"הדבר היחידי שמתחדש בנושאים אלה הם האנשים, טענה, וכל דור חדש מנסה, ללא ההצלחה, להמציא את הגלגל שלו, את האלוהים שלו או את ההוכחה לאי קיומו. וכל מה שהוא מצליח לעשות זה למצוא הגדרה חדשה בשפתו העכשווית, הכורכת יחד את החידושים בלשון, בטכנולוגיה, בתורה האבולוציה ובפילוסופיה כדי לשוות מראה צעיר ורענן לרעיונות ישנים נושנים. לעולם לא תימצא ההוכחה החותכת לקיומו או לאי קיומו של האלוהים והספק ימשיך ללוות ולחצות את האנושות עד סוף כל הדורות."
(עמ' 10)
אני מניחה שלא אפתיע מישהו (מחמשת קוראיי הנאמנים ששורדים את האורך) אם אפתח, כהרגלי, בווידויים טרום הסקירה.
ככה זה בתחום הטיפולי- ייחודי של כתיבת ביקורות שאני מנסה להעצים במטרה שייהפך למקצוע רווחי ומוכר בקרב הציבור הרחב ומוסדות האקדמיה המובחרים.
אפשר לדלג על ההקדמה הזו שלי ובאותה המידה לבחור להישאר איתי גם בה (כמבחן סיבולת והישרדות), בכל מקרה כל בחירה אינה סיבה לטינה כלשהי בינינו.
הווידוי הפעם יציין בפניכם, אותם הנאמנים והאמיצים שבחרו להישאר, שתי עובדות בסיסיות בטרם נמשיך (או נתחיל. תלוי בנקודת המבט): העובדה הראשונה היא שלא הכרתי בכלל את שמואל פרץ ואת ספריו לפני הספר הנוכחי. ואילו העובדה השנייה אותה ארצה לחלוק היא, שלמרות היותי נצר לבנקאי (אני קוראת לו אבא. איש מדהים, רוב הזמן.), ההבנה שלי בכלכלה, השקעת מניות ומדד הבורסה אינה גבוהה במיוחד, עסקאות המכילות מיליונים ומיליארדים רחוקות מחיי (בשלב הזה, בכל אופן. נחזיק אצבעות שאריאלה ממפעל הפיס פשוט נרדמה וכשתתעורר תמהר לצלצל), וכל הנושאים של 'תרגילי עוקץ' בסכומים כאלה מסקרנים אותי כצופה או כקוראת, אבל פחות נוגעים בי אישית במציאות היומיומית.
מהסיבות האלה בדיוק ביקשתי את הספר הזה לסקירה, תמיד נחמד לנסות לאתגר את עצמי, לגוון ולהימנע מלהתקבע. זו אולי קלישאה (בגילי המופלג מותר לי), ועדיין, מבחינתי התקדמות ממשית והתפתחות כלפיי מעלה אל הפסגות הגבוהות של ההגשמה העצמית, מחייבות תנועה מתמדת במשעולי נתיבים מסתעפים וצמתים רבים.
אם לסכם מראש, התוצאה היא שנהניתי מהספר ומהאתגרים שטמן בחובו לפניי ואני לא מתחרטת על הבחירה שלי לבקש אותו לסקירה, עם זאת הניתוח לגביו רק מתחיל...
התקציר השטחי של העלילה יכול להתבטא במשפט בודד ומורכב בסגנון "שלושה חברי ילדות, טראבל מייקרים, מהופנטים מכסף ודחפים להוכיח מי מהם המוצלח ביותר, מקבלים הנחתה ממישהי שנתיבי החיים הפגישו ביניהם, ניסיונם להתרומם מהמכה נעשית בשתי דרכים- אחד נגד השני ושלושה יחד נגד האחת, וכל האמצעיים כשרים.", מכאן אנחנו נכנסים לקצב מהיר (משהו כמו פרקי הסדרה '24' או הסרט 'אושן 11') שמבהיר לנו איפה נמצאת כל אחת מהדמויות בתהליך התחרותי הזה ולומדים על האופי, המניעים ושאר הנתונים הקטנים והגדולים שמעורבים בהסתעפויות חורצות הגורלות (בעצם זה גם כמו טלנובלה. אז אולי נקרא לז'אנר 'טלנובלת אקשן', שזה כמעט טוב יותר מ'דרמה קומית מוזיקלית יומית', עוד ז'אנר שאני אוהבת לראות).
כדי להסביר בדיוק רב יותר את כוונתי ואת דעתי המנומקת על הספר, אציג תחילה את הדמויות בסדר היחסית קבוע של הפרקים המציבים אותן במרכז (הספר כתוב בגוף שלישי ולכן ההתמקדויות הספציפיות וסדרן, הן אולי נקודות אקראיות והקטנוניות הטבעית שניחנתי בה גרמה לי לבחון את הנושא ולהסיק מסקנות שאין להן הכוונה מצד הסופר).
"נפש בעלת יושרה מתקשה למצוא את תאומתה, אבל נפש מעוותת מזהה את רעותה כהרף עין, ככה זה בהווי הנשמות הלא טהורות."
(עמ' 54)
נתחיל עם מירי, הגיבורה הנשית הראשית, שאמירה כמעט מקרית מצידה היא שהציתה את כל האקשן בסרט החיים שלה, בעלילה.
מירי גדלה רק עם אביה, נתן, מכיוון שאמה בחרה בחיים של חזרה בתשובה והתנתקה מהשניים סופית כשהתחתנה עם רב, כשמירי הייתה פעוטה.
מירי בשנות העשרים המאוחרות, יוצאת עם אמיר, במאי ותסריטאי, המחכה לפריצתו הקולנועית, היא יושבת לעיתים קרובות בפאב שכונתי ומתיידדת עם דתי לשעבר, 'ריקי' (נחמן שפירא במקור), הצעיר ממנה בכמה שנים והשניים מלרלרים בנושאים ברומו של עולם.
מירי סיימה זה עתה תואר שני במינהל עסקים ובאופן כללי, מלבד המראה המתואר כנאה ומושך במיוחד, היא בדיוק מהבחורות שיכולות לעמוד כמייצגות בחזית תנועות למען נשים חזקות ועצמאיות שעתידן הטוב מובטח.
באחד הערבים שמירי מבלה בפאב, מחכה לאמיר ומתקרבת אל ריקי דרך עוד דיון מעמיק על מהות הקיום, נכנסים לפאב שלושה חבר'ה שיצרו לעצמם שם של שלישיית מוסקטרים אפלה, שמעשיה הילכו אימה בעיר רחובות ובסביבתה כבר מגיל ההתבגרות, למזלה הרע של מירי היא מכירה את השלישייה מהלימודים ועל אף ששמעה אזהרות מוקדמות רבות אודותיהם וחוותה את התנהגותם השלילית בזמן הלמידה, היא לא בוחלת באמצעי על מנת לסלק אותם מהפאב במהירות שיא וללא שתתפתח תגרה אלימה, הסילוק נעשה על ידי הצתת התערבות גלויה שתערער את יחסיהם ארוכי השנים של שלושת הפושטקים.
כאן, ברשותכם, אני בוחרת לעצור שנייה ולציין שההתערבות עצמה נראתה לי מראש קצת עקומה ולא אמינה, וגם זה שפליטת הפה של מירי על "ההתערבות" הזו הבריחה במידית את השלושה אל קו הזינוק של התחרות ביניהם, זה לא מנע ממני להנות מההמשך כי הרעיון עצמו מהווה בסיס מוצלח לפתיחת עלילה, אבל חוסר האמינות שחשתי קצת הפריע לי להסתכל על כל הרביעייה הראשית של הדמויות כרצינית וכאינטליגנטית מלכתחילה.
הבנתי שאני מגחכת עליהם ומרגישה שהם סטייל הדמויות האינפנטיליות מז'אנר הקומדיה של טעויות ובראשו סרטים הנושאים שמות סטייל 'טיפשים בלי הפסקה' ואני פחות מתחברת לכאלה. אם כי סביר בהחלט שלקוראים רבים שיתקלו בספר הזה, הפרטים האלה שציינתי אינם חיוניים בכלל ומדובר בתפיסה אישית שלי וחכמים ממני כבר אמרו שאין טעם בוויכוח על הטעם והריח.
"אני יהודי, כבוד הרב, ועד היום זה הספיק לי. מצד שני אחוז ניכר של לקוחותיי הם אנשים מאמינים ואני מניח שהיו מרגישים הרבה יותר נוח אם ברכתך תלווה אותם."
-"כדי שאתה תוכל לעשות יותר כסף..."
"אם שנינו נתייחס לכסף כאל אמצעי ולא כמטרה בפני עצמה נוכל לחיות בשלום זה עם זה. הכסף יוכל לשמש, בין היתר, לסייע באחזקת ה'כולל' שלך. זה לבטח ימצא חן בעיני רבים מלקוחותיי וגם בעיניך. וזה, דרך אגב, הרבה יותר ממה שעשו הבעלים הקודמים."
(עמ' 211)
אחרי שהוצאתי את התחושה שלי בדבר ההתערבות עצמה, הגיע תור הצגתה של כנופיית 'שוקולד- מנטה- מסטיק' בספר, רק שבשונה מהלהקה המקורית, השלישייה הזו של הגברברים בגילאי השלושים בערך, היא לא משהו שתרצו מיוזמתכם ובדעה צלולה לשמוע אותו מזמר (אוקיי. בעצם אולי גם את הלהקה המקורית, שממנה שאבתי את הכינוי, תעדיפו לא לשמוע וככה נהרסה לי ההשוואה...).
למען האמת, גם אם בעצם כן תרצו, הם לא ימכרו אחד את השני ולא משנה כמה תרחש ותועצם היריבות בינם לבין עצמם מתחת לפני השטח ולפני שתמהרו לפרגן על ערך הנאמנות המקודש, הנאמנות הזו שהם מציגים חיצונית לא תטה את שקילת המאזניים עבורם לטובת כניסה לגן עדן.
חוץ מזה, אם אתם מכירים את הביטוי העתיק בו נטען ש"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות", לשלושה האלה אין כוונות כאלה כמעט בשום שלב או מול אף אדם מלבדם. וחבל, כי מוח קרימינאלי כשלהם והאיחוד מוחות ביניהם יכול בקלות להיות מנותב לחיוב ולהעניק להם פרסי נובל על גאונות.
מתן אלמוג- שחצן, שמנמן וכריזמטי המתיימר להיות המנהיג הדומיננטי בחבורה.
לאביו היה עסק של בתי מרקחת, אך לא תרופת פלא שתעניק אהבה כלפיי בנו מתן, כשהפסיד האב את נכסיו, בזמן שמתן התקרב לחגיגות בר המצווה שלו, והפך לשכיר ברשת גדולה בענף בתי המרקחת, החל מתן לסטות מפסי ההתנהגות הנורמטיבית בצורה קיצונית- לגנוב, לאנוס נשים רבות, להתנכר למשפחתו ולסביבה, איבד כל רגש ונעשה אדם מנוול במיוחד שמוכן לעשות הכול בשביל הסיפוק, הכוח והמעמד שמעניקים סכומי כסף עצומים, אין לו שום סנטימנטים כלפיי הדרכים, האנשים והשיטות בהן יתמרן ויזגזג עבור הצלחת מטרתו.
היחידה שהוא מרגיש כלפיה משהו שמזכיר רגש בריא המעיד על היותו אנושי איכשהו, זו בחורה בשם מינה, המשמשת גם כשותפתו הסודית למזימותיו, איתה הוא חולק את תוכניותיו הזדוניות (הקמת עמותה פיקטיבית למשל) ואת התאווה המינית האמיתית, גם כשבדרך הוא מתחתן עם אחרות כי הן עונות על דרכי הקידום שניכס לעצמו ועל החזות החיצונית שהוא רוצה להציג לעולם על מנת לבצע את זממו, בעוד מינה היא סוד וכך גם הריגוש בקשר שלהם.
החולשה הבולטת שלו (וגם יתרונו הבולט) היא, שהאגו שלו ענקי כל כך שהוא לוקח סיכונים בצורה אימפולסיבית, מתוך הנחה (לא לגמרי מופרכת) שהוא לא ייפול כי בעזרת שכלו האינסופי הוא כבר ימצא את הפתרון המושלם שיחלץ אותו מנפילות אפשרויות כשידו על העליונה.
"לאחר מכן השביעה אותם על דף מאוד פרובוקטיבי של הירחון 'פלייבוי', בטקס מאגי שכלל שלל נרות ריחניים, האפלה של המשרד והקראת לחשים מאחד הספרים של 'הארי פוטר', להפסיק לאונן למראה חמודות גופה ולא לפנטז עליה יותר.
-"כפי שאתם רואים יש לי תחליף גם בנושא מין וגם בנושא תוכנות," אמרה להם, "תשתמשו בשניהם."
(עמ' 124. עלילות מינה ובחורי הישיבה בעמותה הפיקטיבית).
יובל כהן- החבר הנגרר מבין השלושה. בעל חזות מזרחית, סרן בחיל הלוגיסטיקה של צה"ל. מסורתי ונשוי לענת עם ילדים שאוהבת ומקבלת אותו, למרות שהוא מעדיף מין פרוע ומזדמן עם אישה שהכיר כחיילת בעת שירותו הסדיר, בת שבע שמה. במקביל חושק יובל באותה מירי דהן ומקווה להתנתק מחבריו כשיקבל דרגת רב סרן וישקיע זמן ממושך בבסיס מרוחק מהם.
יובל מהורהר נפשית, מדוכא ושבור רגשית עם נטיות אובדניות, מתקשה להתגבר על זיכרונות העבר, שקט ומאופק יותר מחבריו, מסתגר, מופנם וחלש אופי, הנוטה להטביע עצמו באלכוהול.
הוריו התחתנו בשידוך, שכלל מכות מצד סבו עבור הוצאתה של החתונה לפועל, למרות התנגדות אמו, שהייתה באותו הזמן רק בת 19. אביו מת מסרטן כארבעה חודשים לאחר שנולד יובל, אמו הידרדרה לזנות, נתנה לו כסף אך הזניחה אותו רגשית בצורה קיצונית, ואם כל זה לא מספיק מטלטל ומותיר חותם על האישיות, היא גם שכבה עם שני חבריו ויותר מפעם אחת, אל מול עיניו ומה שחמור שזה לא כל כך הביך אותו כמו שניתן היה להעריך שיקרה ואפילו הייתה בו קנאה כלשהי ורצון להצטרף אליהם להזיה החולנית הכללית.
יובל מבהיר שהברית שלו עם הפסיכיים האחרים מושתת על אינטרסים רגשיים ולב מרוקן שצריך למלא בחום אנושי ובתחושה של הערכה עצמית.
הפרק השלישי מתאר את יובל המבולבל (ברורה לי ההקבלה לכוכב הילדים. אבל ממש אין שום קשר מבחינתי, מלבד השם והחרוז המתבקש. באותה הזדמנות אחשוף שאני מחבבת את מותג הילדים המוכר באותו הכינוי) בטיפול פסיכיאטרי קליני דמיוני, המתרחש במוחו קודח ההזיות ומוצף האלכוהול, רגע אחרי עוד יחסי מין עם בת שבע בסגירת שבת בבסיס הרחק מקן משפחתו.
הפרק הזה היה אחד האהובים עליי מבין פרקי הספר, בזכות אופן המידע הניתן על הדמויות ואופיין הרגשתי כמה יובל מיוסר בינו לבין עצמו וכמה הוא זקוק לחבל הצלה משמעותי שיפריד אותו בהקדם מהשותפים המניאקים והדומיננטיים שלו. לא סתם אומרים שברגע שיש קבוצה של שלושה אנשים, אחד תמיד ירגיש מחוץ לתמונה מבחינת הדינאמיקה הקבוצתית.
"כל פעם הוא מקבל אישור מחודש לחשדותיו העמוקים ביותר במציאות המגעילה סביבו. איש אינו אוהב אותו כפי שהוא וכולם מנצלים את חולשותיו כדי להפיק ממנו משהו. אישיותו, שאיפותיו, תקוותיו, כל הדברים שעשו את יובל כהן לא עניינו איש. זה היה האישור לתחושתו מימים ימימה שלא חשוב מה יעשה, הסוף יהיה רע."
(עמ' 149. כשהמציאות והאלכוהול נפגשים)
החבר האחרון בחבורת המתחרים חולי הרוח, הוא יואב קדמון- רזה ובלונדיני עם פני מלאך שמסתירות התנהגות שטנית במיוחד (שאחת מחברותיי לחיילי איגוד כותבי הסקירות ב'אימפריה הנוריתית', ליהי סורק, תוכל להסביר בפירוט רב ממני למה מדובר בפסיכופת במלוא מובן ההגדרה ולמה זו נטייה מולדת. סקרנים? דברו איתה).
יואב, כאמור, מעדיף להציג פני נחמד, לתכנן בערמומיות ובקור רוח מצמרר פעולות קטלניות לטווח הרחוק ולארוב בשקט ובהתמדה לעיתוי הנכון והמדויק להוציא לפועל את רעיונותיו הארסיים.
עברו המלוכלך כנער, מוכתם בצילום קלטת סקס עם אחת המורות שלו בתיכון, פרשייה שהתפוצצה תקשורתית והובילה אותו לתכנן ולבצע נקמות רצחניות בעיתונאים והשוטרים המעורבים בסיקור התקשורתי, מבלי שהוא או שותפיו לפשע יראו מעורבות ישירה בתקיפות.
יואב אינו מהסס לנצל את שמו הרע כשהוא רוצה לאיים ולהפעיל לחצים תוך שימוש בידע שצבר על מתחריו באסטרטגיות יסודיות וחשאיות שזוקפות לזכותו את הניצחון.
אביו מת מדום לב בילדותו (לאחר שלפי השמועות המציפות, הטריד אביו מינית צעירה שהתאמנה אצלו בקורס טניס), אמו ברחה עם תייר גרמני. אכן טלנובלה משפחתית רוויית יצרים שעיצבה את התבגרותו כאדם ודחקה אותו לקצה.
יואב נאבק כדי לזכות בלב אשתו, לינוי, בעיקר כי הוריה עיצבנו אותו והוא אכול רגשי נקם ובטוח שהנכד המשותף שיביאו יקדם אותו ב"חינוך" מחדש של לינוי והוריה.
לאורך כל עלילת הספר נשאלת השאלה המעניינת- אז מי מבין השלושה ינצח- מתן איש הסיכונים והאימפולסים? יובל הנגרר והשסוע מבפנים שמהרהר במחשבה האם יוכל לפעול לבד? או יואב האסטרטג הממולח שכשרונו לחזות כמה מהלכים לעתיד וניחן גם בסבלנות ואורך רוח?...
כפי שאמרתי, השלושה אומנם מתחרים האחד בשני, אך מנגד ובמקביל מאוחדים לחלוטין בכוונתם למרר את חייה של מירי ושום דבר או שום בריחה למקום אחר ומרוחק, לא יציב מחסום מולם- פריצה לביתה, לקיחת אמיר ואהובים אחרים שלה ממנה, פגיעה בעבודתה ובשמה הטוב הן עניין שיגרתי עבורם מרגע הציבה מירי את האתגר בפניהם, ובאופן מעשי הם שואפים למצוץ את דמה ואת אנרגיית החיים שלה ולדחוק בה עד שכוחה יתנדף והיא תישאר חסרת כל.
אבל מירי לא פראיירית ולכן מסרבת לוותר ולתת לבנים לנצח אותה במשחקיהם החולניים, בשלב הזה הקצב המהיר של הספר תורם רבות לפיתוח העלילה ולקריאה כולה, כאשר בין לבין האינטריגות של רביעיית הדמויות המרכזית לסביבה האנושית שבקרבת כל אחד מהם בנפרד, בוערת.
"על שלושה דברים השחיתות עומדת, על הון, על שלטון ועל העולם התחתון."
(עמ' 137. יומנו של נחמן שפירא, 'ריקי'. איש ההגיגים שהביא אותה בחרוזים פיוטיים של משוררים).
דמות נוספת שאני רוצה להתייחס אליה היא דמותו של ריקי הדתל"ש, צעיר, רומנטי ותמים המנסה למצוא את מקומו בעולם החילוני ובעולמה של מירי.
אני מניחה שגם כותב הספר חיבב אותו, כמוני, כי בתחילת כל פרק מובא קטע מיומנו של ריקי 'הרהורים לפני מותי', גם כשהוא יוצא מחייה של מירי ונשאר ברקע של העלילה המרכזית, מובאות תובנות כחלק מ"הציטוטים" הקצרים של "יומנו".
ריקי, יומנו וסיפורו האישי יכלו למלא בנפרד ספר שלם מבחינתי וחבל שהדמות עזבה בטרם חוויתי איתה כמות רבה של חוויות נוספות.
קטע מצחיק שסיפקה אחת מדמויות המשנה הקשורות לאחד הגיבורים, מתקשר למינה, הסוכנת החשאית בשירות מתן ושותפתו האמיתית לפשעים, הקטע מתאר איך פעלה על מנת לקדם את תוכניתם המשותפת של מתן ושלה, עבדה על בחורי הישיבה באמצעות שימוש בלחשי 'הארי פוטר'. כמו עם ריקי, ככה גם מינה יכולה בקלות לגנוב את ההצגה כסיידקיק ,המהווה חלק מחייה של אחת הדמות הראשיות.
"אני חושבת שאנחנו צריכים להקים עמותה. עמותה זה בסך הכול רישיון להדפיס כסף. אומנם מדובר בשטרות קטנים, באופן שאי אפשר להתעשר ממנו, אבל בהחלט אפשר להתקיים מזה בלי לעבוד יותר מדיי."
(עמ' 119)
לאורך רבים מפרקי הספר הוצפתי בתחושה שמעבר לעלילה המורכבת, המתפתלת והמרתקת בבסיסה, יש משהו שמקשה על האמינות- מתוארים ערימות של שקרים ופשעים, אבל אף אחד מהסובבים לשלושת המוסקטרים המרושעים, ובעיקר המועמדים למעורבות איתם בעסקים המגלגלים הון עתק ולסגירת עסקאות וחוזה עבודה מאוד רווחיים ומתוחכמים, עם השפעה על השוק כולו מבחינת דריסת רגל ועוצמה פוליטית, טכנולוגית ותקשורתית, לא טורחים לבדוק את אמינותם ואת האפשרות לקשר העבר ביניהם. לא מכונת אמת, לא בקשה למליצי יושר, אפילו לא הקלדה מהירה ב'גוגל' כפי שנהוג בתקופה הזו של שנות האלפיים, שבה גם מתרחשת עלילת הספר.
אז אולי אין לי כסף, נכסי נדל"ן ורכוש בסכומי עתק אדירים כאלה ובכל זאת נדמה לי שחבר'ה כאלה שהתחילו כעבריינים בגיל צעיר, לא יכולים לעבוד על כולם בכל תחומי היחסים והעסקים, מבלי שמישהו יקלוט ששמם מוכתם בהונאות עבר.
האמת שגם עם הדיבורים בין כולם הרגשתי שמשהו לא תמיד מתיישב מבחינתי בצורה מדויקת, כלומר משהו בשפה ובניסוח הדיאלוגים של השיחות היה ספרותי וערוך היטב, אבל לא הרגיש כמעלה "צלילים של דיבור", התקשיתי לדמיין שככה מדברים במציאות, באופן אישי לא שמעתי שני אנשים (או יותר) מנהלים שיחה בניסוחים דומים, ולא מדובר בנושאי השיחה עצמם, אלא במלל הנאמר בלבד.
אם כי, למען הגילוי הנאות שאני דוגלת בו, השפה טובה מאוד, גבוהה ועשירה מבחינת שלל כללי הלשון והדקדוק ואין עוררין מצידי על שהשפה זורמת ונעימה לקריאה, אבל היא נופלת מבחינת השכנוע לאוזניים שלי. ושוב, אולי מדובר בבעיה המוכרת שלי, רגישות היתר לפרטים כאלה וכל עוד ההנאה והמתח נשמרים- אפשר להתעלם בכיף מההערות האלה שלי (מה גם שבתיאורים שאינם דיאלוגים הכול זרם לי נפלא).
"אחרים אולי כתבו את התסריט אבל הוא השחקן המושלם לכך. ומי זוכר כותבי תסריטים? הוא השאיר את מוריו הרחק מאחור, משום שבסופו של דבר הוא הפך למרכז של כוח והאחרים שעמדו מאחוריו היו בחזקת אפס גמור. ייתכן שהוא חייב להם אך רק הוא יקבע מה גודל החוב ומתי לפרוע אותו. זה אינו אומר שהוא מסוגל לנווט עסקית חברה עם מחזור כספים משמעותי, אבל הוא היה בדרך הנכונה."
(עמ' 204)
נקודת חוזק שלקחתי מהספר הזה נוגעת לידע המעמיק על מאחורי הקלעים של המערכת הכלכלית, התקשורתית והפוליטית האוניברסלית, שהובאה באופן משכנע ואמין כמעט לחלוטין.
גם הרעיון של צלילת עומק למוח של כל אחד מהגיבורים הראשיים תוך רקימה החיבור ביניהם מצא חן בעיניי, לצד שיטות הפעולה הנבחרות, תוצאותיהן והשימוש במונחים שונים הקשורים לאסטרטגיות נקמה ובכלל להתנהלויות בחיים, כשהמטרות לעיתים מאוד קרובות מסנוורות והורסות מבפנים את האנשים, שהופכים לאובססיביים מדיי ולכאלה שלא רואים ממטר אף אחד מלבד עצמם.
אל כל רביעיית הדמויות הראשית הרגשתי הבנה לפרקים, אי אפשר להגיד שממש הזדהיתי וחיבבתי אותן, מילא לא את הבנים, שאין דרך אחרת מלהגדיר אותם כחלאות שמקומם בצינוק הכלא כמאסר עולם ללא אופציות לחנינה, אבל גם את מירי דהן לא לגמרי אהבתי, לאורך רוב הספר ויותר ויותר לקראת הסוף, ניהלתי איתה כקוראת יחסים אמביוולנטיים במיוחד, ולא בטוח שאם הייתה אמיתית ולא דמות בדיונית מספר, הייתי מצרפת אותה כחברה קרובה, מקסימום חברה בפייסבוק שעושים לה 'לייק' פעם בכמה זמן ומוסיפים איזה 'מה המצב?' ובזה מסתכם הקשר.
ובכל זאת, הספר, כמכלול שלם, בהחלט עולה על סך כל חלקיו ויוצר תמהיל מהנה, חכם, מעניין, בולט שלמחבר יש מסרים להעביר מעולמו והספר מומלץ לקריאה לדעתי, וכמובן קיים סיכוי דיי סביר שהקטנוניות בנוגע להרחבת דמויות המשנה ולאמינות הדיאלוגים היא בעיקר שלי ובנימה הזאת בהחלט אשמח שתבחרו לקרוא ולשתף אותי בדעתכם על הספר הזה.
