|
|
|
|
|
| משמר העמק לא תיפול! |
|
|
|
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר: 3905 |
|
| |
משמר העמק לא היתה אמורה לשרוד. מגיניה לא היו אנשי מלחמה, משנתם הפוליטית הכתיבה דו קיום, הם האירו פנים לשכניהם, חרשו את אדמותיהם בסמוך אליהם, סעדו אותם במרפאתם. משמר העמק היתה נקודה מוקפת בכפרים ערבים, המתקפה עליה החלה עוד בטרם סיימו אנשיה לחרוץ באדמתם שוחות מגן.
זו היתה שיאה של מלחמת האזרחים שהתחוללה בארץ ישראל בין דצמבר 1947 למאי 1948 - יום פלישת מדינות ערב. 11 ימים ארך הקרב על משמר העמק שלימים נודע כנקודת מפנה במלחמת העצמאות. ריכוז הכוחות בעמק היה חסר תקדים בהיקפו. את עניינה של האוכלוסייה הפלסטינית תבעו כוחותיו המזוינים של צבא ההצלה בראשותו של פאוזי אל-קאוקג'י. היישוב היהודי זרק לקרב את הגדוד הראשון של הפלמ"ח ויחידות החי"ש של "ההגנה". אלו היו 11 ימים של קרבות מרים, רוויי דם ואש ועשן, 11 ימים מטלטלים שבין כליה לניצחון.
עמירם אזוב, היסטוריון צבאי וחבר קיבוץ משמר העמק, תיחקר את ימי הקרב ושיחזר אותם, יום־יום ושעה-שעה, מנקודת מבטם של המעורבים בו: מגיני הקיבוץ והלוחמים שחשו לעזרתם; הפלסטינים וכוחות צבא ההצלה והבריטים שעמדו מנגד ועקבו בעניין אחר המתרחש.
אזוב מרצה להיסטוריה במכללת אורנים ומתמחה בהיסטוריה צבאית. מחברו של רב-המכר צליחה שעוסק במלחמת יום הכיפורים.
משמר העמק לא תיפול! הוא ספר מעורר השתאות על קרב גבורה והקרבה שבסופו תקומה לאחד וכליה, חורבן ופליטות לאחר.
|
| |
|
|
|
| |
|
|
|
| |
|
|
משמר העמק לא תיפול! - עמירם אזוב
|
|
| מס' גולשים שצפו בספר היום: 0 |
תאריך הכנסה לאתר 30/04/2014
ערב הכרזת המדינה במאי 48, בן גוריון קרא לאנשי הביטחון ושאל אותם, מהו הסיכוי לנצח במלחמה אם צבאות ערב יפלשו, תשובתם הייתה - 50%, למרות תשובתם הלא אופטימית, החליט בן גוריון להקים את המדינה. התשובה הזאת מדגימה את מצב הקשה בה הייתה נתונה המדינה שאך זה הוקמה ועמדה מול פלישת צבאות סדרים, ומעלה שאלה... המשך הביקורת
ערב הכרזת המדינה במאי 48, בן גוריון קרא לאנשי הביטחון ושאל אותם, מהו הסיכוי לנצח במלחמה אם צבאות ערב יפלשו, תשובתם הייתה - 50%, למרות תשובתם הלא אופטימית, החליט בן גוריון להקים את המדינה. התשובה הזאת מדגימה את מצב הקשה בה הייתה נתונה המדינה שאך זה הוקמה ועמדה מול פלישת צבאות סדרים, ומעלה שאלה מובנת שהתשובה לה לחלוטין לא מובנת, איך בכול זאת ניצחנו ?
יש שני סוגי מחקר שעוסקים במלחמת העצמאות, האחד הוא מחקר כולל, הבוחן את הזירה ואת הגורמים המרכזיים, דרכם מקבלים תמונה כוללת למערכה, ויש סוג אחר של מחקר המתמקד בקרב אחד, יורד לפרטיו ומחפש את התשובות בתוך הפרטים הקטנים. אני אישית מעדיף מידי פעם את סוג המחקר השני, דרכו מבינים טוב יותר את האנשים, והגורמים האנושיים שהם הגורמים המרתקים והמשמעותיים ביותר בהבנת שדה הקרב. כזהו המחקר העוסק בקרב על משמר העמק - משמר העמק לא תיפול, קרב מכונן בתולדות מלחמת העצמאות, דרכו צללתי למסע מרתק בזמן, לאנשים שניצחו בקרב, ולסיבות שגרמו להם לנצח למרות הקשיים הבלתי נתפסים.
אפריל - 48, שררה בישוב מתיחות וחרדה, עדיין הישוב ניסה להתאושש ממרץ שהייה חודש משבר, בו הדרכים היו חסומות, שיירות אבדו, והתעורר ספק ביכולתו של היישוב להחזיק מעמד. בתחילתו של אותו חודש התקיף צבא ההצלה בפקודו של קאוקג'י כוח סדיר למחצה, שבו היו כ- 1,000 לוחמים, מרגמות, תותחים ומשוריינים, את משמר העמק במטרה להשתלט על כביש ג'נין חיפה, ציר אסטרטגי לצפון כולו.
קרב משמר העמק הוא קרב מכונן, הוא חשף את כישלונותיו של הישוב במפגשו הראשון מול כוח חצי סדיר הן בהפתעה המודיעינית, בארגון הכוחות הלקוי, בחוסר התיאום בינהם, ובהעדר תורת לחימה מול צבא סדיר, אך כמו עוף החול ידעו כוחות ההגנה להפיק לקחים מכישלונות, לגלות תושייה ותעוזה ולהפוך את הקרב לניצחון שהיווה נקודת מפנה במערכה, באופן שהלקח שנלמד הקנה ניסיון וביטחון לגבי המשך הלחימה.
כשפורטים את האמירות הגדלות האלה לפרטים, לאנשים, ולהחלטות, מבנים טוב יותר את מרכיבי הניצחון של הקרב הזה כמו במלחמת העצמאות בכללותה, ועל כן סיפור קרב משמר העמק, מוכיח את העובדה שמצב קשה ומלחמה מהווים לעתים גורם לצמיחתה של מנהיגות אחראית, יוזמת, יצירתית, ובעלת יכולת עמידה נחרצת. המנהגים הבולטים של הקרב היו ברובם בדרג הפיקוד הבינוני כאלו שצמחו מבין השורות. לטעמי שלושה הם גיבוריו של הקרב, הם גם מיצגים סוגי מנהיגויות שונות.
יהודה יבזורי הייה מפקד הקיבוץ, הייה ברור לו עם תחילת מלחמת העצמאות כי הקיבוץ יותקף, סוג של הערכת מצב מקומית ופרטית, הוא טרח על ביצורי הקיבוץ ימים כלילות, כמי שהיה אחוז אימה, וכשהגיע ההתקפה על הקיבוץ, הוא היה מוכן לה יחסית, מוכנות שהקנתה את היכולת לבלום את התוקפים בשלב הראשון, ואת יכולת העמידה בהמשך שאפשרה את ביצוע ההתקפה ונטילת היוזמה.
חיים אבינועם שהייה הסמג"ד גדוד -1 בפלמ"ח, הפך להיות המג"ד בהעדרו של מפקדו, גדוד שמעבר לאימון מחלקה לא הייה ערוך ללחימה במסגרת גדודית, הוא קיבל פקודה, להיכנס למשמר העמק המותקפת, הוא סירב והיצע לקחת את היוזמה על ידי ביצוע התקפה על התוקפים, עמדה שהתקבלה על ידי אלון ושינתה את הגישה לקרב כמו לתפיסה הכוללת של מלחמת העצמאות.
מרדכי בנטוב הייה חבר משק, וממנהגי מפ"ם שבהמשך היה לשר בממשלה הזמנית, ייצג את היהודים בשיחות להפסקת אש שהתקיימו בארבע ימי הקרב הראשוניים, הוא הרוויח זמן עד בואה של התגבורת ופינוי הילדים, אחר כך היציב תנאים להמשך הפסקת האש, על הצד השני לשלם פיצויים על הנזקים שגרם, עליו להביא את התותחים ולהשמידם במשמר העמק לעיני הלוחמים. כשקראתי את הדברים על בנטוב פגשתי את ידידי, ד"ר דני אשר, מומחה למלחמות ישראל, ושאלתי אותו, מהיכן נבעו האומץ והחוצפה של בנטוב, הוא שתק לרגע, ומייד ענה - האמונה בצדקת הדרך גרמה למנהגים כמו ללוחמים להאמין כי הם אלו שינצחו בספו של קרב.
עמירם אזוב, יליד משמר העמק, מי שנולד לתוך האתוס של קאוקג'י, שב וחקר את הקרב כהיסטוריון המספר סיפור מרתק, הכתוב היטב, עם מבט אוהב לדור המייסדים שעשה היסטוריה תרתי משמע .
תאריך הכנסה לאתר 10/03/2014
"בעיני המפקדים והחיילים העובדה שהתמודדו עם צבא סדיר לכאורה, חמוש בתותחים ונשק כבד באור יום, במסגרת גדודית, הוא הסיבה לראיית הקרב כנקודת מפנה." (עמוד 261)
היה לי פעם מרצה להיסטוריה באוניברסיטה שנהג לספר כמה עזה "קנאתו" בהיסטוריונית ברברה טוכמן, על שום יכולתה לספר סיפור היסטורי באופן שירתק... המשך הביקורת
"בעיני המפקדים והחיילים העובדה שהתמודדו עם צבא סדיר לכאורה, חמוש בתותחים ונשק כבד באור יום, במסגרת גדודית, הוא הסיבה לראיית הקרב כנקודת מפנה." (עמוד 261)
היה לי פעם מרצה להיסטוריה באוניברסיטה שנהג לספר כמה עזה "קנאתו" בהיסטוריונית ברברה טוכמן, על שום יכולתה לספר סיפור היסטורי באופן שירתק את הקורא כאילו היה אוחז בספר מתח מן המעלה הראשונה, ועד כמה היה רוצה להיות בעל כישרון כשלה בתחום (יצוין, אגב, כי ספריו מרתקים ומעניינים). כזו היא תחושתי כלפי ההיסטוריון הצבאי, ד"ר עמירם אזוב, לאחר שסיימתי את ספרו השני והמצוין, שכמעט ואינו נופל מספרו המופתי "צליחה" אודות קרבות צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. אזוב, יליד 1952 וחבר קיבוץ משמר העמק, הינו בעל תואר דוקטור בהיסטוריה צבאית בתחום רומא העתיקה מאוניברסיטת תל אביב. הוא שירת בצה"ל כקצין בחי"ר ובתותחנים, והינו רס"ן במילואים. במלחמת יום הכיפורים שירת בפיקוד המרכז. אזוב עבד ארבע עשרה שנים במחלקת היסטוריה של צה"ל ופרסם במסגרת זו מספר מחקרים על מלחמת יום הכיפורים שנותרו חסויים. כיום משמש אזוב כמרצה להיסטוריה במכללת אורנים ומתמחה בהיסטוריה צבאית.
ספרו "משמר העמק לא תיפול! נקודת מפנה בתש"ח" מתאר את קרבות משמר העמק שהתנהלו (4-14 באפריל 1948) בראשית מלחמת העצמאות, בשלב מלחמת האזרחים בין היישוב הציוני לפלסטינים (בטרם פלישת צבאות ערב) ואף כי נכתב כמחקר היסטורי אקדמי לעילא ולעילא, נקרא בנשימה עצורה. מהלך הקרבות המכריע ויכולתו המופלאה של אזוב לתאר את רצף האירועים ולתפוס את דמותם של האישים המרכזיים בדרמה שנתחוללה יוצרים חווית קריאה ייחודית. אחד-עשר ימים ארך הקרב על משמר העמק שלימים נודע כנקודת מפנה במלחמת העצמאות. ריכוז הכוחות בעמק היה חסר תקדים בהיקפו. את עניינה של האוכלוסייה הפלסטינית תבעו כוחותיו המזוינים של צבא ההצלה בראשותו של פאוזי אל-קאוקג'י. היישוב היהודי זרק לקרב את הגדוד הראשון של הפלמ"ח ויחידות החי"ש של "ההגנה". אלו היו 11 ימים של קרבות מרים, רוויי דם ואש ועשן, 11 ימים מטלטלים שבין כליה לניצחון. הספר מתאר את הקרב מנקודת מבטם של המעורבים בו: מגיני הקיבוץ והלוחמים שחשו לעזרתם; הפלסטינים וכוחות צבא ההצלה והבריטים שעמדו מנגד ועקבו בעניין אחר המתרחש. הספר מעורר השתאות על קרב גבורה והקרבה שבסופו תקומה לאחד וכליה, חורבן ופליטות לאחר. אזוב גם לא מסתיר מקוראיו את הסיפורים אודות גירושם של הפלסטינים מן הכפרים, על הרג שבויים (מועט ככל שהיה), על ביזה ופיצוץ בתי הערבים. מנגד אינו חוסך שבטו גם מן הערבים אשר ירו מן השטחים השולטים על הקיבוץ והרגו בחבריו מבלי להבחין בין חיילים לנשים וילדים. בקיצור אזוב מתאר את שהיה ללא כחל ושרק.
בשנת 1948 היה משמר העמק קיבוץ גדול יחסית שאוכלוסייתו מנתה כ-600 חברים. סמוך לקיבוץ היו ריכוזי צבא ההצלה בפיקוד פאוזי אל-קאוקג'י בקרבת ג'נין. הקיבוץ היה מוקף משלושת עבריו בכפרים ערביים שישבו על הגבעות מסביב: אבו שושה, רוביה א-תחתא, רוביה א-פוקא, נארניה, אבו זוריק, מנסי, כופרין ולג'ון, וחלש על ציר ואדי מילח דרכו עברה אז התחבורה היהודית לצפון הארץ. כיבוש משמר העמק היה מקנה לקאוקג'י יוקרה רבה במחנה הערבי ומשמש קרש קפיצה לפריצה מעמק יזרעאל לעבר חיפה. לשם ביצוע ההתקפה גייס קאוקג'י כוח בסדר גודל של חטיבה. הכוח היה מורכב משני גדודים של צבא ההצלה ולוחמים רבים מכפרי הסביבה. הם הסתייעו בשתי סוללות של תותחי שדה, במרגמות 81 מ"מ ובפלוגה של עשר שיריוניות. להגנה היו ידיעות מוקדמות אך לא מדויקות, על כוונותיו של קאוקג'י. הקיבוץ לא היו מבוצר והיו בו מבנים בודדים עשויים בטון דק. בשעה 16:50 ב-4 באפריל 1948, פתח "צבא ההצלה" בהפגזת תותחים כבדה על הקיבוץ והקרבות על משמר העמק החלו. מספר חברים נהרגו ונגרם נזק רב לבניינים. החשמל נותק ומשק החי נפגע קשה. "בראש ועדת המצב עמד המא"ז יהודה יבזורי (לובקה). בן 40 היה בימים ההם ובעל עבר ביטחוני עשיר. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח ותחת שם הקוד 'אבנר מס' פיקד על חוליות עלייה ב'." (עמוד 27). יבזורי ארגן את חברי הקיבוץ להגנה וכאשר תחת ההפגזה החלו 400 לוחמים ערבים מלווים בחיפוי אש של שישה משוריינים להתקדם לעבר הקיבוץ, הדפוה מגיניו ממש על גדרות הקיבוץ. עם רדת החשיכה נסוגו הערבים. הפוגת הלילה נוצלה להתארגנות מחודשת. למחרת, ב-5 באפריל 1948 התחדשה ההפגזה על הקיבוץ ומספר הנפגעים גדל. יצוין כי מחצית מתושבי הקיבוץ היו ילדים. אחת ההפגזות התרחשה בעת שאחד מחברי הקיבוץ שהה במקלחת. הוא: "זינק החוצה במערומיו וכפי שנכתב ביומן הקיבוץ 'התקבל בעמדות בסבר פנים יפות'." (עמוד 201) לדידי, אחד מאירועי השיא בספר מתרחש כאשר מנסה יבזורי למלט את ילדי הקיבוץ למערה סמוכה, ובמהלך המילוט נקלעים הילדים לאש צלפים.
למערכה להצלת הקיבוץ הוזעק הגדוד הראשון של הפלמ"ח, עליו פיקד דן לנר (שבמלחמת העולם השנייה צנח ליוגוסלביה הכבושה מטעם הבריטים, ולחם עם כוחות הפרטיזנים של טיטו). מפקדי הפלוגות בגדוד היו גם הם שמות נודעים ובהם: שייקה גביש (לימים אלוף פד"ם), אסף שמחוני (אף הוא אלוף פד"ם) ויצחק חופי (לימים אלוף פצ"ן וראש המוסד). בין המ"מים ניתן היה למנות את פנחס ("סיקו") זוסמן ואת רפי איתן (לימים שר). מרתקת במיוחד הינה פרשת סירוב הפקודה של הסמג"ד, חיים אבינועם, אשר סירב להפעיל את הגדוד במתכונת הגנתית, כפי שדרשו ממנו מפקדי חטיבת גולני, ובחר לפנות לערכאה גבוהה יותר, שהובילה לכך שהפיקוד על המערכה נמסר ללא אחר מאשר ל"זקן", הלוא הוא יצחק שדה. כאשר הלה הגיע לשדה המערכה שמע את תוכניתו של הסמג"ד: "שדה אמר: 'זה טוב, אבל לא מספיק, אתם תלכו לא לבית ראס, אתם תתפסו את מגידו.' אבינועם תמה. 'אמרתי לו,' סיפר אבינועם, 'חסר לנו נשק... יש כלי אחד לשלושה, אין מספיק מקלעים. אז הוא אמר, לא אשכח את זה: 'את זה בחורצ'יק תיקחו אצלם,' והצביע על משמר העמק ורוביה.' שדה שאף לבצע איגוף עמוק לעבר צומת ואדי ערה ומגידו." (עמוד 157)
קרבות משמר העמק היוו למעשה את הפעם הראשונה שהפלמ"ח הפעיל מסגרת קרבית בפורמציה של גדוד ולא לשם פשיטה בלבד, ואף שפלוגות הפלמ"ח היו יחידות פשיטה, קומנדו ומחץ מעולות הן לא היו ערוכות לכך, והמפקדים והלוחמים בגדוד הראשון, ולנר בראשם, נדרשו ללמוד ומהר. גם שכר הלימוד היה יקר ושולם בדם. כך למשל מספר שייקה גביש, מ"פ ד' בגדוד הראשון של הפלמ"ח, על היות "המלחמה – הטובה שבאקדמיות" (מתוך הספר "אנשי פאנפילוב" מאת אלכסנדר בק, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1946, עמוד 61) באמצעות אירוע שדומה כי הוא לקוח מתוך הספר אודות "אנשי פאנפילוב" שכה היה אהוד על לוחמי תש"ח: "הכוח בפיקודי שכב במארב יום. נתנו לקאוקג'י להתקרב עד כדי 150 מטר ופתחנו באש. קר אש בלבד. התנועה של קאוקג'י נפסקה אבל אנחנו נתקנו מגע עם כמה נפגעים. זו הפעם הראשונה שלמדתי משהו בניהול קרב. אחרי שהיו לי כמה נפגעים חשבתי שזה הזמן לקחת את הפלוגה ולחזור לבסיס. חזרתי לדליה. אז התקשר אלי דן לנר ואמר לי: 'איך אתה חוזר באמצע הקרב, מבלי לבקש רשות?' ואז הבנתי שזה קרב, זה לא שיש פצועים נסוגים אלא זו מלחמה ארוכה. לומדים את זה. אני למדתי בדרך הזו." (עמוד 174)
לבסוף לאחר שמונה ימי לחימה גיבשו לנר ושדה תוכנית פעולה: "נזכר גביש: 'יצחק שדה שם את ידו הגדולה על המפה. הוא לא כל כך ידע איפה הוא שם את היד, קצות האצבעות הגיעו עד רבת עמון. אבל הציור שלו היה המסר: 'נגיע מפה, נתקוף מפה, הוא [קאוקג'י –ע"א] לא יצא.' המפה היתה קטנה – 1:1000,000 – אבל הציור היה גדול. התפיסה היתה זו: ניתן סיוע למשק על ידי זה שנשחרר אותו מלחץ הגבעות שיורות לו לתוך החצר... איך לתקוף אותו? לכתר אותו, לאגף אותו. לתת לו להיכנס פנימה, להכניס אותו למין מצב לא נוח, שם הוא יצטרך להחליט הכיצד הוא תוקף – שובר את הראש בהתקפה, או מנסה לסגת ואנו מזנבים." (עמודים 218- 219) וכך נפרסו כוחות הפלמ"ח במארבים לכוחות התגבורת של קאוקג'י שיילכדו במעין כיס בין כוחותיו של דן לנר. לראשונה במערכה, ואולי לראשונה בצה"ל: "הפלוגות הופעלו במתואם בעיקר בקרב מנסי ב-13 באפריל, שם ניכרה ידו של המג"ד לנר בניצוח על הרעיון המבצעי ומימושו. החידוש בהפעלה היה מובהק." (עמוד 263)
מדובר בקרב הגדודי הראשון שנערך במלחמה, עוד בטרם הקמת צה"ל: "במאבק המוחות שיחק קאוקג'י לידיו של יריבו. הוא הפריש כוח קטן בלבד להגנת עמדותיו. כוחו העיקרי נע בכיוון החורשה, שם ציפתה לו הפלוגה האורבת של חופי, ולכיוון רוביה שם המתינה לו פלוגה ד'. גביש: 'אתה רואה לפניך את כל עמק מנסי. רואים את הטורים מתקרבים, רואים חיילים הולכים בטורים ובפרישה. צבאו של קאוקג'י מתקדם, כאילו שכל התסריט שדיברנו עליו, מתקיים כפי שתכננו אותו. מתח עצום, כולם מחכים, כולם שוכבים. אתה יודע שהנה ההתנגשות, ואתה יודע שהכול בנוי על המארב הזה, אתה צריך לעצור את ההתקדמות הזו. ושוב, אחרי זה יתבצע החלק השני. מדרום, מצפון, אנחנו יושבים על הגבעות. ואם האקט של העצירה יצליח, קאוקג'י נפל בפח, הוא תקוע בתוך עמק מנסי'." (עמוד 232) סיפר רפי איתן, אשר היה מ"מ בפלוגתו של גביש: "הערבים התקרבו למרחק של 200 מטר מהגבעה. כאן פתחנו עליהם באש חזקה. הפלנו עשרות חללים. הערבים שהבינו שנכנסו למלכודת נרתעו ולא הוסיפו להתקדם." (עמוד 233) משכותרו כוחות "צבא ההצלה" הפעיל קאוקג'י את תותחיו אולם: "עתה הפנה לנר את כל כוח האש ארוך הטווח שבידו לשיתוק מקורות הירי החדשים. ולפתע, בסביבות השעה 16:00, החריד את הגבעות פיצוץ עז ואחד התותחים ומשאית התחמושת שלצדו עלו בלהבות." (עמוד 235). אירוע זה הוביל לנסיגת "צבא ההצלה" ולסיום המערכה. כפי שניסח זאת מ"פ ד' בגדוד הראשון של הפלמ"ח, שייקה גביש: "ואני מוכרח לומר שיצאנו ממנו גם בהרגשה שאנחנו דפקנו צבא, דפקנו את קאוקג'י." (עמוד 262)
הספר "משמר העמק לא תיפול!" כתוב היטב, מומלץ בחום המתאר פרשיות מרתקות במורשת הקרב של מדינת ישראל. מומלץ לקציני צה"ל, חובבי מורשת קרב והיסטוריה צבאית וגם לבני הנוער הרוצים להרחיב ידע. מומלץ בחום רב!!!!!!!
תאריך הכנסה לאתר 25/07/2013
מדינת ישראל צברה המון זכרונות לאורך תקופת קיומה הקצרה יחסית, בכלל אם תעמדו בכל מקום בארץ ותזרקו אבן לכל כיוון סביר להניח שתפגעו באיזו אנדרטה, אתר זכרון, או אתר היסטורי כזה או אחר. אך שמגיעים לזכרון הקולקטיבי של הארועים ההיסטוריים אנחנו נוטים לזכור את האירועים המשמעותיים את אלו שנחרטו... המשך הביקורת
מדינת ישראל צברה המון זכרונות לאורך תקופת קיומה הקצרה יחסית, בכלל אם תעמדו בכל מקום בארץ ותזרקו אבן לכל כיוון סביר להניח שתפגעו באיזו אנדרטה, אתר זכרון, או אתר היסטורי כזה או אחר. אך שמגיעים לזכרון הקולקטיבי של הארועים ההיסטוריים אנחנו נוטים לזכור את האירועים המשמעותיים את אלו שנחרטו בגלל העיתוי או המקום ארועים כגון : כיבוש העיר העתיקה במלחמת ששת הימים, הקרב בעמק הבכא במלחמת יום הכיפורים או מבצעי נחשון ועובדה במלחמת העצמאות.
אני מגדיר את עצמי כמישהו שאוהב היסטוריה, ואוהב ללמוד היסטוריה בכלל, והיסטוריה של א"י בפרט. אבל מודה שבכל הקשור לקרבות שהתחוללו בתש"ח גם אני מכיר את המבצעים הגדולים או הידועים אבל אני שמח לקרוא על התקופה הזו לכן ספרו של עמירם אזוב נתן לי הזדמנות לקרוא על קרב שאני לא ידעתי על קיומו ואשר נשכח ונעלם מהזכרון הקולקטיבי מכמה סיבות.
עמירם אזוב בן קיבוץ משמר העמק מספר את סיפור הקרב על הקיבוץ בו הוא נולד, קרב אשר החל ב 4 לאפריל 1948 והסתיים 11 יום לאחר מכן. מערכה קשה ועקובה מדם שמצד אחד עומדים חברי הקיבוץ, הגדוד הראשון של הפלמ"ח ויחידות החי"ש (חיל השדה) של ההגנה. ומולם "צבא ההצלה" שבראשו עמד פאוזי אל קאוקג'י.
בהקדמה מספר אזוב על מיעוט המחקרים שנכתבו על קרב זה, ומכיוון שלא היו הרבה הסתמך אזוב על ארכיונים שונים, בהם מצא עדויות של הלוחמים, דוחות קרב וראיונות עם מפקדי הפלמ"ח והלוחמים, וכן כתבות עיתונים מכתבים וגם על זכרונותיו האישים של קאוקג'י.
בפרק הראשון של הספר, מתאר אזוב את היחסים בין אנשי הקיבוץ לאנשי הכפרים הערבים אשר הקיפו אותם,יחסים של קרבה, עזרה ושכנות טובה וכיצד נעכרו היחסים הללו וכיצד המצב הלך והיתדרדר לאחר הכרזת האו"ם ב 29 לנובמבר 1947
"ההכרזה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 הכתיבה כללי משחק חדשים בכל רחבי הארץ,כולל עמק יזרעאל ומשמר העמק. מלחמה גלויה עדיין לא פרצה, אך אנשי הביטחון המקומיים והאזוריים נדרשו להערכת מצב מחודשת."
היחסים בין אנשי משמר העמק לכפרי הסביבה הלכו והתדרדרו והשיא הגיע בחודש מרס 1948 כאשר שני בני קיבוץ הזורע שעבדו במשמר העמק נרצחו כאשר חזרו לביתם ממשמר העמק וגוויותיהם הוסתרו ונקברו במקום חשאי (גופותיהם התגלו לבסוף רק ב1950) וכאשר חבר הקיבוץ נפצע מיירית צלף שהגיעה מהכפר השכן מבוצעת פעולת עונשין נגד הכפר הערבי ממנו נורתה הירייה ומס' בתים בכפר פוצצו ע"י חוליית חבלנים של ההגנה.
בהמשך הפרק מתאר אזוב את התכנסות ומערך הכוחות משני הצדדים אשר יגיעו לעימות בלתי נמנע כאשר ברקע משפיעים שני גורמים עיקריים. הראשון עזיבתם של הבריטים והשני איומן של מדינות ערב להתערב בכל הנעשה בארץ ישראל.
ב 4 לאפריל נפתחת המערכה על קיבוץ משמר העמק ,(אשר יושב בנקודה אסטרטגית חשובה) קדמה לה ההתקפה על קיבוץ טירת צבי בה נחשל קאוקג'י וראה בכיבוש משמר העמק את המפתח להחזרת כבודו שנפגע כמו כן קאוקג'י ראה בעצמו כמושיע של ערבי א"י למרות שנמנעה ממנו ההשתתפות בקרב על הקסטל עקב יחסים מעורערים עם חאג' אמין אל חוסיני.
כאשר קאוקג'י מפציץ את הקיבוץ בתותחים אשר הובאו לאזור, למגיני הקיבוץ אין מענה וכל מה שנותר להם לעשות הוא לספוג את הפגיעות ולקוות להצלה. בהפצצה הראשונה נהרגים מס' אנשים והדבר כמובן גורם לדכדוך בקרב המגינים אך לא לשבירה . הסיוע מגיע בדמותו של גדוד דרור של גולני וכוח חי"ש של ההגנה, במשך ארבעה ימים נמשכת המערכה ללא הכרעה. ביום הרביעי ללחימה מושגת הפסקת אש ל 24 שעות אשר מאפשרת ללוחמי הקיבוץ להתאושש וחשוב מזה לפנות את הילדים מהמשק (דבר שלא היה מקובל עד לאותו יום).
ביום החמישי ללחימה מצטרף הגדוד הראשון של הפלמ"ח, זו הפעם הראשונה שבה גדוד פלמ"ח נלחם במבנה האורגני של גדוד ולדבר הייתה חשיבות רבה, הצטרפותו של גדוד הפלמ"ח הראשון לקרב הגדילה באופן משמעותי את הכוח שעמד מול צבאו של קאוקג'י כוח אשר היה חסר תקדים בהיקפו.
במשמר העמק התכנסו מפקדי הפלמ"ח ובכלל זה יצחק שדה ובנו תוכנית התקפה אשר סגרה על קאוקג'י (שלא קרא את המפה נכון דבר אשר הוביל למפלתו). ובשאר ימי המערכה עברה היוזמה לידי הלוחמים של הפלמ"ח וההגנה. יוזמה זו הכריעה את המערכה שהיוותה נקודת מפנה במלחמת העצמאות.
עמירם אזוב נקרע בעצם בין שני עולמות: העולם הראשון הוא עולמו של ההיסטוריון הצבאי, זה שצריך לקחת את עובדות הקרב או המהלך הצבאי ולנתח אותם ניתוח חסר רגש וחסר פניות, ניתוח שבוחן את מהלכו של הקרב ע"פ ההחלטות של הדרג המיני וההחלטות של הדרג הצבאי. להצביע על נקודות הכשל ונקודות ההצלחה של שני הצדדים שהובילו לתוצאת הקרב.
אך בספר זה אזוב מייצג גם את העולם השני העולם של בן הקיבוץ שגדל על המורשת של הקרב על הקיבוץ (אביו היה מפקד עמדה).
"נולדתי ארבע שנים לאחר המאורעות המתוארים בספר, ואולם כבן קיבוץ משמר העמק, כבר מינקות לא יכולתי להימלט מהשם קאוקג'י, או מסיפור המערכה באפריל 1948."......
"הקרב הזה היה ועודנו החוויה המעצבת של ילדותנו"
אזוב מצליח לשלב בין שני העולמות הוא מביא מצד אחד מידע רלוונטי לקרב עצמו ומנתח אותו בעיני ההיסטוריון שלו, אך מצד שני משמיע את קולם האישי של האנשים שנלחמו וחיו משני צידי המתרס, אזוב מביא את תאורם של אנשי הקיבוץ שהמשיכו את שגרת יומם ככל הניתן למרות ההפגזות והיריות וחלקם נפצע ונהרג.
"כאשר המפקדה הייתה מאשרת היו הרפתנים דוהרים אל הרפת. "שהרי הופקדנו על בעלי החיים"."
"אחת הרפתניות, התרגזה לנוכח "חוסר העקביות" של אנשי קאוקג'י: "שיחליטו, או שיורים או שאני הולכת לחלוב"."
נקודה חשובה עליה מתעכב אזוב הוא שינוי הנרטיב כאשר יהודים וערבים שחיו בשכנות טובה ובשיתוף הפכו לאויבים דבר אשר הסתיים בהריסת כפריהם ובגירושם של האחרונים. כיצד השתנה הלך הרוח הפלסטיני כאשר צעירים לאומניים תלו את תקוותם בקאוקג'י ובצבאו ואשר נחלו אכזבה והפכו לפליטים.
"צבא ההצלה' הגיע אך הביא עלינו אסון. מסרו את הארץ והלכו," הלין לאחר שנים אחד מפליטי רוביה תחתא. אולם לא כך נראו פני הדברים בראשית הדרך."
נקודה מעניינת נוספת אותה מציין אזוב היא החלפת הצד של הדרוזים שלחמו לצידו של קאוקג'י והחליפו צד לאחר קרב באזור רמת יוחנן, דבר אשר החליש את שליטתו של קאוקג'י באזור
"הגדוד הדרוזי ניגף ונסוג מותש לשפרעם. הכשלון והיעדר המוטיבציה פוררו את הגדוד. הדבר הניע את שכיב לכרות בחשאי ברית עם "ההגנה".לדבר נודעו שתי תוצאות מרחיקות לכת. האחת, תושבי הכפרים הערביים באזור גוש זבולון ברחו והאזור כולו טוהר, והשנייה העדה הדרוזית בארץ ישראל השתכנעה שידם של היהודים תהייה על העליונה במאבק. היא החליטה לקשור את גורלה עם מדינת ישראל."
אזוב עושה שירות מצוין לקרב חשוב בתולדות הקמת המדינה ואשר כמעט ונעלם מדפי ההיסטוריה עקב צילם של קרבות ומבצעים אחרים (יום לאחר התחלת הקרב התחיל "מבצע נחשון") שנשארו חרוטים בזכרון הקולקטיבי של העם והמדינה הזו .בכל מקרה הספר הזה הוסיף לי מידע למאגר הידע שיש לי על הקרבות שעיצבו את דמותה של המדינה בה אני חי, ובכל פעם שהעבור ליד משמר העמק או בסביבבתה אני אדע שכאן התחולל קרב שהיה נקודת המפנה במלחמת העצמאות.
|
|
איגרת מידע נוריתה
קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!
|
