אני אוהבת ספרות המהווה אתנחתא קלילה מתלאות היום וספר זה בדיוק משרת את המטרה.
הכול מתחיל כאשר המספ, ג'רום, ניגש אל הספריה הקרובה לביתו ובוחן ספרים שונים בנושא מחלות, מיד מתחוור לג'רום כי הוא ניחן בתסמיני מחלות רבות ואץ לספר לחבריו.
עד מהרה החברים מבינים כי גם עליהם לא פסח רוע הגזרה ומחליטים לאחר שיקולים רבים לצאת לשייט בן שבוע בנהר התמזה יחד עם כלבם, שייט שלפי דעתם יטיב עימם מאוד או לפחות לכך ציפו.
ספר זה אוצר בין שורותיו הומור משובח הגורם לקוראים להתגלגל מצחוק אך ההומור למרות היותו החלק המרכזי בספר, איננו הדבר היחיד המצוי בו, בספר שזורים גם תיאורים היסטוריים על מקומות שונים במהלך שייט החברים בנהר והכול כתוב בחינניות המאפיינת את ג'רום.
והינה מספר ציטוטים שכולי תקווה כי יגרמו לכם לקרוא את הספר ברעבתנות:
"לפיכך, החליט ג'ורג' לדחות את ההשתלמות עד שיחזור לביתו.אך גם שם נמנע הדבר ממנו.מיס פופטס באה לחדרו ואומרת,כי אף על פי כן שהיא מתפעלת מנגינתו, יהא עליו לחדול, כי הגברת המתגוררת בקומה העליונה הרה ללדת והרופא חושש שהדבר עלול לחבל בסיכויו של הרך הנולד לצאת שלם בגופו או ברוחו"
"והגעתי למסקנה כי המחלה היחידה שעדיין אין לי היא עוית הרחם."
"ישבנו לסעוד אך לא יכולנו להסיר עינינו מאותו מקום בו ישב ידידנו, זכרונו לברכה,פתאום נגלה לפנינו מחזה אשר הקפיא את הדם בעוריקנו וסמר את שעירותינו,לפתע ראינו ראש-ראשו של האריס,ללא גוף וללא כתפיים-ראש בלבד מונח לו בדשא הירוק,פניו היו סמוקות והביעו תערומת, ואכזבה.
ג'ורג' היה הראשון שהתעשת.
"אמור משהו!" קרא "אתה חי או מת- והיכן השארת את גופתך?"
" אל תהיה חמור." אמר ראשו של האריס.
"אני נכון להישבע כי עשיתם זאת בכוונה .
