בסדר, הבנתי אתכם.
באמת שהבנתי.
משום מה אתם רוצים הקדמה שתכלול וידוי ותסיר שכבה נוספת האופפת את חיי הקסומים (בערך כמו הקסם בו רגע אחד אתם קוראים את הביקורת שלי וברגע הבא אתם מנסים להבין מה זה אומר עליכם, שלמרות האורך והפלסף המוכר שלי, אתם חושבים שבאופן תמוה אתם דווקא טיפה מחבבים אותי), מבינה שכבר התרגלתם להקדמות שלי, להערות הסוגריים, לחשיפות מאחורי הקלעים של העשייה ב'אימפריה הנוריתית', לצד פירוט התראפיה שלי בכתיבת ביקורות חופרות, ואתם מתקשים לדמיין סקירה שלא תכלול הקדמה (עם עדיפות לוידוי חושפני), כמות מילים אינסופית (לעיתים יותר מאורך הספר, במידה ומדובר בספרים לילדים קטנים) והתכתבות עם התרבות העכשיווית (טוב, אולי זה לא בדיוק ככה אחד לאחד, אבל זה נשמע חיוני לרזומה המתהווה שלי), כמו שאמרתי- אני קולטת לאט, אבל בכל זאת הבנתי אתכם...
מקווה לא לאכזב גם הפעם, מתוך אמונה שהדיקטטו-נורית הראשונה לציון גואל לא תוותר על שירותיי כדחפורית העל האימפריאליסטית הרשמית...

אז וידוי אמרנו, נכון?... אוקיי, ובכן אם יכולתם להיכנס לי לראש (קודם כל משתתפת בצערכם ומפרגנת על האומץ שבבחירה המוזרה להיכנס לראש שלי... בתור התחלה מומלץ שתצטיידו במשקפי שמש, שכפ"ץ, מצופים ומצפן וככה תמנעו מעצמכם להסתנוור ממה שתיראו שם, תהיו מוגנים מפגיעות, תצליחו לצוף ותזכרו לא לאבד את הצפון), הייתם מגלים מיד שיש לי חולשה לכל הנושא של ימי הולדת (ב17.11 ,בכל שנה, אני מזדקנת רשמית ולצידי גם ג'ובאני רוסי הכדורגלן ואחד ההנסונים שפעם היו להקה, חשוב שתדעו למען קיום הקשר התרבותי שהבטחתי), ובמקביל לחולשה הזו אני אוהבת ספרי ילדים ומאוד רוצה שלאף ילד ומבוגר לא יהיה זיכרון עצוב מיום הולדת, אני כמובן מודעת למגבלותיי ומבינה שלא אוכל להכיר ולשמח את כל הילדים בארץ ובעולם, אבל אני משתדלת שאלה שאני נמצאת איתם במגע יומיומי ובקשר- יזכו לשמוח עם מי שזוכר ומעריך את קיומם לפחות ביום המיוחד הזה (עוד וידוי, בין השאר אני גם מתנדבת בעמותת 'מלאכי היום הולדת' שמטרתה המקודשת מוכיחה את עצמה כל יום מחדש).
בקיצור, מצאתי עוד ספר שקשור ליום הולדת ואמרתי שיהיה נחמד לבחון גם אותו.

ג'וני בי לומדת בכיתה א'1, מדובר בילדה ילידת יוני (מזל תאומים?), עם הרבה פלפל, אחת שניחנה גם בעודף אנרגיות, רעיונות, עקשנות ופה גדול שנוטה לפעמים לסבך אותה בצרות.
אלה הילדים שאני הכי אוהבת לעבוד איתם, לקרוא ולכתוב עליהם!
חוץ מזה (והנה וידוי נוסף), למרות גילי המופלג, גם אני קצת כזאת והשאיפה שלי היא להפוך את ההיפראקטיביות הלא מאובחנת שלי למקצוע רווחי (לצד התראפיה בכתיבה ביקורות).
הספר מתאים לילדים בראשית תהליך רכישת הקריאה, לא רק כי הגיבורה בגילם, אלא כי היא מדברת כמוהם (אבל יש לי הערה קטנה בנושא שתגיע בהמשך), חושבת ומתנהגת כמו חלקם וגם הכתב עצמו גדול מספיק, מרווח ומנוקד ואלה אלמנטים שחשוב להתייחס אליהם בספרי הילדים והנוער.
ג'וני בי מספרת את סיפורה בגוף ראשון, משתפת בשפתה את השתלשלות האירועים בעולמה במשך כמה ימים- למשל על איך החביאה עוגת בראוניס ואכלה אותה בסתר, איך רבה בהסעה עם ג'ים, בן כיתתה, והוא בתגובה הכריז שלא יזמין אותה למסיבת יום הולדתו השווה שתכלול חיות ביום שבת הקרוב, כמה אחיה התינוק, אולי, הכי חמוד כשהוא רחוק ממנה (את זה גם אני אומרת על אנשים מסוימים, מה שלא תמיד עוזר לי) ובעיקר משעשעת בתגובות המוקצנות שלה להכרזה של ג'ים שלא להזמין אותה- היא מאיימת בעזיבת הבית (כן, הכול שוב מתחיל מאמא, גם פרויד אמר את זה...) ונטישת בית הספר לאלתר (לא נעים לי לאכזב אותך, אבל כיתה א' היא עוד מהקלות שבכיתות וגם התסביכים החברתיים עוד ניתנים לגישור וטיפול), מסרבת להתארגן ולהתלבש, מנסה לעשות מניפולציות על החברה הכי טובה שלה ועל הילד הכי פחדן בכיתה בתקווה להשיג הזמנה למסיבה רק בשביל לא להיות היחידה מכל הכיתה שלא מוזמנת, נשלחת למנהל בית הספר, וכשהיא כבר מוזמנת לאותה המסיבה היא מבינה שהמסיבה דורשת ממנה להקריב קורבנות אישיים שפחות מתחשק לה להקריב (להתקלח, לחפוף, להביא את המתנה השווה שקנתה לג'ים ולוותר עם יום כיף עם סבא, שכולל את האטרקציה המרכזית- תיקון השירותים בקומה השנייה), אין ספק שתמיד מעניין ומשעשע בקרבתה, מצחיק לקרוא את תיאוריה והיא מזכירה לא מעט את בילבי בת גרב המוכרת.

עם זאת, למרות שמאוד נהניתי (על אף שבגילי המופלג אני לא קהל היעד), הבטחתי הערה קטנה והיא מתבקשת מבחינתי.
קצת צרם לי שכמעט כל משפט בו ג'וני בי רוצה להסביר משהו מסתיים ב"בגלל זה!", זה היה חביב וכיפי בהתחלה, אבל בהמשך חשבתי שלא תזיק הפחתה במינון או שימוש במילים נרדפות, הספר מתורגם אז לא יודעת איך זה במקור, אבל אולי שווה לחשוב על זה בתרגום הספרים הבאים בסדרה, כי למרות שחזרתיות חיונית להבנה וללמידה, בדגש אצל ילדים, עדיין איזון כלשהו מתבקש.
כמובן, אין סיבה לא להמשיך להנות מהספרים ואני בהחלט ממליצה, אבל אני מרגישה מחויבת לציין גם מה פחות אהבתי (אם כבר וידוי וכנות), ובכל מקרה כל עוד זה לא מפריע לקריאה השוטפת ולשפה הקולחת, אפשר להתייחס לזה כאל עוד אחת מההערות הקטנוניות שלי, שאולי הפעם קשורות לזה שעברתי את הגיל בו אפשר להתעלם מכאלה פרטים...