שנייה ורבע לפני השינה, לכל ילד שאני שומרת עליו/עליה אני נותנת את זכות הבחירה לבחור ספר שהוא או היא מעוניינים שאקרא.
הספר הזה נבחר על ידי אור בת השלוש, ילדה מקסימה מאוד. כשבחרה את הספר לא תיארתי שאצטרך לקרוא אותו ארבע פעמיים (וברצף!!)

"אמא, מה יקרה אם פתאום תבוא מפלצת, סגולה, ענקית, בגובה של בית, עם גוף עצום, ועיניים בולטות, ואף נפוח, והמון שיניים חדות, ותרצה להיכנס לבית שלנו, מה נעשה"?
בספור דיאלוג בין אם לבנה, החושש מבואה של מפלצת הביתה.
האם מנסה להרגיע אותו בתשובותיה, והסוף... מפתיע ומצחיק.
רחלי בהרל היא במאית ומורה לתיאטרון במקצועה.
היותה אם לשנים מחייב אותה להתמחות בתחום טפול במפלצות או גרושן, וגם בתחומים רבים וחשובים אחרים, כגון הורדת הקשה מהלחם...

שאלתי את אור, למה לקרוא שוב ושוב את אותו ספר, אז היא ענתה לי כי בסוף מפלצולה חברה של הילד והוא כבר לא מפחד.
אז שאלתי אותה אם היא אוהבת את מפלצולה (אסור לקרוא לה מפלצת כי יש לה שם) אז היא אמרה שכן, כי היא חמודה וסגולה. והיא בכלל לא מפחדת ממפלצות.

יש קטע אחד בספר שהפחיד אותה ולכן היא סירבה שאקרא לה אותו, כל פעם שהגענו לקטע בו מסופר שמפלצולה גדולה ויש איור של השיניים של מפלצולה העדיפה אור לא לשמוע ושמה ידיים על האוזניים.

לגבי האיורים: ניסיתי להסביר לה שזה סיפור טרם השינה והיא צריכה לשכב במיטה ואני אקרא בקול, היא הסבירה לי שהספר צבעוני והיא רוצה להסתכל בתמונות והיא לא יכולה לעשות זאת אם היא שוכבת (עם כזו תשובה מישהו יכול להתווכח!??) – היא מאוד אהבה. 
אחרי שכבר גרוני התייבש מהקריאה, סגרנו את הספר ואמרנו לילה טוב אחת לשנייה (וכמובן גם למפלצולה).

מאחלת גם לכם,
לילה טוב 
יעל