כעת גולשים באתר: 237
מספר הספרים באתר: 16,297
מספר הביקורות באתר: 34,958
לחנות
לייק לנוריתה
אי קאסט
השתתפות בפרויקט
נעיצת ספר באתר נוריתה
פרסום באתר נוריתה
  רם אורן  

הספרייה העירונית בכפר סבא, ארגנה הרצאה ביום חמישי, 11.12.2008

עם הסופר רם אורן שהוזמן לספר "איך כותבים ספרי מתח".

כתבה - אילה סלם

להרצאה הלכנו נועם ואני, בעיקר בשביל נועם.

רם התחיל את ההרצאה בסיפור על הרצאה קודמת שלו (לא זוכרת היכן) שאליה הגיעו רק ארבעה אנשים, שניים מעובדי הספרייה ושני ילדים. לאחר המתנה של שעה נוספת הגיע בריצה אדם שביקש לברר אם ההרצאה עדיין לא התחילה. כשנאמר לו שלא והוא יכול להצטרף, רם החליט שעבור אדם אחד שהגיע בריצה, כדאי שלא לבטל את ההרצאה וכך התקיימה הרצאה לחמישה אנשים, הרצאה שהייתה מעין שיחה נעימה בין הנוכחים. בסיום ההרצאה אותו אחד ביקש לתת לרם ספר שכתב על מנת שיחווה את דעתו (כולנו צחקנו).

אח"כ הוא סיפר על דרכו כסופר:

רם אורן אומר שמאז שהוא זוכר את עצמו, מגיל 8, הוא אהב ספרים. אצלם בבית לא היה רדיו ולא טלוויזיה אבל בכל סופשבוע אבא שלו היה מגיע עם ערימת ספרים. האב היה כורך את הספרים שהיו זקוקים לכך ומדביק את מה שטעון תיקון בדבק שהיה מכין במו ידיו.

בגיל 9 התחיל רם לכתוב לעיתון ילדים. כל סיפור, כל שיר ששלח לעיתון התקבל והתפרסם. לימים כשהוא פגש את העורך ושאל אותו על כל הפרסומים אמר לו העורך: "פרסמנו הכול כי לא היה מישהו אחר שכתב ושלח". (((כולם התפקעו מצחוק(((

אבא שלו לא המליץ לו לכתוב ספרים. האב אמר לו שסופרים תמיד רעבים ללחם. (((האבא צדק. מסתבר שבימינו סופר מקבל 6 שקלים בלבד על כל ספר שלו)))האב החליט לדכא את רצונו של רם להיות סופר ושלח אותו ללמוד ב"גימנסיה הרצלייה" בתקווה שיצא ממנו איזה עו"ד או משהו טוב יותר מסופר.

בכיתה ט` כל מה שעניין אותו אלו שיעורי הספרות. לדבריו רוב הציונים שלו היו נמוכים למעט הציונים בספרות שהיו 100. המורה לספרות שהייתה יפהפייה (((שוב כולם צוחקים))) הזמינה אותו אליה לביתה מדי שבת והם דיברו על ספרים וספרות. בתום השנה, למורה היו עבורו שני בשורות אחת טובה ואחת לא. הבשורה הלא טובה שהיא עוזבת את בית הספר, הבשורה הטובה היא: שרם זכה לכתוב סיפור שישתתף בתחרות סיפורים. למרות שרם היה רק בן 15 והתחרות מיועדת לתלמידי י"ב, המורה המליצה עליו לאור הרצינות שלו וההתמדה במשך כל השנה לבוא וללמוד ספרות. הסיפור של רם זכה בפרס ראשון. רם לא סיפר בבית שזכה בפרס, ולאחר הניצחון הזה, הוא החליט לצאת לעבודה והיה נחוש להיות עיתונאי. הוא ניגש ל"מעריב" ולא התקבל, ל"הארץ" ולא התקבל, המשיך ל"ידיעות אחרונות" ולא התקבל בתחילה, אך לא ויתר ולאחר ראיון ממושך כשכל תפקיד שביקש להתקבל אליו נפסל, הוא התנדב להיות שליח בלי תשלום ונחטף מייד לעבודה.בשלב זה הוא אומר שתמיד ידע שהוא רוצה לכתוב ספרים. ולמה? כי ספרים נשארים על המדף. לספרים יש חיי נצח. לעיתונים לא. אבל בשביל להתחיל לכתוב הוא היה מוכן להתחיל לעבוד בעיתון כדי להיות מקורב וללמוד

באחד הימים, כתב רם ידיעה ושם על שולחן העורך מבלי לחתום את שמו. הידיעה פורסמה בעיתון תחת שם עיתונאי אחר. רם התלבט מה לעשות ולבסוף ניגש לעורך וסיפר שהידיעה היא שלו.

באחד הימים נפלה לידו הזדמנות לצאת למשימה עיתונאית בבית משפט, לסקר איזשהו אירוע. הוא נכנס לאולם שבו התקיים דיון על אונס. כשהשופטת ראתה ילד קטן היא הוציאה אותו מן האולם. רם יצא, קצת מצוברח ואחד העובדים שם התנדב לעזור לו ולמצוא עבורו ידיעה. הידיעה שהביא לעיתון הייתה על `גניבת ארבעה עופות`.

הוא כתב ספר ראשון שנקרא "עוגת יום הולדת". לקח לו שנתיים לכתוב את הספר. אך הספר נגנז במגירה. את הספר השני שכתב נתן לאשתו לקרוא ולערוך ביקורת: היא המליצה לו שגם הספר הזה ילך בעקבות הראשון....... למגירה.

רם לא ויתר והחליט לקדם את הספר. באותם ימים היה עורך של המוסף 7 ימים בידיעות אחרונות. שם הספר שכתב היה "הצייד" שאותו רצה לפרסם בשם בדוי. אח"כ בהמלצת אחד העורכים החליף את שם הספר ל"פיתוי". הספר הגיע למדפים אף אחד לא קנה והספר היה מועמד לחזור למחסנים.

כאן מתחיל המתח. אני מרגישה שרם החליט להתחיל את ההרצאה בדרך כזו ולספר את הסיפור שלו, כך שייווצר מתח.... הספר לא נמכר, הוא ניסה בכל דרך לקדם אותו ולא הצליח. גדעון רייכר הזמין אותו לתכנית "ציפורי לילה" ושעתיים הם דיברו על הספר. לפני שיצא מהאולפן, לפנות בוקר, אמר לו גדעון שעכשיו יהיו לו הרבה טלפונים, רם מספר שהלך הביתה וישב ליד הטלפון ולא היה שום טלפון (((לדעתי, גוזמא... אולי לשם המתח))) (הבן שלי התפוצץ מצחוק. גם הקהל))) עברו עוד כמה ימים הספר לא נמכר והוא הלך לדן שילון וביקש להגיע לתכנית לקדם את הספר. לדבריו דן אמר לו בשני תנאים: אחד שלא יבוא יותר לתכנית שלו, והשני שלא יכתוב יותר ספרים כאלו - שוב כולם צוחקים.

התחיל שידור התכנית בטלוויזיה - דן סיפר על הספר, קרא קטע, ואח"כ עבר לבניזרי ושאל אותו על הספר. בניזרי , קטל את הספר, את החילונים את הדור המדרדר והרג את הספר כליל. ((כאן המתח הגיע לשיאו))) מי שהצילה את רם זו גליה אלבין שנעמדה ואמרה שיש לה הודעה לעיתונות, שהחברה שלה הקימה חברת סרטים והם רכשו את זכויות ההסרטה לסרט שמבוסס על הספר. אחרי יומיים התחילו לטפט מכירות ואחרי חודשיים הכול נחטף!!!!!!!!!!!

מאותו רגע רם החליט לעזוב את העיתון ולהתרכז באהבתו כתיבת ספרים!

הטכניקה שלו בנויה כך : חיפוש רעיון, ואח"כ שלב הכתיבה. בד"כ הרעיון מבוסס על תופעה חברתית אקטואלית לזמן כתיבת הספר למשל הספר "הלב" - עסק ברפואה השחורה. הספר "אשראם" - בזמן שהתנועה להודו הייתה מוגברת. רם מספר שאף נסע להודו לחוות מקרוב את החיים באשראם על מנת שהנכתב יהיה אותנטי ואמין.

כל ספר התאים לתופעה שקרתה באותו זמן. לאחרונה כתב את הספר "כח עליון" שמבוסס על מיסטיקה.

לדבריו, על כל ספר לפני שהוא נכתב, הוא עושה תחקיר רחב. על כל נושא הוא עשה תחקיר פרט לספר על עיתונות ששם הוא ידע הכול.

התחקיר הוא החלק הכי נעים- זה זמן שבו הוא נוסע, אוסף חומר, לומד, ונהנה.רק אחר כך הוא מתחיל לכתוב.

פעם שאלו אותו "איך זה לכתוב ספר"? התשובה : "כמו לעבוד עם טוריה בשמש ולחצוב".

לאחר שכתב 15 ספרים הוא החליט לשנות סגנון ולכתוב ספרים היסטוריים.

הוא חיפש נושא. במקרה, היה בהרצאה על לטרון, בהפסקה פגש מפקד גדוד בלטרון, ישב דיבר איתו וביקש שיספר לו סיפור.
המפקד סיפר שביום הכי קשה בעשרים וחמישי למאי בזמן שההתקפה נכשלה כי לא הצליחו לפרוץ את הכניסה לירושלים הוא בא לאוהל ושמע שם בכי , הוא ברר מי בוכה ומצא שם ילד כבן 15 שאמר לו שהוא הגיע עכשיו לארץ והוא בא ישירות לכאן ולא יודע מה לעשות. המפקד אמר לו קח את חפציך ובוא איתי. הוא לקח אותו לחפציבה ושם ביקש שישמרו על ילד וידאגו לו.
שמו של הילד - גדליה פולקביץ גדל בקיבוץ, נהרג לאחר מכן, במלחמת יום כיפור.
לאחר מכן סיפר רם שהוא נסע לבית אלפא ושם גם שמע סיפורים מדהימים על לטרון. הוא חשב שלא ייתכן שהסיפורים האלו יישכחו ולא ייכתבו. ומכאן החליט לכתוב את "לטרון". הספר היה לרב מכר ותורגם גם לרוסית.

הספר הבא שלו היה "המטרה תל-אביב" על הפלישה של הצבא המצרי. התברר לו שהסיפור הזה הוא הדרמה הגדולה של 1948 כשבלב הסיפור עומד הקיבוץ "ניצנים".

גם הספר "ימים אדומים", ספר שנולד מעבודת מחקר שעשתה דוקטורנטית על נשים יהודיות שהתאהבו בחיילים בריטיים. מסופר על שושנה בורוכוב שהתאהבה בקצין בריטיששמו וילקינס - שרדף את יאיר שטרן מפקד הלח"י. היה להם סיפור אהבה בלתי רגיל. היא לא הסכימה לוותר על אהבתה לו גם במחיר פיטורין מהעבודה ונידוי מהמשפחה. לימים, הוא פגש אותה בבית אבות בכרמיאל אך היא סירבה לדבר על הנושא הזה ואמר שזה פצע בחייה ואינה רוצה לדבר עליו. הבחורה שכתב את הדוקטורנט אמרה לרם שהיא תצליח להוציא ממנה את הסיפור. וכך כל יום הייתה מגיעה אליה לבית האבות עם שוקולד ופרחים. יום אחד אמרה לה שושנה אני יודעת למה את באה... לא בשבילי אלא בשביל הסיפור. בגלל שאת כל כך מתמידה אספר לך הכול.... וכך היא סיפרה לה את כל הסיפור ושבועיים לאחר מכן הלכה לעולמה. כך נולד הספר "ימים אדומים". היום יש מי שעורך סיורים בתשלום בעקבות הספר...

רם חושב שהספרים האלו שהוא כתב הם שליחות. אם הוא לא היה כותב את הסיפורים האלו, הסיפורים היו נעלמים. אפשר לקרוא ברומנים ההיסטוריים האלו על המחתרות, על התקופה, מה אכלו, מה שתו , כל הרקע הזה ועוד הרבה פרטים על שנות הארבעים, נמצאים בספרים הללו שלו.

את הספר "השבועה" כתב על השואה. זה מקרה של סיפור אנושי על קתולית שבאה לעבוד בבית יהודי בווארשה, היא נשארה במשפחה הקריבה את חייה כדי לגדל את ילד המשפחה ולהציל אותו ממוות. הוא מצא שהילד המדובר חי בחו"ל. הוא איתר אותו דיבר איתו ואף נפגש איתו בארץ וראיין אותו.

בשלב הזה התבקש רם אורן לקצר....

נראה לי שאם לא היו מפסיקים אותו הוא היה יכול לדבר עד אור הבוקר.

רם סיפר שבאחד הביקורים שלו בארה"ב הוא קיבל עצה ללכת לקורס מיוחד ללמוד "איך מדברים לפני קהל". ההצעה-טיפ שקיבל בהרצאה היא לא לספר רק על ההצלחות אלא גם על הכישלונות.

רם התחיל כך את ההרצאה שלו – הוא סיפר על כל הכישלונות שלו, ועל הדרך הקשה שעשה מגיל שמונה כשהתחיל לכתוב.

עכשיו הגיע שלב השאלות מהקהל.

שאלה – "מה דעתך על מבקרים ספרותיים"?

 

כאן החלטתי להקשיב היטב היטב לתשובה.

תשובה- רם אורן- "כמו כל צרה. אתה מתרגל אליה. המבקרים הספרותיים התרגלו כבר אלי. "
והיום כבר מבקרים את הספרים לגופו של עניין.
ומה שחשוב הוא כמה אנשים קונים/מחליפים את הספר בספריות ולא מה נכתב בביקורות ובעיתונים. רם אומר שהוא קורא בביקורות את שורות הכותרת בלבד. ובכלל, ההצלחה של הספרים היא כאשר מדברים עליהם ומעבירים מידע מפה לאוזן.

רם אומר שכל הספרים שלו מתוכננים היטב. יש לו רעיון. מתחיל לבנות אתת העלילה, יש פיתולים, יש בעיות ותוך כדי הוא משבץ את החומרים. לדבריו, הנושא שהוא בוחר הוא נושא שיש לו יכולת למלא ספר.

וכשהוא נשאל מהקהל "מה יהיה הספר הבא שיכתוב?" הצעתי לו (אילה) שיעשה איזה מחווה לגליה אלבין. בכל זאת, משם זה התחיל.

**************************

 

לסיכום.

למרות שנועם שבשבילו רציתי ללכת להרצאה על מנת שיחווה מפגש עם סופר, מחוץ למסגרת בית הספר, ואולי יקבל את המרץ לכתיבה שאני רוצה בשבילו, כתיבה יומיומית רגילה, של חוויותיו האישיות ונועם התנגד בהתחלה, לבסוף הוא יצא די מרוצה. במשך ההרצאה הוא התנצל בפני שהוא צוחק יותר מדי והרגעתי אותו, שזו המטרה של רם, ליצור אווירה של צחוק והוא יכול להרגיש חופשי.

בסיום ההרצאה נועם הודה לרם, והתנצל שצחק יותר מדי. נועם התרשם לטובה מהמאמצים הבלתי נלאים של רם אורן בדרכו.

ואני – בהמשך להרצאה, מתכוונת לקרוא את שלושת ספריו : "לטרון", "ימים אדומים" ואת הספר "השבועה".

 

איגרת מידע נוריתה

קבלו את החדשות האחרונות מהאתר!

צור קשר

צור קשר

לכתיבת ביקורות ויצירת קשר עם נוריתה שלחו טופס או מייל:[email protected]

נוריתה – אתר על ספרים, ספרות ובעיקר ביקורות על ספרים. אוהבי הספרות והקריאה ימצאו המלצות על ספרים, מידע על ספרים חדשים, שפע של ספרים לנוער, ספרים לילדים, ספרי מתח, ספרי בישול, כתבי עת ועוד...
נורית וייסמן ת"ד 733 ערד 8910602 | [email protected] | עיצוב ובניית האתר בדרופל סטודיו VITI