אני אולי משוחדת לגבי ספריה של מירה מגן, קראתי את מרבית ספריה, אמנם לא כולם ברמה אחידה.
שמעתי אותה פעמיים, והתרשמתי מאד מכנותה , צניעותה וכישרונה.
אל ספרה האחרון "וודקה ולחם"  התחברתי ואהבתי אותו.
השפה נפלאה התיאורים יפים.

כמו בספריה הקודמים גם כאן יש בית חולים(שהרי מירה מגן עבדה באחד משלבי חייה בבית חולים הדסה בירושלים)  מחלות ורופאים ,ילד קטן שגדל בצל אירועים לא שיגרתיים, בעיות בין הורים וילדים, ובין בני הזוג. בני משפחה שחיים בהתנחלות, דתיים. מצבי רוח משתנים והתפתחות של כל הדמויות.

מדהים כיצד הדמויות המתוארות עוברות ממש מטמורפוזה,  ועל כך עוד אדבר.

הסיפור נסב על גדעון, עורך דין  מפורסם ומצליח, שמחליט באמצע החיים, לעצור הכל ולרדת לאילת,לעסוק בדיג.  לשם כך הוא נוטש את עמיה אשתו ובנו נדב. הוא הולך , כביכול , לחפש את עצמו ולמצוא משמעות אמיתית לחייו.

" זהו , אני הולך לנקות את הראש, לפנות מטענים עודפים" על פניו זהו צעד אמנם קיצוני, אך ניתן להבינו על רקע החיים " המטורפים" של אנשי הקריירה, אך לא כן יהיה המשכו.

במקביל עמיה אשתו, בעלת תארים בכלכלה, גם לה קריירה מזהירה ותפקיד חשוב בבנק, מחליטה גם היא לנטוש את עבודתה לטובת עבודה בחנות מכולת ,שירשה מהוריה.
היא עוברת לבית שכור עם בנה במושב קרוב.

אל חייהם "מתפרצת "נערה צעירה נדיה שמה היא מכונה גם על ידי רשויות החוק "זונה רוסיה קטנה", והיא בכלל לא רוסיה.
דמות נוספת, הוא בעל הבית, זקן , נרגן חשדן, שרוב שעות היום  עוברות עליו, כשהוא משקיף מבעד לחרכי התריסים, אל העולם שבחוץ.

בשם של הספר טמון  הרבה מן הרובד הפנימי יותר של הסיפור.
המילה וודקה נגזרת מן המילה הרוסית מים.  המים והלחם הם הבסיס לקיום האנושי, והספר עוסק בכך.
לכאורה, נראה כי מה שקורה הוא המשבר של אמצע החיים, אבל לא כך הם פני הדברים בהמשך.
הדמויות עברות שינויים מרחיקי לכת.

עמיה, עולמה נחרב עליה עם ההידרדרות של בעלה, עם התנתקותו, נשארת ללא אפשרות להבין את פשר הדברים.
" גדעון אמר שהמכולת היא תיקון ראוי לחיינו, חצי משפחה תוציא את לחמה מעסקי אויר בשירות הצדק והחצי  האחר מלחם, מאמיתי, הנילוש הנאפה, החי והחם, זה שעשוי מקמח שמוצאו מן הארץ" עמ'25 .

ואמנם עמיה מחוברת לאדמה. בהמשך היא הופכת את חלקת האדמה  ליד ביתה השכור לגן פורח, למין גן עדן. היא עושה  הכול כדי להיות בשליטה, להביא סדר מסויים בכאוס, שאליו צללו חייה, ומגלה אומץ לב ותושייה.

  הבעל שנטש עובר גילגולים רבים, עד שלבסוף אני מגלים את הטרגדיה הפוקדת אותו.אולי בחירותיו אינן לרוחנו, ודאי לא לרוחי, כי מבחינתי, בשעת מצוקה אדם צריך למצוא כוח ואת העוגן בחיק משפחתו.

הוא בוחר אחרת, אבל זו בחירתו, והיא באה ממקום של כוונות טובות.

הזקן הנרגן, הבלתי נסבל, עובר גם הוא שינויים בעל כרחו והופך לאיש סודה של עמיה, הוא מתרכך ואנו חשים רחמים אליו , כי החיים ,הם שהקשיחו את לבו.
כך גם בנו עמוס, שבאחת חרב עליו עולמו,ושינה את חייו לחלוטין, אולי בזכות עמיה הוא מתחבר לדברים טובים, לחיים.
המפתיעה ביותר היא דמותה של " מדונה", שבאה משום מקום, אך לאט לאט עוברת שינויים מפליגים בהתנהלותה, בגישתה לחיים. היא דמות מעניינת ביותר.

כאן קורה דבר מעניין, עמיה מפקידה את המכולת בידיה של מדונה, שהיא דמות הפוכה לדמותה שלה.
אך לאט  לאט דמויותיהן מתקרבות זו לזו. מדונה המנותקת הפרועה  נרגעת ואילו עמיה דווקא מוצאת משמעות בדברים הבסיסיים של החיים, היא אפילו מתחברת למוסיקה של מדונה.

הילד נדב, הקשור לאביו, סובל מן הניתוק, אך עם חלוף הזמן הוא מתחבר לדמות הגברית של עמוס, בנו של בעל הבית.
הסיפור נכתב מנקודת מבטה של עמיה.

תחילת הסיפור וגם הסיום קשורים לחודשי השנה.  יש להם משמעות רבה לגביה, שכן הרקע שלה הוא דתי(כמו של הסופרת)  היא מסתכלת בשמים, במאורות, הם מדברים אליה.

הסיפור מתחיל " ליל מולד הירח היה אפל, החצר התלכדה עם החורשה ונהיו מקשת חושך אחת....."
אז התחילו הבעיות. זהו חודש אלול, חודש הסליחות, ימים נוראים,תרתי משמע.
בכלל לירח, יש איזכורים רבים בספר, הרי הירח הוא זה שקובע את החודשים, קוצב את הזמנים ואת המועדים.
היא מתבוננת הרבה בשמים, הם כאילו מעבירים אותה מחיי היום יום לספירות עליונות יותר.

גם הספר מסתיים כך:" ישנם עדיין לילות שאני חולקת עם השמים לבדם,יושבת על הנדנדה ומתבוננת  בכוכבים המפציעים באלפיהם בשמי המושב.....ואם הכוכבים ככה הירח שכל נוגהו מושאל לו מאחרים, על אחת כמה וכמה.  בראשית החודש כשהוא דק ונקי אני סורקת את מעגלו, מחטטת באורו כאילו אמצא בו ברק עין גץ של דעת דועכת רמץ של בינה שוקעת".

היא מקבלת מן השמים נוחם ועידוד.
אין סיום סגור לספר, יש בסופו מין נחמה, מין רגיעה והשלמה, אך ההתמודדות של עמיה לא תמה.

שפתה של מירה מגן מופלאה, אביא דוגמא אחת" בימים הנוראים כשהימים כבדים ממילא והעולם לא כמנהגו, קשה היה לבדל את המועקה שלנו מהמועקה הכללית, רק כשבית דין של מעלה יצא לפגרה שנתית והגלימות של פרקליטי השמים קופלו, התפנינו לראות מה יש לנו ומה אין"  עמ' 221 .

אסיים בדבריה של הסופרת עצמה בריאיון שנערך עמה לרגל צאת סיפרה זה." עמיה מהלכת על הגבול הצר. היא רגל אחת בפנים ורגל אחת בחוץ, ממש כמוני.  אני מתהלכת בין האתאיסטיות לדתי.  עולמי הפנימי שואב תמיד מעולמה של היהדות, ואני דנה בשאלות שקשורות במהות חיי.

אלה שאלות, שלא אמצא להן תשובה והן לא מניחות לי בכל נושא שהוא".

אכן את התלבטויותיה ועולמה החצוי היא מביאה אל ספריה ובעיקר לספר זה.

אני ממליצה בחום.
תודה מקרב לב, רבקה
 

המגורים במושב והעבודה במכולת מפגישים את עמיה עם טיפוסים שחיים על איזה קצה: בעל הבית שלה, אדון לוי הזקן הנרגן ובנו, גבר קשוח ושרמנטי, שאינם מדברים זה עם זה בעטייה של טרגדיה נוראה; אמג'ד, העוזר הערבי במכולת, המנסה לשרוד במציאות פוליטית וכלכלית בלתי אפשרית; ו"המדונה", המכונה גם "הזונה הרוסייה הקטנה", גנבת קטנה ופתיינית גדולה, ששובל של קסם ומסתורין מלווה אותה.

דמויות המשנה הססגוניות חודרות לחייה של עמיה ומשנות אותם. בד בבד בעלה נשמט ממנה, מתמעט ומתרחק. עמיה מנסה להבין את התמורה שחלה בו ולגונן על מסגרת משפחתית שפויה, אבל מה שנראה לה בתחילה כבחירה חופשית ואמיצה מצדו, מתברר עם הזמן כגזירת גורל.

סקירה:

אני אתחיל מהסוף ואצטט את דבריו של חברי לקומונה יוסי ריבלין, "ראוי לו לספר להיות רב מכר".
האמת שרשימות רבי המכר לא מרשימות אותי, אבל במקרה הזה, כל מילה בסלע !!
הצליח לה, למירה מגן. היא כתבה ספר מקסים, פיוטי ונוגע ללב.

זהו סיפור על אנשים באמצע החיים, על בחירות, אסונות ואהבות קטנות וגדולות.
עמיה אישה מצליחה, יש לה בית יפה, ילד יפה ובעל מצליח ויפה. משהו קורה לה ולגדעון בעלה.
פתאום באמצע החיים, הם מוסתים ממסלול ההצלחה שלהם, ממש תוך כדי עליה.  

גדעון מרגיש "עמוס מדיי", הוא מאפסן את גלימת ה"עורך דין המצליח" שלו ונוסע לאילת להיות דייג.
עמיה יורשת מהוריה מכולת במושב. היא נוטשת את קרירת "רואת החשבון המצליחה" ואת הדירה היפה בירושלים.
היא מרגישה מחויבות כלפי הוריה, וכלפי "אנדרטת המכולת" שהותירו לה והופכת לחנוונית.  

יש להם ילד, מלאכי ומקסים, שיודע לשאול את כל השאלות הקשות ולא לחכות לתשובות.
הספר גדוש בדמויות מעניינות וססגוניות, הממלאות את חייה של עמיה, אבל לא את הריק שהשאיר גדעון.
עמיה מנסה להוביל את חייה אל מקום של שקט. לא בהצלחה רבה. היא פוגשת נערה שתיינית ופתיינית, קאבוי שבור לב, זקן נרגן ונטוש, פועל ערבי קשה יום ועוד. הדמויות לקוחות מהמציאות הישראלית.

תיאורי הטבע, והנוף הם בונוס נוסף של הספר.

אני מוכנה להישבע שאני מכירה את המושב, מימיי ילדותי בירושלים. אני כמעט בטוחה, שלא רחוק משם גדלתי.
זה מה שהופך את הסיפור לכל כך מיוחד. הדמויות דומות לנו, הנוף מוכר לנו, עד כדי כך, שאפשר לחשוב, שמשהו כזה יכול לקרות לכל אחד. פתאום באמצע החיים, משהו משתבש.
אני חשבתי על הבחירות שלנו ועל מה שחשוב באמת בחיים.

הספר מקסים, נוגע לבב.

השפה יפה, פיוטית. מומלץ מאוד להצטייד בטישו.