לכאורה, מהלך לא מוצלח של הסופר (הבנתם את הבדיחה? כי אם לא, אני תיכף ומיד מסבירה בגוף הביקורת, אז אנא, סבלנות).
למה לכאורה?
קודם כל, זוהי מילה טובה לפתוח איתה את הביקורת. היא מרמזת, שאף על פי שהכפשתי את שמו של הסופר בשורה הראשונה, אני עתידה לכפר על כך בשורות הבאות.

טוב, בואו נעשה סדר בדברים, אחרת לא נגיע לשום מקום.

אקסיומה מספר אחת: ברקלי ביום רע, כותב יותר טוב מסופרים אחרים ביום טוב.
אקסיומה מספר שתיים: ההוצאה הייתה צריכה להוציא לאור את החבר'ה הרעים אחרי מהלך לא מוצלח.
אקסיומה מספר שלוש: אם יש לכם קשר כלשהו לסופר, אנא בקשו ממנו להפסיק לזרוע כל כך הרבה רמזים בדרך.

אחרי ספריו המוצלחים: ביום שאיבדתי אותה, בלי לומר שלום ואפילו קרוב מדי הביתה (שנופל משניהם), ברקלי הציב איזה רף. חבל באמת שספריו האחרים: החבר'ה הרעים ומהלך לא מוצלח, נשענים על אפקט השעשוע והשלומיאליות יותר מאשר על אפקט הפחד.
הספר מתחיל ב-68 עמודים של טחינת מוח, או חפירה, או כל ביטוי אחר שעולה בדעתכם. ואנחנו רוטנים: איפה הגופה שלנו, ספר מתח מבטיח תעלומה תיכף על ההתחלה, אז מה זה הסיפור הקלוש הזה שנותן לנו כל כך הרבה חומר רקע על משפחת ווקר, עד שאנחנו בטוחים שאנחנו חברים מאז ומעולם. אז נא לא להתרגז. חומר הרקע הזה חשוב ביותר. כל התעלומה השלומיאלית הזאת נשענת על 68 העמודים הראשונים.
משם והלאה הסופר (או בן דמותו) מסתבך והולך, אין רגע דל, יש סקנדל ואפילו פסטיבל קטן.
מה הבעייה העיקרית של ברקלי? השטנץ שלו, או בעברית צחה: התבנית.
בכל הספרים, ברקלי כותב בגוף ראשון על גבר, אבי משפחה טריוויאלי ומהוגן, שמסתבך שלא בטובתו בתעלומה שגדולה עליו בכמה מספרים. למה הוא לא פונה למשטרה המיומנת? מפני שהוא מסובך מעל לראשו באופן שאינו מאפשר לו להסביר את מעשיו בלי להושיט ידיים לצמד אזיקים ולהנהן למשפט "כל מה שתאמר..." וכו'.
בכל הספרים, ברקלי זורה רמזים כמו שהנזל וגרטל זרו פירורים אל בית המכשפה. הבעייה היא, שאנחנו מיומנים משהו בקריאת ספרי מתח ולכן התעלומה, בגדול, מתפענחת בראשינו עוד לפני שברקלי מסביר לנו. אבל, בכל זאת, תבנית, כבר אמרנו, ברקלי משאיר לנו טוויסט אחד לסוף. ולכן, גם כשמתפענחת לה התעלומה, אנו לוחשים לעצמנו באוזן: רגע, רגע, נשארו עוד כמה וכמה עמודים וגם התבנית של ברקלי מבטיחה לנו עוד טוויסט אחד, אז יש למה לצפות.

יש להוסיף לזכותו של ברקלי, שהוא קושר את כל הזוטות יחד, וכל פרט, אזוטרי וטיפשי ככל שיהיה, יש לו תפקיד בהסתבכות או בפתרון.

הספרים של ברקלי הם עונג ותו לא. מכיוון שהם עוסקים במשפחות נורמליות, שמתרגשת עליהם צרה לא נורמלית, לא תצאו מהספר עם איזה מטען תרבותי יוצא דופן. גם בספר הזה לא תלמדו הרבה דברים חדשים, חוץ מאשר שמה של איזו לטאה נכחדת, שמהווה טריגר לפשע המתרחש.
אם חיי הקריאה שלכם מלאים ביוליסס, הזקן והים וזכרון דברים, אל תקראו את הספר הזה. אבל אם אתם אוהבים מפעם לפעם הפוגה משעשעת, לכו על זה.

את הספרים 'בלי לומר שלום' ''קרוב מדי הביתה' ' קראתי בעבר, נהנתי מאוד ואפילו זכור לי שהזלתי

דמעה כאשר סיימתי לקוראם. הספר הנוכחי שונה לחלוטין ותיכף תבינו למה. (אגב מי שלא קרא עדיין את ספריו הקודמים... הם מומלצים בחום-אני אהבתי אותם).

הספר  "מהלך לא מוצלח" מתחיל בסערת מטר . ציטוט: "העולם כאילו טבע בקול הגשם היורד" וגופת גבר שרועה בסמוך למדרכה בנסיבות משונות והזויות. כשדמיינתי לעצמי את תסריט הנסיבות התחלתי לחייך J.

ז'ק ווקר בנטיותיו הפרנואידיות גורם לקורא לחייך מהיצירתיות שלו עצמו במטרה לחנך את כל משפחתו .  כגון:

ü      מסתיר לאשתו את הרכב באחד הרחובות הסמוכים, כדי ללמדה לא לשכוח את צרור המפתחות נעוץ במנעול דלת הכניסה לבית.

ü      נופל ב"כאילו" על גרם המדרגות ,  עושה עצמו כמת משבר במפרקת,  כדי לחנך את ילדיו לא להשאיר את ילקוטיהם בראש המדרגות. מעשה זה מלווה בהזמנת אמבולנס על ידי בנו, אשתו נוטשת באמצע היום את מקום עבודתה ודוהרת לביתה... בדרך היא חולפת ברמזור אדום וזוכה בדו"ח תנועה... ויחד עם זאת ובכל האנדרלמוסיה  ז'ק מבצע מסע שכנועים לכל המעורבים ש"הכול בסדר" ובריאותו תקינה.

תעלוליו גורמים לכך שכאשר ז'ק מוצא גופה ומספר על כך לאשתו , היא כבר לא מאמינה לו וחושב ששוב הוא מתעלל בה כדי להוכיחה על דבר מה.

ז'ק לא נרגע וממשיך להציק לכל המשפחה... הוא חוטף תיק של לקוחה מעגלה במרכול במחשבה שזהו תיקה של אשתו שהונח בעגלת הקניות. גם כאן מנסה ז'ק ללמד את אשתו לא להותיר את תיקה האישי בתוך עגלת הקניות ללא השגחה.  הוא מחליט להסתיר את התיק מאשתו אך לרוע מזלו מסתבר שזה לא היה התיק של אשתו. בתעלול הזה הוא מסתבך קשות... מכאן והלאה ז'ק נאלץ להמציא מעשיות שאמורות לחפות על מעשה חטיפת התיק. התעלול הזה מסבך אותו לחלוטין....

קריאת הספר לוותה בחיוך על שפתיי מעת לעת. מזמן לא יצא לי לקרוא ספר מתח עם כל כך הרבה הומור ובסגנון כזה.  תוך כדי קריאה נשאבים לתוכו. לסיכום  זהו ספר קליל, חמוד, משעשע ומתאים ללילות החמים שהשינה בהם לא רציפה גם ככה...למרות המלצתי, אני אישית עדיין מעדיפה את שני ספריו הקודמים שנקראו על ידי. 

קריאה נעימה