את דרגה 26 צריכים לקרוא רק משום העובדה שהספר הזה עושה היסטוריה. זה הספר הראשון המשולב באתר אינטרנט הפתוח לקוראים בלבד. בכל עשרים עמודים בערך ישנה הפניה לאתר שם יש סצנות חיות מהספר מצולמות ומשוחקות על ידי שחקנים בבמוי מקצועי.,
הספר נכתב על ידי יוצר סדרת המופת CSI וכאן לדעתי מתחילה הבעיה. הציפיה הגבוהה שנוצרת מעצם ידיעת עובדה זו.
העלילה סובבת רוצח, מתוחכם כל כך, חמקמק, גאוני ואכזרי ברמה כזו שאנשי אכיפת החוק יצרו עבורו דרגה משלו בסולם דרגות הפשע. דרגה 26. רוצחים סדרתיים "רגילים" עשויים להגיע לדרגה 25. סקויגל (הנקרא כך בעקבות קול סכין המשסף גרון של אחד מקורבנותיו ומתואר על ידי בנה בן הארבע - למעשה אחד היחידים שראה את סקוויגל אי פעם ושרד לספר על זה) ניצב לו בודד בדרגה שנפתחה במיוחד עבורו.
אז לסיפור עצמו. הכתיבה מאוד מדוייקת וניכר כי זו עבודה של יוצר CSI. סצנת גילוח הגוף למשל מפורטת על לרמת השערה הבודדת. הטוב והרע מוחלטים, מובחנים ומובדלים למן העמוד הראשון. יכולותיו של סקוייגל מועלות לדרגה על אנושית. יכולת ההתגנבות, יכולת הכניסה לראשו של האחר ויכולת ההעלמות יוצרות את התחושה שהוא בלתי ניתן להתמודדות.
ועם רוע כזה צריך כוח נגד מיוחד. הבלש דארק, שסיפור חייו האישיים יכול להחזיק ספר עלילתי שלם נפרד. דארק איש האופל יוצא למרדף חייו אחרי סקוייגל. הרע האולטימטיבי.
אני חייב לציין שהספר מהנה במידה סבירה. הבעייתיות שלו נעוצה בעובדה שניכר כאילו היוצר מודע לציפייה הגדולה שיש ממנו. ספר, אתר אינטרנט שבו משוחקות הסצנות, טוב מוחלט מול רע מוחלט. בשלב מסויים יש בעיית אמינות הנוצרת מעצם הצלחותיו החוזרות ונשנות של סקוויגל להתגנב למקומות עמוקים יותר, לחשוב בצורה מדוייקת ביותר כמו רודפיו ולחמוק מחבל התליה פעם אחר פעם.
לסיכום, שווה קריאה רק בגלל הפרוייקט המעניין והיוצר המעניין לא פחות.
