|
|
|
|
|
| נערי הכרך |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 3574 |
|
| |
פוניבוי יכול לסמוך רק על האחים שלו. ועל החברים שלו. אבל זה לא מספיק.
בעולם שלו יש שני סוגים של נערים: גריזרים וסוצים. לסוצים יש כסף, והם יכולים להתחמק מכל צרה. הגריזרים, לעומת זאת, חיים בשולי החברה ויודעים שהסוצים אורבים להם בכל פינה. פוניבוי שייך לגריזרים ותמיד היה גאה בכך, אבל לילה אחד האלימות בין הכנופיות מסלימה והתוצאות קשות מנשוא.
עכשיו הוא רוצה לספר את הסיפור שלו כדי שהעולם ידע: בתוך תוכם, עם כסף או בלעדיו, כל הנערים מרגישים אותו כאב נורא.
נערי הכרך פורסם לראשונה בארצות-הברית ב-1967. מאז נמכר במיליוני עותקים והיה לספר התבגרות קלאסי שאף עובד לסרט בבימויו של פרנסיס פורד קופולה. זהו תרגומו הראשון לעברית.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 21/01/2015
עטיפת הספר ושמו צדו את עיני במחסן של ידיעות ספרים, השם נשמע לי מוכר, בגב העטיפה כתוב כי הוא עובד לסרט, במהלך הקריאה הבנתי שלא צפיתי בסרט.
פרבר אחד שתי כנופיות, גייזרים, נחותים, זבלים, חסרי חינוך חיים בצד, בשוליים, מעמדם נחות. מולם הסוצים, סוציאלים,... המשך הביקורת
עטיפת הספר ושמו צדו את עיני במחסן של ידיעות ספרים, השם נשמע לי מוכר, בגב העטיפה כתוב כי הוא עובד לסרט, במהלך הקריאה הבנתי שלא צפיתי בסרט.
פרבר אחד שתי כנופיות, גייזרים, נחותים, זבלים, חסרי חינוך חיים בצד, בשוליים, מעמדם נחות. מולם הסוצים, סוציאלים, מעמדם הכלכלי גבוה, מחפשי מריבה ומחרחרי ריב. "סוצים זה קיצור של סוציאלים, חוג הסילון, הילדים העשירים מהחלק המערבי של העיר, כמו שהשם "גייזרים" נועד לסווג אותנו, הנערים מהצד המזרחי."
המשותף לשתי הכנופיות הוא היותם נערים, בעלי חלומות, הרואים את השקיעה כל אחד מצד אחר של העיר.
שתי הכנופיות פועלות באותו האופן ההבדל ביניהן הוא המעמד והכסף. , "אני גייזר, אני כייס אני עברין, אני מקלל...אני עושה חיים משוגעים, גייזר קורבן של הסביבה, מקופח, עבריין דפוק .אני סוץ אני רם מעלה ולבוש היטב אני עורך חגיגת בירה. נוהג במכוניות מפוארות ומנפץ חלונות."
פוניבוי, נער מחונן שהוקפץ כיתה הוא גייזר, גר עם שני אחיו סודה פופ ודארי הוריהם נהרגו בתאונה 8 חודשים קודם לכן. דארי האח הגדול שומר על פוני בוי ומפחד שהרשות תעביר אותו לפנימיה.
הסיפור המסופר על ידי פוניבוי נפתח בלילה שבו תקרית אלימה בין שתי הכנופיות מאבדת שליטה. פוניבוי שאינו אוהב להיות שותף לתגרות ולמכות , מוצא עצמו עמוק בבוץ.
הספר הזכיר לי את סיפור הפרברים , המחזמר הקלאסי האהוב עלי.
ס"א היינטון כתבה את הספר כשהיתה בת 15 וסיימה אותו שנה לאחר מכן. מוכרחה להודות שמורגשת החשיבה הנשית שלה , בקולו של פוניבו יש רכות ואפילו נסיון להיות מעודן ולא שייך לחבורת הפושעים. היתה לי הרגשה שהיא אינה מצליחה לחדור לעומק הבנת החבורה הגיזרית, החבורה שחיה בשוליים, יחד עם זאת קולו של פוניבוי מאוד משכנע, אהבתי את תיאור הרגשות שלו על החיים, על אחיו, על אהבתו לאחיו סודה פופ,
עוד ועוד פרטים להבנה והשלמת הדמות.
לחשוב שהיא כתבה את הספר בגיל צעיר כל כך.
למרות הפגמים שבו לא הנחתי את הספר, קראתי אותו בשקיקה.
תאריך הכנסה לאתר 17/12/2014
נערי הכרך פורסם לראשונה בארצות-הברית ב-1967.
מאז נמכר במיליוני עותקים והיה לספר התבגרות קלאסי ואף עובד לסרט בבימויו של פרנסיס פורד קופולה.
זה לא ספר טוב לפי קנה מידה ספרותי, מאבל מרגע שהתחלתי בקריאתו הוא פשוט תפס אותי.
אני לא יודעת לומר מה היה בו שעניין אותי ואת הדמיון שלי כל... המשך הביקורת
נערי הכרך פורסם לראשונה בארצות-הברית ב-1967.
מאז נמכר במיליוני עותקים והיה לספר התבגרות קלאסי ואף עובד לסרט בבימויו של פרנסיס פורד קופולה.
זה לא ספר טוב לפי קנה מידה ספרותי, מאבל מרגע שהתחלתי בקריאתו הוא פשוט תפס אותי.
אני לא יודעת לומר מה היה בו שעניין אותי ואת הדמיון שלי כל כך.
נערי הכרך הוא על פוניבוי, אחיו וחבריו. הוריו של פוניבוי נהרגו בתאונת דרכים והוא מתגורר עם אחיו הגדול והיפה סודה-פופ, ואחיו הבכור דארי, עליו הוא אומר שנאלץ להתבגר מהר מדי ולשאת בעול הפרנסה.
הם חיים בעולם בו יש שני סוגים של נערים: גריזרים (העניים ממזרח העיר) וסוצים (העשירים ממערב העיר).
לסוצים יש כסף, והם יכולים להתחמק מכל צרה.
הגריזרים, לעומת זאת, חיים בשולי החברה ויודעים שהסוצים אורבים להם בכל פינה.
פוניבוי הוא גריזר גאה.
לילה אחד האלימות בין החבורות גוברת ומגיעה תפנית איומה ומשמעותית.
החלק הטוב ביותר של הספר, ללא כל ספק, הוא הדמויות.
אני אוהבת את כולם, מלבד סטיב.
אלו דמויות נפלאות וכל כך סימפטיות, עם שמות מוזרים ועם חיים מוכי גורל.
בקולו של פוניבוי, המספר את הסיפור, יש פגיעות וכנות - דבר העושה את הסיפור לאמין.
הוא לעיתים קרובות מבולבל, פגוע, מפחד, מצטער, ופשוט מרגיש כאילו כל הדברים פשוט שגויים; אבל, הוא גם אמיץ , אדיב ולוקח סיכונים על אנשים.
זהו סיפור של נערים ונערות היכולים להיות כל אחד בכל מקום.
הסיפור העוסק בפערים חברתיים ובקשיים שהסביבה יוצרת.
הגריזרים והסוצים נלחמים אלה באלה – אלא שזו לא ממש מלחמת כנופיות, אלא יותר מלחמת מעמדות.
הינטון הינה נערה שכתבה בפשטות וישירות ספר נוער מעולה אשר אני ממליצה עליו גם למבוגרים.
קראתי בסיומו קצת על מחבר הספר וכך גיליתי כי מדובר בנערה וגיליתי כי הינטון חתמה על הרומן רק בראשי תיבות כדי לא להסגיר את מינה.
היא חששה אז, באמצע שנות השישים, שהמבקרים יתעלמו מהספר או יקטלו אותו רק משום שנכתב על ידי אישה.
בפועל הספר יצא לאור כשהינטון כבר למדה באוניברסיטת טולסה וזכה להצלחה רבה גם בקרב הנוער וגם בקרב המבוגרים.
לפיה כתבה את הספר כדי ”לבטא תחושה של אי צדק בעולם. והרי זה עולם שכל אחד בו יכול לראות את אותה שקיעת שמש”.
תאריך הכנסה לאתר 19/05/2013
הנה, תראו עד כמה אמנויות הקולנוע והספרות דומות זו לזו. איכשהו, במהלך שיחה שערכתי עם חבר השתרבב צמד המילים נערי הכרך בהערכה רבה ובהתלהבות. כאחד שלא מפספס שום אזכור לסוגה תרבותית, ותמיד מחפש את היצירה הגדולה הבאה, מיד רצתי לחפש את הכותר הנ"ל. אך מסתבר שחיפשתי... המשך הביקורת
הנה, תראו עד כמה אמנויות הקולנוע והספרות דומות זו לזו. איכשהו, במהלך שיחה שערכתי עם חבר השתרבב צמד המילים נערי הכרך בהערכה רבה ובהתלהבות. כאחד שלא מפספס שום אזכור לסוגה תרבותית, ותמיד מחפש את היצירה הגדולה הבאה, מיד רצתי לחפש את הכותר הנ"ל. אך מסתבר שחיפשתי במקום הלא נכון. כשהגעתי הביתה עם עותק של הרומן "נערי הכרך" מאת ס"א הינטון, נתקלתי באדישות מצד בני משפחתי כשהצגתי להם את הספר, מה שהפליא אותי לאחר ששמעתי על כמה הוא ידוע ועל נפלאותיו. אז גיליתי שאותו החבר בכלל התכוון לסרט של פרנסיס פורד קופולה, שנושא את אותו השם ולמעשה מבוסס על זה הרומן.
קופולה הוא אולי הבמאי האהוב עלי, וספק אם הייתי קורא את הספר אם הייתי יודע על קיומו של הסרט. אבל הוא כבר היה בידי, וכבר עבר הרבה זמן מאז קראתי משהו באמת טוב, אז החלטתי לקחת את הסיכון וללכת על זה.
פוניבוי הוא נער יתום שחי עם שני אחיו הגדול באזור הסלמס של עירו. הוא וחבריו הם ה"גריזרים" – כנופיית פושטקים של המעמד הנמוך, ויחד הם שותים, גונבים, הורסים, מתקוטטים ומקללים. מנגד ניצבים ה"סוצים" – כנופיה שעושה בערך אותו דבר, כאשר ההבדל היחיד הוא שלחבריה יש כסף, הבדל שלמעשה מניע את הסיפור כולו. שתי הכנופיות נאבקות זו בזו על בסיס קבוע, אך יום אחד הדברים יוצאים משליטה והופכים למסוכנים ממש.
ס"א הינטון היא סוג של דבורה עומר האמריקאית, בעיקר בתחום ספרות הנוער. המעניין הוא שאת הספר הזה היא כתבה כשהיתה רק נערה – היא התחילה בכתיבתו בגיל 15 וסיימה בגיל 17 – ועל כן אין פלא שהצליחה בצורה כל כך טובה לחדור אל נפשם של בני נוער בגיל ההתבגרות. שתי הכנופיות שמוצגות בספר היו קיימות גם בחייה הפרטיים, והרעיון לכתוב ספר על כך בא לה כאשר חברה החליט להפוך לגריזר.
לעובדה שהיתה נערה כשכתבה את הספר, בשנת 1957, יש יתרונות אך גם חסרונות. תיאוריה אמינים, אך מבין השורות אפשר לראות שנערה צעירה קראה אותו, דבר שמתבטא בתפישת-עולם מעט שטוחה לעיתים. נראה שהינטון, שהשתייכה למעמד הגבוה, לא באמת הפנימה את הלך הרוח של אזורי הסלמס העניים, ופעמים רבות במהלך קריאת הספר יש תחושה שהסופרת מנסה להפוך את העניים לעשירים, כשהבדל היחיד הוא הבגדים והמילים אותם הם אומרים. הינטון חיה את המציאות המתרחשת בספר, ואי אפשר להימנע מלהבחין בדעותיה האמיתיות של המחברת כנערה שלקחה חלק (גם אם זניח) במאבק בין הקבוצות. היא טוענת שבעצם אין הבדל בין המעמדות, והדבר אכן נכון, אך רואים שהיא לא באמת מאמינה בכך, והמעמד אליו היא נוטה הרי הוא מובן מאליו.
הסיפור הקצר, המתפרש על פני פחות מ-200 עמודים, הוא מעניין ובחלקו גם מרגש. אך אותה הרגשת זיוף לא נותנת מנוח. לא ספרות אמיתית היא שבוקעת מבין השורות, אלא פורקן של נערה נסערת, ואי האמינות שבקולה את האהדה לדמויות מדחיקה.
תאריך הכנסה לאתר 19/05/2013
הספר הזה פורסם לראשונה ב-1967 בארצות הברית והוא רלוונטי היום יותר מתמיד, כאן, שם ואולי בעוד מקומות בעולם. נוער בחבורות יש גם היום. פעם חשבו שהנערים כבר לא מתגודדים בקבוצות, אלא פועלים כיחידים, או בצמדים ובעיקר בבתים, אולם מי שיסייר בשעות ערב המאוחרות בפארקים ובשעות היום בחצרות... המשך הביקורת
הספר הזה פורסם לראשונה ב-1967 בארצות הברית והוא רלוונטי היום יותר מתמיד, כאן, שם ואולי בעוד מקומות בעולם. נוער בחבורות יש גם היום. פעם חשבו שהנערים כבר לא מתגודדים בקבוצות, אלא פועלים כיחידים, או בצמדים ובעיקר בבתים, אולם מי שיסייר בשעות ערב המאוחרות בפארקים ובשעות היום בחצרות בתי הספר, יוכל לראות קבוצות של "עארסים ופרחות", "פריקים וקולים", "מקובלים" ו"חנונים" וכולם "חשים את עצמם" ולפעמים גם "עפים על עצמם". ברוב המקרים, מעמד חברתי כלכלי וסביבת מגורים, מהווים מכנה משותף בין חברי הקבוצה, לעתים גם מוצא עדתי, או זהות לאומית, בעיקר בערים מעורבות.
לחברי הקבוצה יש סמלי סטטוס המאחדים ביניהם, כמו סגנון בגדים, איפור, מוזיקה וכד'. כך זה היה ואולי כך גם זה יהיה, למרות השינויים החברתיים החלים, גם על מארג חברתי זה. שינויים בשפה, בסמלים ובסוגי תקשורת.
"אפשר ללמוד המון בשש-עשרה שנים ברחוב. אבל לומדים את כל הדברים הלא נכונים, לא את הדברים שרוצים ללמוד." (עמ' 109)
גם בחיים הוירטואלים יש קבוצות, מאבקים, סגנונות שונים ולרשת יש השפעה עצומה, כמו גם למילה הכתובה.
הספר נכתב בתקופה אחרת. ש"סוצים" היו ילדי עשירים, שיש להם הכל. הם נהגו במכוניות יפות, יצאו עם הבחורות הכי חתיכות, הצליחו בלימודים ונהנו לתקוף "גריזים".
"גריזים" הם ילדים ממעמד חברתי אחר. אין להם כסף למכוניות יפות, לעתים הם נאלצים לעבוד, או לגנוב כדי לחיות. אהה ו...קוראים להם "גריזים" בגלל כמויות השמן והגריז, שהם מורחים על השערות. הם במלחמה. מלחמת קיום ומלחמה נגד ה"סוצים". אם "סוצים" תופסים אותך, רצוי שתהיה לך סכין, אחרת אתה מת.
פוניבוי קרטיס רק בן 14, נחשב לגריזר, אבל הוא ילד טוב. תלמיד מצטיין, לא גונב, לא מתעסק בשטויות. אמא ואבא שלו נהרגו בתאונה והוא נשאר עם שני אחיו הגדולים, סודה-פופ בן 16 ודארל (דארי)הגדול ביניהם, רק בן עשרים. דארי יפה תואר, ילד טוב שהיה תלמיד טוב ונאלץ לוותר על הקולאג' כדי לעבוד ולפרנס את אחיו.
החיים קשים בצד הזה של העיר. הם מובילים את ה:גריזר" בנתיב ידוע מראש, שסופו יכול להיות טרגי. גם ל"סוצים" לא חסרים קשיים, למרות המכוניות, הבחורות והבגדים היפים. כסף זה לא הכל בחיים.
"אתם לא יכולים לנצח, גם אם תכסחו לנו את הצורה. אתם עדיין תישארו באותו מקום שהייתם קודם-בתחתית. ואנחנו עדיין נישאר בני מזל עם כל האפשרויות שפתוחות לפנינו. אז זה לא עוזר המכות וההריגות. זה לא מוכיח כלום. הרי נשכח אם תמצחו או תפסידו. גריזרים ימשיכו להיות גריזרים וסוצים יהיו סוצים. לפעמים אני חושב שדווקא אלה שבאמצע הם הממזרים בני המזל..." (עמ' 105)
מלחמת כנופיות ותגרות רחוב, תמיד היו תפאורה דרמטית לסרטים רבים, גם הספר הזה הוסרט ויצא לאקרנים
ואולם בעבור רבים, זו הייתה ואולי עדיין מציאות חיים.
"כשאתה ילד הכל חדש, כמו שחר. רק כשאתה מתרגל לכול, זה הופך ליום. כמו שאתה קולט שקיעות, פוני.
זה זהב. תישאר ככה, זה זהב להיות ככה." (עמ' 156)
אז תישארו זהב!!!
ספר קטן, חזק, חכם ומרגש מאוד.
כאבתי, נחרדתי והרהרתי בשאלות חברתיות.
ממליצה בחום!!
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
