הספר הראשון אומנם לא היה עוצר נשימה, אבל הוא בהחלט יצר אצלי רצון לשוב ולקרוא על מעלליהן של רייצ'ל נערת בת הטיפש עשרה הטיפוסית, ועל מירי אחותה הקטנה והערכית.
בספר הזה, נראה שרייצ'ל החלה ללמוד את הלקח ששימוש מוגזם, אפילו בקסמים של אחותה- יכול להזיק יותר מאשר להועיל. אחרי שהיא השפילה את עצמה מול כל הבית ספר, והפכה את הבנות המקובלות ביותר לאויבותיה המושבעות, היא מבינה שאי אפשר לסדר את החיים במטה קסם. ומה שבא בקלות, נעלם בקלות רבה עוד יותר.
אבל הלקח של רייצ'ל קשוח מאוד. הוא לא נעצר, אלה ממשיך- וממרר את חייה. כל הליכה לבית ספר הופכת לגיהנום מתמשך בו כולם צוחקים עליה, הכמעט-חבר-שלה-לשעבר שונא אותה והיא בודדה מאי פעם. ודווקא במצב הגרוע הזה, היא מגלה מי האנשים שנשארים לעמוד לצידה בכל מצב: אחותה מירי, וחברתה תמי...
למירי קשה לראות באיזה מצב נמוך אחותה נמצאת, והיא נרתמת למשימה להשיב לרייצ'ל לפחות חלק ממה שאבד לה – את החבר שלה. היא רוקחת שיקוי אהבה על כפפה שרף שכח אצלן בבית, ומירי מחכה לראות את התוצאות. אולם נראה שמשהו השתבש בדרך, והכפפה לא משפיעה כמו שהיא היתה אמורה להשפיע, לפחות לא על רף.
אך נראה שהיא בהחלט משפיעה על אחיו הגדול - השמיניסט, החתיך, ראש מועצת התלמידים ושחקן בנבחרת הפוטבול- שמתאהב עד מעל הראש ברייצ'ל. ובאותה המהירות שהיא ירדה בסולם החברתי, היא שבה ומטפסת בו- הישר "לחברה הגבוהה". כולם שכחו מהפדיחות שהיא עשתה לעצמה בתצוגה – ושוב כולם מחפשים בקרבתה. אבל הפעם רייצ'ל מפוכחת מעט יותר, ולא נותנת להצלחה ולעלות לה יותר מדיילראש. היא נשארת עם רגליים על הקרקע, או עד כמה שאפשר עם כזה חבר מדהים.
במקביל, מירי בטוחה שזה התפקיד שלה להציל את העולם. "יש קבצנים רעבים? היא חייבת להאכיל אותם. יש בצורת? היא חייבת לפתור את זה! כל העולם מקולקל? לא נורא! מירי פה בשביל לתקן אותו!" וכך היא משקיעה את כל כולה בשיפור העולם, ללא לאות, ללא שינה וללא אוכל. היא רצה ממשימה למשימה, בלי לנוח, בלי לנשום- רק להמשיך לתקן. אבל כמה מהר שהיא לא עושה, ומיטב מאמציה.. פשוט לא מספיקים. תמיד תהיה עוד צרה שצריך לטפל בה- ומירי מתחילה לקרוס תחת עול העולם.
הפעם, לא רק מירי ורייצ'ל עושות חיים משוגעים, אלה גם אמא שלהן מחליטה שהיא לא זקנה מדיי בשביל לצאת לדייטים. ממכשפה שהתנזרה מכוחות הכישוף שלה, היא חוזרת בקלות למנהגיה הקודמים, ונראה שהיא לא יכולה להפיק לקחים והיא שבה לחזור על טעויות, כי היא יכולה לדלג רק מקיצוניות אחת לאחרת, גם אם הן יהרסו אותה...
על רייצ'ל מוטל העול להחזיר את הכל לפרופורציה – ותוך כדי לנסות להשיג גם את מה שהיא רוצה.
ובסוף הספר, מחכה לה הפתעה אדירה, שהיא חיכתה לה זמן רב...
הספר הזה כתוב בשפת דיבור קלילה וזורמת כמו הספר שקדם לו, אבל הפעם, בניגוד לספר קודם דווקא זה מתאים יותר. הפעם היה עומק, משמעות ומשמעת לרייצ'ל. היא התבגרה, והפכה מנערה שכל מה שמעניין אותה זה רק דברים שטחיים למישהי קצת יותר אחראית, קצת יותר בוגרת, וקצת יותר עמוקה – השינוי לא היה דרמאטי, אבל בהחלט מורגש. והעומק הזה, שהיה כל כך חסר בספר הראשון, הוא זה שגרם לספר הזה לקבל נופך נוסף, שידרג והוסיף, והפך את הספר למוצלח הרבה יותר מהספר שקדם לו.
רייצ'ל מתחילה לפתח עם עצמה דיאלוגים מוסריים – חברתיים. היא מבינה שכוחות כישוף, וזה שאתה יכול לקבל הכל בקלות, לא הופך את החיים שלך למאושרים יותר. היא מנצלת את החיים, ודואגת ליקרים לה. היא...רייצ'ל. כזאת שאפשר לאהוב ולהעריך, ולא שקועה כל הזמן ברחמים עצמיים או מחשבות חסרות פואנטה.
