הספר "ספורה של לולו" מאת עליזה טייטלבוים מציג בצורה ראויה את נושא השואה לילדים קטנים, והוא מלווה באיורים יפים של אילנה שטיין שתואמים את הטקסט, ומעוררים רגשות הזדהות עם הדמויות בסיפור.
אילנה היא לולו - גיבורת הסיפור, שנולדה בשנת 1935 בפריס, והיתה בת 6 בתקופת השואה. כיצד יכולה ילדה קטנה להבין את מה שהמבוגרים התקשו כל כך להבין, כאשר הגרמנים כבשו את צרפת והטילו גזירות קשות על היהודים.
איך ילד קטן יכול להבין את משמעות רציחתם של שישה מיליון יהודים, וביניהם מיליון
וחצי ילדים?
הסיפור המרגש המוקדש לכל ילדי ישראל מלווה בטלאי הצהוב, שאותו נאלצה לולו הקטנה לשאת על בגדה כמו כל היהודים: "זה רק חלק קטן מכל התקופה שעברה על לולו, אחוז קטנטן מכל החויות הקשות שעברו עליה" (עמוד 37).
עליזה מצליחה להעביר את האווירה הקשה והנוראית של אותה תקופה בדרך מרוככת, הפחד מצוי ברקע, לולו רועדת מפחד מתחת לשמיכה, אך המחברת בחרה בצדק שלא להציג את הזוועות ובעיקר את מעשי ההרג הרצחניים של הנאצים.
עליזה גם נהגה בחכמה כאשר הסיפור מסתיים באווירה חיובית וטובה, ובספר מוצגות גם דמויות טובות, כך שהסיפור מעביר לקורא מסר שהיו גם באותה תקופה נוראה אנשים טובים בעולם, ולא רק אנשים רעים.
לדעתי כדאי לוותר על ההמחשה המוצגת בספר על משמעות ה"כמות" של מיליון וחצי ילדים
(המחשה בעמוד 8). ההמחשה מיותרת ומחטיאה את המטרה.
הספר כתוב בשפה יפה, קולחת ונעימה התורמת לחוויה הרגשית של הילד, והוא מלווה גם בתמונות הממחישות את המציאות שבה חיה לולו הקטנה.
אני ממליץ בחום על קריאת הספר הזה לילדים מגיל 6 ומעלה, כי חשוב לזכור ולא לשכוח -
חשוב כבר בגיל צעיר להעביר את מסר השואה, וגם את מסר הביטחון במדינת ישראל, למרות שהילדים חווים את אווירת האלימות והפחד שבה כולנו חיים בתקופה ממושכת של פיגועים. הספר מבהיר היטב את ההבדל בין אז להיום ואת הפרופורציות הנכונות :
"אל דאגה, ילדים! לכם לא יקרה דבר כזה ולא דומה לזה! בינתיים קמה מדינת ישראל, ואתם מרגישים בטוחים וגאים" (עמוד 37).
