אני יושבת וחושבת מה אני הולכת לכתוב על ספר הזה. האם להתייחס אליו כאל ספר וזהו? בכל זאת הוא יותר מ-סתם ספר. אי אפשר להתעלם מזה. ועצם זה שהוא נכתב בצורה כזאת האם מוסיף? פוגע?

אתחיל בזה שאתייחס אליו בתור ספר. כספר הוא מדהים. סליחה, הרבה יותר ממדהים. ערב שלם ישבתי ולא הייתי יכולה להוריד אותו מהידיים. יותר מכל ספר מתח אחר. מדהים מדהים מדהים מדהים.

הספר הוא איורים בשחור לבן. ואני שמחה שזה בשחור לבן ולא בצבע.

ספר בראשית (ללא קיצורים) מצוייר בתור קומיקס. פסוקים, דיבורים.

אלוהים, אדם, חווה, כל האבות וכל האמהות.

מבריאת העולם ועד הירידה למצרים. הכול שם.

בעצם, אם נסתכל בצורה "לא דתית" על ספר בראשית, יש בספר הזה הכול. אהבה, שנאה, קנאה, הרבה מאד מין, גילוי עריות, בגידה, תככים, מזימות ועוד ועוד. חומר טוב למספר טלה-נובלות.

ןיהי שמש לבוא, ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו

את החומר הזה לוקח קראמב, ומצייר. מצייר בלי כחל ובלי סרק. מצייר את "ידע אותה", מצייר את סדום, מצייר גילוי עריות, מצייר עירום של אדם ולוט. מצייר את פיתוי של תמר אשת ער את יהודה ועוד ועוד.

ויבואו שני המלאכים סדומה בערב, ולוט יושב בשער סדום.

קראמב פשוט ממחיש לנו את מה שקראנו (ודיי התעלמנו). שם את העובדות על השולחן.

לא אני אדון בכישרונו של קראמב, אבל הספר הוא עבודה לתפארת, מאד מדוקדק, מאד מוקפד, תלבושות, פנים, פרטים קטנים (כמו דמעה בעיני יצחק כאשר אביו עוקד אותו).

עקידת יצחק

(הערה, לא מצאתי איורים עם כיתוב בעברית).

הספר אגב נכתב באנגלית. (טוב, תרגום לא היה צריך לעשות לעברית).

בהתחלת הספר יש הקדמה מאת קראמב. ובסוף הספר מספר הערות והסברים.

ועכשיו לחלק השני.

כבר נאמר שתמונה אחת טובה מ 1000 מילים. בעצם, ברגע שקראמב מצייר, הוא מפרש. ציור הבעת פנים, זה כבר פירוש. מידי פעם הוא מדגיש מילים, או כותב אותן בגדול. וזאת כבר פרשנות.

אבל על מה שרציתי לכתוב, זה לא זה. רציתי לכתוב על "ללא כחל וסרק".

להגיד את האמת? אני לא הייתי נותנת את הספר הזה לילד בן 6, להתחיל ללמוד ממנו את התורה.

הספר כולל סצנות מין. הרבה עירום. וגם אלימות. (אומנם קראמב תמיד יכול לטעון "זה לא אני, זה הוא)

אבל....

החזה (החשוף) של הנשים מעורר אצלי חשד סביר , שכבר אז השתילו לנשים סליקון. חזה מתנוסס לתפארת, זקוף גדול ופטמות בולטות.

והעכוזיים....בהחלט יכולים להתחרות עם הציורים של בוטצ'אלי.

בנות לוט שוכבות עם אביהן.

אין פלא שהרבה ארגוני בארצות הברית ובבריטניה זועמים על הוצאתו לאור של הספר. מעניין איך יקבלו את זה בארץ.

קראמב הסביר להגנתו, כי אינו מאמין שהתנ"ך נכתב בידי אלוהים. "אני מתייחס (אל התנ"ך)  כאל מיתוס מתחילתו ועד סופו, עם נגיעה קלה ביותר במציאות ההיסטורית", אמר. "אלה סיפורים נפלאים, אבל העובדה שאנשים מתייחסים אליהם כאל משהו קדוש שניתן על-ידי האל...זה דבר די מיושן, לדעתי".

לסיכום : בתור אדם לא דתי, אהבתי מאד את הספר וממליצה עליו מאד מאד.

אגב, פתאום "נפל לי האסימון". כאשר אומרים "ירא אלוהים" ומתכוונים לאדם דתי מאד. באיור של עקידת יצחק, מופיע "ירא אלוהים" ("כי עתה ידעתי כי ירא אלוהים אתה") ואז הבנתי בעצם – ירא אלוהים , כלומר פוחד מאלוהים. אדם דתי – פוחד מאלוהים. ואולי בגלל זה קוראים לדתיים "חרדים". הם פוחדים מאלוהים?

יעקב ורחל.

ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת לשמים. כל אשר בארץ יגווע.

אלוהים פוקד על אברהם להקריב את בנו.

מקווה שהשתכנעת שהספר בהחלט "שווה".