הסקירה היא של נועה בת 7 וחצי.

פיקי תקועה (אמצעית) בין שתי אחיות. הגדולה מיגן והקטנה ארנב. תמיד שארנב נכנסת לאמבטיה (שזה בכל יום), פיקי מספרת לה סיפור. זה לא סתם סיפור אלא סיפור מארון הכביסה.
בין כל הבגדים המלוכלכים של כולם יש לפחות סיפור אחד בכל בגד.
אם יש סיפור, אז צריך גם מישהו שיקריא אותו.. ומי שמקריאה את הסיפורים זו פיקי.
מיגן גדולה ומחוננת. פיקי חושבת שכל איבר בגופה של מיגן יפה ושהיא חכמה יותר ממנה.
יום אחד, היום הגדול הגיע. כל המשפחה עברה לבית אחר.פיקי וארנב דאגו מאוד. פיקי כי היא חושבת שהיא לא תוכל להקריא סיפורים וארנב דואגת בגלל שהיא חושבת שהיא לא תוכל לשמוע יותר סיפורים.
ככה הן רק חושבות. אולי זה יכול להיות ההפך? כאשר הילד שעבר לגור בבית שלהן בא, פיקי מגלה לו את הסוד של הסיפורים. הילד אסיר תודה על כך ומתחיל להתאמן עליהם.

פיקי גילתה שהבית החדש לא כ"כ נורא כפי שחשבה ושצריך לוותר גם על דברים, וזה מה שהיא עשתה.
ויתרה על הכורסא הכחולה והגדולה שהיתה בבית הישן.
שלושת האחיות מנסות לשכנע את אמא שהכורסא תתאים לבית החדש.
פיקי חושבת בהגיון על כך שגם הבעלים החדשים צריכים כורסא ומוותרת עליה.
כשהיא עברה לבית החדש היא גילתה משהו. גם בבית הזה היא יכולה לספר סיפורים ולשלוף אותם מרחוק.

את הספר הזה אהבתי במיוחד. כל אחת מהאחיות אהבתי מסיבה שונה.
את ארנב בגלל שהיא מפחדת לעלות לכיתה א' וסקרנית לדעת הכל.
את פיקי אהבתי כי היא יודעת לספר סיפורים, את מיגן אהבתי בגלל שהיא מחוננת ולומדת איך להיות אישה. לכל אחת יש סגנון שונה וזה יפה.
קריאה מהנה.