אם אינני טועה אז זהו ספר הילדים הראשון שאני כותבת שהציורים עושים את הסיפור ולא הטקסט. הטקסט לא מצא חן בעיניי אך הציורים מעולים. את הספר כתב ואייר, אורי שולביץ.

הסיפור מדבר על איש עני ששמו יצחק. לילה אחד יצחק חולם חלום ובחלומו שומע קול שאומר לו ללכת אל עיר הבירה ולחפש אוצר מתחת לגשר, ליד ארמון המלך. גם בשני הלילות לאחר מכן הוא חולם את אותו חלום ואותו קול נשמע לו, לכן מחליט ללכת לאן שהקול ציווה עליו.

קראתי את סיפור הילדים הזה פעמיים ועדיין אני תוהה לפשרו. מה האוצר שנגלה ליצחק? מדוע בנה בית הכנסת? האם עצם בניית בית הכנסת מכוונת לכך שהקול שנשמע בחלום הינו קולו של אלוהים? האם זהו המסר של הסיפור? בדרך לגילוי האוצר יצחק פוגש את מפקד משמר המלך אשר מזלזל בקול שיצחק שמע. אומנם אני מבינה את תפקידה של הדמות וכיצד היא מחזקת את סיום הסיפור וגילוי האוצר (שאין לי מושג מהו) אבל ברצף קריאה וההבנה הכללית של העלילה, סצנה זו לא תורמה רבות.

הסיפור אינו ארוך, משפטים קצרים כיאה לספר ילדים המתאים לגיל שלוש ומעלה. השפה בהירה ומובנת. עם זאת, הסיפור אינו שלם, עם חורים ותהייתי לפשר העניין. בהצצה חטופה באתר האינטרנט של "ספריית פיג'מה" קראתי שחלק מהנקודות שהפריעו לי בטקסט, משרד החינוך מתעל אותן וממליץ לבצע דו שייח עם הילדים. בעיניי זה חבל, אומנם דו שייח זה מפתח את הדמיון ונותן ליצירתיות לבוא לידי ביטוי, אך הספר בעיניי פספס את מטרתו.

הציורים נהדרים, נעימים לעין, נראים כמו ציורי אומנות שלא הייתי מתנגשת לתלות אותם בסלון הפרטי בביתי. איורי הספר הופכו את הסיפור למעט יותר חביב ומושך.

ספר זה נבחר כחלק מפרויקט "ספריית פיג'מה" בו ילדי גן מקבלים ספר מתנה לקחת איתם הביתה. המטרה היא להנחיל אהבת קריאה ועידוד שיח סביב ערכים ומורשת ישראלית בקרב ילדי גן ומשפחותיהם.

הקריאה לשיקולכם - קריאה מהנה,

יעל