הספר מביא לנו תיאור תקופה שראשיתה בעיירות בפולין, שם נולדו הורי המספר עד עלייתם ארצה טרם קום המדינה, הקמת המדינה, התלאות, השמחות וכל מה שקשור ביניהם ומסתיים במות ההורים, הנתפס כאות הסיום של תקופה.
על גב הספר כתוב שהסיפור נמסר בארבעה קולות, אני זיהיתי את קולם של המספר/הבן, קולו של האב וקולה של האם וקולו של הבן/המספר.
בחלק הראשון אנו מכירים את האב, מושקו, מרגע לידתו אך תוך משפחה אוהבת, לימודיו וחיי היום יום שלו בין אוכלוסייה פולנית לא אוהדת במיוחד. על הצטרפותו לתנועת נוער ציונית, הכשרה וגולת הכותרת העלייה לארץ ישראל. אל מושיקו נלוותה אחותו האהובה רגיינה.
במקביל בסיפור נפרד אנו עורכים היכרות עם אנדה, בת יחידה להוריה, תלמידה מצטיינת בכל מקום בו למדה. במקומות מסוימים הערימו קשיים בפניה אך היא צלחה אותם עד אשר הגיעה לשלב בו היתה צריכה ללמוד באוניברסיטה, כידוע שערי האוניברסיטה בפולין היו סגורים בפני יהודים. אנדה המשיכה לקרוא ספרים רבים והרחיבה את השכלתה. אהבת הקריאה והספרים תלווה אותה לאורך כל ימיה.
גם אנדה כמו רבים מבני הנוער בזמן זה הצטרפה להכשרה שבסופה היעד הוא עליה לארץ ישראל. אומנם תיארתי את זמן פעילותה של אנדה בכמה מילים אך בספר תקופה זאת מובאת בהרחבה תוך ציון שמותיהם וקשריה עם אנשים בעלי שם בהנהגה הציונית, על העזרה שהשיטו לה. בסיום ההכשרה עשתה אנדה את דרכה יחד עם קבוצה של צעירים וצעירות את דרכה לארץ ישראל.
כל הצעירים הללו השאירו אחריהם מולדת שהאדמה החלה לבעור. "היטלר הכריז על דרישותיו לתיקון "עוולות" שנגרמו לגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. ההורים בבית לא קראו עיתונים, ורדיו עבורם היה חלום רחוק. הם היו שקועים בבעיות היומיום ובסיפורים הקטנים של בית הכנסת, אבל הצעירים שדיברו פולנית, שמעו והרגישו את האדמה רעדת באירופה" (עמוד 39).
בקיבוץ אליו הגיעו אנדה ומושקו כל אחד בנפרד הם הכירו, אנדה מצאה חן בעיני מושקו והוא החל לחזר אחריה, הקשר הביא לנישואים.
החיים בקיבוץ הצעיר היו קשים, הן מבחינה חומרית והן מבחינה ביטחונית אך החברים עמדו בגבורה בכל התלאות.
לזוג הצעיר נולד בן ששרד רק שבועיים ימים. מתוך מצוקתה הנראה הבינה אנדה שחייבים להמשיך, כך נולד להם בן (מספר הסיפור) ובת. מקרה מסוים שאירע בבית הילדים ואנדה היתה עדה לו הביא אותה להחלטה לעזוב את הקיבוץ, מושקו הצטרף להחלטה והמשפחה הצעירה מצאה את דרכה להקמת ביתה במושבה.
כאן מתחיל הסיפור כפי שמובא מפיו של הבן/המספר. הקורא נלווה אל הסיפורים באהבה רבה, הסיפורים מובאים מתחילת דרכו בגן הילדים, בכתה א' והאהבה הרבה אל המורה, (מי לא זוכר את המורה הראשונה שלו?!) ולאורך כל שנות הילדות, מעשי הקונדס אבל גם העשייה הרבה, על העזרה הרבה של כל הילדים בבית ובמשק החי.
לעיתים תוך רצף הסיפור ישנן הפסקות ובהן משבץ המספר את קולו של האב, או את שיריו. תענוג של קריאה בשירים. שיבוצי דברי האב והאם נותנים נופך של אמינות לתמונה בכללותה. תוך כדי האזנה לקלטות האם נגלה למספר הסיפור המלא אודות אחיו הבכור, אותו לא הכיר אך התגעגע אליו כל ימיו.
אהבתי את הספר, הרגשתי חלק ממנו, החלק הראשון המתאר את חיי מושקו ואנדה בפולין היה מוכר לי מסיפורי הורי ז"ל.
החלק המתאר את חיי המשפחה בארץ ובמיוחד במושבה נתן לי הרגשה של צופה מהצד על החיים שהיו דומים לחיי במושבה חדרה.
שפת הספר היפה נעמה לי בקריאתה, העריכה מצוינת, התמונה של שיבולת השועל על כריכת הספר מתאימה מאוד לסיפור, כמו כן השם שניתן לספר.
לסיום אציין שוב שאהבתי את הספר ואני ממליצה על קריאתו בחום רב.
סוניה קטלן
פברואר 2017
