הריקוד של סוניה" מספר את סיפורה של צעירה אנגליה המצויה  בנישואים מדכאים לגבר אנגלי משעמם ואטום. היא נמלטת עם חברה לסוף שבוע לעיר גרנדה שבספרד.   היא נכנסת במקרה לבית קפה, שעל קירותיו תלויות תמונות ישנות של רקדנית פלמנקו ולוחם שוורים.  רקדנית הפלמנקו המפתה , העונה לשם מרסדס מציתה את דמיונה של סוניה, והיא משתוקקת לגלות עליה כל פרט אפשרי. הרצון שלה לגילוי מוליכה אותנו היישר אל מלחמת האזרחים של ספרד העקובה מדם. סוניה מקבלת את המידע הדרוש לה, כולל כל אירועי מלחמת האזרחים דרך בעל בית הקפה, ומגלה את ה"הסיפור" שמאחורי התמונות. העלילה מתחילה למעשה בצורה מאד לא דרמטית, ביקור מפתיע בגרנדה שטופת השמש עם חברה, בריחה מבעל קודר וממזג אוויר קדורני עוד יותר אל ספרד, אל אולמות הריקודים, אל הרפתקאות מזדמנות, כעין טיול נשים........ הסיפור מקבל תפנית בפגישה עם בעל בית הקפה, סיפור המלחמה מפיו עד פתרונן של החידות, ובמיוחד הקשר של סוניה לאירועים. הסיפור מסופר על ידי מספר חוץ ולא על ידי הסופרת עצמה מלחמת האזרחים מסופרת על כל נוראותיה, אבל אתה מקבל את הרושם, שלא היא העיקר בסיפור, כמו ביצירות" אנה לא" או" " למי צלצלו הפעמונים"  נדמה כאילו כל סיפור המלחמה בא לגלות את מקורותיה  הספרדיים של סוניה. יש בספר ניסיון להדגיש את עצמת הנשים ויכולתן לשרוד בתנאים קשים, כמו בספרה הקודם" האי של סופיה". אני רוצה להדגיש את המקום הנרחב שהיא מקדישה לריקוד" הפלמנקו" יש כאן ניסיון להציג את הריקוד כמיצג הרוח הספרדית האמיתית האותנטית.  יש בריקוד בטוי חזק לרוח החופש לעקשות ל אי הכניעה. אי אפשר לא ללכת שבי אחר השילוב הזה בין הריקוד , השירה והנגינה. הספר גדוש בדמויות , באירועים, אבל לא הייתי אומרת שיש כאן העמקה לנבכי נפשם של הנפשות הפועלות. הספר בכללותו מעניין , זורם קריא., יש בו תפניות וחידות. בתקופה שספרד די מדחיקה את הפרק ההסטורי הלא מחמיא שלה רב השנים של דיקטטורה קשה. אני רוצה לתת מחמאה לסופרת, שחדרה אל מה שהספרדים רוצים לשכוח, היא מתארת את כל הזוועות, אם כי כל אלה הם רקע לעליה האמיתית שהיא רקחה. תודה. רבקה