ידי,

משחירה מרוב תשוקה.

*

יום שני, 29 בפברואר

יומני היקר,

חלפו שנים רבות מאז הפעם האחרונה,

אולי זה ילדותי לנהל יומן חיים בגיל מבוגר

אבל רק רציתי לומר

שאני עדיין כמהה לאהבה.

*

אהבתי מאוד את שירתה של אילה בן לולו ואני ממליצה על הספר בחום רב.

השירים מוגשים לקורא בניקוד מלא