“אנשים נורמלים” הוא רומן  אוניברסלי על בדידות, התבגרות, ניכור חברתי ורצון לשייכות.

יש בו תיאור מרגש של התאהבות נעורים, תמימות לצד חוכמה. מגושמות ליד זריזות תנועה.

מריאן וקונל, שני מתבגרים הלומדים בשנה האחרונה שלהם בתיכון בעיר קאריקלי. שניהם שונים אחד מהשנייה. קונל בן לאם יחידנית שמוצאה ממשפחה עבריינית, הוא תלמיד מצטיין, ספורטאי מוכשר והנער האהוד בשכבתו. מריאן לעומתו גרה באחוזה עם אמה המנוכרת ואחיה. היא חכמה ושקדנית אך דחויה מבחינה חברתית. אין לה חברות ואין לה אף עניין בכך.

לוריין, אמו של קונל, עובדת בבית של מריאן, שם הם נפגשים ומפתחים מערכת יחסים אחרת ושונה ממה שאנו מצפים שתהיה לשני בני נוער. הם יסתירו את הקשר ביניהם בגלל הבדלי המעמדות הכלכליים והחברתיים. הם יכנו את הקשר שלהם “סידור”. לאחר שסיימו את התיכון שניהם עוברים לדבלין, שם מתהפכים היוצרות. קונל קודם, במקום אחד הרגיש עליון, מרוצה מעצמו, אנשים העריצו אותו. עכשיו כשעבר לאוניברסיטה מרגיש לא רק שאינו שייך, אלא שאף אחד לא יודע עליו כלום ולא יודע מי הוא. ״ עכשיו כששמו  לא הולך לפניו הוא מרגיש בלתי נראה, חלול.״

מריאן לעומתו עוברת מהפך, משנה את המראה החיצוני והופכת להיות מקובלת ואהודה.

למרות השינויים שהם עוברים, מערכת היחסים נשארת מקובעת במתכונתה, שניהם מסתירים את יחסיהם ואת העובדה שהם מכירים.

העלילה מתרחשת במשך השנים 2011-2015 שנים שבהם יתבגרו שניהם ומערכת היחסים תיקח אותם לכיוונים שונים. זהו ספר שמתאר תקופה ומאפיינים של חבורה בגיל ההתבגרות. חוסר שייכות, רגש נחיתות. חברים שלועגים ומנמיכים אחד את השני וגורמים לחוסר ביטחון. בני נוער ששותים המון וכמעט כל הזמן, כמעט בכל דף. מעשנים, מסניפים.

מין דור אבוד חסר יכולת לתקשר, דור  ללא מחויבות, דור שיש בו הדחקת רגשות אינטימיים. על ההתנהלות הזו מריאן וקונל משלמים מחיר, הם אינם מגלים את הרגשות האמיתיים שלהם אחד לשנייה. “הרגשות הם מחוץ לתחום” כך אומרת מריאן  ובכך מפסידים מערכת יחסים תקינה. כל אחד מסתיר את דעותיו ופוגע בחברו מבלי להתכוון.

הספר כתוב כמעט ללא תיאורים חיצוניים של הסביבה או של הטבע. כל הספר הוא התכנסות פנימה של הדמויות ותיאור החיים הפנימיים שלהם וחוויותיהם האישיות. קיימת תחושה של איפוק, כתיבה מעט אינפורמטיבית. תחושות הגיבורים נמסרת לנו על ידי המספרת, הקורא לא לומד מתוך הדמות את הרגשות, אלא ממה שמדווח לו. כל זה כדי ליצור ריחוק, לנסות להעביר את תחושות הדור הנוכחי, מצד אחד הם חשופים, מצד שני אינם מראים רגשות אינטימיים. הם פשוט גמלונים בניסוח רגשות. היו רגעים שהרגשתי מחנק מהגיבורים ומההתנהלות שלהם.  בכך הצליחה הסופרת לעורר בי את הבנת התחושות של בני הנוער.

המונח “אנשים נורמלים” מעורר ציפייה שהדמויות ברומן תהיינה נורמליות, לאחר התהייה הפנימית של הקורא עולה שאלה פילוסופית מהו נורמלי? האם ניתן למתג אנשים ולכנות אותם נורמליים? מהי התנהגות נורמטיבית?

מריאן וקונול שייכים לדור ה-Y  דור המילניום. דור שאינו מתקבע , נע וזז ממקום למקום, בעל ידע טכנולוגי, מה שגורם כנראה לניכור והדחקת רגשות. לכן כל מה שהיה נורמלי עד לדור הזה הופך להיות אנורמלי. מריאן אומרת. “אני לא יודעת מה הבעיה איתי, למה אני לא יכולה להיות כמו אנשים נורמלים.”

היה לי קשה לקרוא את הספר ברצף, אולי מרחק הגיל, אולי האין עלילה, אולי הרגיזו אותי הגיבורים. אני הייתי בצד של לוריין, אמו של קונל  שאינה מבינה את מערכת היחסים ביניהם “אתם יוצאים או לא?”

במהלך הקריאה כעסתי על הדמויות ולא הבנתי את התנהלותן. אבל מיד התעשתי וחשבתי, שאין לי זכות לבקר או לשפוט אותן. כל מה שאני צריכה כקורא הוא לנסות להבין את הדמות, אני אבחר להתנהג אחרת. בסיום הקריאה הבנתי את ההתנהלות שלהן, שאינה שונה מכל בני דורם.

מי שרוצה עלילה מרתקת לא ימצא אותו בספר, מי שרוצה להבין את הדור הנוכחי מוזמן לקרוא ולמצוא בו עניין. ספר הכתוב היטב ומתאר במדויק את נבכי הנפש ואת התנהגות הגיבורים.

הספר נע על מספר שנים (בדילוגים) בחייהם של מריאן וקונל.
אמא של קונל היא מנקה, והיא מנקה פעמיים בשבוע בביתה של מריאן. קונל ומריאן לומדים שניהם יחד באותה כיתה בתיכון. קונל הוא ילד די מקובל, ומריאן נחשבת לחכמה אך הביזארית וזוכה ליחס בהתאם. לאט לאט התפתח קשר רומנטי ביניהם, וכמובן הקשר ביניהם צריך להישמר בסוד. עד כאן הקטע שהזכיר לי את הסרט גריז (לא ברור בדיוק למה אבל זה מה שעלה לי בזיכרון).
בתקופה הבאה הם כבר בגרו ויצאו מהתיכון. שניהם היו תלמידים מוכשרים ולומדים בטריניטי קולג'. קונל בוחר מצד אחד להפנות גב למה שמצופה ממנו, אך מצד שני בוחר בדיוק את מה שמצופה ממנו. כאן ישנו היפוך תפקידים ומריאן היא זו שמקובלת וקונל... קצת פחות. לאחר עליות ומורדות, מערכת היחסים נגמרת באותו מקום בדיוק.
בתקופה האחרונה שמתוארת היא אחרי סיום התואר, בשלב שבו מריאן וקונל כבר אנשים בוגרים עם משקעים לא קטנים, ועם דברים שלמדו (או אולי לא) על מערכות יחסים ועל הקשר ביניהם. ובנוסף, מופיעים לנו בסיפור לוריין, אמו של קונל ואלן אחיה של מריאן כדמויות משנה שמציבות מראה כלפי הדמויות, אך גם התנהגותם גורמת לנו להבין דברים בהתנהגותם של מריאן וקונל.
זהו ספר שעוסק באהבה אך לא רק, הוא עוסק גם בשאלת המעמדות וכיצד העבר האישי משפיע על בחירות ועל החלטות בחיים. הספר אינו עבה וטוב שכך, כי הוא מדויק ומתאר סיפור של החמצה ומה היה יכול להיות אילו... והאמת שהותיר אותי קצת בכעס על הגיבורים ועל הבחירות שלהם, ומאידך במחשבות עד כמה באמת הסביבה משפיעה על הבחירות שלנו, עד כמה אנחנו עצמאיים בבחירה. בקיצור ספר לא קל אך מדויק, שונה ומיוחד.

כבר אומרת לכם: מאד אהבתי את הספר. אמנם כל הזמן רציתי לעזור פה, ולא ממש הקשיבו לי, אבל קראתי בשקיקה. הספר בנוי במקטעים, כאשר בין קטע לקטע עובר פרק זמן משתנה באורכו. זה איפשר לי לחשוב רגע, להפנים - ושוב להיות מופתעת.

שני גיבורים ראשיים כאן: קונל ומריאן. נער ונערה בתיכון. שניהם ללא אב. אימו של קונל היא המנקה בביתה הגדול והמפואר של מריאן, שאימה היא עורכת דין עסוקה. שתי האמהות רחוקות מרחק שנות אור זו מזו באישיות שלהן. לוריין, אמו של קונל היא מה שהיינו מאחלים לכל ילד, מתבגר, בוגר גם. אימה של מריאן היא במקרה הטוב מנוכרת ובמקרה הפחות טוב עויינת את בִּתה ממש. קונל הוא נער נאה מאד, ספורטאי ותלמיד מצטיין, מוביל חברתי, ומריאן היא המוזרה, אף שגם היא תלמידה מצויינת, היא שקטה ומופנמת, מאד לא מקובלת בחברה ולעיתים אף מושא לחיצי לעג שחבריה מכוונים אליה. הם מנהלים רומן חשאי, שחבריהם אינם מודעים לו. לפחות כך הם חושבים.

כשהם מסיימים את הלימודים בתיכון הם עוברים, שניהם, לקולג' טריניטי הידוע ברמת הלימודים הגבוהה בו. כאן מתהפך מעמדם בחברה. מריאן היא עכשיו המקובלת והמבוקשת וקונל נתפס כ"כפרי", וגם אם בנות רבות חושקות בו, מריאן היא הבולטת יותר. היא גם מגלה ביטחון עצמי חדש שלא גילינו אצלה בעבר. 

לכל אורך הספר המהורהר ורב הרבדים הזה, עובר כחוט השני עניין המעמדות, שגם אם מריאן אינה מתייחסת אליו, בגלל המקום הבטוח והחזק בו היא נמצאת, הוא שם, ברקע מבחינתו של קונל. 

על הכריכה של הספר כתוב על סאלי רוני שהיא "הסופרת הגדולה הראשונה של דור המילניום". אני לא ממש יודעת מה זה אומר. אולי, זה העניין הזה שמערכות היחסים מגיעות מהר לכדי יחסי מין, שבסופו של דבר הם אינם תמיד משמעותיים לזוג המקיים אותם. אולי זה הניכור הכללי בקבוצות החברתיות שלהם. אולי זו גם התקשורת הבין אישית הלקוייה שלהם. קונל ומריאן מגיעים הרבה פעמים לקרבה גדולה ביניהם, אבל כמעט בכל שלב ישנה איזו אי-הבנה או שלפתע נחשפת איזו פיסת מידע חדשה, שגורמת לשניהם כאב גדול. הם שוכבים אחד עם השני, וגם כל אחד מהם עם אחרים, וזה בסדר גמור. כן. אבל הקשר ביניהם, שנראה חזק ומחזק יותר מכל דבר אחר בחייהם, פתאום ניתק, ובא לך לצעוק אליהם: לא. אל תוותרו. לכל אחד מהם יש תחושה שמשהו בו פגום, משהו שמפריע לו במהלך חייו, ואינו מאפשר לו לחיות חיים נורמליים. ונשאלת השאלה המתבקשת - מיהם בכלל האנשים הנורמלים?

"הוא מהנהן, מקיש על ההגה. הגוף שלו כל כך גדול ועדין, כמו של לברדור. היא רוצה להגיד לו דברים. אבל מאוחר מדי, וזה ממילא לא תרם לה שום דבר בפעמים שסיפרה למישהו." עמ' 108.

"...והוא יבוא, מחר בבוקר, והוא ילבש סווטשרט כחול ומתחתיו חולצה לבנה מכופתרת, וייראה כמו שה תמים, ואחר כך הוא יעמוד לצידה במבואה, לא ידבר הרבה אבל יצוד את מבטה כדי לתמוך בה. והם יחליפו חיוכים של הקלה. והם שוב יהיו חברים." עמ' 108.

קראתי רק ספרים בודדים מאירלנד. אהבתי מאד את ארבעה מכתבי אהבה של ניאל ויליאמס (שאגב יצא במהדורה חדשה), ואת ללכת בשדות הכחולים של קלייר קיגן. שניהם מצויינים בעיני. והנה הספר הנהדר הזה. שווה כנראה לחפש ולקרוא את הסופרים האיריים. עכשיו, השמועות אומרות שכבר תורגם הספר הראשון שכתבה רוּני - Conversations with Friends. יש למה לחכות, חברים. חג שמח.

סיפורם של קונל ומריאן הלומדים באותה כתה בתיכון , בעיירה בדבלין, קונל בחור נאה, גבוה משכמו ומעלה, שחקן כדורגל, מקובל מאד בחברה, קורא ספרים נלהב ותלמיד מצטיין, בן יחיד לאימו, משפחה יחידנית. האם עוזרת בית בביתה של מריאן.
מריאן, בודדה ומבודדת, אינה מקובלת בחברה, ההיפך מקונל, הדבר לא מפריע לה, גם היא תלמידה מצטיינת, ובוחרת להתבודד בקריאת ספרים.
גם במשפחתה של מריאן נעדרת דמות האב, אשר מת בהיותה קטנה, אמה עורכת דין מצליחה, האם מתנכרת בבת, גם היחסים בין מריאן לאחיה הגדול לא מתנהלים על מי מנוחות.
קונל ואימו גרים בבית קטן אשר השלווה והחברות שורים בו, לעומת מריאן הגרה בבית גדול "טירה" שאין כל קשר בין שוכניו.
קונל בא ל"טירה" במכוניתו לאסוף את אימו בתום עבודתה. עם הזמן מתפתחים יחסים בין שני הצעירים הנמצאים בגיל ההתבגרות, אין אלה יחסים רגילים, לבקשתו של קנול הם מסתירים אותם מהחברה, למריאן הדבר לא מפריע, אך קונל חשש מתגובת חבריו, הוא מבין שהתנהגותו אינה הוגנת אך אינו מסוגל לשנותה, פגישותיהם מתקיימות בסודי סודות ובחדרי חדרים.
נושא זה הוא עמוד השידרה של הספר.
שני הצעירים משכילים, קוראים ספרים בנושאים פוליטיים ומדיניים, שיחותיהם ערות ומתנהלות כמעין מתגבר, טוב להם בפגישותיהם אך קונל אינו יכול להודות אפילו בפני עצמו שכך הוא הדבר.
תוכניתו של קונל להמשיך את לימודיו ולבחור במקצוע משפטים, מקצוע אשר הרווח בצידו, בשיחותיו עם מריאן קיבל את עצתה ללמוד ספרות וזאת מהסיבה העיקרית שבתחום זה הוא מצטיין.
לקראת הנשף הגדול מחליט קונל להזמין בת אחרת, מריאן שאיש לא הזמינה נפגעת קשות, אינה משתתפת בנשף מחליטה לנשור מהלימודים ורק לגשת לבחינות הסיום. ביחסים בין השניים חל נתק.
השניים נפגשים בקולג' "טריניטי" בדבלין, עתה היחסים הפוכים, מריאן הפכה לעלמה יפת תואר, בעלת אישיות בוטחת, מוקפת בחברים ובמחזרים, גם חבר יש לה אותו אינה צריכה להסתיר. 
בקולג' המעמדות הסוציואקונומיות בולטים, מריאן מיוחסת למעמד העשיר, נקודה בולטת בחברה, לעומתה קונל אינו מכיר אף אחד,  בישן וחסר בטחון , לבוש תמיד בטרנינג, אינו מקובל ומיוחס למעמד הכפרי. עם הזמן משתלב בחברה בזכותה  של מריאן.
הימים בקולג' עמוסים בלימודים, בויכוחים פוליטיים ומדיניים, באירועי חברה במסיבות אלכהול וסמים.
היחסים בין השניים חוזרים להיות כבעבר, מריאן גרה בדירה קטנה שהשייכת לסבתה וקונל מבקר אותה, האם יחסים אלו יכולים להמשיך במתכונת זו? מגיע רגע שהשניים חייבים לעצור ולחשוב במיוחד שמריאן נמצאת במצב שעשוי להיות מסוכן עבורה, מה יעשה קונל? עד כמה הוא מוכן ללכת לקראתה ואף אולי להצילה.
הקריאה בספר מתנהלת לאיטה בפרקים שבראשם מצוין  הזמן שחלף מאירוע לאירוע.
מרגש לקרוא מה שני צעירים אלה עוברים כל אחד בפני עצמו, מריאן עם יחסה המתנכר של משפחתה וקונל המתמודד עם הדיכאון.
למרות הקריאה האיטית אי אפשר שלא להתחבר אל הדמויות, להזדהות איתם, לכאוב את כאבם, לחשוב ולנתח את היחס השורר ביניהם.
הכתיבה מבריקה ונוגעת ללב, התרגום מעולה, הספר בהחלט ראוי להיכנס לקטגורית "סדרה לספרות יפה".
לכאורה מתאים להיות ספר המיועד לצעירים מתבגרים, הכתיבה היפה מביאה פנינה זו גם כספר קריאה למבוגרים המדבר על "מורכבותן של מערכות יחסים, על הפער בין הדימויים שאנו מציגים לעולם לבין רגשותינו האמיתיים ועל המחיר הכבד שפער זה גובה מאיתנו" (מגב הספר)
הקריאה מצריכה סבלנות רבה, אני התעמקתי ונהניתי מהקריאה, משאירה את ההחלטה לקריאה לשיקול דעתכם.
סוניה קטלן
אוקטובר 2019

זה סיפור אהבה בודד ומדכא.

“אנשים נורמלים” עוקב אחר שתי דמויות – מריאן וקונל- מגיל ההתבגרות עד לבגרות. שני בני נוער שקוראים את פרוסט ומרקס בשביל הכיף. מערכת היחסים ביניהם עגומה, אך מרגישה אמיתית עד כאב. הם כל כך פגומים, שלא יכולתי להפסיק לדאוג להם.

בתיכון, מריאן היא ילדה חכמה ועשירה, אך מנודה חברתית וסובלת מהתעללות רגשית בבית, בעוד קונל שמגיע ממעמד הפועלים, כוכב ספורט פופולרי מאוד. אמא של קונל עובדת כמנקה בביתה של מריאן. הם מנהלים קשר שמבוסס על מגע מיני סודי שמתפרק כשקונל חושש שחבריו יגלו זאת. הם נשארים קרובים למרות שהם פועלים במעגלים שונים לחלוטין.

התפקידים מתהפכים ברגע שהם עוברים לדבלין לקולג’. הם נפגשים שוב, מריאן נכנסת לחבורה שמעריכה את שנינותה ואת האינטליגנציה שלה, וקונל מתקשה להתיידד. הסיפור עוקב אחר הדינמיקה בינם לבין סביבתם. הם לא ב”יחד” רשמית אפילו חלק מהזמן, אבל הם נשענים זה על זה פעם אחר פעם בזמן שהם מתנהלים בעולם החברתי.

המראה שלהם מודגש באופן שגורם להם “להתבלט” מאחרים: הם רזים ויפים, הם מעשנים, הם מבצעים תנועות רשלניות, הם חכמים, ובניגוד לבני גילם באמת אכפת להם מפוליטיקה עולמית. במהלך הרומן הזה מספרים לנו עד כמה הם שונים ומיוחדים. אך זה גם חלק גדול מהטרגדיה שמריאן וקונל עוברים שנגרמת על ידי אנשים אחרים, לחץ חברתי וציפיות חברתיות. עצוב מאוד לחשוב שמישהו עשוי לוותר על מי שהוא הכי אוהב כי הוא לא יכול להתמודד עם איך זה גורם לו להראות בעיני אחרים. יש על כך ביקורת ברורה, על הצורך המתמיד שלנו להרשים ולהציג הצגה כוזבת עבור אחרים.

“אנשים נורמלים” הוא רומן מוזר, מסורבל, מדכא, חזק ומורכב על קשר שנוצר בין שני אנשים שונים מאוד שמוצאים זה בזה בדיוק את מה שהם צריכים – ואולי גם את מה שלא . נטייתה של מריאן להרס עצמי וחוסר היכולת של קונל להתמודד עם הלחצים הרגשיים העומדים בפניו מותירים את שניהם לא בטוחים מה הקשר שלהם צריך להיות ויכול להיות, אם בכלל.

הסיפור מתמקד רק ברגעים המרכזיים של שתי הדמויות הללו, קופץ קדימה שלושה שבועות, שישה חודשים או חמש דקות, לפי הצורך, כדי לתת לקורא רק את הרגעים האינטנסיביים ביותר שאפשר.

זה לא ספר שמחפש  לתת השראה, הדרכה או בידור, וזה בדיוק מה שהופך אותו למשהו חריג, מרענן, בסיפורת על צעירים.  זהו רומן (לא רומן רומנטי) שמציג את האמת של חוויות נעורים, בלי פילטרים של נוסטלגיה או סנטימנטליות. מרגיש כמחקר מעמיק על אופי שמזמין את הקורא לראות את המתחולל בנפשם של קונל ומריאן ולהזדהות איתם ולהרגיש את הכאב והסערות בחייהם הצעירים. התחושה של מריאן שהיא לא ראויה שיאהבו אותה ללא התעללות, והאופן בו היא מטופלת על ידי משפחתה, חבריה ואחרים, קשה מאוד לקריאה, וההתמודדות עם הדיכאון של קונל גם היא כואבת מאוד לקריאה, כך שלעתים הספר הזה הרגיש כבד מאוד, ונראה היה שהוא נע בקצב מאד אטי.

סאלי רוני כותבת בדיוק חד כך שהכל מרגיש נכון עד כאב. היא שוזרת רגעים רגילים עם רגעים טעונים רגשית ומצליחה להעביר את התחושה על ידי מבט, משיכת כתף וכד’. קונל ומריאן פחות חשובים כישות בפני עצמה. הדבר האמיתי בסיפור הוא  יחסי הגומלין ביניהם, הדינמיות וההשפעה שיש לכל אחד מהם על האחר בעיצוב חייהם, המורכבות של מערכות יחסים, ואיך אי-הבנה כתוצאה מתקשורת לקויה הופכת לכדור שלג שמובילה לשברון לב גדול.

זה ספר רציני מאד שכתוב יפה,  שמתאר רגשות עמוקים, שהקשה לעיתים על הקריאה, שדן בסוגיות של תקיפה מינית, התעללות במשפחה, שימוש בסמים, גזענות ,דיכאון, חרדה מחשבות אובדניות ועוד. גם אחרי שסיימתי את קריאתו הוא המשיך להדהד במחשבותי. בשקט ומבלי להרגיש הוא התגנב לו אל מתחת לעורי…

לעניות דעתי, קריאה אחת אינה מספיקה ואני מקווה לחזור ולקרוא אותו שנית.

קונל ומריאן לומדים באותה הכיתה בתיכון ומאז שזוכרים את עצמם תמיד הם ביחד ,גם מחוץ לכותלי בית הספר. הם נמשכים אחד לשני ומשמשים אחד לשני כתף תומכת בשעת הצורך גם אם לפעמים מוצאים את עצמם מסתכסכים ומתווכחים קשות ביניהם. למרות היותם חברי נפש אמיתיים  פערים עמוקים מפרידים ביניהם- תחילה זהו הפער המעמדי כאשר ידוע שאימו של קונל משמשת כעוזרת בית בביתה של מריאו  והבית בו היא מתגוררת  זוהי אחוזה רחבת ידיים ומשרתים נוספים רבים מתחזקים אותה. מעבר לכך ישנם ביניהם גם הבדלי אופי ומזג  - היא חכמה מאוד אך מופנמת והמסוגרת משאר הבריות, לעומתה קונל , החתיך המחוזר והמקובל על חבריו לכיתה , מה גם שקנה לו שם  של כדורגלן מחונן בסביבתו...למעשה אף אחד בכיתתם  לא מודע לעובדה שאימו של קונל היא המשרתת בביתה של מריאן  , בדיוק כפי שאף אחד לא מודע לעצם החברות העמוקה והקירבה השוררת בין שניהם. 
האיזון מתחיל להתערער  והכל מתהפך  כאשר בסיום התיכון מתקבלים שניהם  ללימודים גבוהים בקולג' טריניטי היוקרתי . שם, בזכות שכלה החריף ושנינותה, מתחילה מריאן לפרוח ולהיות מקובלת מאוד בקרב חבריה . לעומתה , קונל לא מצליח להתברג ולרכוש אהדה כפי שהיה רגיל לה בבית ספר תיכון , שם נחשב בזמנו לכוכב כדורגל מחונן. מערכת יחסים בין השניים מתחילה להתנדנד  ונעה בין הימים השקטים והנינוחים של הקירבה הפיזית  ושיחות הנפש המנחמות  לבין ימים שלמים של נתק וכעס  עצור. 
כך  עוברים עליהם הימים, ימי הקולג' העמוסים באירועים חברתיים מרובים והיחסים בין קונל לבין מריאן ממשיכים להיות מטושטשים  ולא ברורים לאף אחד מהם . כך יוצא שיום אחד בלי להרגיש  מוצאת את עצמה מריאן בסיטואציה סבוכה ואף מסוכנת  עבורה , וכאשר נודע לקונל על כך ,הוא ניצב מול הדילמה האם לבוא לקראת מושא אהבתו וחברתו משכבר הימים או להמשיך להתבצר בבידודו  ובחוסר התערבותו בענייניה...
בהמשך  להתפתחויות העלילה  עוקבים אנו  אחר חלופת המכתבים, המסרונים ובעיקר אחר הדואר האלקטרוני  דרכו  ניתן   להתרשם אודות  רוח  הדברים הנושבת בין כל המעורבים בסיפור , ואכן לעיתים נושבת  כאן רוח הסערה ולעיתים הכל נראה לאה, עייף ולא מתרומם...
אכן , סגנון כתיבתה של סאלי רוני  מיוחד מאוד - מצד אחד  הוא מאוד אירי  ומאוד עצור ומצד השני הוא  דינמי ,צועד עם הזמן וחדשני ביותר.
בכל אופן , אם אנסה לסכם  לעצמי בגדול ,אז  בהחלט אהבתי את הרעיון המרכזי שבספר ואף הצלחתי לעקוב בשקיקה אחר התהפוכות שבעלילה אך לדאבוני לא תמיד הצלחתי להתחבר  לסגנון  המקרא, בייחוד  לסגנון הדיאלוגים המקוטעים משהו ולא אהבתי גם את האי -אחידות בקצב העלילה....
על כן אוכל להמליץ בפה מלא אך ורק  לצעירים שבינינו ולכל היתר  הייתי מסתייגת בגדול!