את הביקורת לספרו של ח"כ לשעבר רן כהן ממר"צ, "המלחמה על הבית", שנכתב על מאבקו לקידום חוק מסודר לזכותן של אוכלוסיות חלשות ותיקות לרכוש אף הן בבוא היום את ביתם שנבנה כשיכון ציבורי, אני מכיר מזווית מעט אישית. קרובי משפחה מדרגה שנייה יש לי, הוריהם עולים ותיקים שאיתרע מזלם והם לא זכו לפרנסה בשפע ומצאו את עצמם גרים בדירת שיכונים ציבורית באחת מערי הפריפריה אך לאחר שנים בהן גרו בבית לא להם בעקבות אחד מגלגולי החוק, הצליחו לגייס מעט כסף שסיפק להם את האפשרות לרכוש את ביתם הדל ולהפוך את דירת השיכונים הציבורית לביתם שלהם.
תהיתי מעט כשראיתי כי הוצאת ידיעות (משכל) הגדולה היא זו שבחרה להוציא ספר זה לאור. ספר שככלות הכול עוסק בתיעוד מאבק פוליטי-חברתי אותו ניהל בעבר ח"כ דאז רן כהן ממר"צ, מאבק שקשה להגדיר את חשיבותו כראשונה במעלה לנוכח מאבקים פוליטיים אחרים שאירעו בזירת הכנסת, בוועדות, במליאה ובקרב הממשלה. ובכל זאת ניתן לראות בספר זה הכתוב מלשון בהירה וברורה תיעוד אישי למלחמתו של אחד, איש שמפלגתו לא הייתה זאת שהתיימרה לייצג את השכבות החלשות והעניות, מפלגה שהייתה אאוטסיידרית בימי ממשלת הימין של נתניהו ב96 על האג'נדה הכלכלית השמרנית והימנית שלה. ובכל זאת על אפה וחמתה של הכנסת וממשלת הימין (וממשלת השמאל שבאה אחריה) החוק קם ועלה וכ 26,000 משפחות ממשפחות מצוקה ועשירונים נמוכים הצליחו להפוך את ביתם שניתן מטעם חברת שיכון ציבורית לביתם שלהם לאחר שרכשו אותו במחיר כספי מזערי ככל האפשר.
הח"כ בדימוס רן כהן (שפרש בינתיים מהחיים הפוליטיים כמחוקק ושר לעיתים בכנסת), בנה סביב פעילותו הפרלמנטרית למען חוק אחד, חוק הדיור הציבורי, סאגה שלמה. יותר משניתן לראות בה תיאור היסטורי-אוטוביוגרפי לחבלי לידתו הארוכים של חוק הדיור הציבורי, ניתן לראות אותו כפרשנותו האישית של רן כהן לתהליך הממושך למדיי של חקיקת חוק הדיור הציבורי, כולל השמצת מתנגדיו בשל מניעים אישיים ואינטרסנטים להעברת החוק ויישומו ובעיקר ביקורת למדיניות הליכוד כמוביל אידיאל כלכלי ימני נגד החוק שנועד לאפשר שוויון זכויות מסוים לאנשי העשירונים הנמוכים להרגיש בטוחים בנכס בבעלותם ולעודד שיפוץ מבני שיכון ישנים ובניית חדשים.
אך יותר מכל ניתן לראות בספר זה דוגמא פרטנית אך יעילה למדיי בהדגמת פעילותה של הכנסת כגוף מחוקק דרך סקירת התהליך שעבר חוק הדיור הציבורי בוועדות, הצבעות במליאת הכנסת במספר קריאות וגם הצבעה בממשלה כולל השינויים התדירים שנכפו עליו בתהליך חקיקתו, שינויים שחלקם טובים וחלקם רעים שנכללו בחוק בתקווה להמעיט במספר מתנגדיו.
למרות שברור כי רן כהן תיאר את הליך קידום החקיקה הלא סימפטי שעבר החוק בידי איש השמאל ממפלגת אופוזיציה בימיה של ממשלת ימין נוקשה מנקודת מבטו הלא אוהדת את מתנגדיו עדיין ניתן להבין גם, ולו בדוחק, את נימוקיהם של המתנגדים המופיעים בספר.
זהו ספר המהווה דוגמא לחשיבותה של חקיקה פוליטית-חברתית וחשיבה מחוץ לקופסא שנועדה לצמצם מעט את הפערים בין המעמדות של אוכלוסיית ישראל העשירה והענייה יותר. אך זהו גם ספר המחשה המראה באופן כללי כיצד פועל הממסד בהליך החקיקה שלו ומי שיוצא בסופו של דבר כרע בסיפור הוא לא אדם מסוים אלא המנגנון הפוליטי כולו, היינו המערכת הפרלמנטרית שלנו שממחישה בספר זה את יכולותיה הקלוקלות להיאבק בחוקים לטובת הציבור הנוגדים את האינטרסים של הממשלה. בסופו של דבר זהו ספר לימודי מצוין העוסק בהליך הורותו ולידתו של חוק חשוב למדיי אם כי יש קרוב לוודאי חוקים חשובים ממנו, גם בתחום החברתי. רק יודע אני שבזכות חוק זה גם קרובי משפחתי העניים רכשו לבסוף את ביתם, דירת שיכון של עמידר בעיירת פריפריה, לאחר שהחוק הביא להוזלה ניכרת במחיר דירתם עבורם.
