לקרישנמורטי ספרים רבים שעוסקים בהעברת ידע בנושא הרוח.
המיוחד בספר זה הוא שזהו היחיד שכתב קרישנמורטי בעצמו, כיומן. כל שאר ספריו ויש רבים מהם, מבוססים על שיחות שהוא העביר עם אנשים ברחבי העולם והספרים נכתבו על ידי אנשים שונים שקיבצו את השיחות לספרים
והוציאו לאור בשמו.
כל פרק של כל יום שבו כתב, מתחיל בהליכה בטבע, תיאור הנוף, המראות והאווירה. בהמשך, עולות התובנות שלו שהיו אח"כ (אני משערת) בסיס לשיחותיו.
הוראתו של קרישנמורטי מבוססת על שחרור. שחרור מהכל: מהתניות, מתיוגים, מפחדים מהגבלות, מסמכות בכלל ובפרט לגורואים ומורים רוחניים והגעה אל האמת והחופש דרך התבוננות אישית וחקירה עצמית.
הספר פותח בתיאור הנוף ב"ברוקווד פארק בהמפשייר". קרישנמורטי מתאר את השדות העצים, ואפילו מעביר את תחושת השקט שבה הוא שרוי תוך כדי הליכה באותו מקום. [בחורשה זו גדלים עצי הסקוייה שמכונים על ידי האינדיאנים "השותקים"]
לאחר תיאור הנוף והמראות, והמקום שבו הוא שוהה, עולות תובנות לגבי מדיטציה ואותן הוא רושם ביומן:
בפרק הראשון הוא מדבר על מדיטציה.
[תחילת ציטוט]
"כל צורה של מדיטציה מודעת אינה הדבר האמיתי: היא לעולם לא תוכל להיות. נסיון מכוון למדוט איננו מדיטציה. מדיטציה חייבת להתרחש. אי אפשר להזמין אותה. מדיטציה היא לא משחק של התודעה ואף לא של השתוקקוצת ועונג. כל נסיון למדוט, הוא עצמו שלילה של המדיטציה.
פשוט היה מודע למה שאתה חושב ועושה, זה הכל.
הראייה, השמיעה, הן העשייה ללא גמול וללא עונש. המיומנות שבעשייה טמונה ביכולת לראות, לשמוע.
כל צורה של מדיטציה בהכרח להונאה ואשליה מוליכה, מאחר שההשתוקקות מעוורת". [סוף ציטוט]
בהמשך הספר-קטעי יומן, שכאמור מתחילים בתיאור הטבע ולאחר מכן, תובנות ובסיום הקטע, לרוב, בתיאור הטבע, לאחר ששהה בו הרבה שעות: זהו ערבו של יום, מתוארת השקיעה וצבעיה, התכנסות, ערב, סיום.
הנקודות הנוספות שקרישנמורטי מעלה בספר הן: על החופש, על המוות, על שפיות ואי שפיות, על פגיעות, על ההקשבה, על מודעות, על ההכרה, על התבודדות, על הדת על האמת, על מלחמה, על אלימות, על הדת, על סבל, על החופש ["החופש הוא להיות אור לעצמך", רק אז הוא אינו רעיון מופשט, דבר מה שהמחשבה העלתה. חופש ממשי הוא חופש מתלות, מהיצמדות ומהשתוקקות לניסיון". ]ועוד...
מגב הספר:
"אישה שרה בחדר הסמוך: היה לה קול נפלא והמעטים שהאזינו לה היו מהופנטים. השמש שקעה בין עצי המנגו והדקלים, זהוב עשיר וירוק. היא שרה מספר שירי דבקות וקולה הפך עשיר וצלול יותר ויותר. הקשבה הינה אמנות. כאשר אתה מקשיב [...] אתה מקשיב מתוך שקט גמור, מתוך דממה מוחלטת."
לקחתי את הספר לקריאה מהספריה. לא יודעת מי לקח לפני, אבל כל קטע וציטוט שאהבתי, כבר היה מסומן שם בעיגולים קטנטנים ושקופים בעיפרון.
קרישנמורטי במיטבו.
