אם הסדרים הנוכחיים של החברה שלנו לא יתירו לנשים צמיחה אישית, אזי יש לעצב את החברה מחדש (אליזבת בלקוול – עמוד 18)
"נשים במדע" הוא ספר מקסים בהפקה מהודרת שמוכיח שגם לנשים יש את היכולת להגיע להישגים גדולים בתחום המדע, והוא מלווה באיורים חמודים של המחברת שתואמים את הטקסט, ומעוררים רגשות הזדהות עם נושא השוויון המגדרי ועם הדמויות בספר.
קראתי את הספר הזה בשבוע שבו הוחלט להעניק פרס נובל לפיזיקה לשנת 2018 לדונה סטריקלנד. דונה היא האישה השלישית בהיסטוריה המקבלת פרס נובל בפיזיקה אחרי מארי קירי בשנת 1903 ומריה גופפרט מאייר בשנת 1963.
"אשת חיל מי ימצא" כך כתוב בספר משלי, כאשר האישה האידיאלית במקרא מתוארת כרעיה ואם מסורה לבעלה ולילדיה, כאשר בחברה הפטריאכלית היתה סברה שנשים לא חכמות כמו גברים, והתפיסה הזו ליוותה את התרבות האנושית במשך אלפי שנים, וקימת במקומות שונים עד עצם היום הזה, בעיקר כאשר מדובר ביכולת הבנה והמצאה בתחום המדעים.
הספר הזה נועד להפריך את הדעה הקדומה והמושרשת הזו, והוא מציג מידע על 50 נשים אמיצות וחכמות אשר הגיעו לתגליות חשובות במגוון תחומים החל מימי יוון העתיקה, ובעיקר בעידן הטכנולוגי בדורות האחרונים. לכל אחת מהנשים הדגולות הללו מוקדשים שני עמודים, ותיאור תמציתי של הישגיהן ויחס הסביבה אליהן.
היפאטיה היתה אסטרונומית, מתימטיקאית ופילוסופית ביוון העתיקה, והיא נרצחה על ידי אספסוף של נוצרים קיצוניים(בשנת 415 לספירה), שלא היו מסוגלים לקבל אישה משכילה וחכמה בעולם שנשלט על ידי גברים פאנטיים.
וואנג ז'ני היתה אסטרונומית, משוררת ומתימטיקאית (שנת 1768) שהוכיחה לחברה הפיאודלית שבה גדלה, שנשים מוכשרות להשכלה ומדע ולא רק לבישול ותפירה.
אליזבת בלקוול (נולדה בשנת 1821) היתה הרופאה הראשונה בארה"ב, שכתבה תיזה על חשיבות הרגלי היגיינה טובים למניעת התפשטות מחלת הטיפוס, אבל לא ממש התייחסו לתגלית הכל כך חשובה שלה בגלל היותה אישה.
גרייס הופר (נולדה בשנת 1906), מדענית מחשבים, פיתחה את היכולת לתקשר עם מחשבים בשפה פשוטה וברורה (שפה אנגלית) ופיתחה את שפת התכנות: COBOL, שהפכה לשפה פופולרית ביותר בעולם המיחשוב ועדיין קיימת בעיקר בסביבת המיחשוב הארגוני כגון: מערכות בנקאיות.
באנגליה הוויקטוריאנית אסור היה לאישה לעסוק במדע, ולכן תגליותיה של מרי אנינג על עולם המאובנים פורסמו בשמם של אדונים מכובדים ומשכילים. תופעה לא הוגנת זו היתה נפוצה לא רק באנגליה, והכל במטרה למנוע מנשים לבלוט בחכמתן.
מחברת הספר היא אמריקאית, ויתכן וזו הסיבה שמרבית הנשים המתוארות בספר הן ממוצא אמריקאי. הספר מציג נשים בודדות מרוסיה ומדינות ברית המועצות לשעבר, למרות שהמשטר הקומוניסטי-סובייטי טיפח ועודד השכלה בתחום המדעים לגברים וגם לנשים.
יש בספר נציגות מועטה לנשות סין ונשות יפן כלל לא מוזכרות.
בספר מוזכרת ישראלית אחת בלבד, עדה יונת, שזכתה בפרס נובל בכימיה בשנת 2009, אבל היא מוזכרת בספר במשפט אחד בלבד במסגרת פרק הסיום: "עוד נשים במדע".
סיפורי הנשים מוצגים בסדר כרונולוגי על פי שנת הלידה, והמידע מוצג בצפיפות המקשה במעט על הקריאה.
אני ממליץ בחום על הספר הזה לבני נוער סקרנים ולמבוגרים שמעוניינים להכיר בתמציתיות את תרומתן של עשרות נשים המוצגות בספר להתפתחות הטכנולוגית בדורות האחרונים.
חובה עלינו להאמין בעצמנו או שאף אחד אחר לא יאמין בנו; חובה עלינו להשוות לשאיפות הגדולות שלנו את המסוגלות שלנו, האומץ שלנו והנחישות שלנו להצליח (רוזלין יאלו – פיזיקאית רפואית וזוכת פרס נובל באנדוקרינולוגיה בשנת 1977).
