להגיד את האמת? היה לי קצת מוזר הספר.

 

לספר יש מסגרת מעניינת. תוכן יפה. אך משום מה לא התחבר לי ביחד התוכן והמסגרת.

 

תל אביב, ימים שלנו. מגיפה מוזרה הורגת אנשים. העיר מדוללת . לא מובן אם זה רק בארץ או בכל העולם (וזה לא חשובI. ישנם בניינים שבהם גר רק איש אחד. כל אחד כבר קבר מישהו או יותר. אין מקומות קבורה. בגלל המגיפה קוברים את כולם בארונות. אבל גם אין עצים לקבורה. לכן עושים ארונות מניר דחום. וכדי שיהיה מספיק ניר דחום, מחרימים לאנשים כל פיסת ניר. יש משטרת ניר מיוחדת. אוספים ספרים, עיתונים ו אפילו מכתבים. לא פוסחים על כלום, ועל אף אחד.

 

בגלל הפחד ממגפה, הכל סטרילי. יש קיצוב מזון. אבקות (אין כבר בעלי חיים). האנשים לא מתחברים. השוק השחור פורח.

 

אסור לקיים יחסים.

 

מאיה, כבת 30, כבר קברה את בעלה נוח ואת 2 בנותיה התאומות.

 

מאיה החביאה מעט נייר, והיא כותבת.

 

היא פוגשת את קולט, אשה מאד זקנה. מתחברת איתה ועוזרת לה להחזיר לה את המכתבים של אהובה שהחרימו לה.

 

מאיה פוגשת פקח-ניר ואחרי שנתיים מתאהבת בו.

 

וכאן מגיע "התוכן" של הספר.

 

היה קטע שמאד אהבתי בספר. כאשר בכל פסקה – פעם מדברת מאיה ופעם מדברת קולט. כל אחת על אובדן ילד.

 

אך כמו שכתבתי קודם. היה מוזר לי קצת הספר.