מה כבר אפשר לכתוב על הסיפור הזה שלא נכתב?

זו קלאסיקה ולא אני אמרתי, אמרו את זה לפניי – רבים וטובים.. מספיקה העובדה כי זהו סיפור שנכתב אי שם בתחילת המאה ה19 ויצא בתרגומים וחידושים לאורך השנים. בנוסף, והוא מצליח לגרום למיליוני קוראים גם בשנות האלפיים של המאה ה21 לשייח ספרותי עם המון הנאה ואף להזיל דמעה או שנים.

לספר יצאו מספר גרסאות לקולנוע – אני ראיתי את הסרט מ2005 בכיכובם של קירה נייטלי, מת'יו מקפדיין שהיה מעולה (מומלץ בהחלט).

חמשת הנשים לבית משפחת בנט מתקשות למצוא שידוך, בימים ההם הכול היה מסתכם בכך כשאישה מגיעה לבגרותה זה מה שמעסיק את המשפחה. אם המשפחה כל כך מוטרדת מכך שכל עיסוקה סביב הדבר. הכי מדאיגה אותה זו אליזבת שמוצגת נערה יפיפייה, חריפת מחשבה, מצחיקה ודעתנית שכל רצונה זה להתחתן מתוך אהבה ולא אכפת לה מה הסובבים חושבים על כך. היא בעלת מחזרים רבים אך היא מסרבת לכולם, אך כשדארסי הג'נטלמן שמצטייר כסנוב מגיע הקרקע הופכת להיות לא כל כך יציבה. תחילה היא לא יכולה לסבול אותו אך כמו בסיפור אהבה טוב הדברים מקבלים תפנית.

לפני הכול חשוב לי החמיא לתרגום הנהדר של עירית לינור. קשה שלא לשים לב למלאכת התרגום ולעדינות כך שמצד אחד כתוב בצורה חדשנית אך עם התחושה של פעם, הנופים/הרקע, הנימוסים, המילים נשארו אותנטיות לכל אורך הקריאה.

כמעט הכול יש בו: החל מאהבה, קנאה, ריכולים, כעס, ועד לשמחה ועצב.

אני אוהבת סיפורי אהבה במיוחד כאלו בעלי עניין והתהפוכות. הדמויות מגוונות. כל אחת מבנות משפחת בנט ניחנה באופי מעט אחר כך שהדינאמיקה בין האחיות ועם דמויות אחרות בסיפור יצרו מארג נפלא ורב עניין.

כיף להיסחף בסיפור של פעם, למנהגים, לגינוני הנימוס, לפשטות שבו ולחציית הגבולות.

זהו ה-אוסטן הראשון שלי ואני מודה לכל הממליצים. לשמחתי יש ספרים נוספים שלי כך שטרם נאמרה המילה האחרונה.

מומלץ – קריאה מהנה

יעל 

"it is a truth universally acknowledged, thet a single man in possession of good fortune, must be in want of a wife"

זהו אחד ממשפטי הפתיחה, יחד עם זה הפותח את אנה קרנינה, המוכרים והאהובים ביותר בספרות. כך נפתח הספר גאווה ודיעה קדומה, שלמרות שנכתב לפני למעלה מ-200 שנה, מעלה בעיה רלוונטית לימינו: כיצד להשיג את הגבר הנכון. זה שיהיה גם בעל רכוש וגם בעל אופי. גם שתהיה התאמה וגם נטיית לב. וליזי, גיבורת הרומן, על אף שאין לה דבר מלבד עצמה להציע, ואין ספק שעצמה זה הרבה מאוד, לא מוכנה לקחת כל אחד לבעל.

ליזי היא השנייה מבין חמש בנות וללא בן יחיד לרפואה. כשהאב ימות, תועבר נחלת המשפחה לקרוב רחוק ובלתי מוכר. האם הרציונאלית והמעשית מבינה שפירוש הדבר הוא שעליה לחתן את בנותיה בכל מחיר. האב הפילוסוף מוכן לדון את בנותיו לעוני שכזה אם יהיה בו ממד של הירואיות וקדושת הרווקות על מזבח החכמה.

למזלן, אל האחוזה מגיע גבר צעיר, בעל נכסים, מזג טוב חביב להפליא ונעים הליכות. באופן טבעי הוא מתאהב בג'יין הבכורה והיפה. המשפחה גועשת, הכפר רועש והאחיות הצעירות יוצאות לצוד קצינים. החיזור של מר בינגלי השכן היפה נפסק באחת כשהוא נוסע ללונדון, ובעצת חברו ואחיותיו הוא לא שב. ג'יין האומללה עצובה וליזי האוהבת כועסת את עלבונה של אחותה.

כאשר היא שבה ונפגשת עם החבר, מר דארסי, היא נוטרת לו מה שעשה לאחותה. כמובן שהיו לה סיבות נוספות לכעוס עליו. אחרי הכול, דארסי הוא סנוב נפוח וגאוותן.

אני תוהה כמה קראו את הספר וכמה טרם הספיקו. מי שקרא בוודאי יודע את ההמשך ומי שלא, אולי עדיף שלא אכתוב כאן ספויילרים. למרות שזה לא ספר מתח, יש חשיבות לתהליך שעוברים הן ליזי והן דארסי שאותו לא תוכל הסקירה לתקצר.

זהו ספר הבנות הראשון, כמו שכותבת המתרגמת בסוף דבר שהוסיפה. ככזה הוא שנון, מלא בהומור, ברגש, בעקיצות. זהו ספר שיש בו רגש אבל לא רגשנות אין בו טיולים לאור הירח ולא הצהרות אהבה משתפכות.

הקולות של הדמויות מובחנות זו מזו, כל דמות היא עגולה וגם הדמויות שאינן משתנות, מכילות עולם פנימי עשיר דיו על מנת לעמוד איתן. כן, גם במציאות יש אנשים שלא משתנים. יש אנשים שדעותיהן מתקבעות. לעומתם יש אנשים המשתנים בבת אחת, ללא תהליך, ולכן הם מחליפים עמדה אחת באחרת ומחזיקים בה באותה קיצוניות.

הספר מתרחש באנגליה הכפרית של המאה ה-19, על כל גינוני הנימוס ההכרחיים והכנסת הידיים לכיסי האחרים ופשפוש בענייניהם, בעיקר אלה הכספיים. ולמרות שהספר הוא לכאורה סיפור פשוט על התאהבות בין נשף למשחק קלפים, הרי שאין בו רגעים דלים ממעש. על כך כתבה מאוחר יותר וירג'ינייה וולף, שסופרות המאה ה-19 כתבו מתוך הבית וכל מה שהכירו היה את חדרי הטרקלין. משם פיתחו את העין החדה והרגישות לכתוב את שכתבו. ואין ספק, שאוסטן ישבה הרבה באותם טרקלינים ויודעת לכתוב לנו עליהם כאילו היינו שם אנחנו באמת.

זו הפעם השנייה שאני קוראת את הספר ולא זכרתי הרבה מהפעם הראשונה. יש גם הרבה סדרות וסרטים ולינור ציינה בגיחוך מה שהיא חושדת שלבי.בי.סי. יש מחלקה מיוחדת לעיבודים חדשים לספר, והסדרות דווקא זכורות לי יותר. מה שבטוח שספר מהסוג הזה, ראוי להיקרא גם בפעם השלישית והרביעית. אני לא מאמינה שקסמו יאבד גם בקריאה העשירית.

מילה טובה למתרגמת. עירית לינור בחרה בשפה רהוטה בגובה העיניים. לבחירה הזו יש כמה השלכות הראשונה, היא שטף הקריאה והיכולת לקרוא את הספר בשטף, בלי מהמורות לשוניות שיאטו ויציקו בדרך. דבר שני, הבחירה בשפה הגובה העיניים היא השפה שבה תדבר ליזי. ליזי אינטליגנטית ויש לה יכולת לשונית אבל היא גם בת כפר ואינה תופסת מעצמה יותר מידי. ולכן התרגום הזה שווה שיקראו אותו.