נכון שמידי פעם הייתי צריכה לחשוב ולהרהר במה היצירה קשורה להומרוס. מהי החוליה המקשרת.
בדרך כלל לא היה צריך להתאמץ. השמות : הלני, אודיסאוס, אכילס - נתנו את התשובה.
אבל  - לא תמיד ידעתי את התשובה.

אצל חגי דגן, השם "איתקה" היתה החוליה.
אצל דורית פלג - מגדת העתידות.

דימיטרי בורנשטיין אייר מקסים את הסיפור "בארמונה של קירקה"
                   

(קירקה מכשפה יפהפיה, האכילה כמה מרעיו של אודיסאוס במטעמים ובתוך כך הפכה אותם לחזירים ושבתה אותם בדיר. אודיסאוס נחלץ לעזרתם בעזרתו של הרמס, משביע אותה לחדול מתחבולותיה ושוהה אצלה עם אנשיו במשך שנה. )

אבל בלי כל ספק, גולת הכותרת בשבילי הייתה המסה של  אריאל הירשפלד "מול הסירנה המקרקרת " . כל כך התלהבתי, שצילצתי לחברות לספר עליה, הכרחתי את החצי להקשיב.
מר הירשפלד משווה את אודיסאה ל......"איה פלוטו".

זוכרים את הספר המקסים של לאה גולדברג? (סיפורם של דינה וארי רון שעובד לספר מחורז בידי לאה גולדברג , והוצא על ידי ספריית הפועלים ב 1957). בספר (למי שלא זוכר) מתוארות עלילותיו של כלבלב מקיבוץ מגידו, שמחפש הרפתקאות, בורח מבית בעליו, נודד בין אתרים שונים ונפגש עם חיות שונות עד שובו אל ביתו

פלוטו כלבלב מקיבוץ מגידו
יש לו הכל מרק ועצם
זה טוב ויפה אבל בעצם
נמאס לו לשבת כך לבדו

קרע את החבל נבח הב הב
קפץ חיש מהר ונשא רגליו
הוא רץ בעמק הוא רץ בשדות
את מי הוא יפגוש מעניין מאד

הכלב (כלומר האדם המסומל בו) קורע את החבל הקושר אותו למקומו, קץ בשפע הקבוע ומתחבר אל יסוד החירות הטבוע בו ואל הוויייתו החייתית, הבתיי מאולפת. .........היציאה היא רגע של התבגרות וחיפוש. "נמאס לו לשבת כך לבד". רגע המאיסה הוא מרד..."(עמוד 64).

אריאל ממשיך כך ומנתח את "איה פלוטו". הצפרדע ("יצור ירקיק משונה מי יודע") בעצם מסמלת את  הסירנות. בנות הים שקולן המתוק מושך את במלחים למצולות.

וכך ממשיך אריאל הירשפלד לנתח  את מעללותיו של פלוטו בחיוך על השפתים. עד אותו הרגע שבו חוזר פלוטו לזרועותיו של גדי, וגדי בסיפור שלנו הוא....מי אם לא פנלופה. ("פלוטו שלי, שלום וברכה, חזרת הביתה - איזו ברכה".)

תענוג אמיתי. רגע של נחת.

לכבוד הגיליון נערכה מסיבת השקה
את המסיבה הנחתה טל ניצן, ותקלטה לפני ואחרי אלונה דניאל.
 קטעים נבחרים:

אריאל הירשפלד דיבר על הומרוס ויצירותיו

בארמונה של קירקה
 

נורית זרחי הקריאה מתוך הגיליון את השיר "הלני"

דנה לובינסקי הקריאה מתוך הגיליון את השיר "בתו"

תמיר להב-רדלמסר הקריא מתוך הגיליון שני סיפורים קצרים

וקצת על הומרוס.

פסלו של הומרוס במוזיאון הבריטי.

הוֹמֵרוֹס (ביוונית: Όμηρος) גדול משורריה של יוון העתיקה, שלו מייחסת המסורת את האיליאדה ואת האודיסיאה. אגדות יווניות מספרות שהיה עיוור. על שמו נקראים ההמנונות ההומריים, אך אלו לא חוברו על ידי הומרוס, אלא הם שירים בסגנונו. יצירות אפיות רבות אחרות יוחסו להומרוס.

האיליאדה, שעלילתה מתרחשת בשנה העשירית (והאחרונה) של מלחמת טרויה, מספרת כיצד אָכִילֵס, גדול הגיבורים היוונים, נוטש את המערכה לאחר שהמלך אגממנון, המפקד העליון של הצבא היווני, גוזל ממנו שבויה יפת-תואר אשר הוענקה בשעתו לאכילס כשפחה.

מות פַּטרוֹקלוֹס, ידידו הקרוב של אכילס, מידי הגיבור הטרויאני הֵקְטוֹר, גורם לאכילס לשוב למערכה ולבקש נקמה, והוא הורג את הקטור. פְּרִיאמוֹס, מלך טרויה ואבי הקטור, מגיע אל אכילס במחנה היווני (בתחפושת של קבצן) כדי לפדות את גווית בנו, לאחר שאכילס התעלל בה נוראות, ואכילס נמלא רחמים; לווית הקטור חותמת את השירה.

האודיסיאה (Όδύσσεια)  מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה, לצד סיפורו של טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, אשר יוצא לחפש את אביו. במשך שני לילות בחברת אצילי הפאיאקים, מתאר אודיסאוס את הרפתקאותיו בעת המסע הארוך הביתה, שנמשך כמעט עשר שנים. לבסוף שב אודיסאוס לביתו ומחזיר לעצמו את השלטון באי, לאחר שקבוצת מחזרים חמדנית איימה לתופסו.

בשפות מסוימות, ובמיוחד באנגלית, משמשת כיום המילה אודיסיאה לתיאור מסע ארוך ורב תלאות. (זוכרים את הסרט והספר "אודיסאה בחלל?)

לא חושבת שאני צריכה להגיד שנהנתי מאד מכתב העת.

ממליצה ממש בחום. רוצו לקרוא.