"פרקים בהיסטוריה של האבולוציה", ספרו החדש של פרופ' דוד וול, שראשיתו בסדרת הרצאות לסטודנטים באונ' ת"א, לוקח אותנו למסע סביב תורת האבולוציה – מימיה "הפרמיטיבים" ועד צורתה "המודרנית" המקובלת היום. כאשר שומעים על תורת האבולוציה - ועצוב למדי שלא שומעים על כך מספיק, בייחוד בבתי הספר ובאוניברסיטאות - חושבים אוטומטית על צ'רלס דרווין, אבי תורת האבולוציה. עם זאת, כפי שמראה יפה וול לאורך עמודים רבים, תורה זו לא נוצרה יש מאין ולא נותרה כפי שהגה אותה דרווין לפני מאה ושלושים שנה. האבולוציה עברה בעצמה אבולוציה, וישנם הוגי דעות רבים שקדמו לדרווין אשר העלו רעיונות דומים או עסקו בנושאים דומים לפני ובמקביל לדרווין עצמו. (למשל, אלפרד ראסל ואלאס שהגה את רעיון הברירה הטבעית במקביל לדרווין והמריץ אותו לפרסם את ספרו הנודע “מוצא המינים").

תורת האבולוציה היא ללא ספק ההסבר המתקבל ביותר על הדעת לדרך בה התפתח עולם החי מראשיתו. השפעתה של תורה זו היא עצומה, הם מבחינה מדעית והן מבחינה חברתית ותרבותית:

"תורת האבולוציה היא השלד שעליו בנויה היכולת שלנו להבין את העולם הביולוגי הסובב אותנו. הגנטיקאי תיאודיסיוס דוסז'נסקי כתב לפני שנים רבות כי שום דבר בביולוגיה אינו הגיוני אלא לאור תורת האבולוציה. אין ספק שתורת האבולוציה הייתה מראשיתה אבן דרך בהיסטוריה של התרבות האנושית וגרמה לשינוי מהפכני בהתייחסות לטבע , שיש לו השלכות חשובות על מדעים אחרים ועל הלכי הרוח בחברה האנושית כולה”.

מלבד התנגדות מדעית לגיטימית, שהיא נחלתה של כל תורה מדעית, נאלצה תורת האבולוציה מיום היוולדה לעמוד מול התנגדות דתית מסיבית. דהיינו, להלחם ב"תורת הבריאה" לפיה כל בעלי החיים בימינו נתהוו בבת אחת ע"י מעשה פתאומי של בריאה. היום, מאתיים שנה להולדתו של צ'רלס דרווין ומאה וחמישים שנה להופעתו בדפוס של ספרו הגדול "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית", נותרו רבים וטובים המתנגדים לתורה זו, אם ממניעים דתיים ואם ממניעים של בורות וחוסר הבנה:

"למרות כל העובדות שצברו הפלאונטולוגים במאתיים השנים האחרונות, ולמרות שיצורים קדומים מרשימים בגודלם ומפתיעים בצורותיהם המדהימות, כמו הדינוזאורים שאינם חיים עוד, מוצגים לראוה במוזזאונים לטבע ברחבי העולם, ולמרות הסרטים המרשימים המשודרים לרוב בתוכניות הטבע בטלוויזיה – למרות כל זאת אי אפשר שלא להודות בכך שמגזרים רחבים של המין האנושי, ולאו דווקא הבורים ועמי הארצות שבהם, לא שוכנעו שעולם החי התפתח באופן הדרגתי. הם מאמינים עד היום שלעולם החי לא הייתה היסטוריה: בעלי החיים והצמחים נוצרו בששת ימי בראשית באותה מתכונת כפי שהם נראים היום".

הספר, אשר סוקר מאתיים שנות התפתחות של תורת האבולוציה, מחולק לארבעה מעגלים:

המעגל הראשון כולל את הוגי הדעות של המאה השמונה עשרה – שארל בונה, תומס מלתוס, קרלוס לינאוס וארסמוס דרווין (סבו של צ'רלס דרווין)

המעגל השני כולל את החוקרים אשר עבדו במוזיאון לטבע בפריז במחצית הראשונה של המאה התשעה עשרה: ז'ורז' קיוויה, ז'ופרואה סנט-הילר, ז'ן בטיסט למרק וצ'לס לייל.

המעגל השלישי מציין את מעבר מרכז הכובד של המחקר האבולוציוני מצרפת לאנגליה וכולל את צ'רלס דרווין, אלפרד ראסל ואלאס, רוברט צ'יימברס, תומס הנרי הקסלי, פרנסיס גלטון, קרל פירסון, ארנסט הקל ואוגוסט ויסמן.

המעגל הרביעי והאחרון מתחיל ב-1900 (שנת פרסום מאמרו של גרגור מנדל וכניסת מדע הגנטיקה לשדה המחקר האבולוציוני) וכולל את החוקרים: גרגור מנדל, הוגו דה פריס, תומס האנט מורגן, רונלד א' פישר, ג'ון ב"ס הלדיין, סיוול רייט, תיאודיסיוס דובז'נסקי, ארנסט מאייר, ריצ'רד גולדשמייט ומוטואו קימורה.

הספר נהדר לחוקרים וסטודנטים אשר רוצים להרחיב את ידיעתם על ההיסטוריה של תורת האבולוציה ומקביל נגיש ביותר גם לקהל רחב יותר אשר מתעניין בנושא החשוב. מבחינה כרונולוגית ככל שהספר מתקדם הרעיונות המוצגים בו הופכים מורכבים יותר. במאה העשרים, כפי שמסביר וול, פנתה תורת האבולוציה פנייה חדשה לכיוון התיאורטי מתמטי, ומטבע הדברים הנושא הופך להיות מורכב הרבה יותר (אלו שייכים למעגל הרביעי בחלוקה של הספר) עם זאת, מלבד מספר פרקים (בעיקר 26-29) אשר כוללים נוסאות מתמטיות הנדרשות להבנת התיאוריה (וגם הן בד"כ בתוך "מסגרות" שניתן לדלג עליהן) הספר קריא ונגיש למדי לקורא המשכיל שלא מתמחה בביולוגיה.  מומלץ ביותר.