כשהנחתי את ידי עליו לראשונה, לא יכולתי שלא להתפעל מהתקציר שמתאר בקסם רב, עולם מלא מדע בדיוני כמיטב המסורת ובונוס של חוצנים, יחד עם קמצוץ מבטיח למדיי של פנטזיה.
ללא ספק באתי לספר מלאת צפיות כרימון.
צפיות, שללא ספק נכזבו בתחילת דרכן.
סירקולה וסרקלס לא הכירו כלל לפני הפגש הרה האסון בבר אקראי בגאלאפולה, כפר הגא לאפלים, בו אלקטרון אשתאורי התביית על התדר של סירקולה והחל להציף אותה בזרמים חשמליים בעוצמה אדירה, שאלמלא תגובתו המהירה של סרקלס שהאריק אותה (= לקח ממנה חלק מהמתח החשמלי ובכך עזר לה לא להתפחם מעודף אנרגיה) היתה מתה תוך שניות ספורות. מכאן סיפורם מזדחל לו באיטיות על פני הפוליטיקות של הגאלאפלים, ועד שלבסוף, לאחר הרבה מאוד מאמץ, הם יוצאים למסע שתכליתו היא להזכיר לבני האדם את חברותם המשותפת מימים ימימה של הגאלאפלים ובני האדם.
באותו זמן, בניו יורק, אנישי, נער כבן 14 בעל נכות מיוחדת, הכוללת לב גדול מדיי למימדי גופו - כך שהוא אנוס ללכת איתו קשור בחגורה למותניו, מגלה כי סבו - ג'ק- הפך למקק.
התגלית המרעישה נבלעת לנוכח תגלית מרעישה אף יותר, ג'ק,הצליח ליצור קשר עם חוצנים! או שמא הם יצרו קשר איתו?
זה אינו משנה כלל, ג'ק ואנישי מתוודעים לשערוריה שמתרחשת כבר למעלה מארבעים אלף שנים, והעולם שותק. הכוכב ארץ נשלט על ידי 'אשתאורים', חייזרים האכזריים ששואבים כטפילים את האנרגיה הטבעית שבני האדם מייצרים בשל היותם בני אדם.
כדור הארץ מתחיל להראות את אותותיו, ואימא אדמה מוחה כנגד הריחוק שהאשתאורים כופים על בני האדם ממנה. אימא אדמה מאיימת בניעור טוטאלי אם בני האדם לא יתעוררו מעצמם.
כאן מגיע מקומם של הגאלאפלים, אם רק יצליחו להזכיר לבני האדם את מוצאם, תינתן בידם הבחירה בין ההרמוניה השלווה או המלחמה התמידית. אבל כדי להגיע למטרה הסופית, עליהם לעבור דרך ארוכה ולהתמודד עם עצמם ועם הסובבים אותם.
אבל לאחר ההתחלה הארוכה והכבדה, הספר מתחיל לזרום, והקריאה הופכת מהנה וקלילה יותר.
הספר מנסה, לשדך בין ספר ילדים לבין פיסיקה וכימיה ברמה של אוניברסיטה- בתקווה שיצא לו מיקס של גיל ביניים, ספר נוער. בהתחלה נראה שהסיכון גדול ולא משתלם, אבל אחרי שבולעים את הרוק וניגשים למילון המושגים בסוף הספר פעמיים בעמוד, אפשר להתחיל להבין את העלילה, גם אם חלקית, וליהנות משארית הספר שנותרה. התפתחות העלילה פשוטה, אין טוויסטים מפתיעים, והעדרם משאיר טעם לפגם כשסוגרים את הספר לאחר העמוד האחרון.
הסופרת אינה מנצלת כלל את זה שהספר הוא ספרות מקור, העלילה מתרחשת בניו יורק והשפה המדוברת בפי כל היא אנגלית. אולי זו רק אני, אולי לא, אבל אני שואלת את עצמי כעת, מה מייחד את הספר הזה מכל ספר אחר מתורגם? או שמא זו היתה הכוונה של הסופרת, שלא ישימו לב להבדל?
לי אין את התשובה לכך.
לבסוף, אני עדיין לא בטוחה אם הספר מצא חן בעיניי או לא. ההתלבטות קשה.
יש בו קסם רב ללא ספק, אבל האם הקסם מחפה על כל המושגים הלא מובנים, והדמויות הפלאקטיות?
