על גופתי המתה

זהו הספר השני של מירב הלפרין שאני קוראת. מאוד נהניתי מהספר הקודם, 'בעלי לא בבית', ולשמחתי יצא לי להגיע לספר זה בזכות מתנה של אתרicast לחג הפסח כך ששמעתי אותו בקול קריינות של תמר חנה שטיירמן (06:11:21). האמת, התלבטתי האם לשמוע את הספר ולא לקרוא כי כתיבת הסופרת מיוחדת וחששתי שזו אינה תעבור בספר קולי אך לשמחתי הצליחה תמר להעביר את שלל הרגשות שמקיפים את הספר.
וקצת על העלילה: זוכרים את הגיבורה מהספר הקודם? היא חוזרת ובגדול גם כעת. בנה התגייס לקרבי והלב יוצא מדאגה כי בישראל זמן מלחמה, עוד אחת מיני הרבות בארצנו הקטנטונת. היא ועמנואל, זה שממנו התגרשה שעזב אותה לטובת אישה אחרת, מחליטים שהם יוצאים לדרום הארץ לקחת את הילד. הכיצד? הם סיפרו 'לקצין העיר' כי האב קיבל התקף לב ונפטר והילד חייב להגיע הבית. אליהם מצטרפת הסבתא שבדיוק הוזמנה לשיר בפני חיילים בדרום. אישה כזו משוגעת ואנרגטית שנראה שהכול פוסח מעליה ושום דבר לא נדבק.
הסיפור, מצד אחד, מסופר בצורה מאוד חיננית ומשעשעת עד רגעים שצחוק נפלט מבין שפתיי. מצד שני, ישנם רגעים שהספר טעון ביחסים בין הורים-ילדים, בין ההורים (בדגש על אלו הגרושים). חזק אף יותר החיים בעולם המטורף שאנו נמצאים בו במדינת ישראל בדגש על זמן מלחמה כשאחד הילדים משרת בקו ראשון. בקטעים אלו מצאתי כאב, שגעון, פחד וחשש אמיתי. החיבור בין שני העולמות האלה כתובים היטב.
מומלץ - קריאה מהנה,
יעל

לשאר הביקורות של יעל צין

ערוך ביקורת

ביקורת של תמר וינברג על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

08/11/2018

לשאר הביקורות של תמר וינברג

האמת היא שדי הרבה זמן נמנעתי מהספר הזה. ידעתי שהוא על מלחמת צוק איתן, וכאמא ללוחם במערכה ההיא, וכשכנה לשתיים ששכלו שם בנים, לא הצחיק אותי בכלל לגעת בנושא הזה.
אבל עברו שלוש שנים, ויצאתי לחופשה ואמרו לי שהוא מצחיק, ולמה את כבדה? אז קראתי.
כן, הספר קצת מצחיק. אי אפשר לקחת למירב הלפרין את היכולת לברוא סיטואציות מופרעות ולכתוב אותן באופן שמצחיק את הקורא.
אבל עלילה שמתפתחת באופן אמין, פחות או יותר, ומשובצת בסיטואציות מצחיקות ואמינות בספר הראשון, לפעמים נראית קצת מאולצת בספר השני, והעלילה יוצאת לא ממש אמינה.
בספר הזה גיבורת הסיפור והגרוש שלה יוצאים לשחרר את בנם החייל מלחימה בעזה במסגרת צוק איתן. הם ממציאים איזה תירוץ ובעזרתו משכנעים את המערכת הצבאית לשחרר את החייל מתפקידו (כדי להצילו, כמובן). למסע דרומה הם יוצאים עם חבורה מטורללת למדי של זמרי 68 במצב דמנטי כזה או אחר, זמרת מזרחית מצליחה ולא חכמה (כי סטריאוטיפי זה תמיד מצחיק?) ומפיקה לא ממש מאופסת (בתחילת הריון. סטריאוטיפי מישהו?)
הם פוגשים דמויות מוקצנות, נתקלים בבירוקרטיה אטומה ומטופשת, והרבה סיטואציות זוכות להצלה בצורת אזעקה ו/או נפילת טיל. אמרנו מלחמה, נכון?
גם הפרוד הטרי מופיע פה ושם, ורופא שרמנטי, וקומדיה של טעויות. אתם יכולים לקרוא מעצמכם. הכתיבה שוטפת וזה נגמר מהר.
לא עפתי, בסולם תמר.

ערוך ביקורת

ביקורת של זלדי על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

18/09/2017

זורם זורם זורם. הספר "על גופתי המתה" של מירב הלפרין שואב אותך פנימה. התחלתי לקרוא – והופ אני בפנים. לא יכולה להפסיק. כמו לשבת ליד החברה הטובה בבית קפה ולשמוע את סיפוריה, ולרצות שלא ייגמר לעולם. כי היא מצחיקה. והיא חכמה. ויש לה ראיה מעניינת של המציאות שמבליטה את כל האבסורדיות שבה. ועם...

הימים ימי מלחמת קיץ 2014, טילי סקאד נורים לכיוון ישראל מעזה, ומטוסי צה"ל מפציצים בעזה. גיבורת הסיפור עם בעלה לשעבר יוצאים ל"משימה" להחזיר הביתה את בנם החייל שעומד להיכנס בטנק לרצועת עזה. על רקע חרדות ופחדים, ובלגן בצבא מחד, ויחסים מורכבים עם בעל לשעבר ואמא שחיה בישראל של פעם מאידך, הנסיעה מתל אביב לשדרות הופכת להיות קומדיה של טעויות, והזדמנות להתבוננות בכל המגוחכות שבמצב המלחמה – במיוחד בימים אלו, בעידן הזה, במציאות הישראלית העכשוית המלאה סתירות. אירוע רודף אירוע, צירוף מקרים אחד מוביל לאחר, נימי-נימים של היחסים הבין אישיים נחשפים אט אט, ותובנות קטנות מבצבצות. גיבורת הספר מדברת אלינו בגובה העיניים וחודרת ישר ללב. בשפה וירטואוזית, ציורית ועשירה, היא מוליכה אותנו בעדינות מסיטואציה לסיטואציה, ובלי להרגיש גם אנחנו נסחפים למצבים ההזויים האלו שלמעשה נראים לא לגמרי לא אפשריים.

יש משהו כל כך מרענן בספר הזה. ראיית המציאות המפוקחת מחד וחוש ההומור מאידך. גיבורת הספר היא בלתי ניתנת להבסה, לא כי היא חזקה, אלא כי היא מסתכלת במציאות ישר בעיניים, ללא ציפיות וללא יפוי, ועם הומור מתוחכם ועדין. קו אירוניה דק מלווה את תיאורי המציאות ומעשי הדמויות כפי שרואה אותם גיבורת הסיפור. וההומור שלה הוא הומור ללא כל לעג או רוע וללא כל התנשאות (מצרך די נדיר!), אלא הומור שהוא תוצאה של ההבנה שכולנו באותה סירה, והמצב רע. כי הבעיה היא "המציאות המשוגעת" – ואין מוצא. ולא נותר אלא לצחוק. או לבכות ולצחוק - אבל ביחד. לבכות ולצחוק על מצבינו ועל האופן שבו אנחנו מתמודדים כמידת יכולתינו. כל הדמויות של מירב הלפרין הם אנשים מלאי חולשות – חלשים אך אנושיים כל-כך, המתוארים בעיניים מקבלות ואולי לכן כה קל לחבבם.

הרעננות היא גם באופן ראיית המציאות הישראלית על כל גווניה. זה טון הדיבור הזה – שלא פוחד להעביר ביקורת ישירה, ויחד עם זאת מקבל את האחר כמו שהוא, ולא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. כך מתוארת אמה של הגיבורה וחבורת ה"אולדיס" שלה שעדיין שרים את שירי הלהקות הצבאיות, ועדיין חיים את האתוס והמיתוס של ישראל של פעם. כך גם מתוארים הניואנסים השונים בתפיסת המציאות בין גברים ונשים, אנשי מרכז ופריפריה, והאמריקאיי הזה שלא מצליח להבין את המצב. הרבה רגעים מחממי לב עולים מהאחווה בין האנשים, למרות כל ההבדלים.

אין ספק שהספר של מירב הלפרין מתכתב עם ספריו של גרוסמן – וכמה מספריו אף מצוטטים בטקסט: "אשה בורחת מבשורה" - כך רואה את גיבורת הסיפור אחד האנשים ששומע את סיפורה, אך היא מתקנת – היא רוצה להקדים רפואה למכה, לא לברוח אחרי שהמציאות הנחיתה את המכה. ויש גם ציטוט מ"עיין ערך אהבה" – הנאמר מפי הרופא לקראת סוף הסיפור - "אין צדק בחיים – רק מלחמה", ושגם עליו הנשים (האמהות לחיילים) מגיבות ב"שאט נפש". יש בספר אמירה אופטימית - תשובה נשית למלחמות הגברים.

ואני נותנת למירב הלפרין מדליה – אותה מדליה שהיא הכריזה שהיא רוצה שתינתן לכל הנשים הישראליות – "שהעולם יסתדר בשורה ויחלק מדליות לכל הנשים הישראליות.....משהו מפואר כזה עם בגדי ערב.....בארמון עתיק בסקוטלנד או באנגליה.....ושאחת הנשים תנאם ותסביר לעולם איך זה לחיות במדינה במלחמה, איך זה לגדל ילדים במדינה במלחמה" כותבת הלפרין בעמ' 208. ובמשפט הקטן הזה, עם הגיחוך הנלווה לסוג הטקסים הללו והידיעה הברורה שטקס כזה לעולם לא יכול להתקיים, מביעה הלפרין את התמצית. זה בלתי נתפס איך מגדלים ילד עם שעון חול של 18 שנה.

ספר חזק – למרות החזות הקלילה והנעימה שלו ואולי בזכותה.

תענוג צרוף – לכו לקרוא.

לשאר הביקורות של זלדי

ערוך ביקורת

ביקורת של חגית בן חור על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

02/06/2017

הספר 'על גופתי המתה' הוא המשך לספר הנפלא: 'בעלי לא בבית'.

למי שעדיין לא קרא את הספר הראשון אז הנה תקציר על מה מדובר: גיבורת הספר היא עורכת דין בת 45 שבעלה עוזב אותה לטובת אישה מכוערת שמבוגרת ממנה בכמה שנים טובות...חייה סובבים סביב...

לשאר הביקורות של חגית בן חור

הספר 'על גופתי המתה' הוא המשך לספר הנפלא: 'בעלי לא בבית'.

למי שעדיין לא קרא את הספר הראשון אז הנה תקציר על מה מדובר: גיבורת הספר היא עורכת דין בת 45 שבעלה עוזב אותה לטובת אישה מכוערת שמבוגרת ממנה בכמה שנים טובות...חייה סובבים סביב גידול שני ילדיה המתבגרים והמאד לא ממושמעים, דרמות סביב אמה הדיוה השחקנית לשעבר והקריירה המוצלחת שלה.
היא נהנת לחיות בתוך חייה הסגפניים והממורמרים ולשנוא גברים באשר הם עד שהיא מתאהבת בלקוח הכי גדול שלה שגם הוא מצליח לאכזב...

וזה מה שמחכה לנו בספר ההמשך: 'על גופתי המתה'.

“ככה נראה הגיהנום: עמנואל בעלי לשעבר, שרוע על הספה אצלי בסלון ובוהה בטלוויזיה בעיניים מכווצת מאימה. המטוסים שלנו מפציצים את עזה מהאוויר, החמאס יורה טילים לתוך ישראל, ראש הממשלה נואם בפנים חמורות, והבן שלנו, עומר, מחכה בתוך טנק כדי להיכנס לעזה."

ככה מתחיל סיפורנו: גיבורת הסיפור והגרוש שלה, עמנואל, יושבים בסלון ביתה ומקשיבים לחדשות בזמן שמלחמה מתחוללת בעזה ובנם נמצא בפנים.

עמנואל בחרדה תהומית וגיבורת הסיפור מנסה להרגיעו למרות שאף היא על סף עילפון.

"אני רוחצת את הכלים במטבח ונזכרת בתקופה שהיינו נשואים והיינו משחקים במשחק שעמנואל המציא: אנחנו בשואה. אני צריכה לבחור את מי הייתי מצילה-את אמא של עמנואל או את וודי אלן."

בינתיים מגיחה לדירה גם ציפה, אמה הדיווה/השחקנית לשעבר של הגיבורה שמחליפה בעלים כמו גרביים ("שייקה הוא החבר החדש שלה. הם הפכו לזוג חודש אחרי שבעלה הקודם, יוסף, מת משימוש יתר בוויאגרה. וכן, ככה גם קברו אותו, מתברר שלפחות לאיבר אחד בגוף יש חיים אחרי המוות") וביחד כולם מנסים למצוא תוכנית מהפכנית כיצד להחזיר את הבן האובד הביתה.

אחרי התלבטויות רבות, הם מחליטים לעלות על הרכב ולנסוע לדרום כדי לברר פרטים על גורלו של עמרי.

על הדרך הם גם נותנים טרמפ לציפה ('על גופתו המתה' של עמנואל) שנוסעת לשיר בפני תושבי הדרום. מצטרפים אליהם גם חנוך ורדינון שהיה פעם גבר חתיך והיום הוא לא זוכר אם הוא גבר או אישה ודני עובדיה הסנילי, חברים ותיקים של ציפה מימי הלהקה הצבאית.

הנסיעה עוברת על ה'חבורה העליזה' עם שירי ארץ ישראל היפה ברקע וקולות של אזעקות מהדהדים מהחלון.

"כל כך הרבה שירים על שלום, במדינה עם כל כך הרבה מלחמות."

בתוך כל הכיאוס הזה מגיע דרומה גם אביב, החבר לשעבר של הגיבורה, שממנו נפרדה כמה חודשים קודם לכן ומראהו לא מוסיף לשלוות הנפש המאד רעועה שלה.

שנינו עומדים שם כמו צמד גלמים, במסדרון הריק של עיריית שדרות, ולא מצליחים לצאת מהמעמד המביך הזה בכבוד."

הערב עובר על כולם בטירוף עם הופעה של ציפה וחבריה (חבורת האולדיז) הקשישים מול תושבי הדרום, ברקע אזעקות בלתי פוסקות והגיבורה שלנו שחרדה לבנה שנמצא בחזית ובנוסף היא צריכה להתמודד עם הגרוש ההיסטרי/מעצבן שלה, החבר לשעבר שלה שנועץ בה מבטים נוקבים ורופא אחד במילואים שלא מש מצידה לרגע והוא דווקא נראה לא רע בכלל.

ספר רווי בהומור ציני, מצחיק, שנון וכייפי בדיוק כמו ספרה הראשון של המחברת מירב הלפרין-'בעלי לא בבית'....הגיבורה של הסיפור תעבור שבעה מדורי גיהנום עד שתגיע למנוחה ולנחלה שלה (כנראה שרק בקבר היא תנוח)...נהנתי מכל רגע של קריאה בספר, בתקווה שייצא גם ספר שלישי בסדרה.

קריאה מהנה,

חגית

ערוך ביקורת

ביקורת של רבקה הורנשטיין על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

27/02/2017

לשאר הביקורות של רבקה הורנשטיין

לא קראתי את ספרה הראשון של הסופרת" בעלי לא בבית" ספרה השני" על גופתי המתה" הוא ספר תזזיתי, שהאירועים של מלחמה וקרבות בדרום מתערבבים עם התנהגותם המבולבלת, הטראגית- קומית של הדמויות שבספר. זה מין מצב שיכול להתרחש רק בישראל הקטנה. ועל מה הספר?"הגיבורה הבלתי נשכחת של 'בעלי לא בבית' יוצאת עם בעלה לשעבר למסע מטורף להצלת בנם החייל. על רקע מלחמה המתחוללת בדרום. הם מחליטים לחלץ את הבן, ללא ידיעתו, באמצעות שקר כושל לצבא.

בדרך הם נחשפים למציאות הישראלית הטיפוסית- השיגעון של ימי המלחמה הציבור המבולבל על כל הראש והיעילות המפורסמת של הצבא. בתוך העיסה המטורללת הזאת מצליחה גיבורת הספר להתאהב, להתאכזב ובעיקר להצחיק עד דמעות"- מן העטיפה. הסופרת ממקמת את העיירה שדרות, כמקום שבו מתרחשים העניינים. העיירה שהיא טיפוסית לעיירות שמאכלסות בדרך כלל לא את " החזקים" בחברה שלנו, מצאו עצמם לפתע במרכזה של המהומה והמבולקה שנכפתה עליהם , עקב מיקומה. למעשה יש כאן מין משולש של אירועים. המלחמה בעזה, שהפכה כבר למין לחם חוקינו בארץ .

בני דור הביניים, האבות והאימהות של החיילים הלוחמים, שיש להם כבר ניסיון חיים, וגם נטלו בעברם חלק במלחמות ישראל, אך כשהלחימה נוטלת מהם את ילדיהם אל המלחמה, התנהגותם משתנה לחלוטין, הם פשוט " משתגעים " מדאגה. והצלע השלישית במשולש זה דור המבוגרים, שכבר מבלים ימיהם בבתי האבות ,אך עדיין חיים את רוח תקופת הקמת המדינה ואת המלחמות של ימים אלה ואת הימים האחרים...... כולם נוטלים חלק ב"מסע" דרומה, מי לחפש את בנו, מי להתנדב, ומי להנעים את שעותיהם של אנשי הדרום.

ליבת הסיפור היא המלחמה. מין מלחמה משונה, שכמעט אין חיץ בינה לבין העורף. רק הטילים, והבומים של מטוסי הקרב שלנו שיוצאים וחוזרים "מודיעים" כי כאן מתרחשת מלחמה. בתוך מצב קיצון זה באים לידי ביטוי גם מצבים קיצוניים של יחסים במשפחה, גירושים, מאהבים מאהבות. דמויות מבתי אבות. גלריה שלמה של דמויות, אותם מתארת הסופרת מתוך ראייה אירונית, מגוחכת ומצחיקה.

האמת ניתנת להיאמר לא הרביתי לצחוק. מצבי האבסורד והגיחוך, ואפילו השנונים שבהם, לא גרמו לי לצחוק, ולשכוח שכאן מתרחשת מלחמה.יפה תיארה הסופרת את התנהגותנו במלחמות."טוב לנו עם המלחמות האלה, עם הפיגןעים, עם האינתיפאדות. רק ככה אנו במיטבנו. צודקים מלוכדים, אמיצים. בין המלחמות אנחנו מפלצות, גסי רוח, חולי עצבים, שונאים אחד את השני, שונאים את המדינה. ברגע שהמלחמה מתחילה, אנחנו חוזרים להיות מלאכים, מאוחדים, תורמים, מתנדבים, רצים להלוויות של זרים, כותבים סטטוסים פטריוטיים, מניפים דגלים ומרגישים צודקים" עמ'186ש אמנם הדברים כתובים באירוניה , אך בתמצית הדברים נכונים. בתוך המסע דרומה, נותנת הסופרת מקום להרהורים על אימהות, על יחסים זוגיים.

העיסוק של הסופרת במקומות האבסורדיים בחיינו, תוך כדי מהומת המלחמה, מקהה אולי בהומור שלה את מה שמתרחש שם במלחמה.למרות דברים אלה, למרות הציניות האירוניה, התיאורים של עצבנות ןתזזיתיות של האירועים בעורף, לא שמו לי מסך ביני לבין ההתרחשויות בשדות הקרב שם בעזה. לא צחקתי עד דמעות. זאת אני, ואין זו אשמתה של הסופרת המחוננת. היא הפנתה את הזרקור לפינות האבסורדיות בחיינו, אך אני לא יכולתי להימנע מלהפנות את הזרקור בעיקר לאבסורד של המלחמות.......

ממליצה לכם חבריי על ספר זה. אולי תצחקו, אולי תבכו, אך הספר יגע בכם, כי בחיינו הספר עוסק.

תודה, רבקה.

ערוך ביקורת

ביקורת של יעל כרמי על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

04/01/2017

בדרום מתחוללת מלחמה, ואין ברירה אלא להמציא שקר, לנסוע כדי להחזיר את הילד הביתה ולשיר כל הדרך. הפרחים לצה”ל, הצחוק עלינו.

אז כמה מלחמות היו לנו? חמש? כולל מבצעים ואינתיפאדות?

גיבורת הספר מנסה לספור ומתייאשת: ‘מה זה משנה בעצם. בלאו הכי...

לשאר הביקורות של יעל כרמי

אז כמה מלחמות היו לנו? חמש? כולל מבצעים ואינתיפאדות?

גיבורת הספר מנסה לספור ומתייאשת: ‘מה זה משנה בעצם. בלאו הכי אף אחד כבר לא זוכר איזו מלחמה היתה ומתי. הכל סלט אחד גדול של מתיחות ביטחונית, פחד והורים שכולים.’

אני יושבת על המרפסת עטופה בשמיכה, כבר קריר בבוקר כמו שאני אוהבת, קוראת וצוחקת.

אין דרך אחרת לעבור את ספירת המלחמות הזו אלא בצחוק.

אוי, כמה שאני צחקתי בספר הראשון ‘בעלי לא בבית’. בכל הקיבוץ שמעו אותי צוחקת.

והנה היא חוזרת גיבורת הספר, הגירושים והמאהב כבר מאחוריה, והיא יוצאת עם בעלה לשעבר להצלת בנם החייל ממלחמה המתחוללת בדרום.

אם חושבים על זה לרגע, זה הדבר הטבעי ביותר שהורים יכולים וצריכים לעשות, לעזוב הכל, להמציא תירוץ של התקפת לב או משהו כזה, וללכת ולהוציא את בניהם החיילים משדה הקרב. אשכרה.

את כולם. אחד אחד. מהטנקים, מהמטוסים, מהספינות ואז נראה מי כבר יילחם במי.

וככה, דוהרת לה חבורה מטורללת של גיבורת הסיפור, הגרוש שלה, המאהב לשעבר, המאהב העתידי, אמא שלה, ציפה, שחקנית וזמרת והמלחמות יחד עם שני זמרים אלטע-קאקערים שהיו איתה בלהקת הנח”ל לפני 60 שנה ועכשיו נקראים ‘אולדיז’, וכולם נוסעים לעשות שמח לחיילים, כי אין ברירה, מלחמה, ומוכרחים להיות שמח.

מכל גיבורי הספר, אני מתה על ציפה. היא הגיעה בכבוד רב ובשמלות דרמטיות לגיל בו מותר לה להגיד כל מה שהיא רוצה בלי לדפוק חשבון.

היא היתה עם גורודיש וגנדי ביחד ולחוד, אין לה מושג מה זה ההטרדה המינית הזאת שכולם כל כך מפחדים ממנה היום ואיך צה”ל יכול להתקיים בלעדיה כי זה מוציא את כל הכיף, וכששואלים אותה ממה מתה שוש אברמוב, יריבת עבר שלה שחשפה שהיא גרה בבית אבות היא עונה: ‘מכיעור’.

מתחת לכל הצחוקים האלה, השירים העבריים, אני תוהה איך באמת ניצחנו בכל המלחמות, המבצעים, האינתיפאדות ומעשי התגמול עד היום, כשבמפקדות יושבות חיילות ולועסות תמיד מסטיק, המחשבים נופלים, אחמד שבעצם קוראים לו מוניר, נשאר לעשות שיפוצים, וכשההורים מצליחים לגרום לצבא להביא את הבן שלהם לשער כדי שיוכלו סוף סוף לחטוף אותו הביתה, מסתבר שזה עומר כהן הלא נכון.

צחקתי, אבל פחות מאשר בספר הראשון ‘בעלי לא בבית’. אולי בגלל שבסוף כל משפט היתה בדיחה.

אולי מכיוון שהספר מתאמץ מדי להצחיק, והיו דפים שסרקתי יותר מאשר קראתי.

ספר קליל לחופשה, לצום של יום כיפור, מתפוגג כמו סקאד בשמיים, עד למלחמה הבאה.

ערוך ביקורת

ביקורת של צילית טיטו על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

04/10/2016

את ספרה הקודם של מירב הלפרין "בעלי לא בבית" לא קראתי , ורק לאחר שספר זה הגיע לידי הבנתי , שמדובר בספר המשך. התחלתי לקרוא בו , ודי מהר הצלחתי להשלים פערים ולהיסחף אחר הכתיבה השנונה והקולחת.

על אף חוש ההומור שישי לי לא קל להצחיק אותי , ומירב הלפרין הצליחה לגרום לי לעשות...

לשאר הביקורות של צילית טיטו

על אף חוש ההומור שישי לי לא קל להצחיק אותי , ומירב הלפרין הצליחה לגרום לי לעשות לי את זה ובגדול. הספר מכיל אמירות שנונות , עוקצניות , ציניות , הקשורות במציאות הישראלית למודת המלחמות , שכל קורא מחובר אליה בדרך זו או אחרת , ולכן יתחבר לעלילה מתחילתה ועד סופה.

הספר מביא את סיפורם של זוג הורים גרושים , אשר יוצאים למסע מטורף להשיב את בנם הביתה מן המלחמה ואת ההרפתקאות , אשר עוברות עליהם בדרכם להשיג את מטרתם.

יכולתי בקלות להתחבר לתחושותיהם של ההורים , לדאגה לשלום בנם , לפחד הגדול שלהם לקבל את הבשורה המרה...במיוחד התחברתי לתחושותיה של האם. הסיפור החזיר אותי לאחור , לתקופה בה הייתי אם לבן ,ששירת שירות קרבי , אשר "מבצע צוק איתן" היה חלק ממנו...יכולתי להבין את החששות , את הפחדים , את הרצון העז לראות את הבן שב לביתו בריא ושלם , ישן במיטתו...

"אני רוצה מדליה. אני רוצה שהעולם יסתדר בשורה ויחלק מדליות לכל הנשים הישראליות....אני גם רוצה שאחת הנשים תנאם שם ותסביר לכל העולם איך זה לחיות במדינה במלחמה , איך זה לגדל ילדים במדינה במלחמה". ( עמ' 208 )

"יש בישראל רק סקטור אחד שרוצה שלום , ההורים של החיילים. כל עוד הבן שלהם בצבא , הם מוכנים להחזיר את ירושלים , רמת הגולן ופתח תקווה – רק כדי שלא תהיה מלחמה ...". ( עמ' 210 )

מירב הלפרין לוקחת נושא כה טעון ורגיש כמו מלחמה והופכת אותו למשהו שניתן לקרוא עליו ולהעלות חיוך...

הספר הגיע אלי בדיוק בזמן...סיימתי לקרוא ספר , שתוכנו קשה מאוד לעיכול , והייתי זקוקה לפסק זמן...ספרה של מירב הלפרין סיפק את הסחורה...צחקתי ונהניתי מקריאתו.

נשארתי עם טעם טוב , ולכן נראה לי שארצה לקרוא גם את ספרה הקודם.

ממליצה בחום על קריאת הספר !

ערוך ביקורת

ביקורת של מירה רוזנפלד על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

03/10/2016

ספר מצחיק, שנון, קליל, פשוט חוויה מהנה. כמה שעות של הפוגה מתלאות היום.

זהו ספרה השני של מירב הלפרין. קודמו, בעלי לא בבית, זכה להצלחה אדירה.

ספר זה הוא מעין המשך של הראשון, עוסק באותן דמויות, אם כי אני חייבת לציין...

לשאר הביקורות של מירה רוזנפלד

ספר מצחיק, שנון, קליל, פשוט חוויה מהנה. כמה שעות של הפוגה מתלאות היום.

זהו ספרה השני של מירב הלפרין. קודמו, בעלי לא בבית, זכה להצלחה אדירה.

ספר זה הוא מעין המשך של הראשון, עוסק באותן דמויות, אם כי אני חייבת לציין כי טרם הספקתי לקרוא את הספר הראשון (שממתין לי בסבלנות בספריה) ונהניתי מאוד מספר זה. אולי מי שקרא את הספר הראשון יכול ליהנות ממנו יותר אולם לי זה ממש לא הפריע.

הספר ממשיך את סיפורה של הגיבורה, שלא ידוע מה שמה, ביחד עם הגרוש החרדתי שלה עימנואל, והשניים יוצאים למסע להצלת בנם החייל הקרבי המשרת בעזה, בעת מבצע צבאי.

הספר מתאר בצורה שנונה ובהומור השמור לסופרת, את ימי המלחמה המשוגעים במדינת ישראל, את הלחץ האופף את התושבים. את החוויות השונות עם הישמע קול האזעקה, והפעם בצורה כל כך חיננית.

הגיבורה ובעלה לשעבר רוקחים תוכנית לשחרור בנם מהמלחמה, כאשר סיפור הכיסוי הוא שהאב לקה בליבו, ובנו, זה כל מה שנותר לו כדי לשרוד.

המסע הזה כל כך מצחיק, שובה לב ומשובב לב, שלאורך הספר מצאתי את עצמי פשוט צוחקת בקול רם.

הגיבורה צוחקת על בעלה החרדתי, כאשר היא בעצמה תסריטאית ראשית של חייה ומריצה סרטים אינספור ותחזיות שונות ומשונות לגבי עתידה ויכולתה לשרוד את המלחמה.

זוג הורים תל אביביים במסע מופרך לדרום הארץ כדי לחלץ את בנם מעזה.

"האזעקה שולפת אותי מחדר האמבטיה..... בום נוסף נשמע באוויר.... אנחנו הולכים למות, אני נלחצת. נשאיר את הילדים שלנו יתומים. זה יהיה העונש שלנו על השקר לצבא". (עמוד 122)

קומדיה של טעויות, רצף של תקריות משעשעות, תוך כדי תובנות על החיים, על נשים וגברים ומה שביניהם.

"אישה יכולה להתאהב ברדיאטור. למה? כי אישה לא מתאהבת בגבר, היא מתאהבת בחלום. גם אם יגידו לה: " אבל זה רדיאטור", היא תתמוגג: " אבל תראו איזה אפור הוא וכמה שהוא יפה. והוא כזה חם ורגיש". כי אישה מתאהבת בחלום; והראשון שיוכל להציע לה את החלום, בו היא תתאהב". (עמוד 45)

בדרך הם פוגשים דמויות שונות שמוסיפות לחווית הקריאה המשעשעת, דוגמת זמרת צעירה עם פה גדול מידי, זמר הומוסקסואל סנילי, אמא אחת יותר מידי ורופא שאיכשהו הצליח להיכנס לליבה של הגיבורה - גם עליו היא היתה רוצה לדעת הכל כי ....

"בניגוד לגברים, נשים חייבות לדעת את כל הפרטים האלה. גבר מסתפק בעובדה הצנועה שאת נושמת. כל השאר לא חשוב לו במיוחד". (עמוד 176)

בנימה אופטימית זו, לכו לקרוא, הנאה מובטחת.

ערוך ביקורת

ביקורת של לי יניני על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

02/10/2016

-אתם מותשים?

-אין לכם מצב רוח?

-אולי עייפים מההכנות לראש השנה?

אם התשובה היא:

"כן"

לכו על הספר הזה....

לשאר הביקורות של לי יניני

-אתם מותשים?

-אין לכם מצב רוח?

-אולי עייפים מההכנות לראש השנה?

אם התשובה היא:

"כן"

לכו על הספר הזה.

הספר הנוכחי הוא המשכו של הספר הראשון "בעלי לא בבית". אני מצאתי אותו יותר בשל, מהיר, קצבי, עצבני, מרושע, ארסי ובשתי מילים: "סטנד אפ קומדי".

להזכירכם, ב"בעלי לא בבית" היא פגשה את אביב שהבטיח לה פרק ב' מושלם, אך ציפיות יש רק לכריות... למרבה הצער, אביב החליט לשוב לזרועותיה של גרושתו. היא לעומתו המשיכה בקריירה, כעו"ד במשרד "סנדרובסקי ולב-רן", לצידה של עו"ד רינת חכמוב הגמדה, ושני ילדיה: עומר ומיכאלה.

גם כאן לגיבורה אין שם, ומגולל את תקופת מלחמת "צוק איתן" בבית ישראלי.

מה קורה?

החמאס מצליף ויורה טילים לתוך לב ליבה של ישראל.

וכמעט כמו בכל בית ישראלי, גם פה תמצאו את "החצי" שמתחבר לשלט ה-T.V. - את עמנואל- בעלה לשעבר .

בנם המשותף – עומר, גם הוא נמצא שם בתוך שיירת הטנקים, הנוהרים על המרקע, לעבר שטחה של עזה. עמנואל בקושי נושם כול הסימנים מראים על התקף חרדה, ולא עלינו כמעט אירוע לבבי זה או אחר. . .

"הוא" בישיבה סמרטוטית ותוך כדי מבט בטלביזיה זועק "אבל כתוב כאן 'בשידור חי'...(עמוד 6).

"היא" מנסה להרגיע את "אבו לחץ" ועונה לו: "אתה לא מבין זו מלחמה פסיכולוגית?"...

"אלה אותם אייטמים ישנים שוב ושוב"...

"המטרה היא להרגיע את הציבור, את האנשים ההיסטריים כמוך." ...

"זה עובד גם על החמאס. הם רואים את שיירות הטנקים ומבינים שאנחנו מוכנים לכבוש את עזה." ... (עמוד 6) עם ציון המילה "עזה", גם ל"מרגיעה" שלנו צונחת הבטן בכיוון הרצפה, ורק שלא יחטפו את עומר שלה.

מכאן ואילך, ולמרות שהגיבורה שלנו, הייתה מעדיפה להטביע את עמנואל באמבטיה רותחת, שמתואר לאורך כל הסיפור כקלמזי והיפוכונדר, הם יוצאים יחדיו דרומה במטרה, להציל את בנם מציפורני החמאס. בבית נשארת מיכאלה בת ה-22 עם החבר הפיליפני-"המרגיע האסייתי" בליווי מגש סושי ואורז... J

בינתיים, "אבו לחץ" ו"המרגיעה", "ממציאים סיפור" שידבר אל ליבו של קצין העיר, וישחרר את בנם מהשירות הצבאי.

למסע הזה מצטרפת אימה שמתגוררת בבית אבות. אישה תוססת, שבכל משפט שהיא משפריצה, יש סמיילי במקום נקודה. היא לא יודעת מה זה "מרה שחורה", ההיפך היא החליטה להתחיל עם שייקה, אחרי שיוסף מת משימוש יתר בוויאגרה. בקיצור מותק של אישה, שנוגסת בביסים גדולים את החיים, כל הכבוד לה!

האימא הזו היא של סוג של מצחיקונת, מטורללת שלא מפסיקה "לשגע" את ביתה וסביבתה. ה"סבתא" הזו מביאה למסע דרומה שניים מחבריה, ששירתו עימה בלהקת הנח"ל לפני שישים שנה. אחד מהם הוא הומו, והשני חרש שהבומים עוברים לידו. כל השלישייה הזו מלווה את הזמרת "לילי מתוק", שיצאה לשעשע את החיילים בחזית.

הנסיעה לאזור הלחימה מלווה בחגיגה של צחוקים, בדיחות, ותסבוכות, וכידוע ועל פי חוקי מרפי שום דבר לא קורה על פי התכנון.

בספר הזה מירב הלפרין צוחקת על החברה הישראלית והשחקנים הראשיים הם "אנחנו".

כאן תמצאו תובנות וסוגיות לא מעטות, שאנחנו פוגשים אותם ביום יום. מירב הלפרין לא מהססת להציף את הבעיות של החברה הישראלית, ואחת מיני רבות היא "הבירוקרטיה", כולל את הביקור במסעדת "דרך השלום", אשר לצמד המילים הללו יש משקל.

כשעמנואל וה"גיבורה" מגיעים לקצין העיר הבלון הבירוקרטי צף...

עמודים 68-69:

"זה לא עובד ככה," מרימה החיילת את עיניה מהמסך ותולה בי מבט מאשים.

"מה זאת אומרת?" אני שואלת בפחד.

"אני צריכה לשלוח את הבקשה שלכם לקמ"ד," היא מודיעה בפסקנות.

"ואז?" אני שואלת.

"הוא מעביר אותה לרמ"ד."

אני עוצמת עיניים ביאוש. כבר חשבתי שאפשר לנצח את מסלול הייסורים של הבירוקרטיה הצבאית.

"ואחרי הרמ"ד?" אני שואלת.

"זה חוזר לקמ"ד."

אני מבינה שעד שיסתיים הצונאמי הבירוקרטי הזה, עומר כבר יהיה בבית אבות..... J

אין לי ספק שלספר הזה צריך להיות גם המשך ואולי יש כבר בטיוטות.

במהלך הקריאה, מצאתי את עצמי מחייכת לתוך סיטואציות יום יומיות, ואף מזדהה עם רגשותיה של "הגיבורה ללא שם".

מירב, שאפו... שלחת את כולנו למראה... ומלבד הקמטים שמצאנו, יש עוד כל כך הרבה.

מירב הלפרין סגרה לנו את הספר עם סוף מפתיע , וככל שאני חושבת, הוא כנראה יהיה הפתיח של הספר השלישי.

לסיכום: מצחיק, ציני, עוקצני, ריאלי, הזוי, בלתי צפוי, עצבני, קצבי, מהיר ומושחז. במילה אחת: "חוויה". מה שבטוח "הבימה הפסיד שחקנית".

בשורה התחתונה: "סלט ישראלי עם הרבה לימון ושמן זית". J

מומלץ בחום, לכו על זה, מצפה להמשך ואיזה כיף לסיים ולהתחיל שנה בספר כזה... והלוואי שנמשיך לצחוק תמיד.

כיף לסיים ולהתחיל שנה עם ספר כזה .

שנה טובה ומבורכת לכולנו.

לי יניני

ערוך ביקורת

ביקורת של שולה גולד על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

01/10/2016

'על גופתי המתה' הוא ספרה השני של מירב הלפרין והוא גם סוג של ספר המשך לספרה הקודם 'בעלי לא בבית'. זהו לא ספר עם המשך ישיר שכן העלילה בו מתרחשת מספר שנים לאחר שהספר הראשון הסתיים וגם אלו שלא יקראו את הספר הראשון יוכלו ליהנות מספר זה. אבל קריאת הספר הראשון בהחלט תתרום לקורא להבין טוב יותר...

לשאר הביקורות של שולה גולד

מירב הלפרין מביאה בספר זה את סיפורה של משפחה שבנה מגויס בקו הראשון בעת מלחמה ומתארת את הסבל שעוברת המשפחה עם החרדה לחייו של הבן. היא מביאה את הסיפור מנקודת מבטה של אישה, אימא המביאה את מחשבותיה, הרגשותיה ודמיונה עם הרבה חן, הומור, שנינות והרבה ציניות.

זוג הורים (גרושים) יוצא למסע הזוי בתקופת מלחמה המתרחשת בדרום הארץ, שמטרתו לשכנע את הצבא שהאבא חטף התקף לב וכל הספר הוא מעין מסע שמטרתו לשחרר את הילד ולהוצאתו מעזה. מסע כושל ומצחיק מאוד המלווה בשירי הלהקות הצבאיות, אזעקות וריצה למרחבים מוגנים החושף מציאות ישראלית טיפוסית בעת ימי השיגעון של ימי מלחמה, הציבור המבולבל ומעל לכל את "היעילות" של הצבא.

במהלך קריאת הספר מצאתי את עצמי מצחקקת לעתים קרובות, ובתור אימא לבן ששירת בצבא, אמנם לא בקרבי, אבל לא יכולתי שלא להזדהות ולהבין את הפחדים והחששות לילד.

הספר נגע לליבי, הצחיק אותי וריגש.

ממליצה בחום על הספר ומחכה לקרוא עוד בעתיד מעלילותיה של גיבורת הספר הנוכחי והקודם, ילדיה, הגרוש ואימה האגואיסטית.

ערוך ביקורת

ביקורת של גלעד נדלר על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

23/09/2016

העלילה בשני משפטים: המשך סיפורה של גיבורת "בעלי לא בבית".

איזה כיף. המשך לאחד הספרים הקורעים שקבלתי כקורא משפיע. הומור מושחז, ספר ציני ברמות על, שפשוט מספק תענוג, מה שנקרא ספר קיץ קליל. ספר ההמשך פוגש אותנו כמה שנים אחריו. ואולי שווה להגדיר אותו כספר קיץ ישראלי. ומה יש לנו בקיץ...

לשאר הביקורות של גלעד נדלר

ערוך ביקורת

ביקורת של סיגי קדוש על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

15/09/2016

"אני יודעת שזו שאלה טיפשית. אישה הרי יכולה להתאהב ברדיאטור. למה? כי אישה לא מתאהבת בגבר, היא מתאהבת בחלום. גם אם יגידו לה 'אבל זה רדיאטור,' היא תתמוגג: 'אבל תראו איזה אפור הוא וכמה שהוא יפה. והוא כזה חם ורגיש."

ספר המשך עוקצני חד...

לשאר הביקורות של סיגי קדוש

ספר המשך עוקצני חד וציני אודות החיים במחיצת הבעלים היקרים שלנו והישרדותנו בארץ מוכת מלחמות כמו שלנו. הלפרין אומרת הכל בלי חשבון. מי שקרא את ספרה הקודם 'בעלי לא בבית' יודע שהקריאה בספריה דומה לרכבת הרים דוהרת כשבכל רגע יש עיקולים, הפתעות ותזזיתיות. יש בהחלט למה לצפות גם בספר זה.

בעיצומה של מלחמה בעזה בה יורה החמאס בשיטתיות טילים לתוך ישראל ובמקביל המטוסים שלנו מפציצים את עזה מהאוויר, נמצאת משפחה אחת במלכוד. גיבורת הספר עורכת דין מוכשרת והדוברת הראשית בו, שהיא נטולת שם דרך אגב והגרוש שלה עמנואל נמצאים בלחץ, כי בנם הקרבי עומר חייל בשריון נמצא בעזה וחשוף לכל הסכנות שאף אמא לא רוצה לחשוב עליהם אפילו. עמנואל מתואר כאדם חרדתי ותלוש מהמציאות על ידי גרושתו. לשניים עוד ילדה צעירה יותר ועצלנית מטבעה בשם מיכאלה שיש לה חבר דרוזי, אמא של הגיבורה שהיא מעל גיל שמונים והייתה שחקנית בעברה ונשואה 6 פעמים גרה כיום בבית אבות. סיטואציות מביכות מתרחשות בבית אבות, כשזוג ההורים מגיע לבקר שם. האם היא טיפוס צבעוני ועליז יחסית למצבה, היא נקראת להחליף זמרת עבר קשישה ולהופיע במוצבי צה"ל מה שמחייה את נעוריה וגורם לה לפרץ התרגשות ולחוסר פחד מהטילים ומהאזעקות. במסע השקרים הפחדני של עמנואל ואשתו הם מגיעים לעיר שדרות, כדי להוציא במרמה את בנם מעזה. שרשרת הטילים שנוחתת עליהם שם והאזעקות הנלוות מוציאים מהם את הכוח. ההורים הנואשים יוצאים למבצע חילוץ דרמטי להוציא את הבן מעזה בדרכם הם עוברים חוויות מצחיקות ומגלים את התפקוד הכושל של חיילי העורף המוצבים בקצין העיר. בהומור שופע עוקצנות וציניות משרטטת הלפרין תמונת מצב הזויה של מלחמה בה הורים מוכנים לתחמן ולעשות הכל על מנת לגונן על ילדם. כשבמקביל בעיצומה של מלחמת טילים מתחוללת מלחמה אחרת אזרחית של זוגיות ומשפחתיות בה אין מנצחים אף פעם. "נמאס לי מהמדינה המטורפת הזאת. אף פעם לא יהיו כאן חיים נורמאלים. אם לא מלחמה, אז אינתיפאדה. ואם לא אינתיפאדה, אז מבצע, זה לא ייגמר לעולם. שבעים שנה אנחנו תקועים באותו מקום. ועכשיו עומר במלחמה ואנחנו תקועים בגבעת השיגעון הזאת ולא מצליחים להציל אותו."(עמ' 170)

לתמהיל הצבעוני הזה נוספים עוד כמה דמויות וטיפוסים כשברקע מהבהבות תובנותיה המעניינות של הגיבורה ביחס לנשים וגברים זוגיות גירושים ובגידות.ספר מאוד ישראלי, מצחיק משוגע ומלא בהומור שופע. יש בו הרבה תובנות על עצמנו ועל חיינו במדינה משופעת מלחמות וקרבות.

ממליצה עליו מאוד!

ערוך ביקורת

ביקורת של רחל פארן על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

12/09/2016

לשאר הביקורות של רחל פארן

כל הכבוד לסופרת, מורידה בפניה את הכובע על האומץ להוציא להורג ולשחוט פרות קדושת.
אנו פוגשים שוב את גיבורת ספרה הקודם של מירב הלפרין, זו שבעלה לא בבית, בסיטואציה הזויה. היא מצהירה שכנראה היא נמצאת בגיהינום, בעלה לשעבר שרוע על הספה ,על המרקע תמונות מלחמה והיא זו שצריכה להרגיע את בעלה מהפחדים ומחשבות האסון על בנה שנמצא בעזה.
הפחד על גורלו של בנם מחלחל לכל גופה, כל צלצול מקפיץ אותם מחשש שהגיעו מקצין העיר. אמה מעלה רעיון, הם יודיעו לצבא כי אביו ,הגרוש של ביתה, לקה בליבו והבן צריך להשתחרר מהמלחמה. מכאן מתחיל מסע מטורף הזוי וקצבי של החבורה הגרוטסקית אל שדרות ואל עזה. מסע שאינו ניתן לעצירה.
הספר רווי בסיטואציות מצחיקות, הומור חד כתער ושירים משנות השבעים והשמונים. נשאבתי אליו בזכות הקצב הרצחני שלו, השיחות השנונות, משחקי המילים וכפל המשמעות.
רציתי לדעת איך יסתיים המסע, האם יחזירו את בנם לתל אביב או לא,
לאורך הקריאה סרבתי לקבל את הרעיון שהגיבורה אכן עומדת להוציא את בנה מהמלחמה בתירוץ עלוב של ילד בכיתה ב', וכמו שלימד אותנו רון דוברת שקומדיה נעשית על ידי שני מישורים :הרגיל והבנאלי עד שנפגש עם השונה שמפתיע אותנו, וכך כאן. הם הולכים לכיוון הוצאת הבן עד לנקודת הפאנצ, לא אגלה לכם מהי.
צחקתי מהשיחות ומהתנהגותה של הגיבורה ובעיקר מהכנות ואומץ הלב של הסופרת לומר כל מה שכל אחד חושב, אך אינו מעז לומר. הרי כל אמא רוצה להוציא את בנה ממלחמה ולהחזירו לחיקה הבטוח. כל אחת רוצה לפגוש את האהוב שנטש אותה כשהיא במיטבה ולא כשהיא מרוטה ,עייפה ונראית כמו אחרי מלחמה,
מתחת לפני השטח וההומור ההזוי של הספר יש עומק, תוך כדי קריאה חשבתי, מי נמצא במלחמה? הגיבורה, בעלה, ואמה שנמצאים בשדרות והטילים עפים מכל עבר, או הבן שמתכונן לכניסה לעזה. המלחמה היא מטאפורית למלחמתה האישית של הגיבורה, מלחמה שלה בהצלחה בעבודתה, בכאב הפרידה שלה מאהובה, מהתמודדות עם אמה ,בפחדים משירותו הצבאי של בנה, פחד מהמוות מההזדקנות .
תיאור המלחמה היה מדויק והחזיר אותי לימי האזעקות, הסופרת תארה במדויק את המצבים והתנהלות האנשים בשדרות תוך כדי ירי הטילים, הלעג של אנשי שדרות על אנשי תל אביב. מירב הלפרין הצליחה להחזיק את דמותה של הגיבורה במספר ימי מלחמה ולהעביר לנו הקוראים את כל התחושות והמחשבות התזזיתיות של אמא הנמצאת בימים קשים של מלחמה ופחד מאסון.
ומה יותר מצחיק ושנון בעל כפל משמעות משם הספר, האמא הפולניה תחזיר את בנה על גופתה המתה או שהיא תמות מהמלחמה .
אהבתי , צחקתי, נהנתי , מחכה השבוע למפגש עם מירב הלפרין שזכיתי לפגוש אותה בשבוע הספר .

ערוך ביקורת

ביקורת של כרמית בר גיל על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

10/09/2016

ספר מצחיק, שנון, קיצבי ומרענן! ממליצה בחום!

זהו ספרה השני של הסופרת שכתבה את "בעלי לא בבית" ולדעתי הוא הרבה יותר טוב והרבה יותר מצחיק. מצאתי את עצמי צוחקת בקול רם מהרבה סיטואציות בספר, נהניתי מאד מהקריאה.

הגיבורה...

לשאר הביקורות של כרמית בר גיל

ספר מצחיק, שנון, קיצבי ומרענן! ממליצה בחום!

הגיבורה היא אותה גיבורה מהספר הקודם, אישה גרושה שהולכת לחפש את בנה שנלחם כטנקיסט בעזה במבצע צוק איתן מכיוון שהיא חוששת שייהרג. היא נחושה בדעתה להחזירו הביתה.

היא לוקחת את אמה מבית האבות וכן עוד כמה זקנים ואת הגרוש שלה והם יוצאים למסע להחזרת בנם.

הם מתכננים לשקר לקצין העיר ומספרים שאביו של החייל עבר התקף לב ולכן הוא חייב להשתחרר בדחיפות.

כשהם באים לקצין העיר, הם נתקלים בבירוקרטיה מעוררת גיחוך, בעצלנות ובחלמאות הם עוברים שם

חוויות מצחיקות מאד שלצערי הזדהיתי עם חלקן במקומות נוספים גם מחוץ לצבא כמו ביטוח לאומי, מס הכנסה, קופת חולים ועוד.

הם עוברים בדרך עוד המון תקריות מביכות ומצחיקות כאשר אחת מהן היא שאחרי תלאות הם סוף סוף מתבשרים שבנם שוחרר אך כשהם באים לאסוף אותו, מסתבר שזהו לא בנם, אלא חייל אחר, הלום קרב, ששמו זהה לשמו של בנם.

הספר מלא הומור אך בין השורות עולה ביקורת על התנהלות הצבא, הבירוקריה במדינה, ניהול המבצעים

והמלחמות.

בהמשך אמה ועוד כמה זקנים מבית האבות, יעלו מופע שירה. הגיבורה תתאהב ברופא שאמו נמצאת באותו בית אבות של אמה ועוד ועוד חוויות והרפתקאות.

אהבתי את הסוף המפתיע, וכמו שעמנואל הגרוש שלה אומר: הגורל מתעתע אבל יש סימנים מראש לכל דבר.

ממליצה בחום!

ערוך ביקורת

ביקורת של נוריתה על על גופתי המתה

תאריך הכנסה לאתר

01/09/2016

בפעם שנייה מירב הלפרין "מצילה" אותי.

וכך התחלתי את הסקירה של הספר הקודם שלה "בעלי לא בבית".

"אין כמו הספר הנכון, בזמן הנכון.

והספר הזה היה ממש הספר הנכון בזמן הנכון.

ועל כך אני חייבת להגיד תודה למירב...