ימי ילדותי עברו עלי ממש בעיר התחתית של חיפה. מן המעברה הגענו הישר לרחוב אלנבי הנושק לואדי סאליב. השנה היא 1949, השכונה מאוכלסת ביהודים, בעיקר ניצולי שואה, שהורשו להתיישב בבתים של ערבים שברחו במלחמת העצמאות, מה שנקרא אז:"הרכוש הנטוש". יהודים וערבים, בעיקר נוצרים ומיעוטם מוסלמים חיו בשלוה וביחסי שכנות טובים מאד., כמובן שמאז הכול השתנה לבלי הכר., בירידה מן הואדי שכונות ורחובות שגם בהם אוכלסו יהודים, אך חיו שם גם סלוניקאים , וותיקים בארץ. רחובות שינו שמותיהם, כמו רחוב המלכים הפך לרחוב העצמאות. רחוב סטנטון הפך לרחוב שבי ציון.

הילה אלפרט שהיא עיתונאית אוכל מקדישה למקומות בהם בקרה ולאנשים הססגוניים אותם פגשה מאכלים מיוחדים, אתנים עם ניחוח מיוחד.

הספר הוא שילוב של סיפורי מקומות, אנשים ומאכלים בעיר התחתית של חיפה.
כך כתוב על גבי העטיפה: 'יש מקום בעיר התחתית', משרטט את פניה המשתנות של העיר התחתית בחיפה- פעם אזור של ימאים, זונות, מסעדות פועלים וברים אפלוליים בין הנמל למוסכים- וכיום אזור מתחדש, שמייעדים לו גדולות כרובע אמנים וצעירים. מה שכן תמיד היה מעניין לאכול בעיר התחתית....."חלק מן המקומות אותם מזכירה הילה אלפרט מוכרים לי, על חלקם שמעתי מאנשים שביקרו בהם.

היא כותבת באהבה רבה על האנשים, על סיפור חייהם. אלה אנשים שהתקבצו משבעים גלויות. אמנם המיקוד של הספר הוא האוכל, אך יש בספר יותר מזה.

" איזה עוד אלוהים היה מסתדר במקום הזה שבו מוסלמים, נוצרים ויהודיות כורתים בריתות, אהבה בחומוס. מולידים ביחד ילדים ושולחים אותם לצבא......... אלוהים הזה מבין שבמקום שבו דת נפגשת עם בטן מרוצה, היא שומרת על שפיות".

את החנות של משפחת סווידאן הכרתי בימי ילדותי, משפחה נוצרית עשירה שבחרה להישאר בחיפה.

השוק התורכי על חנויותיו הקטנות ששקק חיים עובר שינויים , ולא לטובה. ותיקי השוק, כואבים את כאבה של העיר התחתית, רוצים שיהיה בה גם אזור בילויים, כמו באזור נמל תל- אביב.
על טיבה והמיוחדות של העיר התחתית כפי שהייתה ועודנה בדמיונם הקודח של הותיקים מתאר הקטע הבא" העיר התחתית מלאה במשתאות יום יום של וודקה ודגים כבושים וריחם היא הארומה שמלאה סיפורי ימאים, רבי חובלים, או נערי סיפון, שהפכו כבר בני שמונים, סביב בקבוק מתרוקן מתכנסים פרלמנטים במועדון הימאים, בהבנרו, בעוגן או במעיין הבירה ומפליגים בזיכרונות, שם השנים דבקו בהם הגזמות, ואין אחד מן המשתתפים שמסכים עם הפרטים שמוסר אותם חברו" עמ' 173.

קצרה היריעה מלספר על כל מה שהספר מכיל.

הספר מלווה בתמונות מרהיבות, צבעוניות של המקומות האנשים והמאכלים.
הבשלנים שבתוכנו ימצאו עניין רב במרשמים האתניים המיוחדים.

בסוף הספר יש אינדקס של מקומות ותמצית של מספר שורות על המקום., בדף האחרון שרטוט העיר התחתית. אני מתבוננת בשרטוט, ובדמיוני הכל הופך לרקמת חיים תוססת., רחובות וסמטאות בהם הילכתי בימי ילדותי.- ימי התום.

העיר התחתית עוברת , כאמור מתיחת פנים ביזמתו של ראש העיר יונה יהב.

הילה אלפרט מביאה את הצבעים הטעמים, את האווירה ואת החברותא" וכל אלה מעורבים בזיכרונות אישיים של אלפרט, בגעגועים ובאהבה עמוקה לאנשים ולאוכל באשר הם"(מן העטיפה)

תודה , רבקה.