איילת קלטר מודה בספרה שניתקלה בהרמת גבות מצד עמיתים ואנשי מקצוע כשפנתה לדרך חדשה בייעוץ תזונתי, אבל ההכרה שפיעמה בה מרגע שנתקלה בנושא באחת מן ההרצאות שנכחה בהן בחו"ל, סייעה לה לדבוק בדרכה ולהביא את תפיסת עולמה לארץ.

על פי הגישה המקובלת היום, שהולכת והופכת רווחת יותר גם בקרב בעלי מקצוע האחרים שלא נוגעים ישירות בתזונה, השמנה היא מחלה. השמנה מוגדרת על פי מדד BMI, המחושב על פי הקשר בין משקל הגוף לגובה. מדד זה אינו נותן מקום לשינויים במבנה גוף, מסת שריר שומן ועוד. אף כי עם הזמן נמצא כי יש בו המון בעיות, הוא ממשיך לשרת את כל העוסקים בתחום הרפואה ככלי מרכזי בהערכת מידת השמנתו של אדם.

איילת קלטר נוגעת בספרה בדרך בה נוצר מדד ה BMI ובדרכים השונות בהם הפך כלי שרת בידיהן של חברות ביטוח ובעלי אינטרסים אחרים, שסייעו להדגיש את הקול הקורא שמעמיד את ה BMI בראש הכלים המשמשים לאבחנת השמנה. כמו כל דבר בתחום הרפואה והתזונה, גם הדרך להכרזה על ההשמנה כמחלה רצופה בבעלי אינטרסים כלכליים ממגזרים שונים. לא יפלא על דעתו של איש אם ישמע כי יש מי שמרוויח מכך שאחוז גדול מן האוכלוסיה היום מוגדר כשמן ומשכך, עליו לטפל בנושא. לא ייפלא על דעתו של איש שהעובדה שאנשים בריאים, אך מוגדרים כשמנים, צריכים לטפל בעצמם, מכניסה כסף נוסף לכיס של אנשים רבים, אשר שמחים לדבוק בהנחות היסוד הללו על מנת להמשיך ולהוסיף לכיסם.

תעשית המזון מושפעת משיקולים פוליטיים ומחקרים היום בנושאי הבריאות והרפואה נוטים לכיוונים המשרתים את המממנים אותם (חברות תרופות, יצרני מזון ועוד). נושא ההשמנה הפך להיות כל כך לגיטימי כבעיה רפואית, שקשה למצוא היום איש מקצוע בתחום הרפואה שיגיד שיש המון שטויות בתוך הנושא הזה, שמשרתות אך ורק בעלי אינטרסים. איילת קלטר לא פוחדת לצאת חוצץ כנגד תפיסות מקובלות שהשתרשו בתחום והיא מביאה מחקרים רבים המבססים את התפיסה בה היא דוגלת " אנשים אמיתיים באים בכל מיני גדלים".

בספרה, מתחילה איילת קלטר לדון בנושא ה BMI, היא מראה מחקרים שהוכיחו כי מדד ה BMI המקובל אינו יעיל בחיזוי מצב בריאותי עתידי. למען האמת, מתברר שתחום ה BMI המקובל כתקין (20-25) הוכח כמנבא סטטיסטי של בריאות טובה פחות מ BMI הגבוה ממנו. היא מפרטת שורה ארוכה של מחלות ובעיות רפואיות שמסתבר שהמשקל התקין המקובל כיום אינו מסייע להתמודדות איתן.

היא מציינת עוד שככל שהגיל עולה, עליה מסוימת במדד ה BMI (דהיינו, עליה במשקל) הוכחה כיעילה במניעת מצבי מחלה רבים ובשמירה על המצב הבריאותי. ואז, היא שוטחת את תפיסת עולמה באשר לתזונה ללא דיאטה ומציעה את האפשרות ללמוד את "שפת האכילה האינטואיטיבית".

איילת קלטר מציינת ,כשתינוק נולד הוא מודע מאוד לצרכים הגופניים שלו, בין השאר גם לצרכים התזונתיים. עד גיל 4, ילדים אוכלים בצורה מאוזנת על פי דרישות גופם ואם הוריהם מאפשרים להם, הם יאכלו (גם אם ישלבו בתפריט שלהם ממתקים ומוצרים פחות בריאים) בצורה אינטואיטיבית, בדיוק מה שגופם צריך. היא מציינת שחשוב להציב בפני ילדים מספר אלטרנטיביות תזונתיות בכל ארוחה, ולתת להם לבחור לבד. אם ההורים דוגלים במזון בריאות, רצוי שיציבו בפני הילדים אלטרנטיבות רבות ככל האפשר, כך שהילד יוכל לצרוך את מה שגופו צריך.

עד גיל 4, היא מוסיפה, ילדים מקבלים את גופם בטבעיות. אין להם בעיה עם המראה שלהם, כל צורת גוף בה הם גדלו נתפסת בעיניהם כטבעית ויפה. הסביבה, היא ההופכת את הילדים מודעים לשונות הגופנית והיא זו המובילה לתפיסת עצמי משובשת. במקביל להשפעה על דימוי הגוף, הסביבה משפיעה גם על הבחירות התזונתיות של הילד, ההופך לאדם ובדרך כלל ההגבלות המקובלות על התזונה (שעות קבועות, מזונות "בריאים" מול מזונות "לא בריאים" וכו') מנתקות את הילד מן האכילה האינטואיטיבת, הנוצרת מתוך הקשבה לגופו, נתק  שיוצר את בעיות הבריאות ובעיות ההשמנה.

איילת קלטר מציבה בבסיס ספרה את ההנחה שלא כל האנשים יכולים להכנס לתוך תבנית הגוף המקובלת כאידיאלית, מבנה גוף שונה וגנטיקה, מובילים אנשים שונים להיות במשקלים שונים, הטבעיים לגופם ולפיסיולוגיה שלהם. כל נסיון לשנות את המשקל בניגוד לטבע של הגוף, מוביל בדרך כלל לתסכולים וגורר אחריו בעיות אכילה. בדרך כלל, איילת מוסיפה, אנשים גם יעלו את משקלם בחזרה ואף למעלה מכך, אם הם פועלים כנגד הנטיה הטבעית של גופם.

אז מה הפתרון? איילת מציעה בספרה דגש על מזון בריא, פעילות גופנית ואיזון נפשי. היא נוגעת בספרה באפשרות של כל אדם ללמוד להיות קשוב לגופו. גם כאשר הוא חושק במזון לא בריא, לא להתנגד לכך אלא לאפשר לעצמו מדי פעם את "החטאים" הללו. היא מאמינה שכשאדם יבין שכל צורך שלו במזון הוא לגיטימי, המאבק הפנימי והעיסוק הבלתי פוסק במזון יחדלו ובאופן טבעי  הוא יהפוך להיות קשוב לגופו. בנוסף לתזונה אינטואטיבית (שאיילת מציגה בספרה שלבי עבודה אישיים בהגעה אליה), היא מדגישה את חשיבות הפעילות הספורטיבית, אבל גם פה כמו בדרכה לאורך כל הספר, היא מציינת שעל כל אדם לעסוק בפעילות ספורטיבית המסיבה לו הנאה ובצורה שהוא נהנה ממנה. היא אינה רואה בדרך פעילות מסוימת יתרון על אחרת ואינה מציבה יעדים ברורים לאנשים. היא מאמינה שאם אדם יעסוק בפעילות ספורטיבית כלשהי, בצורה קבועה וממושכת, מצבו הבריאותי ישתפר והדבר יבוא לידי ביטוי גם במדדים בריאותיים וגם בהרגשתו.

איילת קלטר מציינת בספרה שהמשקל איננו מדד לבריאות, כמו גם ההשמנה. היא רואה קשר בל ינתק בן תחושותיו של האדם באשר לעצמו ולמזונות ולבריאותו. במצבים קיצוניים של השמנה או רזון, היא מאמינה שיש צורך בשינוי משקל גופו של האדם, אבל גם במצבים אלו, היא חושבת שיש לעבוד בדרך האכילה האינטואיטיבית ובשינוי הרגלי האכילה. היא מציינת לאורך הספר דוגמאות מהנסיון האישי שלה ושל מטופליה, בדרך המעשירה מאוד את חווית הקריאה.

חלק ניכר מהספר מוקדש להשפעה של ההורים על תזונת ילדיהם. איילת קלטר בוחנת את התזונה של ילדינו בהקשר להרגלינו האישיים ולהשפעות שלנו על אופן תפיסתם את המזון ואת עצמם. הבסיס לתזונה אינטואיטבית הוא הקשבה, הקשבה אישית של הילד (וכל אדם) לעצמו, והקשבה של ההורה לסימנים האישיים של הילד. איילת קלטר מודעת להרגלים הרבים שכולנו רכשנו ואימצנו לעצמנו במהלך חיינו, מהורינו, מהסביבה ומהתקשורת. היא מסייעת להורים להבין את ההשפעות הללו על התנהגות האכילה שלהם ותפיסת המזון, על מנת שיוכלו לסייע לילדיהם לפתח את האכילה האינטואיטיבית שלהם, כדי שיגיעו לתזונה מיטבית לבריאותם.

בסיום הספר, מופיעות מילות מפתח בשפת האכילה האינטואיטיבית, מקורות מידע עליהם היא מבססת את תפיסתה ואתרי איטנרנט שונים העוסקים בנושא.

הספר מומלץ לכל אדם שעשה במהלך חייו דיאטה כלשהי, ואינו מרוצה ממשקלו הנוכחי מדובר בספר עיון, המכיל בתוכו גם מושגים רבים מתחום התזונה, אך איילת קלטר מקפידה לבאר את המוגשים, ומשבצת בכל הפרקים בספרה סיפורים אישיים, המדגימים היבטים שונים אותם היא רוצה להדגיש. הספר קריא, מעניין וחשוב שיהיה בכל בית.