הספר מתאים לרוח התקופה, תקופה שבה אדם יכול לנהל חיים וירטואליים מלאים שלעיתים הופכים לחשובים ומשמעותיים יותר מהחיים עצמם. הספר הזה מפגיש בין 2 אנשים שכל עולמם מצוי במחשב שלהם. מן הצד האחד ליז, בחורה צעירה, הקוראים פוגשים אותה כשהיא שלוש שנים לאחר תאונת דרכים מחרידה, תאונה שלקחה ממנה את חברתה הטובה ביותר יסמין. כל זכרונותיה מיסמין נמצאים במחשב וזו אחת הסיבות שהמחשב כל כך חשוב לה. מן הצד השני אדם שמכנה עצמו מישו ובאיזושהי דרך מסתורית, הגיע לידיו המחשב של ליז.

מאותו רגע המעקב של מישו אחר ליז הופך לצמוד ביותר, ניתן להגדירו כאובססיבי. מישו הוא אדם בודד שכמעט ואינו יוצא את ביתו ונראה שהמעקב אחר ליז היא תכלית קיומו.

מישו לא רק עוקב אחר ליז, הוא מגדיל לעשות וכותב לה שעל מנת לקבל את מחשבה חזרה עליה לעמוד בתנאים מסויימים, כשהעיקרי ביניהם הוא לשלוח אליו 40 מכתבים. ליז מוכנה לתנאים ומתחילה לכתוב לו. בהתחלה היא מאד קוצנית ומסוגרת ועושה את זה רק על מנת לקבל את המחשב היקר לה ככ. מישו מצדו לא נכנע לעוקצניות של ליז עד שהיא אכן נחשפת בפניו בצורה הכי אמיתית שיש. דרך ההתכתבות אנו נחשפים לליז, ליסמין ולקשר ביניהן וכן לחייו הלא פשוטים של מישו. האם ליז תקבל את המחשב חזרה לידיה? מיהו אותו מישו ולמה הוא מתעקש כל כך על קשר וירטואלי עם ליז? מה החוט המקשר בין שני אנשים שונים כל-כך? את התשובות לשאלות הללו מוזמנים לגלות בעצמכם. עם סיום הקריאה

ממליצה להיכנס לאתר ששמו זהה לשם הספר ולהתרשם מקטעים שלא נכנסו לספר הנל. ספר שבעיקר מעורר מחשבה, מומלץ בחום.

והמחשבה שכמעט ויתרתי על קריאת הספר הזה....

בחודשים האחרונים ראיתי את עטיפת הספר "כל הג'אז הזה" מופיעה בתדירות גבוהה על הקיר בפייסבוק שלי. והיו גם המלצות. סימנתי לו שאני מעוניינת לקרוא אותו. והתחלתי את הספר. לאחר 20 עמודים לא ממש הבנתי על מה "הדיבור".

ואז נכנסתי לאתר של נוריתה למיני סייט שסוקר את הספר וקראתי שוב את כותרות הסקירה על הספר והחלטתי להמשיך בקריאה. ואז הבנתי את הקסם של הספר וגם את קסמן של הדמויות שבהתחלה נראות לנו שטחיות וסתמיות והן בעצם נפשות מרתקות.

הספר מאת : סנונית ליס, הוצאה לאור: הוצאת סנונית תוכן, 308 עמודים

אודות הספר (תקציר)

מה הייתם מוכנים לעשות כדי להשיב לרשותכם את הזיכרונות היקרים לכם ביותר, אם הייתם עלולים לאבד אותם לנצח? עם הדילמות האלה נאלצת להתמודד ליז פיין, צעירה רגילה, בת 23, עם חיים "לא כל כך רגילים", כדבריה. מסלול חייה המבטיח של ליז נקטע באופן פתאומי בעקבות תאונה. יום אחד גם המחשב הנייד שלה נגנב, וזמן קצר לאחר מכן היא מקבלת מכתב סחיטה. הסחטן, "מישו", , המחזיק בחייה הווירטואליים של ליז כבבן ערובה. הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים שבהם תחשוף באותנטיות מוחלטת את חייה, את מחשבותיה ואת רגשותיה. אם לא תעשה זאת, הוא מאיים כי ימחק את התכנים שבמחשב שלה: מכתבים יקרים לליבה שאין להם תחליף ויומנים שבהם תיעדה את הזיכרונות החשובים לה ביותר. קולותיהם של ליז, של "מישו" ושל דמויות מחייהם נשזרים זה בזה בסיפור סוחף, שבמהלכו נחשפים סודות מכוננים. חליפת המכתבים ביניהם מגוללת בפני הקורא בהדרגה את סיפור חייהם המורכב מחוויות צבעוניות, מאהבות אבודות, מטרגדיות ומניסיונות להתאושש מהן.

אני, בשונה מאחרים, לא מתייחסת לספר כאל חליפת מכתבים בין ליז ומישו. מבחינתי הספר הזה הוא סוג של הליכה לאורך נתיב חייהן של דמויות בשני שבילים מקבילים. בכל אחד מהשבילים אני מגלה מפעם לפעם עוד ועוד אירועים והתרחשויות מפתיעות.

השבילים של ליז הם שבילי הקיבוץ שלה, שירותה הצבאי, אירוע משנה החיים שהיא חוותה וההתמודדות שלה לאור מצבה החדש.

השבילים של "מישו" הם שבילים השזורים בשביליה של ליז בטכניקות כתיבה מקוריות. ההכרות עם הביוגרפיה של "מישו" גם היא מתגלה לקורא לאט לאט אבל בעוצמה מטלטלת ביותר.

הסופרת מוליכה אותנו לצידה בין חייה של ליז לחייו של מישו בטכניקת כתיבה ייחודית וחלק ממנה היא שימוש בתבניות כתיבה של התכתבות בין שני הגיבורים הראשיים. חלק מהמכתבים קצרים עד מאוד וזה מאפשר הפוגה מהעומס הרגשי של הספר.

"כל הג'אז הזה" מלמד אותנו את אשר ידוע מאז ומעולם. כתיבה, אוזן קשבת, מישהו שיושיט לנו יד (גם אם היא וירטואלית ונעשית בדרכים לא דרכים), הצורך שלנו כאנשים לפרוק את משא הרגשות שלנו- מקלים על הקשיים שאנחנו עוברים.

הספר הוא עוצמתי מבחינת הרגשות וברובו הוא ספר מלנכולי משהו.

ואני אסיים את הסקירה בהמלצה חמה על הספר השונה הזה (שטוב שהתעקשתי להמשיך לקרוא אותו) בשני ציטוטים שהופיעו בספר:

"בכל דבר יש יופי, אך לא כל אחד יכול לראותו" קונפוציוס (עמוד 222)

"השיחה היא משחק השחמט המעניין ביותר" (עמוד 261)

"ייתכן שתתקשי להאמין לי, אך אני פועל מחוסר ברירה. גם אני איבדתי אנשים בחיי, ואני יכול לתאר לעצמי מה רב הוא ערכם של זיכרונות מאדם יקר שאיננו עוד. פניתי אלייך דווקא משום שנדמה לי שבדומה אלי, אינך ממעיטה בערכם של מילים ושל זיכרונות." (עמ' 16).

עליזה, עליסה, אליס, ליז. שמה בעיקרון הוא עליזה פיין היא בת 23, ליז יודעת שהשם עליזה ניתן לה על שמה של סבתה שמתה, היא שונאת את השם.

כאשר הדירה שבה היא הייתה גרה בתל אביב נפרצת, היא מחליטה לחזור לגור עם הוריה בקיבוץ, היא עובדת ולומדת בבית דרך המחשב הישן של ההורים.

ג'אז או יסמין, היא החברה הכי טובה של ליז. שניהן מלאות בשמחת חיים.

ל"מישו" יש את המחשב נייד שבו ליז שומרת את כל הזיכרונות.

"מישו" שולח לה הודעה ומציב לה אולטימטום, ולבסוף היא נענית ומתחילה לחשוף את עצמה ולגלות סודות שהיא לא סיפרה לאף אחד.

"מישו" שולח לה מכתב ראשון שבו עליזה פיין מגלה שהמחשב נייד שלה משמש כ"בן ערובה", ואם היא רוצה לקבל את המחשב שלה על כל מכתביה וזיכרונותיה היא צריכה לכתוב לו 40 מכתבים כנים, לפחות 500 מילים בכל מכתב, אם זה עונה לפי בקשתו הוא גם מצרף לה קבצים לקריאה על פי בקשתה.

"מישו" שולח לה גם ערובה – מעין יומן שהוא כתב כשהיה ילד. היומן נותן לליז רקע על חייו של "מישו" ועל הוריו.

מה הקשר בין "מישו" לליז? מה שמו האמיתי של מישו? איך הדמויות קשורות זו בזו?

כשקראתי לראשונה את התקציר, זה הזכיר לי קצת את "מיזרי" של סטיבן קינג - סופר נשבה על ידי המעריצה שלו ויש לה בקשה שהוא יכתוב עוד ספר בסדרת הספרים שלו.

כריכת הספר תואמת מאוד לתוכן הספר. אהבתי את הסוף. מקווה שסנונית שוקלת לכתוב עוד ספר כמו "כל הג'אז הזה", מאוד נהניתי מקריאתו.

מומלץ מאוד!!!

"ג'אז. ג'אזי היא יסמין. או ג'אז או ג'אזמין כמו שאמא שלה והחברים הלוזרים שאמא שלה הצליחה ללקט בכל חור בארצות הברית קראו לה. ג'אזי היא חלום בהקיץ, היא זיכרון ילדות. היא נשמה או נפש או נחיר או שק הדמעות שלי." (עמ' 45).

אני חי ומכיר היטב את הרשת.
עידן האינטרנט ועידן הרשת החברתית צמצם את גבולות העולם והפך אותנו לנגישים יותר אחד לשני.
 כמובן שסכנות רבות טמונות בנגישות הזאת, אחת מהן היא מה שקוראים בשפת האינטרנט "סטוקינג" לעקוב אחרי אדם, להיות נגיש לכל מידע עליו והיום קל מאוד להשיג מידע כמעט על כל אדם.
כמובן שבדרך זו אפשר גם לסחוט אנשים, לאיים עליהם ועוד.
 רובנו חיים כל הזמן על התפר שבין העולם המציאותי לעולם הוירטואלי וחלקנו לא תמיד יודעים מתי זה מתחיל ומתי זה מסתיים.
הספר הזה מדבר בדיוק על התפר הזה שבין העולמות למיטב הבנתי.
סנונית ליס הוציאה מוצר מסקרן מאוד שמביא בתוכו הפתעות רבות ומוציא רגש רב מהקורא.
רגשות שנעים בין כעס ותיעוב כלפי דמות מסוימת והתרגשות רבה נוגעת ללב כלפי דמויות אחרות.
הספר הזה נגע בי, נגע בי מאוד.
 קודם כל כמו שהוא נע על התפר שבין העולמות, המציאותית והוירטואלית הוא נע כל הזמן בין צחוק לכאב, בין זכרונות שמחים לזכרונות כואבים ולמעשה ככה בדיוק בנויים החיים של כולנו.
חלקנו שומרים סודות שמכאיבים לנו ולפעמים צריך משהו קיצוני כדי לשחרר אותם.
למה הספר הזה נגע בי?
 כי בדיוק בימים אלו אני כותב ספר אוטוביוגרפי שמבוסס על מכתבים שאני כותב לאימי המנוחה ועל ידי כך אני משחרר המון כאבים שהיו עצורים בי שנים.
אבל נעזוב אותי כרגע ונחזור לספרה של סנונית ליס.
בחור בשם מישו (כך הוא מכנה את עצמו) יוצר קשר עם בחורה בשם ליז פיין.
 הוא מספר לה שהחשב הנייד שלה ברשותו, הוא רכש אותו מחנות יד שניה ובתוך המחשב נמצאים כל הקבצים והזכרונות של ליז.הוא ישחרר לה אותם ויתן לה את המחשב בתנאי שליז תתחייב לשלוח לו 40 מכתבים שבהם תחשוף את חייה בפניו, אם לא תעשה כך מישו ימחק את הקבצים מהמחשב.
 ליז בחורה עם פוסט טראומה בעקבות תאונה קשה שעברה וחייה השתבשו לחלוטין בעקבות כך. חזרה לגור בבית הוריה בקיבוץ ומנסה להתמודד עם השברים בחייה.
בתוך זה נמצאת בחורה נוספת, ג'אז שמה.
את הקשר בין ג'אז לליז לא אחשוף בפניכם ואתן לכם הקוראים להבין לבד.
הקשר המעניין שמתפתח בין ליז לסוחט שלה מרגש ומסעיר, כואב ונוגע.
הדמויות והדרך שבה המחברת הביאה אותם לידי ביטוי על הדף נגעו בי מאוד.
 הכתיבה היומיומית העכשווית עוזרת מאוד להתחבר לספר, השפה והדרך ההדרגתית בה נבנה האמון בין הדמויות קשה, כואב ומצד שני יש בו הרבה הומור שהסאב טקסט שלו הוא בדיוק ההיפך ממצחיק.
הספר מלא הפתעות והוא טלטל אותי לא מעט פעמים.
אני רוצה להתייחס לכריכה.
הרבה פעמים ספרים שיוצאים בהוצאות עצמיות מאכזבים אותי בגישה השיווקית שלהם.
יש תחושה שאין מספיק הבנה כמה התחרות במדף הספרים היא קשה.
 סנונית ליס ככל הנראה מבינה היטב שיווק והכריכה מקצועית מאוד, האיור נהדר וצבעוני ויוצר חיבור מיידי לתוכן הספר.
שאפו לדניאל פלג המאייר ומעצב הכריכה.
 זה ספר שבולט על מדף הספרים ואני בטוח שזה עוזר לכך שאנשים ירימו אותו ויתעניינו בו וזו כבר נקודת פתיחה טובה.
ספר נהדר, מורכב, עכשווי בתוכנו ועצוב מאוד.
 ממליץ עליו בחום רב.

קיבלתי את הספר במטרה לעשות סקירה לפני שהוא יוצא לאור, הוא ישב לי במייל לא מעט זמן עד שהתפניתי לקרוא בו.

‎ומהרגע הראשון, מילה, דף , נשאבתי לתוך הסיפור שהחל מבחינתי בבלבול, מה שגרם לי לקרוא במהירות ולהעביר דפים בקצב מסחרר, גם כדי לגמוע את צימאוני, וגם כדי לחיות את אותו סיפור! תוך זמן קצר מצאתי את עצמי צוחקת, בוכה, עצובה או שמחה.

‎הסיפור מגלגל את חיה של ליז הצעירה שהחיים לקחו ממנה את הדבר החשוב לה ואף הותירו אותה עם פצעים, ברגע שהמחשב שלה נגנב היא עוזבת את דירתה וחוזרת להוריה לקיבוץ, היא מקבל מיילים ממישו, ככה הוא חותם את שמו. מכעס ועצבים, הרגשת אובדן ובלבול, אין ספור מיילים כועסים ובוטים, הם נכנסים לעולם אינטרנטי ידידותי שבו הרגשות והסודות הקסומות יוצאים החוצה, הם מעניקים סוג של עזרה זה לזו ואף מגלים על עצמם יותר ממה שתכננו, ליז לא מחפשת עזרה או אנשים שיאמרו לה מה לעשות ואיך במיוחד לא שיתערבו באבל שלה או בחייה, המטרה של ליז היא להחזיר את המחשב שלה בחזרה ללא איבוד זיכרונותיה שחשובים לה עד מאוד. המטרה של מישו? מה מטרתו? מעבר לאותן התכתבויות שבהתחלה מעצבנות את ליז ללא סוף ותגובותיה גרמו לי לחייך לעצמי.

‎הסוף מפתיע לחלוטין ואני כותבת פה שוב, עם דמעות בעיניים. 

‎הכתיבה יוצאת מן הכלל בכול המובנים , יש בספר שלושה נקודות מבט, שלושה אנשים שלכול אחד שפה אחרת. סנונית מצליחה להעביר כל אחד מאותן דמויות, שפות ומחשבות בצורה מדהימה, הספר הוא קסם, גורם לחשוב על החיים ועל מי אנו ומה אנו רוצים מעצמנו ומאחרים. 

‎מיותר לציין שאכן לגמתי אותו כמו מים וסיימתי בתוך שעתיים.

‎תודה, תודה ושוב תודה, מעולה!  

אני ממליצה בחום.