הספר "אלכסנדר הגדול" מאת ביל יני (הוצאת מודן, 2012) הוא ביוגרפיה כתובה היטב אודות אלכסנדר מוקדון, אחד המצביאים והכובשים הגדולים בהיסטוריה. הספר הוא חלק מסדרת ספרי ביוגרפיה שפורסמה בארצות הברית על מפקדים צבאיים חשובים, שבכולם ישנה הקדמה מאת הגנרל וסלי קלארק, יוצא צבא היבשה האמריקני שפיקד על כוחות נאט"ו במלחמת קוסובו.

"בווסט פוינט למדנו את לקחי הקרבות של אלכסנדר מהבחינה הטקטית. כל עקרונות הלחימה שאנו לומדים היום נקבעו כבר בתקופתו – יעד, מסה, תמרון, התקפה, חיסכון בכוח, אבטחה, גורם ההפתעה, פשטות. הוא השתמש בעיקרון התמרון כדי לשבש את תוכניות אויביו, לתפוס את היוזמה ולשמור עליה. הוא היה תמיד הצד היוזם והפעיל, והותיר את האויב במגננה מתמדת. הוא לא נשאר שבוי בתוכנית מקורית כלשהי, שינה מהלכים ולא נח לרגע מחיפוש אחר היתרון הטקטי המכריע. השמירה על העקרונות האלה בולטת לעין בכל מלחמה, בכל שדה קרב, בכל מצור ומרדף לאורך מסלול הכיבושים של אלכסנדר"(עמוד 9), כתב קלארק.

"ההליכה בראש היתה סימן ההיכר של אלכסנדר. הוא היה תמיד באזור הצפוף ביותר של שדה הקרב ולרוב בראש הכוח המסתער" (עמוד 8), כתב קלארק, שבעצמו עוטר על האופן שבו הוביל את פלוגת החי"ר הממוכן שעליה פיקד במלחמת וייטנאם. בקרב בצור אלכסנדר הוביל גדוד רגלי מובחר שנחת מן הים. "הוא עמד בראש הכוח שנחת על החוף. היחידה של אדמטוס היתה הראשונה לעלות על החומה, הוא נהרג מפגיעת חנית. אלכסנדר הוביל את יחידת העילית הרגלית לאבטח קטע מהחומה וכמה צריחים. הכוח היווני־מוקדוני ביסס במהירות את אחיזתו על ראש הגשר שהלך והתרחב. יתרונו של היעד המבוצר התאדה במהירות" (עמוד 79) .

אלכסנדר הצטיין כמנהיג ביכולתו להעניק השראה לפקודיו. "הוא הפך את המלחמה לעניינו האיש של כל אחד מהלוחמים, תוך הדגשת המניעים והשאיפות – נקמה, תהילה, גאווה – שהזינו את המוטיבציה של הקבוצות השונות שבפיקודו. מפקד בעת המודרנית עושה דבר דומה על ידי פנייה לתחושת הפטריוטיות" (עמוד 61), כתב יני, ויש כאלו שמניעים את פקודיהם באמצעות הדגשת "לתפקיד היחיד בקבוצה מובחרת, כמו שנוהגים לעשות בחיל הנחתים של ארה"ב" (עמוד 62).

אלכסנדר היה טקטיקן מוכשר. כשנבלמה התקדמות צבאו לעבר פרספוליס ב"שערים הפרסיים", מעבר הרים הכרחי שאותו ניצל המפקד הפרסי לטובתו, "אלכסנדר הרכיב כוח מחץ שכלל יחידות בפיקודם של אמינטס, קוינוס ופוליפרכון. הוא הורה להם להצטייד בציוד קל – רק כלי הנשק וצידה לשלושה ימים. הם יצאו מהמחנה בחסות החשיכה" (עמוד 118), במטרה לאגף את המעבר ולתקוף את הכוח הפרסי מאחור. המחבר ציין "שהנתיב החלופי היה מפרך ממש כמו שהובטח והשלג העמוק לא הקל על הצעידה" (עמוד 119). התכנית פעלה. "אלכסנדר השיג הפתעה גמורה. לפי תיאורו של אריאנוס, אנשיו חיסלו בטרם זריחה את השומרים שהיו בשמירה היקפית, ולאחר מכן תקפו את המחנה" (עמוד 119).

בספר כלל יני אבחנות מניתוח האופן שבו פעל אלכסנדר ביחס למהלכים צבאיים מהעת המודרנית. כך למשל, ציין כי ניתן להשוות בין האופן שבו כבש אלכסנדר את מסופוטמיה לבין "המאבק שבו הסתבכה ארצות־הברית בארץ זו אחרי הניצחון המכריע שהשיגה ב-2003. במקרה זה הוביל הניצחון בשדה הקרב לאנדרלמוסיה בשל ריק שילטוני. לא נמצא פוליטיקאי מקומי איד שהיה מסוגל למלא את החסר ולשמור על הסדר, והחברה התרסקה לרסיסי סיעות. אלכסנדר בחר למושל את האיש החזק ביותר במסופוטמיה ומזאוס גמל לו בנאמנות: ילדיו התגייסו לצבא אלכסנדר. ברור שארה"ב לא. היתה יכולה לאפשר לסדרם חוסיין לשמש מושל עיראק, אבל היא גם פסלה – מן הסתם מטעמים מוצדקים – "חפיסה" של מקורבים. לא נדע לעולם מה היה קורה איחו האמריקאים היו מנסים להחזיר לזירה מישהו מהאליטה של מפלגת הבעת" (עמוד 107).

במקום אחר, כשעסק בלחימת צבאו של אלכסנדר בהרי הינדו־קוש שבין פקיסטן לאפגניסטן, ציין כי "השבטים המקומיים בהרים האלה ממשיכים גם היום "לעשות בית־ספר" ליחידות האמריקניות שנלחמות שם, וללמד אותן את אותם הלקחים שהמוקדונים למדו זמן רב לפניהם. כמו אנשי אלכסנדר, כך גם האמריקאים גילו שאפשר לנצח את אנשי ההר בקרב זה או אחר, אך כל עוד הם יכולים להיעלם בתוך השטח ההררי הקשה הם לא יפסידו במלחמה" (עמוד 174).

הספר כתוב היטב ומרתק לקריאה, אך הוא נופל בקטנות. למשל תמיסטוקלס לא פיקד על הספרטנים בתרמופילאי. ראשית משום שהיה אתונאי ושנית משום שעשה זאת מלכם, ליאונידס. חבל שהמחבר לא הקפיד הקפדה יתרה על הפרטים, שכן הדבר פגם בחוויית הקריאה.

הגנרל קלארק ציין בהקדמה שכתב כי "שדות הקרב של ימינו אינם מאפשרים למפקדים מהדרג הגבוה ביותר להפגין מנהיגות טקטית בשטח. הם קטלניים לאין שיעור וממדי הזירה גדולים מדי" (עמוד 10). אולם, עדיין החשיבה האסטרטגית והתחבולנית, היכולת המרשימה שהפגין כשפיקד בשדה הקרב או לחלופין שיזם פתרונות הנדסיים היכן שהפעלת הכוח לא הספיקה, כל אלו ראוי שיילמדו גם כיום.