הכותבו עופיק ריבלין ובתה שי

נתחיל מהשם: משחק מילים על השם ירמיהו ומיאו של החתול, אלא שזה עובד יופי בקריאה ולא ממש בשמיעה. כלומר שאם משהו נהנה ממשחק המילים זה המקריא ולא הילד הקטן – קהל היעד -  שעוד לא מכיר מילים כתובות ובוודאי שלא משחקי מילים. אבל מילא, לא זו הבעיה של ספר הילדים הזה.

 ירמיאו הולך לטיול בלי לאמר לאף אחד, תחילתה של הרפתקה, אלא שהמשכה מוזר, ולא ברור. הוא כמעט טובע בים בתיאור ספרותי שלי ממש קשה היה להקריא לבת הארבע: "ירמיאו פרפר ברגליו לכל הכיוונים, הוצא את אפו החוצה לשאוף אויר ופער את פיו בכל הכוח. המים המלוחים נכנסו לו לאף ולגרון והוא כמעט נחנק".

תאור הרבה יותר מדי גראפי לטעמי ואם את קוראת את הספר לבתך לפני השינה אל תתפלאי אם הלילה נקטע בבכי מר של הקטנה על חלום רע שתקף אותה בשנתה. 

לאחר שניצל כותב ירמיאו להורים פתק: "היה כיף בים..." מה כייף מה? לטבוע? למה לשקר? משם הוא ממשיך לגינה מחפש אוכל בפח ונתקל בחתול מפחיד ורכושני. שוב מפגש לא נעים מתואר בצורה גרפית ומאיימת.

המפגש הבא הוא עם חתולה חמודה ושם מופיע המשפט הבא: "ירמיאו בחן אותה מכף רגל ועד ראש, ובלי שהתכוון כלל, הוציא את לשונו החוצה ולקק אותה בזנב. לקק ולקק והחתולה, שהליקוק נעם לה מאוד, גרגרה גררר .. ופקחה עין אחת. היא רצתה שהוא ימשיך ללקק אותה, אז עצמה מיד את עינה ועשתה את עצמה ישנה. ירמיאו לקק אותה בצוואר, בעורף ובאוזן, והחתולה גרגרה וגרגרה ואחר כך יללה בהנאה גדולה...".

 נו באמת. לי התיאור הזה עשה מאד לא נח, קצת מביך. גם לא ממש מסתדר עם מאמציי להעביר לילדים את המסר ש "הגוף שלך הוא רק שלך ואין לאף אחד זר זכות לנגוע בו, ללקק אותו וכו'." גם בתי בת ה 15 וגם אימי בת ה 82 הגיבו אותו דבר: 'קצת מגעיל'. בת ה- 4 לא ממש ידעה מה להגיד..

לא אמשיך בשאר הסיפור, אבל בעיני זה בהחלט לא משתפר גם הלאה.