|
|
|
אבי ואמי |
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר: 4616 |
|
|
הרומן החדש של אחד הסופרים הנחשבים והמוערכים ביותר בעולם, לוקח אותנו אל המחוז הקסום של ילדותו – אל הנהר פרוט ואל הרי הקרפטים, שם הוא נופש עם הוריו על סף פריצתה של מלחמת העולם השנייה, חודש תמים שייחרת בלבו לעד.
ההורים הם אנשים משכילים, רגישים, אך שונים באופיים. האב קנאי לחשיבה הרציונאלית, האם כולה אינטואיציה ורגש רליגיוזי. האב סולד מן היהדות, האם, לעומתו, מתרפקת על המראות והנגינות שנגלו לה בבית אביה.
אבי ואמי, רומן רב-רבדים, כתוב במסורת הרומנים האירופיים הגדולים. הוא מחובר אל זמנו ומקומו, אך בה בעת שואף אל מעבר לזמן ולמקום. זהורומן של תקופה ובה בעת רומן של אמן, העוקב – דרך עיניו של ילד מתבונן, דק הבחנה – בפלאי הטבע וביחסים שבין בני אדם על שלל גילוייהם. לא נעלמים מעיניו המעוּות, המנוון והמרושע, אך הוא מגלה שהאהבה עזה יותר מן הסלידה, והחמלה גוברת על הציניות – כל זאת רגע לפני שהמבול הגדול עומד להציף את העולם היהודי.
אבי ואמי הוא רומן אישי מאוד, גדוש מראות מילדותו של הסופר, ובה בעת הוא חושף באורח מזהיר את מצוקותיו ונבוכותיו של היהודי
המודרני במאה השנים האחרונות – כל זאת בחוכמת המסַפר המופלאה של אפלפלד, ובסגנונו שזכה לתהילה: צלול, חרישי, מהפנט וממכר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 25/11/2018
אהרן אפלפלד כתב למעלה מארבעים ספרים, כל אחד מהם מספר סיפור אחר על הימים שלפני השואה ועל הטראומה שאחריה, רובם ככולם אינם מתעדים את חוויותיו האישיות, ובכל זאת כולם ביוגרפיים, שאובים מתחושותיו, מנופי הולדתו, ופה ושם גם מהתנסויותיו הפרטיות. "הבית הראשון", כך הוא כותב, "החזרה אליו והשהות בו... המשך הביקורת
אהרן אפלפלד כתב למעלה מארבעים ספרים, כל אחד מהם מספר סיפור אחר על הימים שלפני השואה ועל הטראומה שאחריה, רובם ככולם אינם מתעדים את חוויותיו האישיות, ובכל זאת כולם ביוגרפיים, שאובים מתחושותיו, מנופי הולדתו, ופה ושם גם מהתנסויותיו הפרטיות. "הבית הראשון", כך הוא כותב, "החזרה אליו והשהות בו, הזינו כל ספר שכתבתי". "אבי ואמי", לעומת הספרים האחרים, הוא אוטוביוגרפי. הספר מתאר חודש על גדת הנהר פרוט, שם בחרו יהודים בני מעמד הביניים לבלות את חופשת הקיץ. אהרן אפלפלד, אז עדיין ארווין, שהה עם הוריו בבקתה שתוחזקה על ידי הכפריים במקום. השנה היא 1938, צילה של המלחמה העתידית מפר את שלוות הנופשים, וארווין בן העשר (למעשה נולד ב-1932, כלומר היה בן שש באותה שנה – אולי נטל לעצמו את חירות הסופר), חד הבחנה וסקרן, מטמיע בזכרונו את רוח המקום ואת רוח התקופה, שילוו אותו ביצירתו הספרותית העתידית.
הפרק הראשון עוסק כולו במעשה היצירה הספרותית, בחווית הכתיבה, ובאופן בו ניתן ביטוי למבטו של הילד במשולב עם נסיון החיים שרכש המבוגר. גם בהמשכו של הספר ישוב ויידרש לענין זה: "מראות ילדות הם המנוע של הסיפור. הם מעניקים לסיפור אש בראשית. בלא מראות אלה עלול הסיפור לשקוע בים של פרטים אפורים, אך אליהם יש לצרף תמיד את ההתנסויות הבוגרות, שהן הלחם והמלח של החיים". במהלכו של הספר משמיע אפלפלד את האני מאמין הספרותי שלו, ומתייחס בין השאר אל הסגנון המינימליסטי המאפיין את כתיבתו – "הסיפור הטוב שואף אל הצמצום ואל הריכוז" – ואל החספוס המסוים שבהתבטאויותיהן של כמה מדמויותיו: "לא פעם, בשנים הראשונות של כתיבתי, היה חוסר מלים נכונות גורם לי למחנק ולקוצר נשימה. רק לימים למדתי שמצוקת מלים, גמגום, משפטים מחוספסים, כל הפגמים שמונים בכתיבה גרועה, הם לעתים יתרונות. משפטים רוהטים וערוכים להפליא מסתירים לא פעם נביבות. שפע מלים מסודרות הוא לעתים עודף גולש". מכיוון שבחירתו הסגנונית היחודית עוררה בי תמיהה כמעט בכל אחד מספריו, מצאתי ענין רב בהיבט זה של הספר.
ההצצה אל חדר העבודה של הסופר מעניינת, אך היא אינה נושאו היחיד של הספר. אפלפלד משלב את זכרונותיו מהוריו עם אוירת התקופה, מביט בעיניים של ילד על עולם המבוגרים, ומשקף את החרדות וההתחבטויות נוכח ההווה המתקדר והעתיד המאיים. כמו בכל מקום באירופה של אותן שנים, היהודים התלבטו בין הרכנת ראש עד יעבור זעם לבריחה, ורבים מהם בחרו להתעלם מן האיום. גם כשהאיכרים בכפר בו נפשו הפליאו בהם את מכותיהם, סברו רובם כי מדובר בתופעה נקודתית: "הפוגרום בזעיר אנפין, כפי שכונה כאן, חלף ולא שייר עקבות מבהילים. האנשים דברו עליו כעל תופעת טבע שאי אפשר לרסנה. האיכרים עוד שייכים לטבע ואין טעם לצפות מן הטבע שינהג בתבונה". ובכל זאת אי אפשר היה להמנע מן הארועים החיצוניים לחלחל אל השלווה המדומה של הנופש, והאנשים החלו נשמטים זה אחר זה, ומסתלקים חזרה אל בתיהם.
אפלפלד מתאר את הוריו, שבדרך זו או אחרת כבר נכחו ברבים מספריו האחרים. האב והאם היו טיפוסים שונים, כמעט הופכיים זה לזה. האם, שעליה הוא כותב, "לאמא, זאת למדתי באיחור רב, יש יחס רליגיוזי לחיים [...] יחסה לבני אדם, לבעלי חיים ולחפצים, הוא קשוב", אהבה בני אדם, חשה בנוח בחברתם, הרגישה חלק מן העם היהודי, שאביו העדיף לכנותו בתואר "שבט". היתה לאם יכולת להבחין בפרטים, לקלוט ניואנסים דקים. האב היה אדם רציונלי, אתאיסט, חסר סובלנות כלפי חסרונותיהן של הבריות, מתבטא באירוניה נושכנית. בנם הושפע משניהם: "לא פעם כאמור, לאורך השנים, הייתי נכון ללכת בדרכו של אבא. אך מה לעשות ודרך זו לא תאמה את כלי נפשי. מטבעי איני מבקש לשנות בני אדם או לתקן אותם".
אמו של אלפלד נרצחה ברחוב ליד בית הוריה לאחר פלישת גרמניה לאזור שהיה אז בשליטת רומניה. סופר דרמטי יותר מאפלפלד אולי היה בוחר ברצח הזה, שאחריו השתנו חייו כליל, כסיום לספר. אפלפלד, נאמן למינוריות, מסיים את ספרו רגע לפני האסון:
התחושה הגוברת כי מה שהיה לא ישוב מילאה אותי ערגה עגומה. מדי פעם הייתי פורץ בבכי. אמא היתה מחבקת אותי ואומרת, "המלחמה עוד רחוקה, האנשים נוטים להפריז, הכל שקט לעת עתה. בערב יבואו גוסטה ודוקטור צייגר, ואני מכינה ארוחה שכולם יזכרו אותה ימים רבים".
"אבי ואמי" הוא אמנם ספר אישי מאוד, אך הצמצום המשפחתי והתקופתי אינו תוחם את הסיפור בדלת אמותיו. ארווין הילד עוקב אחר יחסי הגומלין בין הבריות, על היפה והכעור שבהם, עומד על מורכבותם של בני האדם, שהאסון שבפתח מעצים ומבליט את יחודיותו של כל אחד מהם, ומהתבוננותו ומתובנותיו מתפתחת אישיותו ונבנית תפיסת עולמו. יחסית למינימליזם של אפלפלד, הספר הזה מפורט ושופע פרטים, חדווה ותוגה שורים עליו יחדיו – "באותו קיץ על הגדה ראיתי את העליזות של היאוש" - והגעגוע צובט את הלב.
תאריך הכנסה לאתר 18/10/2018
הסיפור מספר על אבא, אמא, וילדם בן העשר ושבעה חודשים אשר נמצאים, בחופשה בנהר הפרוט. לכאורה שלמות, חופשה משפחתית בקיץ, על גדות הנהר. אולם כבר מתחילתו של הסיפור נמנעת מאתנו תחושת הרוגע. האימה עוטפת אותנו. קור מקפיא אופף אותי בזמן הקריאה, קור שעומד בניגוד חד לשמש המחממת ולאנשים השוחים במי... המשך הביקורת
הסיפור מספר על אבא, אמא, וילדם בן העשר ושבעה חודשים אשר נמצאים, בחופשה בנהר הפרוט. לכאורה שלמות, חופשה משפחתית בקיץ, על גדות הנהר. אולם כבר מתחילתו של הסיפור נמנעת מאתנו תחושת הרוגע. האימה עוטפת אותנו. קור מקפיא אופף אותי בזמן הקריאה, קור שעומד בניגוד חד לשמש המחממת ולאנשים השוחים במי הנהר. אין ספק שהידע הקולקטיבי פולש לתוך מרחב הקריאה הפרטי, איני מצליחה לעשות את הניתוק בין מה שאני יודעת למה שאני קוראת הזדהותי עם חלומות האימה של הילד המספר הן מוחלטות.
אנו פוגשים את המשפחה בחופשה השנתית שלהם, ומתוודעים לאם לאב ולילד אשר קשור בכל נימי נפשו לשני הוריו. אפשר לחוש באהבתו ובהערכתו הרבה לשניהם. התיאורים למרות שנמסרים מפיו של הילד, נמצא בהם את נקודת המבט של האיש הבוגר שמתאר את הוריו מנקודת תצפית בוגרת ועדין מלאת אהבה וגעגועים לילד שהיה ולהוריו.
הם שונים זה מזו האבא והאמא. האב הוא איש קשה, אדם ציני, נקודת מבטו על בני האדם היא לגלגנית, הוא מלגלג על אחיו היהודים, על התנהגותם, על בריאותם על הווייתם. יש לו ביקורת כמעט כלפי כל אחד, ועדין למרות התנהגותו זו, ניתן בהחלט להעריך ולחבב אותו. אין היא איש רע, אין הוא יהיר, אף הביקורות שלו בסופו של עניין הן ביקורות מדויקות, ולא סתם אכזריות. האב בעיקר קשה עם עצמו, על כך שלא סיים את לימודיו האקדמאים, על כך שבסופו של דבר לפי דבריו שלו, הוא לא באמת הצטיין בשום דבר, הוא רואה את עצמו כאיש בנוני למדי. הבינוניות שבה הוא מאשים את עצמו אינה תואמת את המציאות המסופרת לנו.
האם שונה לחלוטין בגישתה אל בני האדם, היא מקבלת את כולם היא אינה ביקורתית כלל, היא מלאת אמפטיה לכל הנופשים יחד עימם על גדות הפרוט. היא מקבלת את חולשותיהם של בני האדם כמובן מאליו, איש אינו מושלם ואינו יכול להיות מושלם, והיא כאדם משתדלת למצוא את הטוב שבכל אחד ואחת. היא מאמינה כי בני האדם טובים הם ביסודם.
אנו מתוודעים למספר לא מועט של אנשים המהווים חלק מאותה החופשה. דוקטור צייגר, שמתואר כמעט כקדוש, הוא איש אשר אהוד מאוד על אביו של הילד המספר, האב מלא הערכה וכבוד אליו, הוא נהנה משיחותיו עמו ומשחקי השחמט בניהם ממלאים את בקתת הנופש באווירה נינוחה. גוסטה חברתה הטובה של האם, שאופף אותה הלך רוח חולמני קמעה. אף נוכחותה של גוסטה משרה אווירה מלאת חיות בבקתה. דמות נוספת ומסקרנת הינה יוליה אחותה הצעירה של האם אשר גזרה על עצמה חיי פרישות בגלל אהוב שנטש, אולם לא מסופקים לנו פרטים נוספים על הנסיבות שהובילו להתבודדות הזו. דמותה מציתה את הדמיון.
הספר מלא בתיאורים של חיי היום יום בזמן החופשה, של המאכלים הנאכלים שם, של הגינות בם ניתן לקטוף ירקות טריים ושל סדרי היום.
תיאורי ההורים השוחים הם תיאורים מפורטים מעריצים ומלאי חיים. השחייה במים מהווה ניגוד גמור כמעט לכל הלך הרוח האופף את מקום הנופש, ההורים השוחים מתוארים כמעט כדמיות נפרדות מעצמן. בשחייה במים יש חיות גדולה מאוד, המים כמייצגי חיים, הם סמל אוניברסלי ידוע.
הסיפור היפה הזה נע בין גדות הנהר לבין ההרים, בין הגדות החשופות ליערות הצפופים, בין אור וצל, וחיות וכניעה. יותר מהכול הסיפור נע בין מה שעכשיו למה שעומד לקרות.
אבי ואמי הוא סיפור יפיפה ומהפנט.
תאריך הכנסה לאתר 19/10/2017
ספר כמו זה של אהרון אפלפלד מזכיר לי למה אני אוהבת ספרים. שאני יודעת שהספר מחכה לי ליד המיטה, ואני מחכה שהיום ייגמר כדי לפתוח את הספר ולקרוא עוד כמה עמודים. ואני לא ממהרת לסיים, כי למה למהר – כי אז החויה והציפיה ייגמרו. כי המשפטים של אהרון אפלפלד מלטפים אותך. משפט אחרי משפט. הם לא... המשך הביקורת
ספר כמו זה של אהרון אפלפלד מזכיר לי למה אני אוהבת ספרים. שאני יודעת שהספר מחכה לי ליד המיטה, ואני מחכה שהיום ייגמר כדי לפתוח את הספר ולקרוא עוד כמה עמודים. ואני לא ממהרת לסיים, כי למה למהר – כי אז החויה והציפיה ייגמרו. כי המשפטים של אהרון אפלפלד מלטפים אותך. משפט אחרי משפט. הם לא עמוסים, הם קלילים ועדינים וכאילו לא קורה כלום, אבל קורה הרבה. מחשבות עמוקות, רגשות, התבוננויות, תובנות של החיים, עוברות מבלי משים, ביחד עם חתיכת הסטוריה משמעותית בלבוש של זעיר אנפין.
אז אפלפלד מספר לנו על הוריו ובעצם על חוית נופש קיץ על גדת הנהר פרות – חויה שחזרה שנה אחר שנה. משולש משפחה קטן, אבא אמא וילד בן עשר ושבעה חודשים בשם ארוין (אהרון הקטן) בקיץ אחד עם עוד נופשים קבועים שחלקם מכירים זה את זה, ולאט לאט מתברר גם שכולם או רובם יהודים. אהרון המבוגר מספר על ארוין הילד, המתבונן בשני הוריו השונים כל כך זה מזה ובכל זאת, מין הרמוניה שורה ביניהם. אומנם הילד/המבוגר מציין שוב ושוב שהם רבים ומתווכחים ולא מסכימים ורואים כל דבר אחרת, אבל כשהם שוחים בנהר – הם מתואמים לחלוטין. דרך ההורים מספר לנו אפלפלד גם מעט מחוית הכתיבה, ומפיתוח הזהות שלו כסופר. איך ההורים שלו, כל אחד בדרכו השונה השפיע על כתיבתו.
יהודים בעיירת נופש שבה בעלי המקום אינם יהודים, באירופה שלפני השואה – זה פצצה מתקתקת. הקורא כבר יודע מה שיקרה, אבל היהודים אז עוד חיו על בלימה. מצד אחד השגרה עוד מתקיימת, והם אפילו יוצאים לנופש. יש להם כסף, ובעלי המקום הלא יהודים עדיין נותנים להם שירות (כך ניקולאי בעל המקום דואג לארוחת בוקר, למצרכים ולסוסים כשצריך), אבל מצד שני הם כבר מרגישים את האדמה רועדת מתחת לרגליהם, ואי הוודאות רבה. לארוז ולברוח או להישאר. ומתי. המציאות מתעתעת והשאלות קשות. על רקע החרדות והמתח מהבאות, הניגוד של נופשי הגדה שמבלים את ימיהם בלא לעשות כלום, יוצר הסופר מתח גם בקריאה.
ובתוך כך – לוקח אותנו אפלפלד לדיון ביהדות אירופה שלפני המלחמה. לא דיון אנליטי, אלא דווקא דרך הניגודיות הזו שבין האב והאם, בין מי שעזב את הדת ואת האמונה ובחר במחשבה רציונאלית ואף נמשך להתבודדות, הוא האב, לבין מי שעדיין מאמינה בבורא עולם במסורת ובחשיבות של הקהילה היהודית, זו האם. יש שם גם רופא יהודי מסור שמטפל בחוליו בחינם בכל שעה של היום והלילה – גם בנופש, ויש את הסופר היהודי שכותב על יהודים ומחפש ותוהה על יחודיותם, ויש את מגדת העתידות הקוראת בכף היד, שגם אלו שלא מאמינים בה הולכים אליה ועומדים משתאים כשדבריה מתאמתים, ואת הנוצרי המתבודד מושא ההערצה של האב, והדודה המתבודדת בגלל אירוסין שבוטלו, העלמה פ' שבורת-הלב שתמיד במרכז העניינים, והגבר קטוע הרגל שנותן עיצות לכולם, ועוד ועוד דמויות שאף אחת לא מושלמת, וכולן חלשות ופגיעות, וכולן אנושיות כל כך. ואפלפלד מראה לנו ומספר לנו על חולשותיהם של האנשים בחיבה ובאהדה ובעיניים טובות, וממחיש לנו הקוראים את החוזק שבחולשה. אפלפלד כותב היום אבל לא כמו שכותבים היום. אחר, שונה, כמו סיפורים נעימים של אבא.
לקרוא ולחזור להרגיש בבית, גם כשרחוקים כל כך מהבית.
מרווה ומחיה נפש.
תאריך הכנסה לאתר 13/12/2013
אבי ואמי הוא רומן אישי מאד, גדוש מראות מילדותו של הסופר, וגם חושף באורח מזהיר את מצוקותיו ונבוכותיו של היהודי המודרני במאה השנים האחרונות - כל זאת בחוכמת המספר המופלאה של אפלפלד ובסגנונו שזכה לתהילה: צלול, חרישי, מהפנט וממכר.
הפיסקה הזאת מתארת במדויק את תחושותי במהלך הקריאה. זה ספר קלאסי... המשך הביקורת
אבי ואמי הוא רומן אישי מאד, גדוש מראות מילדותו של הסופר, וגם חושף באורח מזהיר את מצוקותיו ונבוכותיו של היהודי המודרני במאה השנים האחרונות - כל זאת בחוכמת המספר המופלאה של אפלפלד ובסגנונו שזכה לתהילה: צלול, חרישי, מהפנט וממכר.
הפיסקה הזאת מתארת במדויק את תחושותי במהלך הקריאה. זה ספר קלאסי של "איך" ולא של "מה". אין כמעט עלילה. הספר מתאר חופשה בת חודש באזור כפרי על גדת נהר הפרוט בהרי הקרפטים. המספר הוא נער בן 10+, בן יחיד הנופש עם הוריו.
אפלפלד מתאר בצורה מדויקת וחסכנית את הדמויות בספר, דרך עיני המבוגר בעל הנסיון השומר על הרעננות של ראיית העולם של הילד שבתוכו.
אביו מזכיר לי קצת את אמרתו של גאוצ'ו מרקס: "אני לא מוכן להיות חבר במועדון המוכן לקבל אנשים כמוני." קשה לו לנפוש במחיצת הרבה יהודים. הוא מעדיף להתבודד גבוה בהרים.
האב הוא טיפוס שכלתן המתעב רגשנות ושאר חולשות אנוש. האם לא שיפוטית והרבה יותר אמפטית באופייה.
"אבא הוא אדם ישר. הליכותיו מדודות, חשיבתו מסודרת ודבריו נסמכים על ספר או מאמר שקרא. אמא תמיד רוגשת...גואים בה מעיינות הרגש והיא משמיעה דברים שאינם נתפסים מיד. כמו, 'הפרחים מקסימים, אבל חייהם כל כך זמניים, שהם מעוררים בנו את הארעיות הכואבת.'...
כשאמא משמיעה משפטים מעין אלה עוצם אבא את עיניו ואומר, 'שוב אמירה סובייקטיבית שאינה נסמכת אלא על האני של הדובר'.
עמ' 219.
אני מחייכת למקרא התייחסותו של הילד להבדלי האופי בין הוריו:
"אבא ואמא שחו אני עמדתי ועקבתי אחריהם...שוב חזרה אלי המחשבה ואמרה לי שבמים אבא ואמא תואמים, חבל שהם חייבים להלך ביבשה."
עמ' 154.
הספר שזור בהגיגים של אפלפלד, שיכולים לשמש נר לרגליו של כל מי שמתעתד להיות סופר. דוגמה:
"מבטו של הילד נחוץ לכל מעשה יצירה. כשאתה מאבד את הילד שבך המחשבה משתגרת ומוחקת באין משים את ההשתאות ואת הראייה הראשונה, ומעשה היצירה הולך ופוחת. חמור יותר, בלא השתאותו של הילד, המחשבה הולכת ומתמלאת ספקות: בשום מעשה אין מתום. הכל נבחן בזכוכית מגדלת, הכל ניתן לערעור ובסופו של דבר אתה נשאר מסוכסך, רק השחזת מילים."
עמ' 5 - 6.
פנינה ספרותית. ממליצה בחום.
תאריך הכנסה לאתר 25/06/2013
כהסופר מתאר את זיכרונות ילדותו בגוף ראשון. הוא מספר על חופשת קיץ עם אביו ואמו במקום נופש על גדת נהר הפרוט, במעון כפרי שמשכיר להם איכר פולני, והבן היחיד, נהנה מהקרבה שניתנה לו להיות עם הוריו.
הכפר היושב לגדות הנהר הוא מקום נופש... המשך הביקורת
כהסופר מתאר את זיכרונות ילדותו בגוף ראשון. הוא מספר על חופשת קיץ עם אביו ואמו במקום נופש על גדת נהר הפרוט, במעון כפרי שמשכיר להם איכר פולני, והבן היחיד, נהנה מהקרבה שניתנה לו להיות עם הוריו.
הכפר היושב לגדות הנהר הוא מקום נופש ליהודים בני מעמד הביניים הגבוה, המגיעים מאותה העיר וסביבתה. היחסים ביניהם מזכירים מאוד את יחסי הישראלים הנפגשים בנופש בחו"ל. מחד גיסא הם מבקשים לפרוש מהקהילה היהודית וליהנות מהסביבה הכפרית, ומאידך גיסא הם דבקים זה בזה ומתקשרים בהדרגה, בקשרים שהולכים ומתחזקים עם הזמן. קשרים שחלקם מתגלה - נעוץ בעבר. תוך זמן לא רב הם יוצרים קהילה של יהודים המכירים זה את זה וערבים זה לזה. בימים אלו תשומת לבן של הבריות הייתה מרוכזת בבני האדם וקשריהם, שהיו פורמליים תחילה, הולכים ומתהדקים לקשרים של תמיכה הדדית בשעות משבר, הן בכפר והן, לאחר מכן, בשובם אל העיר. השנה היא 1938, שנה אחת לפני הפלישה הנאצית לפולניה. אווירת המלחמה הממשמשת ובאה תלויה באוויר ויוצרת הרגשה של "חופשה אחרונה". בעודם נופשים הם כבר מכינים עצמם לעקור מבתיהם לפי המודל של מלחמת העולם הראשונה.
כיצד אפוא מבלה שם משפחה יהודית, אמידה ומשכילה? הם יוצאים מדי בוקר לשחייה בנהר, מלמדים את הבן לשחות ולחזק את גופו, מכינים את ארוחותיהם היומיות מלחם טרי ומצרכי הכפר שמביא להם האיכר. פעם יצאו לרכיבה בהרים על גבי סוסים ששכרו ומגיעים למקומות שביקרו בהם אי פעם בנעוריהם. הם הגיעו לכנסיית כפר בודדה ופוגשים שם את הכומר החסיד והטוב שזוכר אותם עוד מאז. פעם אחרת הם נוסעים בכרכרה לביקור ההורים הזקנים ועובדי האדמה בהרי הקרפטים, ולביקור הדודה, אחותה של האם, שהחליטה להשתקע בבית כפרי, לעבד את הגן שלידו ולאכול מגן הירקות שלו, והעיקר - להתבודד ולהתנתק ממרוץ החיים.
דרך עיניו של הילד הרגיש והמטיב להתבונן בדמויות שסביבו, אנו מתוודעים לטיפוסים השונים של קהילת הנופשים, לאופיים וליחסים ביניהם; כמו גם לאופיים של הוריו וליחסים ולמתחים שביניהם. האם יותר רגישה ומבינה לזולת והילד מזדהה אתה ונקשר אליה בקשר חזק. האב רציונליסט ואיש מעשה הבז לרגשות. הוא בעל מפעל ומפרנס אותם היטב. בשובם אל העיר הוא המלמד את הילד להיאבק בגויים בבית הספר, המתנכלים אליו חדשות לבקרים, על מנת שידע להתגונן מפניהם. הסיפור רווי באווירה של החיים היהודים התלויים על פיו של "החור השחור". רבים כבר חוששים מהעתיד לבוא אך יש ביניהם גם אלו הסבורים שהיהודים תמיד מפריזים.
תאריך הכנסה לאתר 28/03/2013
זהו ספרו החדש של אפלפלד, בו הוא מתרפק על ילדותו, על אביו ואמו ועל הימים שלפני המלחמה.
כך כותב יגאל שורץ על הספר"אבי ואמי, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל לספרות, ואחד הסופרים הנחשבים והמוערכים ביותר בעולם, לוקח אותנו אל המחוז הקסום של ילדותו- אל הנהר פרוט ואל הרי הקרפטים, שם הוא... המשך הביקורת
זהו ספרו החדש של אפלפלד, בו הוא מתרפק על ילדותו, על אביו ואמו ועל הימים שלפני המלחמה.
כך כותב יגאל שורץ על הספר"אבי ואמי, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל לספרות, ואחד הסופרים הנחשבים והמוערכים ביותר בעולם, לוקח אותנו אל המחוז הקסום של ילדותו- אל הנהר פרוט ואל הרי הקרפטים, שם הוא נופש עם הוריו על סף פריצתה של מלחמת העולם השנייה, חודש תמים שייחרת בלבו לעד". הוא מזכיר בתחילת הספר את מראות ילדותו.
שני בתים משמעותיים היו בחייו, בית הוריו ובית סבו בהרי הקרפטים.(על בית סבו הוא כותב בספרים אחרים) אלה הם זיכרונות ,שנטמעו בו. עולים וצפים בהתבגרותו, והוא כה מתגעגע אליהם.
הוא קושר כתרים לראייה הראשונה של הדברים, לחוויות הראשוניות, לילד שנשאר בו, כל אלה הם מי המעיין הזכים ממנו נובעת יצירתו.
" הדברים שאירעו לי בילדותי ובנעורי המוקדמים הם הקרקע לגידולי הכתיבה שלי, אולם עליהם אני מוסיף תמיד מניסיונותי האחרים, אך בלא הבית הראשון, המסד והטפחות הייתי אובד בים של מחשבות וסתירות...." עמ' 6.
בנופש על גדת נהר פרוט, שהיה , כנראה, הנופש האחרון לפני פרוץ המלחמה, הוא מתוודע אל עולם מיוחד. בעיני ילד בן עשר הוא פוגש את היהודים המשכילים, מדי שנה בשנה, שבאים לנפוש שם בקביעות.
הוא צופה במראות, שומע את הקולות והוויכוחים, מטמיע אותן, ונותן להם חיים בבגרותו , בכתיבתו.
הנופש על נהר הפרוט הוא מעין מעבדה אנושית, שמתוחמת ומקובעת בזמן, במקום, בפעולות ובעיסוקים הקבועים, של אותם אנ שים, שחוזרים לשם מדי שנה בשנה בקיץ.
למקום זה באים יהודים "בורגנים", שחשים כבר בעננים השחורים המקדירים את השמים. הם מנסים עדיין לספוג את השלוה את הנורמליות והרוגע שעל גדת הנה.ר
נפרשת כאן לנגד עינינו גלריה של אנשים שונים, על מצוקותיהם, על חרדותיהם , ותקוותיהם.
אלה אינם היהודים המוכרים לנו מן העיירות שבמזרח אירופה, אלא הם יהודים מסוג אחר, שיגאל שורץ אומר עליהם".......וגם חושף באורח מזהיר את מצוקותיו ונבוכותיו של היהודי המודרני במאה השנים האחרונות"
בנופש יש לו לנער פנאי והזדמנות להתוודע אל הוריו, שכה שונים זה מזה.
הוא מעריץ את אמו, שיודעת להביט בבני אדם, במין ראייה של קבלה וחמלה, ללא שיפוטיות וביקורת, היא קשורה לאמונה היהודית, אותה ספגה בבית הוריה , שם על הרי הקרפטים., לעומתה אביו , שכלתני, ביקורתי "שחולשות בני אדם מוציאות אותו מדעתו, וטוב שיש עוד כמה אנשים בעולם, שהוא מחבב, והם מחלצים אותו מתוך עצמו ומשמחים אותו לשעה"
הוא אינו אהב להתערב בין הבריות. " אבא היה מכנה ציבור נופשים זה, תיבת נוח, שכל בעלי החיים מוצגים בה לראווה" עמ' 24.
על הוריו הוא גם אומר" לכל אחד מהורי יש מזג משלו. לאמא, כאמור מזג נתפעל. היא מתבוננת בבני אדם בחיוך קל, גם כשהתנהגותם המונית. אבא אינו סובל ראווה והתנהגות שאינה מתחשבת באחרים. לרוב נוהג כל אחד לפי מזגו, בלא ויכוחים ובלא רוגז, אבל לפרקים פורצת מריבה ביניהם כאש פתע בשדה שצמחייתו התייבשה" עמ' 19.
כאמור רוחות מלחמה כבר מנשבות, כולם מדברים על מלחמה קרבה, ואיך להיערך לקראתה?
ישנם אותות וסימנים רבים של אנטישמיות , ושנאת יהודים.
גם בשיחות בין הנופשים באה לידי ביטוי ביקורת על היהודים, על הסבילות שלהם, על התלישות, על עיסוקיהם. כאשר הם מעלים את רעיון ההגירה עקב האירועים , אינם מזכירים , חלילה" את ציון , אלא ארצות המערב"ה נאורות" כמו גרמניה , או ארצות מעבר לים.
א אפשר לסיים את הכתיבה על הספר, בלא להלל ולשבח את כתיבתו של הסופר. הוא מתאר את הדברים כמות שהם, בצורה חדה ומדוייקת, ללא פרשנות.
מעניין , שהוא אינו מזכיר את השואה. רוחות מלחמה מנשבות , והסופר היודע כל יודע מה יבוא בעקבותיהן.
אין ספר של סופר זה, שאקרא ולא אמליץ.
כך גם דינו של ספר זה. ממליצה בחום.
תודה ,
רבקה.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|