ליז היא צעירה תל-אביבית בת 23, קיבוצניקית במקור. מסלול חייה ותוכניותיה לעתיד נקטעים עקב תאונה. בעוד היא מנסה להתאושש פיזית ונפשית, נגנב המחשב שלה. במחשב שמור כל עברה, כל מי שהיא הייתה לפני התאונה. קטעי יומן שכתבה, מכתבים שכתבה, ומכתבים שקבלה מדמות יקרה ללבה שכבר איננה בין החיים.

זמן קצר היא מקבלת מכתב סחיטה מאדם שמכנה את עצמו "מישו". הוא מספר לה שקנה את המחשב בחנות יד שניה, ומצא בו את כל חייה ועברה של ליז. הוא מאיים שימחוק את כל זיכרונותיה מהמחשב, אם לא תכתוב לו 40 מכתבים אישיים, כנים לחלוטין ומפורטים, ותספר לו על חייה ועל רגשותיה.

ליז נאלצת  להסכים. כשהיא "מזייפת" ובמקום לכתוב לו מכתב מפורט היא כותבת כמה שורות שרובן עלבונות ונאצות לסטוקר שממרר את חייה – הוא עומד בדיבורו ומוחק משהו מהמחשב. היא מבינה שלא תוכל להתחמק ומתחילה לכתוב לו מכתבים כנים ומפורטים.

מכתביה של ליז ל"מישו", וכן קטעים ומכתבים ש"מישו" שולח לליז מתוך המחשב שלה בתמורה למכתביה, מספרים לקורא, טלאי אחר טלאי, על עברה ועל חייה.

הסיפור מפגיש אותנו עם גלריית דמויות מגוונת ומרשימה. הסופרת, בכישרון רב, העניקה לכל אחת מהדמיות אופי ייחודי משלה, וגם אופן ביטוי ודרך התנסחות. אין דמות דומה למשניה, וכל דמות מוסיפה עוד חלק לפאזל הכרות הקורא עם ליז.

דמותו של "מישו" חידתית ומוזרה. מניעיו אינם מובנים, לאורך הקריאה תהיתי אם מדובר בפסיכופת. לקראת סוף הספר קיבלתי תשובה מטלטלת. המכתבים מהדמות שאיננה בין החיים מציירים דמות מעניינת וססגונית, ומאירים את ליז כפי שהייתה יכולה להיות אלמלא התאונה. דמות נוגעת ללב במיוחד היא דמותו של נחצ'ה הקשיש שהיא פוגשת בשבילי הקיבוץ. את הדברים שהוא אומר לליז בנושא רחמים עצמיים אימצתי לעצמי כתובנה שתישאר איתי לתמיד מקריאת הספר. חשבתי שהיו יכולים גם להועיל ל"מישו" אם היה שומע אותם.

"כל הג'אז הזה" הוא ספר נוגע ללב, מעורר מחשבה וסוחף. בצד העצב הגדול שמקופל בין דפיו, בצד ההתמודדות עם דיכאון ועם פציעה קשה, מוצעת גם האפשרות להתאושש ולהתחיל מחדש. וכמו שנחצ'ה אומר לליז: " כפי שאדם אינו יכול לדעת מהיכן תיפתח עליו הרעה, ככה הוא גם אינו יכול לדעת מניין תבוא הטובה".

אתחיל בגילוי נאות בכדי לא לחטוא לספר שהרבה מחברותיי אהבו.

אני נמצאת בתקופה לחוצה במקצת והספר בעיניי טעון בהרבה רגשות ותובנות. כנראה שבתקופה הנוכחית שבה אני נמצאת הייתי צריכה לבחור לקרוא בספר קליל יותר. התחלתי בקריאה ולא ממש התחברתי. התעקשתי להמשיך.

את סנונית פגשתי בשבוע הספר כשניגשתי לומר שלום לכרמית בר-גיל חברתי. כרמית הכירה בינינו ולאחר כמה ימים סנונית שלחה לי את הספר בפורמט דיגיטלי. מאד רציתי לקרוא את הספר הזה.

אבל משהו ביני לבין הספר לא עבד. שוב- אולי מצב הרוח שלי תרם לחוסר הקליק בינינו.כן  היו דברים בספר שמהם התרגשתי והופתעתי. סגנון הספר שונה ולקח לי זמן להיכנס לאווירה.

הספר בנוי בצורת חלופת מיילים בין ליזו למישו.

ישנם מיילים ארוכים וישנם מיילים בעלי כמה שורות.

ליזו הצטיירה בעיניי כבחורה אבודה. כביכול צעירה טיפוסית בת 23,  עם חלומות של בת 23 רגילה. חלומות אלו נקטעו באופן פתאומי כשליז מעורבת בתאונה. חייה מתהפכים.

בנוסף לכל- ביום בהיר אחד דירתה נפרצת והדבר החשוב ביותר בחייה נגנב: המחשב הנייד האישי שלה שבו תמונות, מכתבים ויומן סודי שהיא כותבת. לאחר זמן קצר היא מקבלת מכתב סחיטה מאדם שלטענתו קנה את מחשבה בחנות יד שנייה.

הוא מציג את עצמו בשם מישו,  סופר מתוסכל, חסר מוזת כתיבה. הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים שבהם תחשוף את חייה, את מחשבותיה ורגשותיה. לטענתו מכתביה יעוררו בו את השראת הכתיבה. אם היא לא תסכים לדרישתו- הוא ימחק את כל זכרונותיה מהמחשב.

זו העלילה בקצרה שעליה נסוב הספר.

אקטואלי, מקורי, מעורר סקרנות.

טוב אז ליזו היא בחורה בת 23. קצת מתוסבכת, קצת בדיכאון, חצופה, עם סגנון דיבור משלה. סגנון שאליו אני אישית לא התחברתי.

מישו חותם את מכתביו- "בידידות מישו".

היא לעומתו- "לך תזדיין".

אם מישו היה הולך להזדיין ככמות הפעמים שהיא שלחה אותו להזדיין היינו מקבלים רב-שגל.

בערך באמצע הספר חל בליזו איזשהו מהפך ותגובותיה מתמתנות. היא כבר לא שולחת את מישו להזדיין. היא הופכת להיות רכה יותר, אנושית יותר, רגשנית יותר. הקורא מתוודע לליזו שונה, עם זווית ראיה בוגרת יותר. נראה שהמכתבים ששלחה למישו היוו מעין פורקן עבורה, תחליף לביקור בספת הפסיכולוג. המכתבים גורמים לה להתגבר על תחושת החידלון, על הכעס המפעפע בתוכה. היא חווה גם סוג של התבגרות.

אהבתי את הסיפורים של ליזו עם נחצ'ה המבוגר שגר בבית האבות שבקיבוץ. כולם מסביבה אמרו לה שהוא סובל מדמנציה ומדמיין דברים אבל תאמינו לו שהכל בסדר בראש שלו. זקן חביב שמצא אוזן קשבת וחברה.

סופו של הסיפור מפתיע. לא צפוי. למרות שמהשורה הראשונה בפרק האחרון כבר ידעתי מה תהיה השורה האחרונה.

ועדיין לא אמרתי מילה על סיפור חייו המורכב של מישו ואיך הסיפור מצטלב עם ג'אז.

את זה אשאיר לכם לקרוא.

תודו על האמת- הצלחתי לבלבל אתכם.

כי פתחתי בכך שלא היה קליק ביני לבין הספר ובאותה נשימה גם כתבתי שהיו דברים שהפתיעו וריגשו אותי.

ואומר שוב שאם הייתי בתקופה פחות לחוצה בחיי- אולי היה מתפתח רומן אחר בינינו. או שלא. 

בכל מקרה- אם הסתקרנתם לגבי ליזו ומישו ואתם כמהים לדעת מה כל המהומה בכל הג'אז הזה-

       תקראו ותבינו. 

קריאה נעימה!!

זהו אחד הספרים הטובים והמיוחדים שקראתי בזמן האחרון.

יש בו כל כך הרבה דברים, שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.

ליז (עליזה) פיין היא צעירה, שגדלה בקיבוץ, והיא בת 23. בגיל 20 היא עוברת תאונת דרכים. בתאונה זו ליז נפגעת וחברתה נהרגת.

ליז מנסה להתמודד הן עם מצבה הפיזי והן עם מצבה הנפשי.  היא עוברת לגור לתל אביב, אבל אז, המחשב שלה שיש בו התיעוד, מכתבים, יומן ועוד נגנב לה. כלומר, כל הזיכרונות שלה, נעלמים עם המחשב. ליז חוזרת לקיבוץ, להוריה.

יום אחד, ליז מקבלת מייל. אדם בשם "מישו" כותב לה, שהוא קנה את המחשב שלה בחנות "יד 2". הוא מציעה לה עיסקה או יותר נכון סחיטה.

היא תכתוב לו 40 מיילים, שכל מייל יכיל לפחות 500 מילים, על עצמה, על מה שהיא עושה, מחשבות שלה, רגשות שלה וכו', ואז הוא יחזיר לה את המחשב. אחרת הוא ימחוק כל מה שיש על המחשב.

מישו מציג את עצמו כסופר מתוסכל, שכתב כבר 2 רבי מכר, ומאז כלום. הוא מקווה שעל ידי מיילים של ליז, המוזה תחזור אליו.

וכאן מתחילה חליפת מיילים מאד מוזרה ומיוחדת בין מישו ובין ליז.

לאט לאט אנחנו מתחילים הכיר את החיים של מישו וליז. מה שעבר עליהם, מה שעובר עליהם. גם הסגנון של המיילים משתנה.

ליז היא צעירה. מכתבים שלה קופצניים, מלאי סלנג וקללות.

של מישו מכתבים רגועים.

אך כל זה משתנה לאט לאט.

אנחנו למדים על התיסכולים שלהם. על החיים שעברו, על השריטות שלהם.

ובאמצע יש את ג'אז. המיוחדת. הקופצנית. הקפואה בזמן.

בנוסף למכתבים, אנוחנו קוראים את ניומן שכתה "מישו" בגיל 9.

מכתבים של ג'אז.

פרקי יומן

ועוד.

אחד הדברים שאהבתי, זאת ההתבגרות של ליז. השינוי שחל בליז. זה מתבטא בשינוי השפה. בדיוק כמו בספר "צבע הארגמן" או בספר "תאמינו או לא", השפה משתנה לאורך הספר. אם בהתחלה ליז כתבה בסלנג עם קללות רבות, הצורה מאד אגרסיבית ופרובוקטיבית, לאט לאט היא נרגעת, מתבגרת, מתגברת - ואז גם השפה שלה משתנה. הופכת להיות שפה נורמטיבית. אם בהתחלה היא צועקת ומקללת, פתאום היא כותבת תהבטן, מהלב. השינוי הוא ממש מוחשי. 

הספר הוא על חברות, אובדן, תיסכול, פחדים, אהבה, יחסים, נפש ועוד.

הוא כתוב בצורה מאד מיוחדת. כאשר הרבה משפטים קצרים שהם פנינים אמיתיים פזורים בין דפי הספר.

וכמובן, הסוף המפתיע.

מזמן ספר לא נגע בי, כמו הספר הזה.

מאד מאד, אבל באמת מאד ממליצה.

גילוי נאות : זכיתי בספר לסקירה .

כמו בכל ספר שאני קוראת אני אוהבת לקחת משפטים שאהבתי ולשמור אותם במחברת

היו המון משפטי חוכמה אבל המשפט שאקח איתי הלאה הוא :

" לפעמים גם כאשר אדם מאמין שאין לו ברירה , הוא יכול להתרומם אם רק תושט לו היד הנכונה " .

מודה שראיתי את השם של הספר והכריכה , לא הבנתי למה הסופרת בחרה דווקא בכריכה ובשם הזה .

במהלך הקריאה חזרתי כמה פעמים לכריכה ולשם והבנתי שהכריכה והשם מתארים אחד לאחד את מה שהיה שם .

קצת על הספר :

בחורה ששמה ליז , מקבלת הודעה מאלמוני שמכנה את עצמו 'מישו' , מחזיק במחשב האישי שלה ..

כדי לקבל אותו בחזרה ליז צריכה לכתוב לו 40 מכתבים של 500 מילים , מכתבים כנים על קורות חייה ועל רגשותיה .

ליז כמובן לא מסכימה איתו וה'מישו' מציב לה אולטימטום , היא נכנעת וחושפת את עצמה בפניו ....

הספר כולו בנוי ממיילים ששלחו אחד לשנייה ,

ספר סוחף ומרתק עד לסוף המטלטל שלא ציפיתי לו בכלל .

נסחפתי עם הספר , גם צחקתי מכל ה"לך תזדיין" "מי אתה ומה אתה רוצה ממני ? " .

נכון היו כאלה הרבה וזה רק מדגיש כמה זה עכשווי , מצד אחד גס ומצד שני 'מישו' השתמש בשפה רהוטה ומנומסת ..

הזדהתי כל כך עם הדמויות כך שכאבם היה כאבי ..

ספר גאוני , על חברות , על מצוקה נפשית , על רגשות אשם , הורים וילדים ועוד ...

הספר ממחיש שצריך להתמודד עם העבר שלך כדי שיהיה לך עתיד טוב יותר .

בחיים יש משברים , אי אפשר להתחמק ולברוח מזה .

המילה שבר נמצאת במילה משבר ולא סתם .

כשאדם נמצא במשבר הוא חושב שמשהו בתוכו נשבר ושאי אפשר לתקן את זה .

חשוב לזכור , שהחיים הם מעל הכל ואסור להתבייש ולחשוש מלבקש עזרה .

תספרו תשתפו חברים משפחה בעלי מקצוע מי שלא יהיה , רק אל תשארו לבדכם במקום החשוך שאתם נמצאים ..

תנו לאחרים להושיט לכם יד ולקחת אתכם לאור .

ובקצרה , מומלץ בחום !

קראתי הרבה סקירות על הספר לאחרונה והרבה אהבו אותו.. וזה סיקרן אותי מאוד.

עליזה פיין (ליז-ליזי) נערה בת 23 מלאת שמחת חיים, קיבוצניקית עם לב חם ומכיל. ערב בנות עליז בפאב עם חברתה הטובה ואחרי תכנונים משותפים לטיול בחו״ל והגשמת חלומות, הופך לסיוט.  ברגע אחד הכול משתנה תאונה שטורפת את הקלפים של חייה מחדש!

החיים של ליזי לא פשוטים, היא מתחילה תקופת שיקום ובאקט של עצמאות היא עוזבת את בית הוריה בקיבוץ ועוברת לתל-אביב לדירה משלה.  מכה נוספת ניחתת עליה :הדירה נפרצת והמחשב האישי שלה נגנב .. בעצם כל החיים שלה עליו ללא גיבוי ונמצא פרוץ אצל מישהו אחר. היא חוזרת עם "הזנב מקופל בין הרגליים" לקיבוץ ולפתע יוצר איתה בחור קשר ואומר לה שהמחשב שלה אצלו וכמובן הוא רוצה ממנה משהו בתמורה. אותו סחטן קורא לעצמו ״מישו״. "מישו" המסתורי הוא גבר שחי בתל אביב עם לשון חדה ומחזיק בדבר הכי יקר לליז . הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים בני 500 מילים כל אחד שבהם תחשוף את חייה, מחשבות והרגשות שלה. ואם לא תעשה זאת הוא מאיים שימחק דברים אישים ששמרה במחשב שלה! מכתבים וזיכרונות שיקרים לליבה וחשובים לה ביותר.

בואו נחזור לליזי לרגע, חייבת להתייחס לשפה בה היא משתמשת ולומר כי לא היה לי קל. היא בחורה צעירה שלא שמה רסן לפה שלה, בסגנון הדור הצעיר של ימינו שמדבר בפתיחות ושפה נועזת  ואני כנראה הזדקנתי, אבל אל תגידו שלא הזהרתי.

הספר מגולל החלפת מכתבים בניהם שבהם נחשפים סודות אפלים של ״מישו״ וליז מתחילה להיפתח לאורך הסיפור ולגלות על עצמה דברים שסגרה בליבה שאפילו היא לא רצתה להודות בהן בפני עצמה. היא עוברת תהליך ארוך ומשמעותי בחייה

הסיפור הלך ונבנה לאורך הספר אבל היה שלב שאני חייבת להודות שהרגיש לי שהוא לא מתקדם.. דרך במקום ממחציתו ועד כמעט סופו . לשמחתי הפרק האחרון הקפיץ את הספר כמה רמות למעלה ואפילו הצליח להפתיע אותי. וואווו זאת הייתה תפנית מטורפת בקטע טוב. אבל הרגיש לי פספוס לתת לו רק את הפרק האחרון . הייתי נותנת לסוף יותר משקל ופורסת אותו על יותר פרקים. דווקא החלק המסקרן ביותר נגמר מהר וחבל ..

הרעיון שלעצמו מעולה הסוף היה לא צפוי ומפתיע.

בסולם סוזן 

זהו ספר שכולו חלופת מיילים בין גבר לאישה. הסיפור מעניין, זורם ונקרא בנשימה אחת.

סיפור על התמודדות עם משבר גדול ועל הנסיון להיאחז בחיים למרות הקשיים. ממליצה בחום!

הגיבורה היא ליז פיין, בחורה בת 23. ליז עברה תאונת דרכים קשה שבעקבותיה חייה השתנו. היא חזרה לקיבוץ לגור עם הוריה. היא בודדה, מסתגרת בביתה ולא מצליחה לנהל חיים רגילים. יש לה התקפי חרדה, סיוטים, היא סובלת מפוסט טראומה. ליז מבלה בעיקר עם המחשב, היא כותבת זכרונות שלה מהעבר, בעיקר עם חברתה ג'אז, חברת נפש שאותה כינתה "אחותי".

יום אחד המחשב נגנב מביתה. היא מקבלת מייל למחשב בבית הוריה, מאדם שמכנה את עצמו "מישו". הוא כותב לה שהמחשב שלה נמצא בידיו. הוא קנה אותו בחנות יד שניה ומצא עליו את כל המכתבים והיומנים שלה.

"מישו" מבקש ממנה שתכתוב לו ארבעים מיילים שבהם תחשוף את חייה בפניו, את רגשותיה ואת מחשבותיה. אם היא תסרב, הוא ימחק את המכתבים שלה וכל עברה ייעלם.

ליז מסרבת לו ומקללת אותו אבל לאט לאט היא מבינה שאין לה ברירה ומתחילה להיחשף בפניו. היא מספרת לו על עברה, על חברתה הטובה ועל קשייה בהווה. היא נפתחת בפניו והוא קולט את מצבה הקשה.

גם "מישו" נפתח בפני ליז ומספר לה על עצמו, על זוגתו לשעבר, על חייו ועל בדידותו.

מיהו "מישו" ומה הקשר שלו לליז? מדוע הוא סוחט אותה ומהי מטרתו?

תקראו ותגלו, מבטיחה לכם סוף מאד מפתיע.

הספר ממחיש כמה חשוב לדבר במצבים של דיכאון לאחר אובדן, כמה חשוב להתריע, כמה חשוב ללכת לטיפול כי לא תמיד אפשר לצאת ממצב כזה לבד.

יש משברים גדולים בחיים שנראה כאילו אין דרך חזרה ולעיתים עולות מחשבות אובדניות, אבל החיים מעל הכל ולא צריך להתבייש לבקש עזרה, הן מחברים ומשפחה והן מבעלי מקצוע. אמנם החיים לא יחזרו לקדמותם, את מי שאבד לא ניתן להשיב, אבל יש המון רגעי אושר ששווה לחיות בשבילם.

מומלץ בחום!