אני מנסה לכתוב על מה הספר הזה ולא מצליחה למצוא מילים מספיק מדוייקות. מה זה אומר, אם קראתי אני אמורה לדעת לספר קצת על הספר, אז איפה הקושי? אצלי או בסיפור עצמו?
אני כותבת את הסקירה הזו בזהירות, כדי לא לקטול ספר שברור שלא התחברתי אליו.
ומראש בחרתי בו רק כי המוסיקה שמחבר הספר יצר נוגעת לליבי, אז אם לא היה כתוב ליאונרד כהן על הכריכה הייתי כותבת אחרת?
כנראה שכן. צריך בכל זאת כשרון כתיבה מסויים כדי לכתוב הגיגים על נשים, מחשבות, ערכים, לאסוף אותם לספר ולמכור אותו בהצלחה. וליאונרד כהן עושה זאת יפה. הוא כותב יפה, בכשרון, הוא פורט את המחשבות שלו למילים ולמרות שהוא מעביר אותן גם לכדי סיפור לי היה קשה להיתפס.
משכתי עד הסוף, לפעמים בדילוגים, והיו מקומות שהרגשתי בהם קצת בוסריות, ליאונרד כהן הצעיר כותב על המסע שלו בתחילת הדרך. לורנס בריוומן, גיבור הספר, עובר בין נשות חייו וכל אחת זוכה ממנו למקום מיוחד.
אפשר לזהות את הכשרון הגדול למילים, אפשר גם להנות מהספר, הקצב שלו רגוע, כמו טיול נעים מול שקיעה רומנטית. כמו להקשיב לשירים היותר מאוחרים של כהן, לעצום עיניים ולהרגיש איך המוסיקה נכנסת פנימה. אני מניחה שיש מי שזה יקרה לו גם עם הספר באוירה מסויימת, בתקופות שקטות של חיפוש עצמי.
למי שמחפש קצב ואקשן זה לא מתאים.
זה ספר לאוהבי מילים, כמו שורה משיר:
"אין בנמצא מונטריאולים,כפי שאין בנמצא קנדים. שאל אדם מיהו והוא ינקוב בשם של גזע". (עמ' 126)
"האהבה המינית המוצלחת היחידה: האהבה של היוצר ליצירתי. במילים אחרות, האהבה של היוצר לעצמו. אהבה כזאת לא משתנה לעולם." (עמ' 98)
"זו הייתה של. אישה מיוחדת ומסויימת שהיו לה כתובת ותווי פנים משפחתיים. היא לא היתה קליידוסקופ שאפשר להתאים למראות רבים ושונים". (עמ' 185)
"היא הייתה אדונית הגוף. והגוף נענה לה, היה היא. הגוף הזה לא שירת אותו מעל כן. הוא התנגש באדם ממשי מסויים". (עמ' 185)
וככה כל הספר. אוסף של מילים יפות שהופכות למשפטים שנשמעים כמעט כמו שיר. שיר סיפור שמתאר איך לורנס בריוומן שמזכיר מאוד את ליאונרד כהן, עורך מסע מאישה לאישה בחיפוש אחר אהבה וכיבוש נשים. את הסיפור יחליף כהן בשלב יותר מאוחר של חייו בשירים. שירים שכל מילה תהפוך בהם לשורה שנוגעת. וחמישים שנה מאוחר יותר הוא עדיין ממלא אולמות ענקיים כשהוא שר את השירים האלה לקהל אוהב. קהל שאוהב את השירים ואולי רק בגלל או גם בגלל זה יהיו לו סנטימנטים לספר