האמת – שמתי את היד על הספר הזה, בתקווה לקרוא על תל-אביב שכמעט חייתי בה (אני יליד תל-אביב, אולם גדלתי וניסו לחנך אותי ברמת-גן מגיל 5 עד 18, באם ר"ג אינה ת"א). אולם התברר כי למרות פרק אחד או שניים, הספר ראוי יותר להקרא "רקוויאם לדוד שחם" , בו הוא מספר על חייו מהיותו פעוט בן שנתיים בתל-אביב (אשר עלה ארצה עם הוריו), עד לדימדומי חייו שהסתיימו ב- אוגוסט 2012. הספר פורסם ב- 2010.

דוד שחם היה, לפי הגדרתו, יצירתו וסגנונו סופר לעילא ולעילא, אולם "אגודת הסופרים" סירבה לקבל אותו  לשורותיה מכוון גם שהקים והתפרנס היטב ממשרד פרסום במשך 17, וגם עקב כך שסיים לימודי משפטים. חברי האגודה הזו והנהלתה זכו לפיכך במיטב מחיציו המושחזים היטב של שחם.

פרקי הספר, באם זה לא הובן, עוסקים בביוגרפיה המלאה של שחם, פרט להרפתקה הפוליטית שלו בשמאל הישראלי ו"תנועות השלום, אותן הוא כיסח בנפרד בספרו המוקדש לכך "זהב המשעולים" (לפי הכתוב בספר הנוכחי). בספר הנוכחי הוא גומר ל"סגור חשבון" עם כל המערכות האחרות בהן היה מעורב בימי חייו, פרט לעולם המוסיקה אליו הוא מתייחס באהבה וחרדת קודש. בהזדמנות זו הוא מספר גם על ההווי הספרותי של דור הוריו, ובמיוחד אביו השהיה עורך, יחד עם שלונסקי, כתב עט ספרותי חשוב דאז: "כתובים".

הספר מצטיין בסגנונו הכובש שלא יכול להשאיר את הקורא אדיש. פרקי הספר הם: "מוחרם, או האחוריים של ההיסטוריה" – על ילדותו המוקדמת, "אוכל לא משהו" על האוכל של אימו, "רקוויאם לתל-אביב" פרק של נוסטלגיה משתפכת וחשובה לתל-אביב הישנה של הבאהוס. "ההתחלה" על לימודיו בגימנסיה הרצלייה הנודעת, "האוניברסיטאות שלי" על לימודיו המתקדמים ואלו שלא יצאו לפועל ומדוע. "המוזיקה בת השמים". דוד היה כנר חובב-מקצוען, ז.א. חובב ברמה גבוהה שלא דרש ולא קיבל תמורה עבור השתתפותו בהופעות. עבורו המוזיקה היתה זו הקאמרית, ובסימפונית הוא לא התמחה ולא התמצא.

"שנות הנדודים" , על חייו בין-לבין באופן שחלפו מרבית חייו, בתנועת הנוער, במשרד הפרסום בפוליטיקה ועוד.  "אהבות עם ובלי תוחלת" , על אהבותיו המדומיינות והממשיות. "על המוזיקה, על אהבה ועל מוות", "חיי בספרות".

אולי כדאי להדגיש את התקדמותו בתנועת הנוער "השומר הצעיר" וכיצד נעשה שליח שלה בארה"ב , ממש מרתק ללמוד כיצד עבדו המנגנונים הארגוניים - תנועתיים בתקופה שלפני ועם קום המדינה, ועוד.

בכל פרק נועץ שחם את עיטו במישהו שיש לו חשבון היסטורי איתו, רק לעיתים רחוקות זוכה הקרבן להיות מוזכר בשמו..

הספר קריא , מרתק ומעניין בסיגנונו. הוא מעורר התפעלות בכוח זכרונו של שחם, המזכיר פרטים כה רבים מפרקי חייו המרובים והמגוונים.

סך הכול מומלץ מאוד , ואני עומד בינתיים בפיתוי לקרוא אותו שנית.

5 בסולם ד ו ד .